הכדורגל הבריטי היה ידוע מאז ומתמיד בעיקר בגלל אנגליה. אלא שבעידן בו נבחרת שלושת האריות לא מצליחה לרשום הישגים משמעותיים בטורנירים הגדולים, האחות הקטנה מאותו אי, וויילס, דווקא התעוררה וחווה פריחה חסרת תקדים. ביוני 2016, הנבחרת הקטנה עשתה היסטוריה והופיעה לראשונה ביורו, הטורניר הגדול הראשון אליו העפילה מאז מונדיאל 1958. איך זה נגמר? עם הדחה רק לאלופת אירופה פורטוגל בחצי הגמר וטורניר בלתי נשכח מבחינת הנבחרת הצנועה.
כעת, עם דור צעיר ורענן ועם גארת’ בייל שעדיין שם, בוויילס חולמים לעשות עוד קצת מהבלתי ייאמן, ואולי אפילו לקפוץ עוד מדרגה כדי להסתכל לאנגליה בלבן של העיניים. נכון, סגל השחקנים עדיין לא כזה שמצופה ממנו להתקדם מעבר לשמינית הגמר, אך הוא בהחלט כזה שמסוגל לעשות צרות לכל נבחרת שתתמודד מולו.
שחקני וויילס חוגגים (רויטרס)אלא שהסיפור הגדול של וויילס לפני היורו הזה מגיע דווקא מחוץ למגרש. ראיין גיגס, גדול שחקני המדינה בכל הזמנים ומי שמונה למאמן הנבחרת ב-2018 והוביל אותה ליורו, הושהה ע”י ההתאחדות המקומית עד להודעה חדשה, זאת לאחר שהואשם בתקיפת שתי נשים בשנות ה-20 וה-30 לחייהן וכעת עומד בפני משפט.
“יש לי כבוד להליך החוק ואני מבין את חומרת ההאשמות” אמר גיגס לאחר רוע הגזירה, “אצפה לנקות את שמי בבית המשפט. מאחל הצלחה לרוברט פייג’ ונבחרת וויילס ביורו”. אותו רוברט פייג’, ששיחק בעברו בעיקר בליגות הנמוכות באנגליה, ומי ששימש כעוזרו של גיגס, ניצב כעת בפני האתגר הגדול של חייו. בגיל 46 וכשהוא כמעט נטול ניסיון באימון בוגרים, הוא יצטרך להוביל את גארת’ בייל וחבריו בבית קשה מאוד שכולל את שווייץ, טורקיה ואיטליה.
ראיין גיגס וגארת' בייל. לא ישתפו פעולה בקיץ (רויטרס)וויילס הגיעה לטורניר אחרי שעברה בית מוקדמות לא פשוט בכלל, אותו סיימה מתחת לקרואטיה ומעל נבחרת מצוינות כמו סלובקיה והונגריה, שגם כן מצאו את מקומן בטורניר דרך ליגת האומות. בייל כמובן המוביל, אך לוולשים יש המון מה להציע מעבר לשחקן הכנף של טוטנהאם, כמו למשל מי שנראה כמו המנהיג הבא של הנבחרת, דניאל ג’יימס. בגיל 23, קשר מנצ’סטר יונייטד יצטרך להיות החוליה המסייעת של בייל, והוא כבר הוכיח שהוא יודע ויכול לעשות את זה, עם שערים פשוט נפלאים גם בנבחרת וגם בפרמייר ליג, כוח פריצה יוצא מן הכלל, טכניקת בעיטה מרשימה והמון חוצפה חיובית.
דניאל ג'יימס חוגג (רויטרס)אלא שעם כל הכבוד לכישרון הצעיר, כשמדובר בוויילס, זה תמיד מתחיל ונגמר בבייל. “וויילס. גולף. מדריד”. עם השלט הזה חגג בייל, אז עוד כשחקן ריאל, את ההעפלה ליורו. זה כמובן הרגיז מאוד את הבלאנקוס, שלא קיבלו כלום ושום דבר בשנתיים האחרונות מהוולשי, אך הוא עצמו לא יכול היה לתאר טוב יותר את סדרי העדיפויות שלו ובמולדתו, הפך בן רגע ליקיר האומה.
הדגל שבייל החזיק בסיום המשחק (רויטרס)העדיפות המוחלטת שבייל מעניק לנבחרת על פני הקבוצות בהן הוא משחק עלולות להרגיז ובצדק הנהלות ואוהדים, אך יש בה גם משהו שהולך ודועך בשנים האחרונות בכדורגל העולמי – תחשות הלאומיות. כשמגיעים משחקי הנבחרת, בייל, שכמעט תמיד פצוע, יותר בריא מכולם. בייל כבש בכל ארבעת המשחקים שלו במדי הנבחרת, שניים מהם היו שערי ניצחון. על החשיבות שלו אין עוררין, גם כשהוא נראה רחוק משיאו.
“כיף להגיע למקום שתומך בך” כך אמר בייל רק בספטמבר, אז עוד כשחקן ריאל ולפני שהושאל לטוטנהאם. אצל התרנגולים, בייל דווקא נראה לא רע בכלל העונה. הוא כבש 9 שערים בפרמייר ליג ו-14 בכל המסגרות, הוסיף שלושה בישולים ונראה כמי שמסוגל לקחת על עצמו את הנבחרת גם בטורניר הקרוב. אם הוא יהיה טוב, השמיים הם הגבול עבור הנבחרת הקטנה מבריטניה.