מכל הנבחרות המובילות ביורו 2024, לספרד המאמן הכי אלמוני. למעשה, גם עכשיו, אם תשאלו אוהד ממוצע מחוץ לספרד עצמה, יש סיכוי סביר שהוא כלל לא יידע לנקוב בשמו, או לפחות יעוות אותו איכשהו. גם בתוך המדינה לא רבים מכירים כמו שצריך את לואיס דה לה פואנטה. זה לא ממש מפריע לו, כי שחקניו דווקא מכירים אותו היטב מזמן, וזה מה שחשוב באמת. הוא הרי גידל וטיפח אותם, והצעיד אותם לתארים.

ב-2015 זכתה ספרד של דה לה פואנטה באליפות אירופה עד גיל 19. רודרי ומיקל מרינו החזיקו אז את מרכז המגרש, ואונאי סימון היה שוער משנה. ב-2019, כאשר קיבלו הספרדים את מדליות הזהב באליפות אירופה עד גיל 21, כבשו פביאן רואיס ודני אולמו את השערים בניצחון על גרמניה בגמר. גם מיקל אויארסבאל ומיקל מרינו היו בסגל. ב-2021, כאשר ספרד הגיעה לגמר במשחקים האולימפיים ביפן, היו בסגל של דה לה פואנטה 6 שחקנים שהוא לקח הקיץ לגרמניה – פדרי, דני אולמו, אונאי סימון, מארק קוקורייה, מיקל מרינו ומיקל זובימנדי. כולם היו מרוצים כאשר המנטור שלהם מונה להחליף את לואיס אנריקה בעקבות ההדחה בשמינית גמר המונדיאל ב-2022, ותוך חצי שנה הוא כבר הוביל אותם לזכייה בליגת האומות.

כן, דה לה פואנטה מנוסה מאוד במשחקי גמר עם נבחרות, יש לו אחוז הצלחה מצוין בהם, והוא כבר היה פעמיים אלוף אירופה. הוא יודע להחדיר בשחקנים מוטיבציה, ובעיקר אמונה. "אנחנו הולכים להיות אלופים", היה המוטו שקבע הבוס לפני תחילת הטורניר ב-2019. כולם היו ממוקדים במטרה. וזה הלך קשה מאוד, כי הספרדים הפסידו לאיטליה במשחק הראשון בשלב הבתים, מה שהעמיד אותם בסכנת הדחה מוחשית. במשחק השני מול בלגיה, הם כבשו שער ניצחון בדקה ה-89 כדי לשרוד. ואז, כאשר הלחץ השתחרר, זה כבר הלך חלק יותר – 0:5 על פולין, 1:4 על צרפת, ו-1:2 על הגרמנים שנחשבו לדעת פרשנים לא מעטים לפייבוריטים. "ניצחנו אותם במתפרצות", לא התבייש להודות המאמן בעצמו.

לואיס דה לה פואנטה (רויטרס)לואיס דה לה פואנטה (רויטרס)

הסגנון הזה הלך נגד הגישה הדומיננטית בספרד, לפיה יש לשאוף לשליטה במרכז המגרש ולאחוז החזקת כדור גבוה ככל הניתן. דה לה פואנטה רחוק מלהיות מאמן הגנתי, אבל הוא גמיש מאוד, ואין לו בעיה לתת ליריבה לבלות עם הכדור אם צריך. הוא הרי גדל באתלטיק בילבאו, וזכה איתה בשתי אליפויות ברציפות. בעונה הגדולה השנייה, ב-1984, זה היה אפילו דאבל בעקבות הניצחון המפורסם על ברצלונה של דייגו מראדונה בגמר הגביע. דה לה פואנטה היה מגן שמאלי, שניחן בכוח פיזי וסיבולת, והמאמן שעיצב את השקפת עולמו היה חבייר קלמנטה. הבאסקי, שהיה לימים מאמן נבחרת ספרד והוביל אותה בין היתר ליורו 96 בו הפסידו האדומים בפנדלים לאנגליה עם גארת’ סאות’גייט בהרכב, דגל בכדורגל מאופק ומאורגן מאוד, אולי מאורגן מדי. דה לה פואנטה למד ממנו רבות. הוא לא מחקה אותו, אבל גם לא ילך לקיצוניות השנייה. 

תוך כדי הקריירה על המגרש, תיכנן דה לה פואנטה את עתידו כמאמן, גם אם חבריו לא בהכרח לא שמו לב לכך. הוא בלט בחדר ההלבשה בזכות הקלילות וחוש ההומור שלו. הבלם אנדוני גויקוצ'אה, שנהנה לשתף איתו פעולה, סיפר בדיעבד: "הוא היה הבחור הכי מצחיק אצלנו. אי אפשר היה למחוק את החיוך השובב מפניו". הפנים האלה, אגב, כלל לא דומות למראהו הנוכחי. בשנות ה-80 היה לדה לה פואנטה שפם אופנתי לתקופה, וגם רעמת שיער מפוארת. לפני כ-20 שנה, כאשר גילה שהוא מתחיל להקריח, הוא החליט להילחם בכך בצורה הכי נחרצת שאפשר לדמיין – לגלח את ראשו כל בוקר.

לואיס דה לה פואנטה והקרחת (רויטרס)לואיס דה לה פואנטה והקרחת (רויטרס)

כלל ברזל נוסף בבקרים של דה לה פואנטה הוא אימון כושר במשך שעה. הוא עובד עם משקולות גם עכשיו, כשהוא בן 63, ולא היה בטורניר כולו מאמן בכושר פיזי טוב ממנו. גופו אתלטי להפליא, רק קצת קשה להבחין בכך בגלל שהוא מגיע למשחקים בחליפות מחויטות, וגם עניבה. הסיבה לכך פשוטה – אמו ניהלה חנות אופנה לגברים, ולואיס גדל לתוך המציאות הזו. מאביו, שהיה מלח, הוא ירש סגולות אחרות. ראשית, זו אהבה עצומה ובלתי מתפשרת לכדורגל ולאתלטיק בילבאו. שנית, זו היכולת לתקשר עם אנשים. דה לה פואנטה יודע להקשיב, ולא כל המאמנים ניחנים בתכונה הקריטית הזו. 

