בכדורסל שחקן בודד יכול לשלוט לחלוטין בגורל של קבוצה (כפי שהוכיח לברון ג’יימס לא פעם), אך כדורגל הוא ספורט קצת שונה, שבו קשה יותר להוביל להשפעה שכזו. אופי המשחק הופך כל שחקן לכזה שיכול להשפיע בצורה פחות רחבה מבענפי ספורט קבוצתיים אחרים, אבל לפעמים מגיעים שחקנים חריגים. ה”חייזרים” הללו שנראים מעל המשחק ברגע נתון, או לאורך תקופה במקרים נדירים כמו מסי ורונאלדו, וההשפעה שלהם עצומה ביחס למה שאנחנו רגילים בכדורגל.
בפרמייר ליג לאורך שנותיה התופעה מיעטה להגיע. ראינו עונות אינדיבידואליות חריגות בעבר כמו ארלינג הולאנד במנצ’סטר סיטי ב-2023, לואיס סוארס בליברפול ב-2014, רונאלדו במנצ’סטר יונייטד ב-2008 או תיירי הנרי בארסנל ב-2003, כשיש עוד אחרים, אך מאז המיתוג מחדש של הליגה לפני כ-23 שנים כנראה שהעונה היינו עדים למקרה החריג ביותר.
נחזור קצת אחורה. עונת הפרידה מיורגן קלופ לא הייתה כפי שקיוו בליברפול. אמנם הקבוצה זכתה בתואר (גביע הליגה), אך זה לא היה משמעותי, וממאבק האליפות החשוב היא כבר יצאה בשלבים המאוחרים של העונה. עזיבת המאמן נראתה כמכה אנושה לקבוצה לאחר שנים רבות ועייפות החומר הייתה אמורה להוביל למהפכה, אך זו לא התרחשה.
יורגן קלופ נפרד מהקהל, עזיבתו נראתה כמכה אנושה (רויטרס)עם פדריקו קייזה כרכש היחיד, מעטים נתנו ליורש ארנה סלוט סיכוי ממשי להתמודד על תארים כבר בעונתו הראשונה על הקווים. המטרה הריאלית נראתה כחזרה לליגת האלופות ובנייה נכונה לקראת העתיד. למרות זאת, ודווקא לאחר שסיים את 2023/24 בקול ענות חלושה, מוחמד סלאח הזכיר למה הוא נחשב לאחד הגדולים שהיו באנגליה וסחף את ליברפול לאליפות עם העונה הדומיננטית בתולדות הפרמייר ליג.
החשיבות ההתקפית של סלאח ושנת החוזה
לאליפות הזו של ליברפול יש מספר גיבורים, אבל מעל כולם (טוב, הרבה הרבה מעל) נמצא המצרי. אמנם המרסיסיידרס טיילו לאליפות בשלבי הסיום של העונה, אך הדבר בכלל לא מובן מאליו, כי למרות פתיחה יחסית מרשימה הקבוצה של סלוט קרטעה לא מעט וסבלה מבעיות רבות. אותן בעיות בחלק ההתקפי התחלקו לשתיים – שחקני התקפה שהופיעו לפרקים בודדים בעונה, בעיקרם דיאז וגאקפו בתחילת ואמצע העונה, ומחסור בשחקנים יצירתיים בגלל חוסר היכולת של דומיניק סובוסלאי לתרום בנושא מעמדת הקשר ההתקפי.
הדרך להתגבר על הבעיות? מוחמד סלאח. אם הקבוצה הרשימה עם משחק שוטף – רוב הפעולות התחילו ונגמרו בסלאח, אם הקבוצה נתקעה מול הגנה צפופה – סלאח היה מוצא את הפתרון. נראה היה כי לא משנה מה המצב על כר הדשא, אין דרך למנוע מהכוכב לסיים עם שער או בישול, כשהוא לא הפסיק לייצר איומים ומוביל את הליגה גם במסירות לתוך הרחבה, וגם בכניסות לרחבה בכדרור. החשיבות שלו לקבוצה הייתה דרמטית, אך בניגוד לשחקן התקפה סטנדרטי שחווה עליות וירידות במספרים לאורך העונה, אצלו הם פשוט לא הפסיקו להגיע. בשלב מסוים זה כבר היה נראה מגוחך, כל קבוצה שהגיעה למשחק צמוד ידעה כי דינה כבר נחרץ ושערי או בישולי הניצחון רק המשיכו להיערם.
מוחמד סלאח, הפתרון לכל הבעיות (רויטרס)זו הייתה השנה האחרונה בחוזה של הכוכב, ונראה כי המושג “שנת חוזה” מעולם לא היה מתאים יותר. בין מסע”ת בעייתית לראיון בצד הדרך שבהם זרק עקיצות בנוגע למשא ומתן על חידוש החוזה, הדבר לא רק שלא השפיע עליו על המגרש, אלא נראה כי דירבן אותו. גם אם מדי פעם הוא סיפק אמירות בעייתיות והצהיר כי הוא “יותר בחוץ מבפנים”, הרי שעל המגרש הוא הצדיק כל אחת ואחת מהן. לאחרונה הוא אף קיבל את החוזה שרצה והסאגה הסתיימה, אך עם איך שהעונה הזו התגלגלה, אולי כדאי לליברפול לייצר כל שנה תמריץ בדמות שנת חוזה אם זו התמורה שמתקבלת.
תנו למספרים לדבר
חשוב להבין את העונה הזו של מוחמד סלאח בראי ההיסטוריה, ולשם כך ניתן למספרים לדבר ולא נתמקד בכל מה שעשה בפרמייר ליג, אלא בעונה הזו בלבד:
# 46 שערים/בישולים – הכמות הגבוהה ביותר לעונה של 38 משחקים בתולדות הפרמייר ליג.
# 18 בישולים – ראשון בפרמייר ליג, ורחוק שני בישולים משיא הפרמייר ליג של דה בריינה והנרי כשנותרו עוד ארבעה משחקים.
# ממוצע של 1.37 מעורבויות בשערים ל-90 דקות, הגבוה בתולדות הפרמייר ליג.
# 28 שערים – בדרך לנעל הזהב של הפרמייר ליג בפעם הרביעית בקריירה.
מוחמד סלאח חוגג, מספרים חריגים (רויטרס)לא רק הוא – חשוב לפרגן למי שמגיע
בסופו של יום, לבד הוא לא יכול היה לעשות את זה ויש שמות רבים שראויים לציון. כנראה הדבר המשמעותי ביותר שעשה ארנה סלוט היה במרכז המגרש, שם הוא לקח את שחקני הרכש של קלופ מהעונה לפני כן – ראיין חראוונברך, אלכסיס מק-אליסטר ודומיניק סובוסלאי – והפך אותם לקישור עוצמתי. הראשון היה ההשפעה המשמעותית ביותר של המאמן, כשחראוונברך הפך משחקן שבקושי רואה הרכב לבורג מרכזי בקישור האחורי. ההולנדי ניצל את האתלטיות שלו היטב, היה בכל מקום, וחווה עונת פריצה יוצאת מן הכלל שהשפיעה רבות על הקבוצה. בנוסף, מק-אליסטר עמד בציפיות, סובוסלאי הראה עד כמה משחק הלחץ שלו איכותי ואף ידע להעמיס את הרחבה בכניסות מהקו השני, וכך לליברפול הייתה חוליה מרכזית לסמוך עליה.
בחלק האחורי המרסיסיידרס קיבלו את הישן והטוב. וירג’יל ואן דייק סיפק עונה סולידית נוספת בטופ העולמי, איברהימה קונאטה סוף סוף נמנע מפציעות משמעותיות והראה את הפוטנציאל שגלום בו, אליסון היווה חומה בשער כרגיל וטרנט אלכסנדר-ארנולד נתן רגעים גדולים בעונה האולי אחרונה שלו במועדון.
וירג'יל ואן דייק, כבר שנים אחד הבלמים הטובים בעולם (רויטרס)ארנה סלוט ראוי להרבה מחמאות, כשהוא ידע להתמודד עם כמות פציעות לא מועטה, ביצע רוטציות בהתאם לכושר המשתנה של שחקני ההתקפה והקישור שלו והצליח לנהל את הסגל היטב, כל זה כמעט ללא רכש. המחמאות הללו בהחלט ראויות, ועדיין, קשה לדמיין עד כמה ליברפול הייתה מידרדרת ללא הקיצוניות של מוחמד סלאח העונה. בשורה התחתונה ניתן לספק את ההגדרה הבומבסטית “אליפות של איש אחד” – לא כי האחרים לא תרמו, אלא כי ההשפעה של הקיצוני הימני על קבוצתו הייתה מהגדולות, ואולי אף הגדולה ביותר, בתולדות הפרמייר ליג.
ברגעים הללו כשליברפול ואוהדיה חוגגים אליפות שנייה בלבד בעידן הפרמייר ליג, קשה שלא לחשוב על קלופ. התחושה הייתה שעזיבתו תהיה דרמטית עבור הקבוצה, אך פתאום בזכות סלאח, המאמן הגרמני לא חסר. קלופ תמיד יישאר אגדה במרסיסייד, זה שהחזיר את הקבוצה לקדמת הבמה, אך כדי להתקדם בליברפול היו צריכים לשכוח את עזיבתו, והעונה הזו של המצרי איפשרה לאוהדים ולמועדון לצאת לדרך חדשה, ולחזור להיות אלופי אנגליה.
מוחמד סלאח, בזכותו ליברפול יוצאת לדרך חדשה כאלופה (האתר הרשמי של ליברפול)