היה זה קאמבק מהסרטים, עם הגיבור הכי לא צפוי שאפשר לדמיין. כאשר נותרו 20 דקות לסיום באולימפיקו, פיגרה אתמול יובנטוס 3:1 נגד רומא, והמארחת הייתה עדיפה בכל פרמטר אפשרי. ואולם, אז נגח מנואל לוקאטלי את השער המצמק, והחבורה של ז'וזה מוריניו התפרקה מבחינה מנטלית.
דיאן קולוסבקי ניצל זאת מיד כדי לקבוע 3:3, ובדקה ה-77 הגיע מתיה דה שיליו, קלט על החזה כדור שעף לעברו בעקבות טעות של כריס סמולינג, ושלח בעיטה חדה ומרהיבה לפינת השער של רוי פטריסיו. 3:4 – וכל שחקני הגברת הזקנה התנפלו באושר על המגן בן ה-29, שמצא עיתוי מיוחד וקריטי כדי לכבוש את שערו השני בלבד בכל הקריירה.
3:4 משוגע ליובה על רומא ומוריניוהשער היחיד הקודם, אי שם בנובמבר 2017, היה יפה אפילו יותר. דה שיליו הטיס אז כדור בלתי ניתן לעצירה מחוץ לרחבה לרשת של קרוטונה, כאילו דמיין לרגע קט שהוא רוברטו קרלוס. זה לא היה כיבוש חשוב במיוחד, אבל כל שחקני יובנטוס קפצו עליו כדי לחגוג את שער הבכורה בחייו. קלאודיו מקריזיו, אנדראה ברזאלי, מהדי בנעטיה – כולם היו שם. אפילו ג'יג'י בופון דהר לאורך כל המגרש בריצה כדי לחבק את חתן השמחה. הברכות הדגישו עד כמה היה המגן פופולרי בחדר ההלבשה, ועד כמה רצו הכוכבים הוותיקים לתת לו להרגיש בבית אחרי המעבר ממילאן, במועדון אותו אהד כילד.
אהד את יובנטוס כילד, כמו מלדיני
כן, דה שיליו התחבר בשנותיו הראשונות לגברת הזקנה. פוסטרים של אלסנדרו דל פיירו, ליליאן טוראם ובופון עצמו היו תלויים בחדר השינה שלו, למרות שהוא נולד במילאנו. רק בהמשך, כאשר התקבל לאקדמיה של מילאן בגיל 10, הוא השתכנע לשנות את העדפתו, ובכך דומה מאוד סיפורו לזה של פאולו מלדיני. גם אליל מילאן המיתולוגי הודה לימים כי התאהב בילדותו ביובנטוס, אולי במסגרת מרד נגד אביו צ'זארה, שהוביל כקפטן את רוסונרי לזכייה בגביע האלופות ב-1963. רק כאשר התחיל את הקריירה בסן סירו, לקח מלדיני ג'וניור את הצד "הנכון" מבחינתו, ולא עזב אותו לעולם.
פאולו מלדיני (רויטרס)וזו לא הייתה ההקבלה היחידה בין מלדיני לדה שיליו. באופן שמרגיש ביזארי למדי בדיעבד, הוכתר מתיה ליורשו של פאולו כאשר פרץ להרכב ב-2012. סגן הנשיא אדריאנו גליאני היה הראשון שזרק את ההשוואה לאוויר כאשר הצהיר: "הנער רק צריך להתחזק פיזית, והוא יהיה כמו מלדיני". וכולם הלכו בעקבותיו. פרנקו בארזי התפייט: "האומץ והביטחון העצמי שלו מזכירים לי את מלדיני". בלם העבר פיליפו גאלי טען: "דה שיליו הוא הגאווה שלנו, כמו מלדיני". בסופו של דבר, גם מלדיני עצמו הצטרף למקהלה. "בסגל הנוכחי, דה שיליו מזכיר לי את עצמי. הוא יכול ללכת בדרכי ולחוות קריירה כמו שלי", טען המגן האגדי.
דה שיליו ניסה להצטנע קצת, אבל זה לא היה פשוט, כאשר אתה בן 19, וההמולה סביבך כה גדולה אחרי משחקים ספורים. "זה מחמיא לי מאוד, אבל אני צריך להשתפר בכל הפרמטרים של המשחק. הלוואי ואשיג מחצית ממה שהשיג פאולו", הוא אמר. מחצית? זה בהחלט היה חלום יומרני, וההמשך רק הראה עד כמה.
דה שיליו אחרי הניצחון על רומא (רויטרס)אלגרי טיפח אותו במילאן וביובה
עונת 2012/13 הייתה מצוינת עבור דה שיליו, שזהר כמגן ימני וכמגן שמאלי, זומן לנבחרת וקיבע את מעמדו ככוכב העתיד של איטליה. המאמן מסימיליאנו אלגרי, שקידם אותו מלכתחילה מקבוצת המילואים, סמך עליו בעיניים עצומות, והעילוי הצעיר השתדרג במהירות. אלא שאז באו ימים קשים. אלגרי פוטר בתחילת 2014, ודה שיליו עצמו עבר שורה של פציעות שמנעו ממנו לשחק בקביעות. חילופים תכופים בעמדת המאמן לא עזרו כלל, הביטחון העצמי התאייד, הנסיקה נעצרה והפכה לנסיגה, והאוהדים החלו לשרוק לו בוז ולהפוך אותו לשעיר לעזאזל.
