היורו מתקרב בצעדי ענק. בדומה לכל טורניר בינלאומי אחר, גם כאן יש הרבה נבחרות שחולמות להיות הסוס השחור, הקבוצה שאף אחד לא סופר אבל מצליחה להפתיע עם משחק ממושמע ושחקנים שמתעלים על הבמה הגדולה מכולן כל הדרך להישג יוצא מהכלל.
הסינדרלה הגדולה מכולן בראי ההיסטוריה היא כמובן יוון של 2004, השנה בה המאמן אוטו ריגהאל הצליח לבנות יחידה ממושמעת והגנתית שהפתיעה את כל אירופה וזכתה באליפות על חשבון קבוצות כמו איטליה (אלופת העולם שנתיים לאחר מכן), צרפת של זינדין זידאן וגרמניה, סגנית האלופת העולם דאז. ביורו הקודם אלה היו פורטוגל, שזכתה בטורניר לאחר פציעה של כריסטיאנו רונאלדו במשחק הגמר, ונבחרת וולס של גארת' בייל. מי יהיו הפעם? הנה התחזית שלנו.
טורקיה: קוטלת הענקיות
בוראק ילמז חוגג עם שחקני נבחרת טורקיה (רויטרס)הנבחרת הטורקית הצליחה לחולל מספר הפתעות בעבר ורוצה לעשות אותו דבר כאן ביורו. הנבחרת מגיעה בכושר טוב מאוד. הם הוציאו 4 נקודות משני המשחקים מול צרפת במוקדמות היורו בהן ספגו 3 שערים בעשרה משחקים, דרסו 2:4 את הולנד במרץ האחרון ונפרדו ב-3:3 מגרמניה במשחק ידידות. מאזן מוצלח מול הנבחרות הגדולות הוא הדבר הטוב ביותר שיכול להיות לנבחרת לפני טורניר גדול.
מעבר לזה, הסגל שלהם מצויין. הכל מתחיל מהחלוץ בן ה-35 בוראק ילמז, מלך השערים של ליל בעונה היסטורית של המועדון. מלבדו יש את האקן צ'להאונלו, הפליימייקר המצויין של מילאן ואחד ממייצרי המצבים הטובים ביותר באירופה. השילוב בין השניים, בנוסף לשחקנים כמו אנס אונאל מחטאפה, הופך את ההתקפה הטורקית למסוכנת מאוד. ראינו בעבר את האקן שוקור וניהאט, חלוצים טורקים אגדיים, מובילים את הנבחרת להצלחות. ילמז, אחד השחקנים הטובים באירופה, ינסה להצטרף לרשימה המכובדת הזאת.
הקאן צ'להאנולו ושנול גונש (רויטרס)השילוב בין שחקן שהראה יכולת טובה בבניית מצבים לאחד שמסיים אותם מסוכן מאוד, לפחות על הנייר. במקרה הטורקי אנחנו רואים אותו גם במציאות, אחרי משחקים רבי שערים מול המעצמות של אירופה. כדורגל משוחרר מושך קהל ובמקרה שלהם גם מביא תוצאות, מה שהופך את נבחרתו של שנול גונש לאחת שלא כדאי לפספס בין כל המשחקים בשלב הבתים. גונש, אגב, הוא המאמן שהגיע עם טורקיה למקום השלישי במונדיאל 2002. הניסיון שלו בטורנירים הוא עוד יתרון לשחקנים ממדינת הכוכב והסהר.
החוזק של הנבחרת בולט גם בחלק האחורי. קלגר סויונצ'ו מלסטר שחקן הרכב קבוע באחת הקבוצות הטובות באנגליה, בעוד אוזן קאבאק מראה התקדמות ממשחק למשחק במדי ליברפול. בנוסף לתרומה ההגנתית של אוקאי יוקושלו מווסט ברומיץ' או מריח דמיראל מיובנטוס, יש כאן חוליה אחורית שתעשה חיים קשים ליריבותיה.
שחקני נבחרת טורקיה חוגגים עם הקאן צ'להנאולו (רויטרס)בנוסף לאיכות של טורקיה מול הגדולות וכמויות השערים העצומות, ההגרלה משחקת לטובתה. הטורקים נמצאים בבית א' עם איטליה, וולס ושוויץ. הקבוצה שתסיים במקום השני בבית הזה תפגוש את השנייה בבית ב' (בלגיה, דנמרק, פינלנד ורוסיה), כך שהם יכולים למצוא עצמם ברבע הגמר, בו הם צפויים לפגוש את הולנד. השילוב בין ההתקפה האיכותית, ההגנה החזקה וההגרלה הנוחה עשוי להוביל לעוד סנסציה שתכנס לספר דברי הימים של היורו.
קרואטיה: נבחרת עם אופי
הרבה שחקנים שהיו חלק מ"דור הזהב" של הנבחרת הקרואטית פרשו אחרי ההישג יוצא הדופן, גמר המונדיאל של 2018. לכן איבן ראקיטיץ', דניאל סובאשיץ' ומריו מנדז'וקיץ', מגיבורי אליפות העולם האחרונה, לא ישחקו באליפות אירופה. גם אחרי גל הפורשים, ישחקו הרבה מאוד שחקנים מנוסים אחרים – לוקה מודריץ' בן ה-35, איוון פרישיץ' ודומאגוי וידה בני ה-32 ודז'אן לוברן בן ה-31. כולם היו על המגרש ברוסיה כשהנבחרת הפתיעה את אנגליה, דרסה את ארגנטינה והדיחה בפנדלים את דנמרק ורוסיה, המארחת של אותו טורניר, כל הדרך לגמר הראשון בתולדות המדינה הבלקנית.
לוקה מודריץ' ומירוסלב אורשיץ' (רויטרס)הערך של הניסיון הקבוצתי עצום, בפרט בטורנירי נוק-אאוט שמבוססים על הכרעה של משחק בודד, בניגוד לשיטות כמו ליגה או משחקים בבית ובחוץ. בעוד נבחרות אחרות עלולות להיות מושפעות לרעה מהלחץ או מחוסר הניסיון, הקרואטים כבר הוכיחו שהם עומדים בלחץ. יש להם את מה שהופך כל נבחרת טובה לנבחרת טובה באמת: אופי, ובשפע.
מעבר לאופי, קרואטיה מגיעה לטורניר עם אחת משלישיות הקישור הטובות ביותר. מתאו קובאצ'יץ' מצ'לסי, מרסלו ברוזוביץ' מאינטר ולוקה מודריץ' מריאל מדריד מגיעים אחרי עונות טובות מאוד ברמה האישית והקבוצתית. שלושתם מוסרים מהרמה הגבוהה ביותר שמסוגלים למצוא פרצות בכל הגנה ובמקביל שחקני הגנה נפלאים. מרכז הקישור הזה הוא מהטובים באירופה, התקפית והגנתית.
אנדריי קראמריץ' ובורנה באריסיץ' (רויטרס)חוץ משלושתם יש לנבחרת במדי הדמקה שחקנים טובים אחרים. אנדריי קראמריץ', חברו לקבוצה של מונס דאבור בהופנהיים בעונה החולפת, הבקיע בקצב גבוה מאוד בבונדסליגה על אף העדרותו ממספר משחקים. השילוב של פינישר מהרמה הגבוהה ביותר עם קישור שיודע ליצור מצבים תמיד מבשר טובות וכך גם התרומה של פרישיץ' הוותיק ואנטה רביץ' שמגיע אחרי עונה טובה במילאן.
החלק ההגנתי דומה מאוד לזה של 2018 עם דז'אן לוברן שנתן עונה לא רעה בזניט ודומאגוי וידה הוותיק בנוסף לשימה ורחלאקו, שחקן הספסל של אתלטיקו מדריד. זאת אולי נקודת החולשה הגדולה ביותר של הקרואטים, אבל התרומה ההגנתית מצד הקישור והיכולת לשלוט במשחק, בנוסף לחוזק המנטלי שעשוי להיות יתרון בהתחשב בכך שיש להם שני משחקי חוץ באנגליה ובסקוטלנד בבית, עשוי להוביל את הנבחרת לנוק-אאוט. כבר למדנו שאסור לזלזל בהם במשחק אחד על כל הקופה.
אוקראינה: התהליך של שבצ'נקו
גדול השחקנים האוקראיניים בכל הזמנים, אנדריי שבצ'נקו, מאמן את הנבחרת שעושה התקדמות מרשימה. הם הצליחו לנצח את ספרד בליגת האומות באוקטובר, להוציא נקודה מול צרפת בחוץ במוקדמות המונדיאל והגיעו לתוצאות מרשימות אחרות, כולל 0:5 על סרביה או ניצחון 1:2 ו-0:0 מול פורטוגל במוקדמות היורו.
אנדריי שבצ'נקו ומיקולה שפרנקו (רויטרס)הנבחרת הזאת מתקדמת בצעדי ענק הודות ל”שבה”. שחקן של מילאן לשעבר והמאמן בהווה הצעיר את הנבחרת אחרי קמפיין המוקדמות הכושל למונדיאל ב-2018 ובלי כוכבים גדולים מצליח לעמוד על שלו מול הטובות בעולם ולהגיע לתוצאות מכובדות מאוד מול נבחרות חזקות יותר על הנייר.
היכולת הזאת, להוציא תוצאות טובות גם כשאתה לא שולט בקצב המשחק, מאפיינת סוסים שחורים לכל אורך היסטוריית היורו בפרט והכדורגל בכלל. יוון ב-2004 זכתה ביורו כשהיא שומרת על שער נקי בשלושת משחקי הנוק-אאוט ומחכה לטעויות של היריבות ואוקראינה עשתה משהו דומה במשחקים מול צרפת וספרד.
