אוהדי הכדורגל בסקוטלנד מחזיקים אצבעות ומייחלים להחלמתו של גיבור הנבחרת לשעבר. בימים האחרונים שוררת דאגה רבה למצב בריאותו של אנדי גוראם, אחרי שפורסם כי חלה בסרטן וכי נותרו לו 6 חודשים בלבד לחיות.
דמותו הכחושה של שוער העבר, הזכור כאיש אתלטי ומחויך בימיו הגדולים, כפי שצולמה על שערי העיתונים, לא הותירה אף אחד אדיש. "אלחם כפי שלא נלחמתי מעולם", הבטיח למעריציו הרבים.
גוראם (58), בנו של שוער העבר לואיס גוראם, זכור כאחד השוערים הגדולים בהיסטוריה של גלאזגו ריינג'רס והנבחרת הסקוטית. הוא נולד וגדל באנגליה, החל את הקריירה בווסט ברומיץ' ועלה לבוגרים של אולדהאם אתלטיק בגיל 17, שיחק גם בהיברניאן (1987-1991) ואף שימש כקפטן שלה, אבל זכור בעיקר בזכות שבע העונות שהעביר במדי גלאזגו ריינג'רס (1991-1998).
אנדי גוראם במדי נבחרת סקוטלנד ב-1994 (רויטרס)יחד עם הכחולים זכה גוראם בחמש אליפויות סקוטלנד (1992, 1993, 1995, 1996 ו-1997), שלוש פעמים בגביע הסקוטי ופעמיים בגביע הליגה.
גוראם הגיע למועדון הבכיר של סקוטלנד אחרי ששני השוערים הקודמים - כריס וודס מנבחרת אנגליה והישראלי בוני גינצבורג עזבו. תחילה הוא ספג ביקורות, אבל לאחר מכן הצטיין ושמר על רשת נקייה ב-26 משחקים בעונה הראשונה שלו בה זכתה הקבוצה בדאבל.
בעונה שלאחר מכן, 1992/93, ספג גוראם שבעה שערים בלבד ב-10 המשחקים של ריינג'רס בליגת האלופות, קמפיין בו החמיצה בנקודה אחת עלייה לגמר (מארסיי הקדימה אותה בשלב הבתים השני), ונבחר לשחקן השנה בסקוטלנד אחרי שעזר לקבוצתו לזכות בטרבל המקומי.
לאחר מכן התמודד גוראם עם פציעות, המשיך לזכות עם ריינג'רס בתארים וגם כיכב בכותרות מסיבות אחרות. לאחר שפורסם שהוא סובל מסכיזופרניה הוא טען בראיון "קיימים שני אנדי גוראם", משפט שהפך לשימושי והוזכר בתקשורת לא מעט פעמים.
אנדי גוראם בתקופה בה שיחק בגלאזגו ריינג'רס (רויטרס)בתום עונת 1997/98 עזב גוראם את ריינג'רס ושיחק בהמשך בנוטס קאונטי, שפילד יונייטד, ומאת’רוול, עד שב-2000 צירף אותו אלכס פרגוסון למנצ'סטר יונייטד. הוא לבש פעמיים בלבד את מדי השדים האדומים לפני שעבר להמילטון אקדמיקל, קובנטרי, אולדהאם, קווין אוף דה סאות' (סקוטלנד) וסיים את הקריירה ב-2004 באליין הסקוטית.
בנבחרת סקוטלנד רשם גוראם 43 הופעות, נכלל בסגל למונדיאל במקסיקו 1986, אבל ישב על הספסל ולא שותף מכיוון שג'ים לייטון ואלן ראף נחשבו לבכירים ממנו. גם במונדיאל באיטליה 90' הוא לא זכה לשחק והפך לשוער הראשון של הנבחרת רק ביורו 1992 בשבדיה, בו הודחו הסקוטים בשלב הראשון אחרי הפסדים 1:0 להולנד ו-2:0 לגרמניה וניצחון 0:3 על חבר העמים (נבחרת שהורכבה אחרי התפרקות ברית המועצות).
הסקוטים לא הצליחו להעפיל למונדיאל בארה"ב 1994, אבל גוראם הצטיין לאחר מכן ביורו 96' באנגליה ובלט למרות שנבחרתו הודחה בשלב הבתים. הוא פרש מהנבחרת לאחר שלייטון הועדף על פניו לקראת המונדיאל בצרפת 1998. לאחר שתלה את הנעליים הספיק לשמש כמאמן שוערים במספר מועדונים בסקוטלנד.
היחיד ששיחק בנבחרת סקוטלנד בכדורגל וגם בקריקט
בנוסף לכדורגל שימש גוראם גם כשחקן קריקט במדי מספר קבוצות ואף לבש ארבע פעמים את מדי נבחרת סקוטלנד בין 1989 ל-1991. בכך הוא היה הספורטאי היחיד בהיסטוריה ששיחק גם בנבחרת סקוטלנד בכדורגל וגם בקריקט במשחקים רשמיים.
לאחר שסיים את קריירת הכדורגל חזר לשחק קריקט וב-2016 אף הופיע בנבחרת הוותיקים (מעל גיל 50) של סקוטלנד. יחד עם זאת, כמי שנהג לזרוק ביד שמאל, הוא לא נחשב לשחקן קריקט גדול והישגיו בענף זה היו רחוקים מאלו אותם השיג בכדורגל.
"הגרון שלי היה חסום, הכאב בלתי נסבל"
בימים האחרונים חזר גוראם לכותרות, הפעם בשל מצבו הבריאותי הירוד. בחודש שעבר הוא נלקח לבדיקות בבית החולים לאחר שחש ברע, סבל מצרבת והתקשה לאכול ולשתות. בראיון ל"דיילי רקורד" הוא סיפר כי סירב לקבל טיפולים כימותרפיים שאמורים להאריך את חייו ב-12 שבועות.
שער ה"דיילי רקורד" והכותרת שזיעזעה את סקוטלנד (מערכת ONE)"הרגשתי שהגרון שלי חסום והיו לי בעיות בעיכול", סיפר גוראם בראיון על התהליך בו התגלה כי הוא סובל מסרטן הוושט ברמה 4. "זה הלך והחמיר. כל מה שאכלתי עשה את חצי הדרך לקיבה ואז הייתי מקיא את זה בחזרה. במשך שבועיים לא הצלחתי להיפגש עם הרופא, סבלתי מכאבים וירדתי 25 קילו בחודש. לקחו אותי לבדיקת CT ואמרו לי שקרובי המשפחה שלי צריכים להיות איתי. אז הבנתי שיש לי סרטן".
המחלה של גוראם התפשטה לכבד, לריאות, לצלעות ולחוליות. מצבו הדרדר עד כדי כך שהרופאים נאלצו להציב תומכן בתוך הגרון שלו על מנת לפתוח חסימה ולעזור לו לבלוע.
בנו דני שהה לצידו בזמן שהידיעות אודותיו פורסמו בתקשורת. "הרופא הסביר שלא ניתן להתגבר על זה בניתוח", סיפר גוראם. "דני נשבר בזמן שאני ניסיתי להעריך את המצב. המושג 'בלתי ניתן לניתוח' פגע בי קשה וידעתי שאני מוכן להילחם. פעולת הצבת התומכן אמנם הצליחה, אבל הכאב נותר בלתי נסבל. כבר סבלתי מכאבים בעבר עם כל הניתוחים שעברתי בקריירה בברך ובעקב אכילס שנקרע, אבל זה היה נורא. קיבלתי את כל התרופות האלה שאני לא מנסה לבטא את שמן וזה מעיד עד כמה המצב חמור".
שוער העבר סירב לקבל טיפולים כימותרפיים, שעשויים להאריך את חייו בשלושה חודשים. זאת, אחרי שאשתו לשעבר מרים וויילי התמודדה גם היא עם סרטן השד בשנה שעברה.
"בממוצע, אם לא אקבל את הטיפולים אחיה עוד 6 חודשים ואם אקבל אותם אחיה עוד 9", הסביר גוראם. "דיברתי עם מרים ודני וקיבלתי את ההחלטה אחרי שראיתי מה הטיפולים האלה עשו למרים. זה היה גיהנום, בן הזוג שלה דייל היה צריך להעלות אותה במדרגות משך מספר שבועות אז לעבור את הטיפולים האלה ולסבול בשביל עוד שלושה חודשים עם אפס איכות חיים? לא, תודה".
הדברים גררו כמובן תגובות. “תארו לכם מה זה“, כתב כוכב העבר של ליברפול ונבחרת סקוטלנד, דון האצ’ינסון. “אנדי יילחם כמו אלוף ויחיה את 6 החודשים הטובים ביותר שלו. זה בחור עם לב אמיץ”.
התגרש משלוש נשים: "אין מה להתחרט, לא צריך שישעשעו אותי"
מרים היא אחת משלוש נשים מהן התגרש גוראם בחייו. אשתו הראשונה (אמו של בנו דני) היתה ג'קי טיילור ולאחר מכן הוא נפרד גם מטרייסי פיצפטריק. בנוסף, הוא ניהל מערכת יחסים עם אשה בשם אליין מיצ'ל ממנה נפרד ב-2011 בעקבות בעיות השתייה מהן סבל.
לדבריו, לתדמית הילד הרע והשתיין שהייתה לו אין קשר לעובדה שכיום הוא חי לבדו. "לא היו לי יחסים רציניים כבר 10 שנים", סיפר ל'דיילי רקורד'. "ככה אני מאז סוף שנות ה-40 לחיי. אני כבר לא צעיר והסתדרתי היטב בעצמי. אני לא צריך שאנשים ישעשעו אותי. יש לי ערוצי ספורט בבית, אני יודע לבשל לבד ולא יוצא יותר לבלות בפאבים. הבעיה היא שבגלל הסרטן אני לא יכול לבשל חלק מהדברים שבישלתי קודם, אני בסוג של דיאטה".
על שלושת הגירושים שלו סיפר: "אין שום טעם להתחרט, כי כולנו מקבלים קלפים בחיים ומחליטים איך לשחק איתם. מג'קי נפרדתי בזמנו כי אולדהאם מכרו אותי להיברניאן והיא לא היתה מוכנה לעבור איתי מאנגליה לסקוטלנד. אני החלטתי לעבור, כי זה היה מעבר למועדון גדול והזדמנות גדולה. רציתי לשפר את הסיכויים שלי לשחק בנבחרת סקוטלנד, לג'קי היה עסק באנגליה וגם דני עמד להיוולד, אז הבנתי אותה, אבל זו הייתה טעות מצידי לא לדבר איתה על זה".
על הפרידה מטרייסי, ממנה נולד בנו השני לואיס, סיפר גוראם: "אחת הסיבות לכך הייתה המעבר שלי מהיברניאן לריינג'רס, כי כשאתה משחק בקבוצה הזו אתה מעביר 5 לילות בשבוע מחוץ לבית. תמיד כינו אותי רודף שמלות, אבל טרייסי הייתה משהו אחר".
גוראם נותר ביחסים קרובים עם אשתו האחרונה מרים (חיו יחדיו בין 2001 ל-2004), בייחוד לאור העובדה ששניהם התמודדו עם הסרטן. "היא הנשמה התאומה שלי", טען. "אני חושב שנפרדנו בזמנו בגלל שבילינו יותר מדי זמן ביחד ולא היו לנו חיי חברה. הייתי מתאמן בבוקר ואחר כך הולך לעבוד בפאב ששנינו ניהלנו. לא היינו לבד ביחד עד 2 בלילה. אנחנו עדיין חברים קרובים והיא באה כל הזמן לבקר אותי בבית החולים. זה בסדר גם מבחינתו של בן הזוג שלה, הוא בחור טוב. היא עזרה לי המון וגם הבת שלה קרי ואני קרובים".
לסיכום, גוראם אמר על ההתמודדות המשותפת עם הסרטן שלו ושל גרושתו: "מרים ניצחה את המחלה, אבל הבעיה אצלי היא שאין שום דרך לצאת מזה. הרופאים אמרו לי ליהנות כמה שניתן, אני מסוגל עדיין להיפגש עם החברים שלי והאוהדים, אז אהיה פה כל עוד זה אפשרי. ההבדל הוא שהשעון של פצצת הזמן החל לתקתק".