מעל 80 משחקים, הרבה מאוד תבוסות, מספר מפגשים מרתקים, שני סיפורי סינדרלה גדולים ושמונה כרטיסים שחולקו למשחקים האולימפיים. זה, על רגל אחת, מה שקרה עד כה באליפות העולם בכדורסל, שתגיע לרגעי ההכרעה הסופיים שלה מחר (שישי) עם חצאי הגמר בין סרביה לקנדה ובין ארצות הברית לגרמניה.
לפי ששת המשחקים הקודמים שלהן, מדובר בארבע הפייבוריטיות הברורות לזכייה וכל אחת יכולה לזכות בתואר אלופת העולם במקום ספרד, שתיפרד מהטייטל ביום ראשון הקרוב באופן רשמי אחרי שהודחה בשלב הבתים השני.
לאור רבעי הגמר החד צדדיים מצד אחד (ארה”ב וסרביה) והצמודים מאוד מהצד השני (גרמניה וקנדה), ניכנס פנימה לתוך המספרים והנתונים כדי להתכונן לקראת חצאי הגמר וננסה להבין מה יכול לנצח לכל נבחרת את המשחק שלה, ואולי גם לזכות לראשונה/בחזרה בתואר אלופת העולם.
ריקי רוביו עם הגביע ב-2019. הפעם הוא פרש רגע לפני האליפות, וספרד הודחה רבע לפני הנוקאאוט (רויטרס)סרביה – קנדה: האחוזון העליון
חצי הגמר הראשון (11:45) ייערך בין נבחרת שכלל לא זרה למעמד הגדול לעומת זאת שהגיעה לשם לראשונה. נתחיל בסרבים, שמחזיקים במסורת ארוכת שנים בכדורסל העולמי, כולל שתי זכיות וסגנות אחת מאז הפיצול מיוגוסלביה, כאשר לטורניר הנוכחי הגיעו עם הגרלה סופר נוחה ובלי שני הכוכבים הגדולים ביותר – ואסיליה מיצ’יץ’ מאוקלהומה סיטי ת’אנדר ומי שמוגדר כיום אולי כשחקן הטוב בעולם, ניקולה יוקיץ’.
הדרך שלה לארבע הגדולות הייתה יחסית קלה ולכן המספרים של הנבחרת מרשימים מאוד: מקום שני בנקודות (98.2), מקום ראשון באחוזים מהשדה (55%), מקום שני באחוזים לשתיים (67.9%), מקום שלישי בחטיפות (9.3), מקום אחד לפני אחרון באיבודים (9.5), מקום שני באסיסטים (26.2) ומקום תשיעי באחוזים לשלוש (38%). מול הקנדים בעלי קו קדמי רך על הנייר ורוטציה של בין שבעה לשמונה שחקנים, העומק הסרבי יכול לבוא לידי ביטוי ולהכריע את העייפות, שהייתה ניכרת על הקנדים במשחקי השלב השני.
שחקני נבחרת סרביה חוגגים (רויטרס)החבורה מצפון אמריקה בוודאי תצפה במשחק של הסרבים נגד איטליה, בה האזורי סגרו את הצבע (כמו שעשו במפגשם הקודם ביורובאסקט), הכריחו את הסרבים לנצח אותה מחוץ לקשת והם פגעו ב-7/31 בלבד, כאשר בתוך הצבע הם זרקו רק 27 זריקות. למרות האחוזים היחסית רעים מחוץ לקשת, הרבה בגללו של בוגדן בוגדנוביץ’ שזרק 1/13 לשלוש. מדובר ככל הנראה בסטייה חדה מדי בסטטיסטיקה וקשה מאוד לראות את קנדה, שספגה 85 נקודות ב-55.6% לשתיים, עוצרת סנטר כל כך דומיננטי כמו ניקולה מילוטינוב וקלעים טובים מחוץ לקשת כמו בוגדנוביץ’ וניקולה יוביץ’.
מי שאמור להוביל את המאבק הפיזי בסרבים הוא דילון ברוקס. מי שנחשב לילד הרע של ה-NBA במדי ממפיס גריזליס וקיבל תדמית של אדם בעייתי שהספיק להסתכסך עם כל הכוכבים, הוא הברומטר של ג’ורדי פרננדס ואם הקנדים חולמים על מקום בגמר, הוא צריך להופיע גם התקפית.