נבחרת אוקראינה (רויטרס)הכדורגל השתנה ואוקראינה לא תזכה ביורו, כנראה. השחקן הטוב ביותר שלהם קנה את עולמו בשלבי הנוק-אאוט, אולכסנדר זינצ'נקו בן ה-24 ממנצ'סטר סיטי שהפך לאחד המגנים הטובים בעולם, אבל לא שחקן מספיק טוב בשביל להפוך כל נבחרת לסוס שחור. שבצ'נקו בונה יסודות נהדרים באוקראינה, וזאת טבילת האש הראשונה של הדור הנוכחי בטורניר גדול.
הם נמצאים בבית יחסית פתוח, עם הולנד, אוסטריה וצפון מקדוניה. שתי הראשונות מאוד אוהבות להחזיק בכדור ועלולות ליפול לתוך המלכודת של המדינה המזרח אירופאית, שהצליחה במשחקיה הטובים למנוע מהיריבה להגיע למצבים למרות שהיא שלטה בכדור. יכול להיות שהפריצה הגדולה שלהם תגיע רק ביורו של 2024 או 2028, אבל אסור לזלזל בהם גם עכשיו.
וולס: הנקמה של בייל
הוולשים הגיעו לחצי גמר היורו ב-2016, אבל המצב נגדם. ראיין גיגס, אחד מגדולי שחקני מנצ'סטר יונייטד ואחד משני הוולשים הטובים ביותר בתולדות הכדורגל, עשה עבודה טובה כמאמן והושעה לאחר שהורשע בתקיפת שתי נשים. עם המאמן המחליף, רוב פייג', הקבוצה הראתה שיפור הגנתי גדול ושמרה על שער נקי ב-8 מ-9 המשחקים האחרונים, אך ספגה 3 שערים במשחקה הרשמי היחיד מול נבחרת גדולה.
גארת' בייל וכריס גונטר (רויטרס)למרות זאת, וולס יכולה להפתיע. הכל מתחיל מאגדה וולשית אחרת, גארת' בייל. אחרי פתיחת עונה קשה בטוטנהאם בייל הצליח להשתלב בטוטנהאם והבקיע 11 שערים ב-20 משחקים בליגה האנגלית החזקה, כולל כאלה בהם עלה מהספסל לדקות בודדות, נוסף לשני שערים ובישול בליגה האירופית כשהוא לא שיחק בצמד המשחקים בהם התרנגולים הודחו מול זאגרב.
בייל, ההעברה היקרה ביותר בתולדות הכדורגל לשעבר, איבד את מקומו בטופ העולמי. שילוב של פציעות, משחקי גולף ותלונות על חוסר מקצוענות הפכו אותו לאחת הבדיחות הגדולות ביותר בכדורגל האירופי. הוא היה משמעותי בקבוצה שהגיעה לחצי הגמר בטורניר הקודם ויכול להחזיר את עצמו לטופ העולמי, בעוד ריאל מדריד וזינדין זידאן איתו הסתכסך מתלבטים אם להחזירו לקבוצה או לחפש השאלה נוספת. הכישרון של בייל מעולם לא הוטל בספק, אבל הבריאות בהשפעת לוח המשחקים הצפוף כן. הבית של הקבוצה (איטליה, טורקיה, שוויץ) משוחק באזרבייז'אן ואיטליה, והשילוב בין עומס המשחקים והטיסות עלול לפגוע בברכיו הבעייתיות ממילא של השחקן.
שחקני נבחרת וולס (רויטרס)הבית יחסית פתוח בהתחשב בפער הכישרון הקטן, לפחות על הנייר, בין טורקיה, וולס ושוויץ. זאת עשויה להיות ההזדמנות האחרונה של בייל, רק בן 31, להוכיח שהוא אחד השחקנים הטובים באירופה בצל השמועות על כך שיפרוש אחרי היורו, אותן הכחיש מספר פעמים. יש מסביבו עוד שחקנים טובים שלא זכו להזדמנויות – ארון ראמזי התקשה להרשים השנה ביובנטוס, דניאל ג'יימס נעלם לספסל במנצ'סטר יונייטד והארי ווילסון עושה עבודה טובה כמושאל שנה אחרי שנה אבל לא מקבל צ'אנס אמיתי בליברפול. שלושתם יכולים להשתמש ביורו כקרש קפיצה קדימה.
הפיזיות של הוולשים, רובם משחקים בליגה השנייה או הראשונה באנגליה, עשויה להיות יתרון משמעותי, במיוחד בהגנה. הם הצליחו להוציא יותר ממה שהקבוצה שווה על הנייר בטורניר הקודם, ממנו ממשיכים לא מעט שחקנים, ויכולים לעשות משהו דומה גם עכשיו. זה אולי הצ'אנס האחרון שהקפטן שלהם, בייל, יקבל.