בימים אלה משרדי איגוד ההתעמלות משתנים ומשתדרגים. לאחר שנים בהן המקום היה צר מלהכיל, בקרוב יהיה חדר ישיבות שיתווסף למשרדים הקיימים וכל המשרדים יותאמו להתפתחות ולשינוי שעבר הענף בשנים האחרונות - ממקום של מחלוקות ומריבות, לכזה שהפך מקצועי וזכה בארבע מדליות אולימפיות בתוך שלוש שנים. בין החדרים מתרוצצת שרית שנער, מנכ"לית האיגוד בעשור האחרון, שצמחה ביחד עם האיגוד בתקופה הזו ועובדת על בניית הדור הבא בדרך לקמפיין אולימפי נוסף.
ההתעמלות הישראלית חוזרת לקו הזינוק, בדרך למשחקים האולימפיים בארצות הברית ב-2028, אחרי ההצלחה המדהימה באולימפיאדת טוקיו 2020 עם מדליות הזהב ההיסטוריות של לינוי אשרם בהתעמלות האמנותית וארטיום דולגופיאט בתרגיל הקרקע בהתעמלות מכשירים, ואחרי שבאולימפיאדת פאריס 2024 הגיעו עוד שתי מדליות נוספות עם הכסף של נבחרת ההתעמלות האמנותית והכסף של ארטיום דולגופיאט.
בחודש אפריל האחרון, שרית שנער סגרה עשור בתפקידה. בגיל 41 היא מרגישה איך הענף התקדם בצורה יוצאת דופן, לא רק בהתנהלות המקצועית אלא גם בגישה. בעברה הייתה שחקנית כדורגל, עבדה בבית הספר למאמנים במכון וינגייט, בהמשך נכנסה לתחום הפקות הספורט כמו אליפות אירופה בהרמת משקולות והיורו עד גיל 21 שנערכו בארץ, ניהלה את מכביית הנוער והגיעה לאיגוד ההתעמלות בו היא מכהנת כמנכ"לית.
שרית שנער (נעם מורנו)גם אצלה, בדומה לכל עובדי האיגוד, יש תחושת סיפוק מהקיץ האחרון, אבל שנער מיד מרימה את הראש ומדגישה: "התחלנו לעבוד על הקמפיין האולימפי ללוס אנג'לס 2028, אנחנו מכינים את הדור הבא".
בראיון מיוחד ל-ONE שרית שנער מספרת על החוויות מההצלחות עם הילדים שהפכו לספורטאי על, הגישה באיגוד שהשתנתה ב-180 מעלות, התדמית של האיגוד הישראלי בעולם, למה היא לא מוותרת על אירוח של תחרויות גדולות בישראל ביום שאחרי המלחמה, ואיך העובדים הישראלים ישתפו פעולה עם המדינה שתארח את אליפות אירופה בהתעמלות מכשירים שהייתה אמורה להתקיים בארץ ועברה לגרמניה.
האיגוד השתנה בעשור. אין קונפליקטים, יש הצלחה
שרית, אומנם יש עדיין תחושה של אופוריה באוויר אחרי ההצלחות האחרונות בטוקיו ובפאריס, אבל מתחילים קמפיין אולימפי חדש. מה קורה באיגוד ההתעמלות בימים כאלה?
"אין אופוריה, יש שמחה. שמחנו מההישגים, במיוחד בימים הקשים שיש לנו בארץ. הייתה תחושת סיפוק כי השגנו את המטרות שהצבנו לעצמנו, כשזה קורה בקמפיין אולימפי שני זה גם מראה שיש לנו דרך. עכשיו אנו כבר עם הפנים הלאה ללוס אנג'לס".
ארטיום דולגופיאט (רדאד ג'בארה)את נמצאת עשור באיגוד. בהתחלה לא היה קל והיו המון קונפליקטים בתוך הענף, אבל בשני המשחקים האולימפיים האחרונים ההתעמלות הפכה לענף הכי מצליח בארץ. כמה זה היה מורכב?
"מהנקודה שהתחלתי, בעשור שלי פה, זו הייתה רכבת הרים אחת גדולה. התחלנו ממקום של קונפליקטים בתוך הארגון, חוסר במתקנים ומורכבות תקציבית. אם אני מסתכלת היום על מה שקרה עשור אחורה, עשינו שינוי גדול. כשהגענו לאולימפיאדת טוקיו, כולנו ידענו בתוך הארגון שיש לנו ספורטאים מאוד חזקים - והם הוכיחו את זה בגדול עם שתי מדליות זהב. בפאריס היה יותר קשה כי חובת ההוכחה עליך והרבה חשבו שהמדליה בכיס שלנו, אבל כולם ראו כמה זה היה קשה במוקדמות ואיך ספורטאים גדולים בכל הענפים קרסו תחת משקל הציפיות, ולכן זה היה מרגש כפליים כדי לראות את ההתמודדות וההצלחה שבאה בסוף. אני יודעת איך הרגשתי בקהל ואני בטוחה שהספורטאים והמאמנים הרגישו את זה יותר, לבוא עם ציפיות זה יותר קשה, אבל כשיש הצלחה זה מדהים".
איגוד ההתעמלות עבר שינוי גדול בעשור האחרון. מה קרה פה בעצם?
"אני חושבת שאם מסתכלים על ישראל, מבינים שיש פה משהו אחר. מה שיפה בארגון הזה זה שעברנו תהליך. אני שמחה לומר שיש פה משפחה. אני גאה ללכת לראות את האימונים, איך הם מתנהלים, עד כמה המאמנים מקצועיים שכל היום חושבים איך להתפתח ולהצליח. אנחנו גם חושבים קדימה. בשנים האחרונות שמנו דגש על נבחרות הנוער והצעירים, על שיתוף פעולה עם האגודות, אפילו אליפויות ישראל נראות הרבה יותר מקצועיות, וזה משפיע על הכל. כולם רואים את המדליה האולימפית בסוף הדרך, אבל הארגון עבר תהליך הבראה מקצה לקצה. זה סיפור הצלחה רחב".
נבחרת ההתעמלות האמנותית (רדאד ג'בארה)בעוד ארבע שנים תצא לדרך אולימפיאדת לוס אנג'לס. מה המטרות שלכם לקמפיין הבא?
"יש מחזור אולימפי חדש, חלק נשארים וחלק עוזבים. המטרות שלנו יוגדרו בהמשך, אבל אנחנו תמיד רוצים להיות הכי טובים. שנת 2025 זו שנה פוסט אולימפית, כך שכרגע אנחנו מתמקדים בבנייה. בסוף השנה יתחילו אליפויות העולם ושם נראה איפה אנחנו עומדים. אני סומכת על המאמנים והצוות המקצועי שיידעו לבנות את הנבחרות הכי חזקות".
לייצר מדליסטים זה תהליך ארוך. האם שמתם דגש על פיתוח הדור הבא, כדי לשמר את ההישגים ביום שאחרי הפרישה של המתעמלים והמתעמלות המובילים?
"המצב שהאיגוד נמצא בו היום מאפשר לנו לעבוד עם נבחרות נוער, גם באמנותית וגם במכשירים, נבחרות שמקבלות צוות מקצועי מלא, מה שמאפשר בעצם להתחיל לעבוד עם מתעמלים בעלי פוטנציאל כבר בגיל צעיר. בעבר זה לא היה ככה, הם היו מגיעים כבוגרים לנבחרות וזהו. הפעם יש לנו סגלים רחבים יותר ויש תוכניות מקצועיות וקשר עם האגודות. אנחנו במצב טוב יותר. זה נכון שארטיום, כאדם וכספורטאי, ישאיר אחריו חלל ריק, אבל אנשי המקצוע כבר עובדים על ארטיום הבא. אומנם ארטיום הוא עילוי, אבל אחת המטרות שלנו בנבחרת התעמלות המכשירים זה לבנות קבוצה. היינו קרובים חצי נקודה ממתעמל נוסף במשחקים האולימפיים ונקודות בודדות מקבוצה, שזה משהו שאף פעם לא חלמנו עליו כי זה שמור לאימפריות של ההתעמלות מכשירים. זה מקום שאנחנו רוצים להגיע אליו".
ארטיום דולגופיאט וסרגיי וייסבורג (נעם מורנו)יש תוכנית מסודרת לבניית הדור הבא בענף?
"כן. הקשר עם האגודות התחזק ויש לנו רצון להצמיח מתוך האגודות את דור העתיד. אחרי טוקיו עברנו רשות מקומית אחרי רשות מקומית, במטרה שיהיו לנו יותר מתקנים ובסיס חזק לעתיד. חשוב לנו שגם לאגודות יהיו משאבים כדי לפתח מתעמלים שיגיעו ביום מן הימים לנבחרת. יש לנו שאיפה שהמתעמלים הבאים יצמחו מתוך האגודות ונאתר אותם שם, אבל אנחנו עושים את זה לאו דווקא בהכרח מבחינה הישגית אלא גם כדי לייצר לאגודות הזדמנויות להתפתח".
גם מבחינה ניהולית יש שינוי. איך את מסבירה אותו, כמי שהייתה באיגוד לאורך השנים האחרונות?
"האיגוד יותר מצליח היום מבחינה הישגית, אבל הרבה מהסטיגמות שהיו סביבו נעלמו ואנשים למדו להכיר מנגנון בריא מקצועי ומצליח, ועם זאת גם מתפתח. ברמה האישית אני מרגישה סיפוק עצום מהעשייה וההצלחה, אבל בעיקר מהדרך שעשינו כדי להגיע לרגע הזה. אלו תהליכים שלא היו קורים בלי גיבוי של היו"ר אבי שגיא וכמובן של ההנהלה שתומכת במתעמלים. מעבר לזה, אני שחקנית קבוצתית, גם אם אני הקפטנית, ויש לי צוות של עובדות שמאפשר לי להגיע להישגים האלה וחי את ההתעמלות לא פחות ממני, כי הן קמות בבוקר וחושבות רק איך לעשות טוב ואיך מתקדמים מחר. זה לא רגיל, כולן נשים והן חיות את העולם הזה בכל שעה ביממה. זה הכוח שלנו".
יו"ר האיגוד אבי שגיא (חגי מיכאלי)הרבה מההצלחה נבעה מההחלטה לתת למאמנים כמו איילת זוסמן וסרגיי וייסבורג מעמד, סמכויות, זמן ואמצעים לעבוד?
"כן, יש לנו צוותים מדהימים. עוד לא נגמרה אולימפיאדת פאריס, הראש כבר בלוס אנג'לס והם לא מפסיקים לעבוד. יש לנו אנשי מקצועי נורא מיוחדים ואני שמחה שהראש כבר בשיא הבא. לשמחתי, גם המתעמלות האמנותיות שלנו מהעבר משתלבות בצוותים המקצועיים והם שותפים מלאים לכל הדרך שלנו. לדוגמה, רק לאחרונה אלכס שטילוב נכנס לוועדה מקצועית בהתעמלות מכשירים והוא תורם מהניסיון שלו. גם אחרים, כמו מישה סורוקין ואילן קורצ'ק, נכנסו לצוותים המקצועיים. אותו דבר גם לגבי ההתעמלות האמנותית, לינוי אשרם תגדל את הדור הבא כמאמנת נבחרת הג'וניור ויש עוד מתעמלות עבר שתורמות לצוותים של איילת זוסמן. פעם מתעמל היה פורש ועוזב, עכשיו אנחנו עושים אירועים למתעמלי העבר ורואים כמה הם צמאים להיות חלק מהמשפחה הזאת".
"צוות ישראלי ייקח חלק בניהול אליפות אירופה בהתעמלות מכשירים, שעברה מישראל לגרמניה"
שרית מייצרת עתודה ניהולית במקביל לרצון לדאוג שהכל יתקתק, כאשר תשע עובדות מקיפות אותה ומנהלות את הפעילות באופן שוטף, אבל לצד התחום הניהולי שהשתפר פלאים - יש גם את החוויות שאספה בדרך ואיגוד שסגר פרק מדהים בהיסטוריה של הספורט הישראלי. היא גם הייתה חלק מזה כאשר ליוותה את הספורטאים והמאמנים לפודיום הגדול ביותר. "אחרי טוקיו לא חשבתי שאני ארגיש את התחושה הזאת של ההתרגשות מציפה אותנו שוב כי עברנו רגעים בלתי נשכחים ביפן, אבל אז הגענו לפאריס וחווינו משהו עוד יותר מרגש", שיתפה מנכ"לית האיגוד.
מתי הרגשת חלק מההצלחה?
"במוקדמות ובגמר הקרקע בפאריס לא היינו עם ארטיום דולגופיאט על המשטח אלא היינו ביציע, אבל ממש רגע אחרי הזכייה סרגיי וייסבורג התקשר אלינו בשיחת וידאו עם הצוות שלו ועם ארטיום וכולנו חגגנו ביחד על אף שהיינו בצד השני של האולם, וזה מראה עד כמה יש לנו חיבור שלא היה כמוהו. גם בהתעמלות האמנותית, בבוקר של הגמר כולן היו במתח, אז הגענו לחדר שלהן, שמנו מוזיקה עם שיר שהרים את האווירה, רקדנו איתן בחדר כדי לשחרר את האווירה וחיבקנו אותן בידיעה שאנחנו הולכים לרגע הכי גדול שלנו ביחד. זה מסמל את השינוי הגדול באיגוד, יש קשר קרוב בין כולם. אחרי המדליה הקבוצתית בפאריס עשינו שיחת ועידה עם לינוי והיה מדהים לראות איך מישהי שהיא חלק מהצוות הזה וזו שפרצה את תקרת הזכוכית מאושרת בשביל איילת, בשביל הצוות ובשביל המתעמלות, ורוצה להמשיך את הדרך כמאמנת הג'וניור כדי לגדל את הדור הבא. זה סיפור מדהים וזה מרגש אותי".
לינוי אשרם ואיילת זוסמן (רדאד ג'בארה)מה היה הרגע הכי מרגש בעבודה שלך?
"ללא ספק, הזכייה של ארטיום בתואר אלוף העולם ב-7 באוקטובר 2023, היום הכי קשה שעבר על המדינה בשנים האחרונות. חווינו שעות קשות בארץ, באותם רגעים לא ידענו לאן המדינה הולכת ומה עובד לקרות פה. באותו הבוקר הצוות שלו קיבל החלטה דרמטית, שהוא מתנתק ועולה להתחרות בכל זאת. בימים שאחרי, ארטיום נשאר שבוע בחו"ל כי לא יכולנו להחזיר אותם לארץ. הפרספקטיבה מעצימה מאוד את האירוע הזה כי לא כל אחד יכול היה להתחרות בצורה פנטסטית, לעשות את הניתוק הזה ולזכות בתואר אלוף העולם ביום הכי קשה שיש. יש פה אנשים ערכיים שהתפקיד שלהם הוא לייצג את המדינה בזירה העולמית על הצד הטוב ביותר".
אחרי עשור של צמיחה והישגים, יש לך איזו הרגשה שמיצית את התפקיד?
"אני בנאדם שעושה הרבה פרויקטים מעניינים, כמו הדור הבא והגימנסטרדה באילת, ככה שאף פעם אין תחושה של מיצוי. יש גם תחושה של שליחות בעבודה הזו. לאחרונה היה לנו את הקונגרס של האיגוד העולמי בדוחא ובימים כאלה לכל אחד יש חששות לגבי נסיעה למדינות ערב, אבל לא היה לי שום ספק שאהיה שם כי אנחנו מייצגים גם את המדינה שלנו. נסעתי לשם, ענדתי עלי את סיכת החטופים וסיפרתי לכל מי ששאל מה קורה בארץ, בלי התיווך של אמצעי התקשורת השונים, כך שאני מרגישה שיש לנו תפקיד חשוב מאוד גם בעבודה השוטפת שלנו כמנהלים ואני רק מאחלת לנו שכולם יחזרו הביתה ושהסיוט הזה יסתיים".
ארטיום דולגופיאט (רויטרס)איך מתנהלים בצל חוסר הוודאות לגבי התקציבים שתקבלו מהמדינה בשנה הבאה בגלל המצב?
"השנה האחרונה הייתה שנה קשה מבחינה תזרימית, כך שיש קושי גדול גם עכשיו, אבל אני סומכת על המשרד והשר שעושים הכל כדי להביא משאבים לספורט הישראלי. בשנה האחרונה חווינו עלויות גבוהות יותר, אם זה בהגדלת האבטחה ובמחירי הטיסות, אז גם אם נצא מנקודת הנחה שהתקציב לא יפגע - הוא בסוף נשחק. אני לא רוצה לדבר על מה שאין, אבל אנחנו מצפים לקבל רוח גבית מסוימת מהמדינה אחרי שהייתה לנו הצלחה מסחררת באולימפיאדת פאריס. אני מרגישה שהשר מיקי זוהר איתנו במאה אחוז, גם העובדים במשרד התרבות והספורט תמיד זמינים ושירותיים, כך שאני בטוחה שהם יעשו הכל כדי לקדם את הספורט וכדי לשמור על התקציבים שאנחנו מקבלים".
בגלל המלחמה, אגב, האיגוד הפסיד את האפשרות לאירוח של תחרויות בינלאומיות מאוד יוקרתיות בארץ. אליפות העולם באקרובטיקה הייתה להיות פה וגם אליפות אירופה בהתעמלות מכשירים. איך מתנהלים במצב כזה?
"בזירה הבינלאומית התחזקנו. לצערי בגלל המלחמה איבדנו את הזכויות האלה, אבל אנחנו לא רוצים להיעלם מהזירה הבינלאומית, אז נעשה צעדים כאלה ואחרים. אליפות אירופה 2025 שהייתה אמורה להיות בתל אביב עברה ללייפציג שבגרמניה בגלל המצב, אבל אנחנו פועלים כדי לייצר שיתוף פעולה עם הגרמנים כדי לצבור ניסיון ולהיות חלק מהאירוע הזה. אף על פי שבשנתיים הקרובות לא יהיו פה אירועי ספורט, אני רוצה שיהיה צוות ישראלי מהאיגוד שיקבל את האפשרות להרגיש חלק מהאירועים הבינלאומיים הגדולים ויעבוד בהפקת האירוע. זה עוזר לנו לצבור ניסיון בתחום ומייצר עניין לצוותים שלנו שהיו אמורים לעסוק באירוח התחרויות, כך שאנחנו גם שומרים על הכשירות שלהם למקרה שנרצה לארח בעתיד. אני מאמינה שהאנשים שלנו גם ינהלו את האירוע, גם אם הוא לא יהיה בישראל".
את חושבת שנוכל בעתיד הקרוב לחזור לארח תחרויות בין-לאומיות?
"כשתיגמר המלחמה, אני מאמינה שיהיו פה תחרויות. בינתיים, סגרנו על העברת שבוע אליפויות ישראל לירושלים, בתמיכת ראש העיר משה ליאון שהוא שותף מדהים לדבר הזה. אגב, הוא גם אישר תמיכה לאירוע בינלאומי גדול בעיר, אבל לצערי בגלל שאין כרגע באופק אפשרות לארח בגלל המצב הביטחוני, זה לא ייצא לפועל בקרוב. מה שכן, שבוע אליפויות ישראל יהיה הדבר הכי קרוב לאירוע בינלאומי שננהל בשנה הקרובה, ואנחנו גאים להגיע לירושלים ובתקווה גם שנתחיל מסורת. ההתעמלות הישראלית הפכה שם דבר במדינה ובעולם, ואני בטוחה שעוד יהיה מעניין".