לפני 3 שנים, לא הרבה זמן, הכדורגל האיטלקי ידע את אחת מנקודות השפל הגדולות בתולדותיו. בפעם הראשונה מאז 1958 הסקוודרה אזורה נשארו מחוץ למונדיאל אחרי ההדחה בפלייאוף מול שבדיה, והנבחרת שזכתה 4 פעמים בגביע הגדול מכולם ראתה את צרפת זוכה בו מהבית.
9 שנים אחרי גמר יורו 2012 ואחרי שנים לא מרשימות עם אי העלייה למונדיאל ו-2 הדחות בשלב הבתים שלו לפני כן, נראה שהאזורי מצאו את הכיוון שלהם מחדש. רוברטו מנצ'יני, מאמן מנצ'סטר סיטי ואינטר לשעבר, קיבל את משימת השיקום ובנה את הנבחרת בדרך האיטלקית ביותר שיש - דרך ההגנה. בחזרה בטורניר גדול, השחקנים מארץ המגף רוצים להפתיע את אירופה, או לכל הפחות לעבור את טבילת האש הראשונה ביחד.
הגנה, הגנה, הגנה
ג'אנלואיג'י דונארומה ולאונרדו בונוצ'י (רויטרס)הסיפור של איטליה, כאמור, מתחיל מההגנה. בין הקורות יש להם את השוער הטוב בעולם לגילו, ג'ינאלואיג'י דונארומה. בן ה-22 שלא יחזור למילאן נתן עונה טובה עבור הרוסונרי והיה אחת מנקודות החוזק המרכזיות של הקבוצה, במיוחד בהתחשב בהגנתה הבינונית. הוא הפך את עצמו לבחירה הראשונה בין הקורות בגילו הצעיר. דונארומה מספיק טוב כבר עכשיו בשביל להיות אחד מהשוערים הטובים בטורניר הזה, ובמקביל מספיק צעיר בשביל להיות מישהו שאיטליה תבנה עליו ב-15 השנים הקרובות.
לפניו בהגנה מנצ'יני נותן אמון, לפחות לפי משחקי המוקדמות, בבלם צעיר אחר. אלסנדרו בסטוני בן ה-22 מרומא הראה שיפור גדול העונה והפך לאחת מנקודות האור בעונה לא גדולה של הג'ילארוסי. הוא ודונארומה ילידי 1999 וכבר עכשיו נמנים על הטופ העולמי, לפחות של הבלמים והשוערים בהתאמה. לצידו, ברוב המקרים, פתח בלם מבוגר יותר - פרנצ'סקו אצ'רבי (33), לאונרדו בונוצ'י (34) או ג'ורג'ו קלייני (36). השילוב הזה, בין שחקנים שלפני השיא לשחקנים שאחריו, מגדיר את כל הנבחרת.
לאיטליה יש כאב ראש חיובי גם עם המגנים. אלסנדרו פלורנצי מפאריס סן-ז'רמן, אמרסון מצ'לסי, לאונרדו ספינאצולה מרומא וג’ובאני די לורנצו מנאפולי זכו לדקות לצד שני הבלמים, רובם גם מגיעים אחרי עונות טובות. הם אמנם לא מתחילים התקפות כמו טרנט אלכסנדר-ארנולד או אלפונסו דיוויס, אבל עושים עבודה טובה בהגנה גם בקבוצות השונות וגם בנבחרת הלאומית.
ז'ורז'יניו (רויטרס)אסור לשכוח את הקישור ההגנתי, שמשמעותי ביותר להצלחה של כל הגנה בפרט וקבוצה או נבחרת בכלל בכדורגל המודרני. ז'ורז'יניו מצ'לסי מגיע אחרי עונה נהדרת בבלוז והצליח למנוע פעם אחר פעם יצירת מצבים של היריבות בשלב מוקדם. מרקו וראטי מפ.ס.ז', שעבר גם הוא אצל תומאס טוכל העונה חוזר מפציעה, אבל הנוכחות שלו תיתן עוד קשר שיכול לתת ערך מוסף בהגנה. מלבדו, יש לאזורי את מנואל לוקאטלי המבטיח מססואלו שנתן עונה נהדרת השנה, כך שהם יגיעו לטורניר עם 2 קשרים הגנתיים ברמה גבוהה.
האיכות, במקרה הזה, לא נמצאת רק על הנייר. איטליה שמרה על שער נקי ב-9 מ-10 המשחקים האחרונים שלה, כולל משחק אחד נגד נבחרת הולנד ו-2 נגד נבחרת פולין של רוברט לבנדובסקי. הם ספגו 4 שערים בלבד ב-10 משחקים במוקדמות היורו, סיימו במקום הראשון בבית בדרג א' של ליגת האומות ולא הפסידו משחק רשמי מאז 2018. מנצ'יני דורש לא מעט משחקניו, אבל הם מצליחים לקיים משחק אחרי משחק, סימן נהדר לפני טורניר גדול.