מאמן ספרד מודה שהוא נוטה לדבר יותר מדי בחדר ההלבשה, והנאומים הארוכים שלו עלולים להתיש את שחקניו. ובכל זאת, הם מתים עליו, כי תמיד יש לו אוזן קשבת בשבילם. הוא מתעניין באמת ובתמים בכל אחד מהם, משתדל למצוא עבור כל אחד את המילים הנכונות בשבילו, ודואג שכל אחד ירגיש בבית. זו הדרך הנכונה ליצור אווירה חיובית. חוסלו, חלוץ ריאל מדריד שממעט לשחק בטורניר, אך מרוצה מאוד מהיחס כלפיו, טוען: "הרמוניה היא הדבר החשוב ביותר. דה לה פואנטה בנה כאן משפחה, וזה מה שמביא לנו ניצחונות".

הדגש על יחסי אנוש ומשפחתיות חיוני כשמדובר בשחקנים בוגרים, אך חשוב שבעתיים בעבודה עם צעירים – וזה היה הייעוד של דה לה פואנטה. הוא החל את דרכו כמאמן בקבוצת הנוער של סביליה, אשר עם הנהלתה שמר על קשר טוב מ-4 העונות שבילה במועדון כשחקן. אז, בתחילת המילניום, הוא הדריך דור מצוין של אנדלוסים צעירים, שכלל את חסוס נבאס. זימונו של קפטן סביליה בן ה-38 לסגל הוא סגירת מעגל מדהימה עבור שניהם, וייתכן שהשיקול האישי גבר במקרה זה על ההיבט המקצועי. פדרו פורו ומרקוס יורנטה נותרו בחוץ לטובת שחקן שנמצא הרחק מעבר לשיאו, וספרד כמעט שילמה על כך את המחיר כאשר נבאס החליף בהרכב את דני קרבחאל המושעה בחצי הגמר מול צרפת, גרם לספיגת שער וספג כרטיס צהוב מוקדם. בסופו של דבר, זה לא הרס את הערב, אך העלה זיכרונות לגבי ספקות שהוטלו בדה לה פואנטה בתחילת הקדנציה.

גרימלדו ודה לה פואנטה. מאמן של שחקנים (רויטרס)גרימלדו ודה לה פואנטה. מאמן של שחקנים (רויטרס)

לא כל הפרשנים ראו בעין יפה את מינויו כי הוא נתפס כחסר ניסיון בתחום. אחרי הנוער של סביליה, עבד דה לה פואנטה עם קבוצת המילואים של אתלטיק בילבאו אהובתו. הניסיון היחיד שלו בקבוצה בוגרת היה כאשר מונה ב-2011 באלאבס שהייתה בליגה השלישית, וזה נגמר בפיטורים בחלוף חודשיים. משם הוא המשיך לנבחרות הצעירות – ג'וב שתוכנן תחילה לתקופה קצרה אך התארך לקרוב לעשור. שם הוא הוכיח את עצמו מעל ומעבר, אך האם זה הספיק כדי לקבל לידיו את המושכות בנבחרת הבוגרת? גם בהתאחדות לא היו בטוחים, והפסד לסקוטלנד בתחילת קמפיין מוקדמות יורו 2024 העמיד את כל הפרויקט בסימן שאלה.

ובכן, ההתלבטויות האלה שייכות לעבר, ובפברואר האריך דה לה פואנטה את חוזהו עד 2026. האווירה בסגל נהדרת, הרעיונות הטקטיים עובדים היטב, וניסיונו בעבודה עם הנוער סייע ללא ספק לדה לה פואנטה לזרוק למים העמוקים את לאמין ימאל. לא כל מאמן היה מעז לבנות את המערך סביב נער בן 16, אך דה לה פואנטה הוא בדיוק האדם הנכון לטפל בילד הפלא הנדיר של ברצלונה. הוא גם גרם לניקו וויליאמס למצות את הפוטנציאל באגף השני, ושני הקיצונים הפכו את ספרד ללהיט. היא כבר לא מנסה לשבור שיאים במסירות סתמיות, אלא דוגלת בכדורגל ישיר יותר – והוא אטרקטיבי יותר. 

גם בגמר מול אנגליה (ראשון, 22:00) זו תהיה הדרך. כפי שראינו, המאזן של דה לה פואנטה בגמרים טוב יותר בהשוואה לסאות’גייט, ויש לו גם יותר תארים בהשוואה לסאות’גייט – לא רק כמאמן, אלא אפילו כשחקן. קלמנטה לא מספיק לשבח את חניכו לשעבר בימים אלה, והמאמן ישמח לסגור עבורו חשבון עם האנגלים גם על מה שקרה ב-1996. גם העובדה כי בילבאו זכתה בעונה שעברה בגביע לראשונה מאז הוא עצמו חגג ב-1984 גורסת שזו השנה שלו. אבל אלה סתם הערות שוליים פיקנטיות. המטרה היא פשוט לזכות, כפי שדה לה פואנטה רגיל לעשות כשהגביע נמצא בהישג יד. ואז, לא תהיה ברירה. כולם יצטרכו להכיר את שמו.

לאמין ימאל: "הגשמתי את החלום של אמא שלי"
הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה