אחרי שריקת הסיום למשחק כזה, לצופה הניטרלי נותר רק להודות לגיבורות הדרמה, אינטר וברצלונה. זו הייתה הצגה אדירה עם תסריט משוגע, ועוד בפעם השנייה תוך 6 ימים. 3:3 בקטלוניה ביום רביעי שעבר לווה ב-3:3 בתום הזמן החוקי בסן סירו. דבר כזה לא קרה מעולם במעמד חצי גמר ליגת האלופות, וספק אם ניתן לשחזר זאת. היו בקרבות האלה המון נקודות מרתקות לניתוחים, והיו גם המון טעויות, אבל התחושה הבסיסית היא שלאף אחת לא הגיע להפסיד. הן הנראזורי והן הבלאוגרנה היו ראויים להמשיך לגמר, אבל היה רק כרטיס אחד למינכן, אז מישהו היה חייב להישאר בחוץ. 

העסק הוכרע בשער מספר 13 בסיכום שנכבש בהארכה. בספרד, כמו ברוב מדינות המערב, יש לו אסוציאציות שליליות, במיוחד כאשר מדובר ביום שלישי. "יום שלישי ה-13" הוא הגרסה הספרדית של "יום שישי ה-13" בתרבויות אחרות. אתמול, כידוע, היה יום שלישי, אז טבעי כי ברצלונה ספגה את השער הספציפי הזה. לעומת זאת, באיטליה למספר 13 יש משמעות חיובית בכל הקשור לכדורגל. בטוטו האיטלקי צריך לנחש תוצאות של 13 משחקים, ומי שמביא 13 הוא בר מזל אמיתי. התפקיד הזה היה אתמול של דוידה פראטזי, שקבע 3:4 ויצא לחגיגה מטורפת אשר חתמה משחק מטורף לחלוטין.

עד כמה מטורף? ברצלונה נכנסה לזמן פציעות ביתרון, וזמן הפציעות הזה היו ללאמין ימאל שתי הזדמנויות נהדרות להבקיע. בעיטה חדה אחת שלו הלכה לעמוד, את השנייה עצר יאן זומר שסיפק מופע שוערות פנטסטי בין הקורות של המארחת. ובין שני הצ'אנסים האלה של ילד הפלא בן ה-17, בו רואים רבים כבר עכשיו את השחקן הטוב בעולם, מצא פרנצ'סקו אצ'רבי את הרשת. אצ'רבי?! לבלם אינטר, המבוגר מלאמין ימאל ב-20 שנה, היה זה שער ראשון בקריירה במסגרת אירופית כלשהי. על הנייר, הסיכוי שלו להבקיע שאף לאפס. האם ניתן לחשוב על עיתוי מופלא יותר לשנות את הסטטיסטיקה? והאם יש כאן קמצוץ של הגיון?

לאמין ימאל (רויטרס)לאמין ימאל (רויטרס)

האגדה של אצ'רבי קיבלה, אם כך, תפנית חריגה נוספת. הוא סבל בצעירותו מהתמכרות לאלכוהול – והתגבר עליה. הוא אובחן כחולה סרטן לפני יותר מעשור – והחלים בתום טיפולים ממושכים. הוא חלם לשחק במילאן אהובתו, אבל הגיע לבסוף דווקא לאינטר, אותה אהב אביו המנוח. מאז הוא לובש את החולצה השחורה-כחולה, הוא מקדיש את כל ההישגים לזכרו של אבא. כך היה כאשר העפיל לגמר ליגת האלופות לפני שנתיים, ואתמול היה זה רגע מדהים פי כמה. מכל השחקנים, דווקא אצ'רבי דהר קדימה והגיע לכדור הרוחב של דנזל דומפריס. 

כן, דומפריס. שמו של ההולנדי ילווה את שחקני בארסה בסיוטים עוד זמן רב, כי כאשר סידר את השוויון הדרמטי הייתה זו מעורבותו בשער חמישי במפגש הכפול הזה. הוא היה הכוכב המרכזי במופע בהר היהודים בשבוע שעבר, אותו התחיל עם בישול למרכוס תוראם כבר בדקה הראשונה. אחר כך באה המספרת המרהיבה מבישול של אצ'רבי (הפרט הזה קיבל אתמול משמעות חדשה ומיוחדת), ואז השלים דומפריס צמד בנגיחה במחצית השנייה. הוא גם בישל את השער הרביעי להנריך מחיטריאן, אבל המהלך נפסל בגלל נבדל של מילימטרים. אתמול המשיך רצף הבישולים עם מסירה חסרת אנוכיות ללאוטרו מרטינס במחצית הראשונה, ואז גם הגיע הכדור הקריטי בדקה ה-93.

אצאצ'רבי חוגג בטירוף (רויטרס)

אם כך, היו לדומפריס שני שערים ושלושה בישולים מול בארסה בסך הכל. רק שחקן אחד הגיע למאזן טוב יותר בכל תולדות חצאי הגמרים בליגת האלופות, היה זה אלסנדרו דל פיירו עם ארבעה שערים ושני בישולים לזכות יובנטוס מול מונאקו ב-1998. עם זאת, לנסיך היו אז שני פנדלים, והוא היה, כמובן, שחקן התקפה. דומפריס הוא שחקן אגף, שאפילו עשוי להיות מוגדר באופן שמרני כמגן. בפועל הוא מבלה זמן רב בחלק הקדמי, וזה המאפיין המהותי ביותר במערך 2-5-3 של המאמן סימונה אינזאגי. עם הגיחות שלו קדימה לא השכילה בארסה להתמודד כלל, ויש שיגידו שהיא אפילו לא באמת ניסתה.

באופן כללי, רבה מאוד תרומתם של המגנים למפגשים ההיסטוריים האלה – הרי הם עשו אתמול את העבודה בהתקפה גם עבור ברצלונה. מי היה מאמין כי אריק גארסיה, שפתח כמגן ימני במקומו של ז'ול קונדה הפצוע, יכבוש את השער המצמק בבעיטת יעף נאה, ויחל את הקאמבק? את המצב בישל לו המגן השמאלי ג'רארד מרטין, ובחלוף דקות ספורות שני החברים כמעט עשו זאת שוב במתפרצת מושלמת, רק שהפעם זומר הצליח איכשהו להדוף ולמנוע מגארסיה צמד בלתי נשכח. ג'רארד מרטין השיג בכל זאת בישול שני בערב מרגש בהגבהה מדודה לראשו של דני אולמו. זה לא היה רחוק מערב הטוב ביותר בחייו של הבחור שהגיע לפני פחות משנתיים מקורנייה וקודם העונה מקבוצת המילואים, אבל בסוף זה נגמר רע.

גג'רארד מרטין שבור (רויטרס)

כי את דומפריס הוא לא עצר, ובמהלך הכי קריטי החליק, מעד והעניק את הכדור במתנה להולנדי, ומשם הדרך ל-3:3 הייתה קצרה. יש הרואים בו שעיר לעזאזל, יש המעניקים את התואר הזה לרונאלד אראוחו שלא הצליח לשמור על אצ'רבי ליד השער. הבלם האורוגוואי, שנכנס כמחליף בהחלטה שנויה במחלוקת של המאמן האנזי פליק, כבר הואשם בהדחה מליגת האלופות בעונה שעברה כאשר הורחק במשחק הגומלין מן פאריס סן ז'רמן ברבע הגמר, וגם הפעם הוא לא יצא נקי בלשון המעטה. ובכל זאת, הבעיה המרכזית שהובילה לספיגה הדרמטית הייתה הגישה.

המוטו של ברצלונה העונה דומה לנבחרת ברזיל של טלה סנטננה משנות ה-80: "אתם תבקיעו כמה שתוכלו, ואנחנו כמה שצריך". לבלאוגרנה של פליק אין שום בעיה לספוג, והם אפילו נהנים לחזור מפיגור. לאחרונה זה הפך לשגרה של ממש. בארסה פיגרה מול ריאל מדריד בגמר הגביע, וניצחה בהארכה. היא נקלעה לפיגור כפול מול אינטר במשחק הראשון ויצאה עם תיקו. היא פיגרה אפילו מול ויאדוליד האומללה במחזור הליגה האחרון, והפכה את התוצאה במחצית השנייה. אתמול הייתה אינטר עדיפה פי כמה במחצית הראשונה והובילה 0:2, אבל מה אכפת לבארסה? היא השתלטה על המגרש לחלוטין אחרי ההפסקה, המשיכה ללחוץ על הדוושה כאשר התוצאה הייתה 2:2, ולבסוף השלים ראפיניה – שהיה חלש יחסית באופן כללי – את המהפך בדקה ה-87.

ראפיניה חוגג (רויטרס)ראפיניה חוגג (רויטרס)

רצף ההצלחות שמושגות באופן כזה מעניק תחושה מטעה ומתעתעת של חוסר פגיעות. אם תסתכלו בדיעבד על החיוך של רוברט לבנדובסקי שעמד להיכנס למגרש בדקה ה-90 בדיוק, לא תראו עליו לחץ כלשהו. גם פליק, שהעניק לו חיבוק חם, שידר שהמשימה הושלמה. הפולני, שהחלים זה עתה מפציעה, היה אמור לבלות על הדשא כמה דקות בזמן פציעות ולחגוג עליה לגמר. לו הפריצה הנפלאה של לאמין ימאל הייתה הולכת לרשת ולא לעמוד, זו גם הייתה התוצאה. העניין הוא כי השחקנים ממש לא היו במצב המנטלי הנכון כדי להתמודד עם מה שקרה בשניות שלאחר מכן.

הגנת אינטר הרחיקה לחוץ בבהלה, וברצלונה הייתה אמורה לארגן את השורות, להחזיק בכדור ולשמור מספר גבוה של שחקנים בעורף. במקום זאת, הקטלונים הלכו שוב על קו הגנה גבוה במצב בו אסור בשום אופן לעשות זאת. הם איבדו את הכדור בשלומיאליות אחרי הוצאת החוץ, ו"הצליחו" איכשהו לספוג התקפה מתפרצת מהירה כשהם ביתרון בדקה ה-93. בכדורגל מקצועני רציני, זה פשוט לא יכול לקרות – בוודאי לא בחצי גמר ליגת האלופות. אז גם הגיעו הפשלות של ג'רארד מרטין ואראוחו, אבל האחריות המרכזית נופלת הישר על כתפיו של פליק, ואיתה גם רוב האשמה. הגרמני הפך את בארסה לקבוצה כיפית לצפייה וגרם לשחקנים להאמין בעצמם ובשיטה, אבל הקיבעון המחשבתי בכל הקשור להגנה זועק לשמיים. יש גבול לכל תעלול, ואי אפשר לנסות לתפוס את היריבה בנבדל כשאתה מוביל 2:3 בתוספת הזמן. זה לא מתקבל על הדעת בשום פנים ואופן.

לאמין ימאל (רויטרס)לאמין ימאל (רויטרס)

גם השערים במחצית הראשונה נבעו משגיאות קשות בעורף. איבוד כדור של פרנקי דה יונג אפשר למרטינס לגלגל לרשת החשופה. המתפרצת, במהלכה נאלץ פאו קוברסי לרדוף אחרי הארגנטיני ולהכשיל אותו בגלישה גבולית ולגרום לפנדל, הייתה יכולה להימנע אף היא. בארסה האמינה באמת ובתמים שכל זה שולי כל עוד היא כובשת מספיק, אבל הפעם היא הייתה לשם שינוי בצד הלא נכון של התסריט. כך התנפץ לו חלום הטרבל, וזה היה אכזרי. לאמין ימאל, פדרי, ראפיניה וחבריהם יחסרו מאוד בגמר, והם היו ראויים להיות שם. העניין הוא כי גם אינטר ראויה מאוד להיות שם.

הקבוצה של אינזאגי, שהייתה נהדרת בשלב הליגה, הלכה על כל הקופה מול היריבות הגדולות בשלבי ההכרעה. היא ניצחה את באיירן באליאנץ ארנה, שם כבש פראטזי את השער הגדול הקודם שלו בדקה ה-88. היא הציגה כדורגל פתוח וקצבי גם מול בארסה – והיא אחראית לא פחות ממנה להנאה של הצופים לאורך המפגש הכפול ההיסטורי הזה.

דוידה פראטזי בטירוף (רויטרס)דוידה פראטזי בטירוף (רויטרס)

במובן מסוים, זה שונה ב-180 ממשחק הגומלין בחצי הגמר הקודם בין אינטר לבארסה, אז הוביל בונקר של ז'וזה מוריניו בקאמפ נואו לעליה לגמר. וכאשר חגג המיוחד על הדשא בפרובוקטיביות, פתחו עליו אנשי האצטדיון את הממטרות. אתמול, אחרי שנגמר השואו, נרטבו כולם דווקא בגלל גשם שהחל לרדת לפתע, כאילו השמיים בכו על כך שהמשחק נגמר. לא היינו מתנגדים שזה יימשך עוד ועוד.

שחקני אינטר (רויטרס)שחקני אינטר (רויטרס)
הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה