מזל שיש את ליאו מסי

מזל שיש את ליאו מסי. נבחרת ארגנטינה לא שיחקה טוב מול איראן, שבמחצית הראשונה לא הגיעה למשחק. תוכנית המשחק של האיראנים עבדה עד הדקה ה-91. הם התחילו בבונקר, וראו שהשד לא כל כך נורא. הם הגיעו למצבים ואם לא סרחיו רומרו הם היו יכולים לגנוב שער.

אלחנדרו סאבלה שינה מערך. נבחרתו שיחקה עם שני קשרים אחוריים ועם מסי, אנחל די מריה, סרחיו אגוארו וגונסאלו היגוואין בהתקפה. הבעיה הייתה שהמרחק בין הקישור האחורי לבין ההתקפה היה גדול וזה גרם לארגנטינה לשחק כדורגל מפוזר עם הרבה כדורים ארוכים, מה שלא כל כך עבד. הנבחרת הזו צריכה לשחק מסודר ולא בדרך הזו.

אגוארו נאבק על כדור (רויטרס)

היכולת של האלביסלסטה לא הייתה מרשימה, וכפייבוריטית לזכייה ארגנטינה צריכה לשחק הרבה יותר טוב, אם היא באמת רוצה להשיג משהו. אבל בנבחרת שיש בה את מסי, הכל יכול להיות.

נבחרת איראן הגיעה עם תוכנית מסודרת, וזה עבד לה כמעט עד לסיום. כמו שאמרתי, במחצית הראשונה היא הסתגרה בצורה טובה ובמחצית השנייה היא אף השתפרה, הגיעה למצבים וכמעט הבקיעה שער. 90 דקות מצוינות של חג'יג'י כמעט והשאירו נקודה לאיראן, אך אז הגיע הפרעוש.

השער שראינו זה תרגיל מסי קלאסי. כולם יודעים שהוא הולך לעשות את זה – לקחת את הכדור לרגל שמאל ולבעוט, אך אי אפשר לעצור אותו שהוא עם הכדור. הוא עושה מה שהוא רוצה לעשות. השאלה היא רק אם הוא יבעט את זה למסגרת.

יש הרבה השוואות בין הפרעוש לבין דייגו מראדונה. כשמראים את מראדונה ביציע, אני מתרגש. אני חושב שהתקופה בה מסי משחק, והתקופה בה מראדונה שיחק היא שונה עם כדורגל שונה.

היגוואין לא מצליח להכניע את השוער (רויטרס)

למסי לא היה משחק גדול, אבל הוא ידע להגיע בזמן הנכון ולהבקיע שער גדול, ששווה שמינית גמר. אין הרבה שחקנים שמסוגלים במשחק כל כך חלש לעשות הברקה גאונית בסיום ולתת לנבחרתו ניצחון. שאפו גדול.