המפגש מול נבחרת ישראל יחזיר את מאמן שווייץ מוראט יאקין עשור אחורה, לאחד ההישגים המשמעותיים הראשונים שלו על הקווים. ב-2013, הוא היה הבוס הצעיר של באזל, הצעיד אותה לחצי גמר הליגה האירופית, ואז התפנה לאתגר הגדול להעפיל לשלב הבתים בליגת האלופות. מכבי תל אביב הוגרלה מולו בסיבוב המוקדם השלישי, והוא גבר על החבורה של פאולו סוזה עם 0:1 קטן בבית ו-3:3 דרמטי למדי בבלומפילד שלווה בעיקר בכותרות הענק סביב הגעתו של מוחמד סלאח ל"יישות הציונית".
הכוכב המצרי העולה, אז בן 21, סירב ללחוץ את הידיים של שחקני מכבי לפני שריקת הפתיחה, הבקיע את אחד השערים ושידרג את מעמדו באותו ערב. בהמשך הקמפיין, הוא כבר נסק לגבהים חדשים כאשר כבש בשני המשחקים נגד צ'לסי בשלב הבתים – ושניהם הסתיימו בניצחונותיה של באזל. השבחתו ההדרגתית והנבונה של סלאח נזקפה בעיקר לזכותו של יאקין, שידע לטפח את היהלום החדש, מצא עבורו את המקום הנכון על המגרש ולא הפיל עליו אחריות מוגזמת בבת אחת.
מערכת היחסים ביניהם הייתה מושלמת, ושיתוף הפעולה הזה תרם רבות לשניהם. כבר בינואר 2014, עשה סלאח את דרכו לצ'לסי שהתפעלה מביצועיו נגדה, בעוד יאקין נכנס לרשימת המאמנים העולים המבטיחים ביותר ביבשת. שמו הוזכר כמועמד למספר קבוצות גדולות, כולל טוטנהאם ששקלה ברצינות למנותו, ודרכו למעלה נראתה סלולה. באותה עונה, אגב, הוא גבר על מכבי תל אביב פעם נוספת גם בליגה האירופית, ללא סלאח – ובאזל נעצרה הפעם ברבע הגמר.
ואולם, הבחירה בספרטק מוסקבה שפיתתה אותו עם חוזה עתק לטווח ארוך התבררה כטעות. יאקין עוד חלם להביא לרוסיה איתו את סלאח אחרי שהמצרי נתקל בקשיים בסטמפורד ברידג', אבל החלום היומרני הזה לא התממש, והוא פוטר אחרי עונה אחת בלבד במהלכה לא הסתגל למנטליות הרוסית הבעייתית. הפיאסקו הזה הרס איכשהו את תדמיתו, והוא כבר לא נחשב לפוטנציאל גם עבור קבוצות קטנות בהרבה מטוטנהאם. למעשה, יאקין לא אימן יותר מחוץ למולדתו. כאשר ההתאחדות יצרה איתו קשר בנוגע למשרת המאמן הלאומי, הוא עבד בשאפהאוזן הצנועה בליגה השנייה.
ההצעה הדהימה אותו באופן אישי, והפתיעה מאוד את הפרשנים והאוהדים. כאשר ולדימיר פטקוביץ' בחר לעזוב לטובת בורדו בתום אליפות אירופה בקיץ 2021, היה לוסיאן פאבר הוותיק בעדיפות הגבוהה ביותר לרשת אותו – אך הוא סירב. אורס פישר, שעשה עבודה מזהירה באוניון ברלין, לא רצה לעזוב את המשרה, ואנחנו רואים כיום את התוצאות. התברר כי אין מועמדים אטרקטיביים רבים, ויאקין דילג לפתע לראש הרשימה המצומצמת. הוא הרשים בראיונות, שכנע את הבוסים – ובעיקר שכנע את עצמו. וכך, הוא הפך לבן המהגרים הראשון שזכה להדריך את הנבחרת.
באופן מסורתי, העדיפה ההתאחדות בעיקר מאמנים זרים. לאורך ההיסטוריה היו שם בין היתר רוי הודג'סון האנגלי, ארתור ז'ורז'ה הפורטוגלי ואוטמאר היצפלד הגרמני. פטקוביץ', על עף עברו העשיר בשווייץ, הוא בוסני. השווייצרי היחיד שהצליח על הספסל בעשורים האחרונים היה קובי קון המנוח. סביב מינויו של יאקין היו ספקות לא מבוטלים, על אף היותו שחקן עבר פופולרי וההישגים בקדנציה ההיא בבאזל. התכונה שסייעה לו לשנות את הלך הרוח סביבו הייתה האופטימיות. יאקין הוא דמות כריזמטית, וההצהרות השאפתניות עזרו להעלות את המורל סביב הנבחרת.
וכך, לקראת המונדיאל יצא יאקין בהצהרה שנויה מאוד במחלוקת, וזאת בלשון המעטה. "זה הסגל הטוב ביותר שהיה לשווייץ אי פעם. יש לנו שחקנים פנטסטיים שמשחקים בקבוצות המובילות, ואני משוכנע שיהיה זה גביע העולם הטוב ביותר בהיסטוריה עבורנו", הוא אמר לפני הטיסה לקטאר. הטענה הזו מופרכת למדי בכל הקשור לאיכות הסגל, אבל בכל הקשור לתחזית – היעד שהוצב היה שאפתני, אך ריאלי. אם לא סופרים את הטורנירים עד 1954, אז היה קל הרבה יותר להגיע לרבע הגמר, השלב הזה היה בלתי ניתן להשגה עבור השווייצרים למרות שהם העפילו בקביעות לטורנירים – לפחות במילניום הנוכחי.
לכן, כדי לרשום את שמו באותיות זהב בהיסטוריה, לא היה זקוק יאקין לזכייה במדליות במונדיאל האחרון. גם העפלה לרבע הגמר הייתה עונה על צרכים. אחרי ניצחונות על קמרון וסרביה בשלב הבתים, נדרש רק ניצחון על פורטוגל בשמינית הגמר כדי לעמוד בהבטחה של יאקין. כולנו יודעים איך זה נגמר. כריסטיאנו רונאלדו סופסל, גונסאלו ראמוס להט במקומו, והשווייצרים הפכו לסוג של סטטיסטים בתצוגת תכלית של היריבה. במקום המונדיאל הטוב אי פעם, היתה זו התבוסה הכי גבוהה אי פעם – 6:1.
אחרי פיאסקו כזה, קל וחומר לנוכח הציפיות הגבוהות, מעמדו של יאקין התערער – ואת הקמפיין הנוכחי חייבת שווייץ לנצל על מנת לשקם את המוניטין ואת הביטחון העצמי. למזלה, הגרלת המוקדמות האירה לה פנים, וההעפלה לא מוטלת בספק. בבית בו חולמות ישראל, קוסובו ורומניה על העפלה, השווייצרים חייבים לסיים במקום הראשון ללא קושי – וכל תוצאה אחרת תיחשב לכישלון. בשבת הם יצאו לדרך עם 0:5 קליל על בלארוס בסרביה, ונגד הנבחרת של אלון חזן יהיה זה המבחן הרציני הראשון. שווייץ פייבוריטית ברורה, אבל הנקודות לא מונחות בכיסה. אסור לה בשום אופן לפשל.
אם הכל יילך כשורה, עשוי יאקין לחייך אחרי שריקת הסיום. אמנם התחבולן הוותיק ג'רדאן שאקירי והחלוץ המוביל בריל אמבולו פצועים, וכך גם בלם ניוקאסל פביאן שר, אבל לשווייץ עדיין יש סגל מאוזן ואיכותי (גם אם לא הטוב ביותר בהיסטוריה, עם כל הכבוד).
יאן זומר הוא אחד השוערים הטובים והיציבים באירופה, וכעת הוא גם מייצג מועדון פאר אחרי המעבר ממנשנגלדבאך לבאיירן מינכן בינואר – מעניין מה הוא חושב על פיטוריו של יוליאן נגלסמן ומינויו של תומאס טוכל. הקפטן גרניט ג'אקה חווה את עונתו הטובה ביותר בקריירה במדי ארסנל שמובילה את הטבלה באנגליה וחולמת על זכייה סנסציונית באליפות. אם התותחנים ייכשלו, דווקא מנואל אקאנג'י יהיה אלוף אנגליה – הבלם הפך לסוג של באנקר בהרכב מנצ'סטר סיטי אחרי המעבר מבורוסיה דורטמונד, ונהנה מגיבוי מוחלט מצידו של פפ גווארדיולה.
הפרטנר של ג'אקה לקישור המרכזי הוא דניס זקאריה – שחקן עם יכולות פיזיות מרשימות מאוד שהושאל העונה מיובנטוס לצ'לסי. הצלע השלישית במרכז המגרש הוא רמו פרוילר, מהשחקנים הכי לא מוערכים כראוי בכדורגל האירופי, שעשה קריירה מצוינת באטאלנטה לפני המעבר לנוטינגהאם פורסט.
בחוד אין שמות גדולים בהיעדרו של אמבולו, אבל סדריק איטן נחשב לשחקן עם פוטנציאל גבוה שקורע רשתות במדי יאנג בויז בדרך לאליפות, ורנאטו שטפן הדהים גם אוהדיו הגדולים ביותר עם שלושער לרשת בלארוס בשבת כבר במחצית הראשונה.
שווייץ היא לא נבחרת מבריקה במיוחד, אבל היא יציבה, יעילה, ממושמעת, ומציגה סגל שמסוגלת להתמודד בכבוד מול כל יריבה. המעידה מול פורטוגל הייתה מביכה, והדחף לתקן את הרושם עצום. בלארוס היא לא מדד לשום דבר בימים אלה, וישראל אמורה להיות הקורבן מולו יחזרו האדומים של יאקין לדרך המלך. וגם סלאח מחזיק לו אצבעות.