דרוש סקורר
הנבחרות האיטלקיות הגדולות הובלו על ידי סקוררים דומיננטיים, נוסף לחוליה הגנתית חזקה. כך היה כשמריו באלוטלי הוביל את הנבחרת ביורו 2012 או רוברטו באג'יו במונדיאל 1994. הזכייה במונדיאל 2006 הייתה חריגה בהתחשב בכך שאיטליה שמרה על שער נקי ב-3 מ-4 משחקי נוק-אאוט (וניצחה את הגמר בפנדלים), משהו שעשוי להיות בלתי אפשרי לכל קבוצה בהתחשב בסגנון ההתקפי שהפך לפופולרי יותר בשנים האחרונות.
לורנצו אינסינייה (רויטרס)לאיטליה, בניגוד לכל קבוצה אחרת שרוצה לזכות בטורניר, אין שחקני התקפה שנמנים על הטופ העולמי. ניקולו בארלה נתן עונה לא רעה באינטר, אבל הוא לא אחד מהשחקנים המובילים של התקפת הנארזורי. השחקנים שיצטרכו להביא את איטליה רחוק יהיו צ'ירו אימובילה ולורנצו אינסינייה. הראשון מוביל את התקפת לאציו, השני עושה אותו דבר בנאפולי. הקבוצות נותנות עונות טובות ביחס לסרייה א', אבל לא ברור אם הם יצליחו להוביל התקפות שיאיימו על כל היבשת.
היתרון היחסי של הכחולים, כקבוצה שכנראה תתבסס על שניהם ובפרט על אינסינייה, הוא יכולת ניצול המצבים לאחרים. שחקנים כמו אנדראה בלוטי או פדריקו ברנרדסקי לא נתנו עונות גדולות, אישית או קבוצתית, אבל מצאו את עצמם בהרכב של נבחרתם במשחקיה הרשמיים האחרונים. הנוכחות של בלוטי מטורינו או אימובילה מלאציו, חלוצים מרכזיים בקבוצות לא גדולות, יכולה להיות משמעותית כמי שימשכו את ההגנות של היריבות ויתנו חופש פעולה לאינסייניה ומי שיהיה השחקן השלישי בהתקפה.
גם כאן, הסיפור יכול להיות העתיד ולא רק ההווה (או העבר). פדריקו קייזה בן ה-23 מיובנטוס היה אחת מנקודות האור בעונה רעה של הגברת הזקנה והצליח לתת עונה טובה לצידו של כריסטיאנו רונאלדו, גם כסקורר וגם כמבשל. השילוב שלו ושל אינסינייה נותן לאיטלקים שני שחקנים חכמים מאוד שיכולים לתת את הפס הנכון בזמן הנכון, ואולי גם להבקיע אחרי שיקבלו את מסירת המפתח. זה יתרון משמעותי.
בדרך לטורניר פריצה? ניקולו בארלה (רויטרס)מה הם מחפשים?
אז יש כמה שחקנים לא רעים בהתקפה של איטליה וכאלה שיכולים להתאים אחד לשני, אבל אין להם את את כריסטיאנו רונאלדו, רומאלו לוקאקו, קיליאן אמבפה, הארי קיין, תומאס מולר או אפילו מישהו שקרוב לרמה הגבוהה באמת של הכדורגל העולמי.
מצד שני, יש להם יתרונות אחרים. ההגנה ממושמעת והם מארחים את הבית הראשון, בו יפגשו יריבות חלשות יותר על הנייר (טורקיה, וולס, שוויץ). שלושתן נבחרות מסוכנות שיכולות להפתיע כמעט כל נבחרת באירופה במשחק נתון. אם איטליה אכן תסיים את הבית במקום הראשון, היא תפגוש את השנייה מבית ג' (הולנד, אוקראינה, אוסטריה וצפון מקדוניה) בשמינית הגמר. פחות מרבע גמר, בהתחשב בסגל הנוכחי של האזורי, יהיה אכזבה. אולי אפילו כישלון.
פדריקו קייזה (רויטרס)הסיפור של הטורניר, מבחינת איטליה, יכול להיות העלייה של הדור הבא. ניקולו בארלה בן 24, קייזה ולוקטאלי בני 23, דונארומה ובסטוני בני 22. ג'אקומו ראספדורי בן ה-21 מסמפדוריה נכנס גם כן לסגל הסופי. מתפתח בארץ המגף דור של שחקני כדורגל מצויינים, שמקבלים את טבילת האש הראשונה בטורניר גדול ויכולים להיות מועמדים חזקים לזכייה באחד הטורנירים הבאים.
למרות זאת, יש להם גם הרבה שחקנים מעולים שנמצאים עכשיו בשיא או ביורו האחרון שלהם, מבונוצ'י (34) וקלייני (36) המבוגרים עד לאינסינייה (30) ואימובילה (31) שנמצאים בשנות השיא שלהם. איטליה היא לא מדינה שתקריב את ההווה בשביל העתיד והציפיות גבוהות, בדומה לכל טורניר שהם היו בו. השילוב הזה בין ההגנה החזקה לשחקני ההתקפה היצירתיים ובין אלה שמחכים לפרוץ ואלה שנתנו עונות נהדרות בקבוצות קטנות בקנה מידה אירופאי, יכול להפוך אותם להפתעה הגדולה של אליפות אירופה, או לאכזבה שתאיץ את תהליך הצערת הנבחרת. באיטליה, כמו באיטליה, תמיד מעניין.