דילון ברוקס בפעולה (רויטרס)נכון שזאת הנבחרת של שיי גילג’ס אלכסנדר, שמוביל את הטורניר כולו במדד, אבל ההשפעה של ברוקס עולה לאור היכולת הפושרת של אר ג’יי בארט, שלא מצליח להביא את עצמו לידי ביטוי. בהפסד לברזיל ברוקס ובארט חיברו ביחד שש נקודות ב-1/11 מהשדה, כשבשאר המשחקים הצמודים שלאחר מכן הם עלו ל-18 נק’ כל אחד בממוצע, וכך גם נתוני הנקודות עלו (מ-65 מול ברזיל ל-94 בממוצע).
כדי לנצח, ברוקס יצטרך לבטל את בוגדנוביץ’ או לחילופין לעשות את מה שעשה מול לוקה דונצ’יץ’ ברבע הגמר ולהוציא אותו מכליו. ההגנה של דווייט פאוול וקלי אוליניק צריכה להיות פקטור יותר משמעותי בהגנה על מילוטינוב, בוגדנוביץ’ ומרקו גודוריץ’ בצבע, אבל הקנדים לא יוכלו לצאת עם הכרטיס לגמר בלי עוד התעלות של SGA וברוקס, כאשר עוד משחק סביר של בארט בהחלט לא יכול להזיק.
שיי גילג'ס אלכסנדר (רויטרס)ארה”ב – גרמניה: יש פייבוריטית?
עוד קרב בין נבחרת שזרה למעמד מול אחת שאם היא לא מגיעה אליו, מדובר בהפתעה גמורה. עד כה, שתי הנבחרות הראו את כל הטוב שיש להן להציע, אבל על הדרך גם חשפו את המגרעות שהיריבה יכולה לנצל בצורה טובה ולהגיע לגמר. הגרמנים עדיין מושלמים בטורניר ועצם ההגעה למעמד חצי הגמר ללא הפסד נחשבת להישג, אבל כזה שנראה לעין עוד לפני הטורניר.
מסיפור אי זימונו של מקסי קליבה, אחד הפורוורדים הטובים של המאנשאפט, יכול להסביר הרבה מדוע זאת נבחרת כל כך מצליחה. לפי קליבה, הסיבה היא חברתית, שבגלל שהעדיף לוותר על אליפות אירופה האחרונה השחקנים כועסים עליו בגלל המחויבות לסמל. אותה מחויבות היא מה שמאחד את כולם סביב המטרה – ניצחון וניצול ההזדמנות לזכייה במדליה.
שחקני נבחרת גרמניה חוגגים (רויטרס)הגבוהים דניאל ת’ייס, מוריץ ואגנר, יוהאנס ווייטמן ויונאס טימן הם כוח שאין לנבחרת האמריקאית. גבוהים שגם מהווים איום מעבר לקשת וגם מנצלים את חוקי פיב”א לטובתם בתוך הצבע בשני צידי המגרש וגם יכולים לשחק בעמדת הפאוור פורוורד ולשחק עם יתרון הגובה מול האלופה האולימפית, דבר שהם לא מסוגלים להתמודד איתו באליפות.
על הכל מנצח דניס שרודר, ככל הנראה השחקן המהיר הטורניר והשחקן שאולי ייזכר כטוב ביותר בהיסטוריה של מדינתו אחרי דירק נוביצקי. נכון שיש לו רק 18 נקודות בממוצע, אבל הכל עובר דרכו, בין אם מתפרצות, התקפות עומדות, הכנסת כדור לצבע וכו’. הופעת האימים נגד לטביה (4/26 מהשדה) כמעט גרמה להדחה, אבל זה הסיפור המרכזי של הנבחרת – בטוב או ברע, היא שלו. אם הוא יצליח לעשות קצת ממה שהצליח מול נבחרות קצת יותר אמריקאיות כמו סלובניה ואוסטרליה, שם עשה את ההבדל, האמריקאים ירגישו מאוד לא בנוח.
דניס שרודר ויוהאנס ווייטמן חוגגים (רויטרס)אם כבר להרגיש לא בנוח, לחבורה של סטיב קר קשה מאוד מול קו קדמי מוכשר. הם הפסידו 92:58 בריבאונד בשלב הבתים השני לליטא ומונטנגרו, שתי נבחרות עם סנטר דומיננטי מה-NBA. לגרמניה יש שניים. בשני המשחקים האחרונים, הגבוה הפותח של האמריקאים, ג’ארן ג’קסון ג’וניור, קיבל שתי עבירות תוך שלוש דקות. אמנם נגד האיטלקים בגלל שהם משחקים בלי סנטר, אבל לשלוח את הפאוור פורוורד הפותח, ג’וש הארט על 1.93 סנטימטריו, לשמור על אחד מבין ווייטמן או ת’ייס בתחילת המשחק זה מתכון לנקודות קלות מהזדמנות שנייה.
יחד עם זאת, זה לא הפריע לאמריקאים לקלוע 85, 104 ו-100 בשלושת המשחקים האחרונים בהתאמה. הכישרון ההתקפי הקיים, במיוחד זה של אנתוני אדוארדס, מוצא את שחקני הרוטציה פנויים מחוץ לקשת או בתוך הצבע בדרך ל-61.6% לשתיים וכמעט 40% לשלוש. מול האיטלקים היה אפשר לראות שמיקאל ברידג’ס, אחד השומרים הטובים בעולם, לוחץ על מוביל הכדור ומעכב את התקפות היריבה, אבל החיפויים והמעבר בין חסימות של האמריקאים יחסית נרפית ומאפשרת הרבה הימורים על שלשות קלות, לא משהו שכדאי לעשות מול קבוצה שבה משחקים אנדראס אובסט (44%), מאודו לו (43%) וניילס גיפי (41%).
ג'ארן ג'קסון ג'וניור (רויטרס)זאת מחשבה שנראית לא מציאותית, אבל דווקא נבחרת הפסים והכוכבים יצטרכו למצוא יותר פתרונות להתקפה האמריקאית מאשר ההפך. גורדי הרברט יודע שהיריבה שלו תקלע למעלה מ-80 נקודות וקשה לעצור את זה, אבל הוא יודע מצד שני שגם הנבחרת שלו מסוגלת לזה, שכן היא לא הייתה יורדת מ-85 נקודות גם כן אילולא משחק שערורייתי של שרודר. וגם פרנץ ואגנר, השחקן השני בטיבו במאנשאפט, חזר היטב מפציעה. איזה כאב ראש לקר.
מבחן התוצאה
כל הנבחרות בעצם הבטיחו את המקום במשחקים האולימפיים והגיעו למטרה אחת שלהן. כעת, כמו ש-SGA אמר לאחר העליה לחצי, הן לא יהיו מרוצות בלי הזהב. לכל אחת סיכוי כמעט שווה וקשה לראות את אחת הנבחרות מפרקת את השנייה.
אנתוני אדוארדס וטייריס האליבורטון חוגגים (רויטרס)לקנדים אין פתרון שנראה לעין עם הכוח הסרבי בצבע. אחת האופציות שאפשר לחשוב עליהן זה הוצאת הכדור מהידיים של בוגדנוביץ’, אבל זה יגיע לסטפן יוביץ’ שנותן טורניר נהדר ומנהל את השטף האירופי של סטניסלב פשיץ’ בצורה מעוררת כבוד. מצד שני, הסרבים לא משופעים בשחקני הגנה פר אקסלנס שיכולים להקשות על כוכב הת’אנדר, אלא יבנו על העזרות במהלכי הבידוד. על פניו הקנדים כישרוניים יותר, אבל סרביה נראים יותר מלוכדים. מול ספרד הקנדים ניצחו, עכשיו זה בכלל לא בטוח.
גם בחצי השני זה משחק בין כישרון ואיכות לבין גודל ולכידות. הגרמנים, למעט תוספות פה ושם, משחקים ביחד כבר תקופה ארוכה ונקראים לדגל בכל קיץ, לעומת האמריקאים, להם זה קיץ ראשון עם הנבחרת הלאומית. אם יהיה פתרון ממשי לבעיית הגובה, האמריקאים ישובו לגמר לראשונה מזה תשע שנים, אבל את נבחרת גרמניה הנוכחית אי אפשר להספיד ואל תהיו מופתעים אם יעלו לראשונה בתולדותיהם לגמר כנגד כל התחזיות.
נבחרת ספרד מניפה את גביע העולם ב-2019. מי תניף את הגביע ביום ראשון? (רויטרס)