בשלהי 2015 פנה דה שיליו לשירותיו של פרופסור שמתמחה בהיבטים פסיכולוגיים של הכנת ספורטאים, סטפאנו טירלי. "בפגישתנו הראשונה, מתיה עצם את עיניו במשך כל השיחה. זה לא היה דכאון קליני, אבל הוא היה רחוק צעד אחד משם. הביקורות הקשות הפציעות חיסלו את שמחת החיים שלו", הוא גילה לימים, וטען כי עזר למגן להשתקם ולהחזיר את החיוך ואת המוטיבציה. לא בטוח עד כמה זה היה נכון, כי זמן קצר לאחר מכן כבר הודיע דה שיליו לראשי מילאן כי אין בכוונתו להאריך את חוזהו. הוא רצה להתאחד עם המנטור היחיד שהבין אותו – אלגרי.
מסימיליאנו אלגרי (רויטרס)המעבר הזה בקיץ 2017 לא התקבל בעין יפה בשני הצדדים. אוהדי מילאן ראו בדה שיליו בוגד, גם אם רובם לא ממש העריכו אותו מקצועית. אוהדי יובנטוס לא ממש הבינו למה צריך לשלם 12 מיליון יורו עבור שחקן רוטציה שכה מזוהה עם היריב. ורק אלגרי הקפיד לשבח אותו ולהדגיש את איכויותיו – היכולת לשחק בשני האגפים, הניסיון, הגישה המקצועית המושלמת, השליטה הטכנית הגבוהה. ואולי הוא ממש לא היה באנקר בהרכב, אבל המאמן נהנה מהאפשרות להשתמש בשירותיו בעת הצורך. החגיגות העליזות אחרי שער הבכורה שלו הראו כי גם חבריו ידעו עד כמה תרומתו חשובה.
בחיפוש אחרי שמחת החיים שאבדה
כל עוד אלגרי היה ביובה, דה שיליו הרגיש בסדר, אבל העזבתו ב-2019 שינתה את הכול. מאוריציו סארי לא ספר את המגן, ואנדראה פירלו פשוט הודיע לו שאינו בתוכניותיו כלל. דה שיליו נדד בהשאלה לליון, וסיפר בהתלהבות עד כמה החיים טובים יותר בצרפת. "כבר מזמן רציתי לשחק במדינה אחרת, כי הפסקתי ליהנות מכדורגל באיטליה. למדתי להתעלם מביקורת, כי אחרת לא הייתי שורד, אבל זה כבר ממש לא היה כיף. זה אמנם מקצוע, אך צריכה להיות גם הנאה כלשהי, אחרת זה לא שווה. אצלנו באיטליה, אנשים בונים ארמונות מהר מאוד, והורסים אותם מהר אפילו יותר. זאת המנטליות, וזה קשה. בליון מצאתי את מה שאיבדתי", הוא אמר, והדגיש שאין לו כוונות לחזור לארץ המגף.
מתיאה דה שיליו. "מצאתי בליון את מה שאיבדתי" (רויטרס)חוזהו ביובנטוס מסתיים ב-2022, וסביר להניח כי התוכנית לא לשוב הייתה יוצאת לפועל אלמלא שב אלגרי לכיסא המאמן בטורינו. הבוס התקשר מיד לדה שיליו, הסביר לו שהוא בונה עליו, וביקש ממנו לחזור הביתה. וכך היה. אוהדי יובנטוס לא שמחו לראות אותו – הם רואים בו שחקן שלא מתאים לרמת המועדון ומדגיש עד כמה ההתדרדרות משמעותית. עבור המגן, לא נעים להיות מזוהה אוטומטית עם פיאסקו, והוא יודע היטב – הפרשנים רק מחכים למעידות כדי להשפיל אותו שוב.
האם זה יהיה רגע המפנה?
המקרה של דה שיליו מדגיש עד כמה ציפיות מוגזמות עלולות להיות מסוכנות. לולא היו מצמידים לו את הכינוי המפורז "מלדיני החדש", ייתכן כי העיתונאים והאוהדים היו רואים את הקריירה שלו באור אחר לגמרי. אחרי הכל, מדובר בשחקן רב גוני שמייצג את המועדונים המובילים במשך עשור, למרות הפציעות הרבות שעבר. הוא מגלה אחריות וממעט לשגות – גם אם הטעויות האלה מודגשות כאשר הן מתרחשות. בסך הכל, הוא שחקן טוב מאוד, אם כי לא מצוין. לו היה מגיע בגיל 23 מהליגה השנייה, היו מקפידים לראות אצלו את הצדדים החיוביים. אבל הוא היה "העתיד של איטליה" לפני עשור, ולכן קשה עד בלתי אפשרי להסיר ממנו את תווית הפלופ.
דה שיליו (רויטרס)וזו גם עלולה להיות עונתו האחרונה בטופ. אם אלגרי יישאר בעונה הבאה, ייתכן והוא ישכנע את המועדון ואת דה שיליו עצמו להאריך את החוזה, אבל נכון לעכשיו זה ממש לא ודאי. תחילת הקדנציה השנייה שלו הייתה עגומה במיוחד, יובנטוס רחוקה מאוד ממאבק האליפות, והפסד ברומא היה מערער מאוד את מעמדו של המאמן שנתפס כמשעמם ומיושן, וכעת גם לא מביא תוצאות.
אז הנה לכם – אלגרי "המשמים" ומוריניו "הבונקריסט" סיפקו את אחד המשחקים המרתקים ביותר של העונה לא רק באיטליה, אלא באירופה כולה. אקשן בלתי פוסק, מהפך אדיר, פנדל מוחמץ שמנע תיקו 4:4 – היה שם הכול. ואת שער הניצחון כבש השחקן שלא אמור להבקיע כלל, אבל עשה זאת בסטייל. האם הביצוע המלוטש של דה שיליו יביא למפנה בגורלה של יובה העונה? והאם הוא ישנה את גישת האוהדים והפרשנים כלפיו? ימים יגידו, אבל לפחות לרגע קצר אחד התהילה הייתה כולה שלו.