היא כבשה 11 שערים במשחק האליפות, הוסיפה 12 אסיסטים, נתנה את כל כולה בהגנה – והובילה את מכבי ארזים רמת גן לאחת האליפויות הכי מפתיעות ומרגשות שידעה ליגת הכדוריד לאחר ניצחון בסדרה על בנות הרצליה. אבל מאחורי החיוך של מור שאול, 23, מסתתר סיפור הרבה יותר עמוק: ילדה שהגיעה מהכדורגל, שצריכה לממן את הקריירה הספורטיבית שלה בעבודות לפנות בוקר, שנפגעה מינית על ידי אדם קרוב – ולא נתנה לשום דבר לעצור אותה.
במשך שנים היא הייתה שם – בגמרים, בהפסדים, בפציעות, ובקרבות על תנאים בסיסיים לספורטאיות. עכשיו, היא סוף־סוף חוגגת תואר ראשון, ומסתכלת קדימה לעבר קריירה בינלאומית, מבלי לשכוח את האחריות שנולדה מתוך הפציעות והכאב. שאול שסיימה חוזה בארזים ר"ג מתכננת להתחיל כבר בעונה הקרובה קריירה בין-לאומית בגרמניה, זה מה שהיא סימנה לעצמה.
אגב, בקונדיטוריה בה היא עובדת בבקרים ומשרתת את הלקוחות עם חיוך, ‘קונדיטוריה קטנה’, תלויה החולצה שלה יחד עם החולצה של ליאל עבדה, שאביו רונן מבאי המקום. בעל המקום, יוסי בן עזרא, הפך לאוהד נלהב של הקבוצה ודואג שלפני משחקים שאול תאכל ארוחה בריאה, וגם עורך איתה לא מעט שיחות על מנטליות. בראיון מיוחד ל-ONE היא מדברת על הכל בפתיחות יוצאת דופן, כולל התקיפה המינית אותה היא עברה בילדותה.
מור שאול (הדר ואן קולא)מור, איך ההרגשה לקחת את האליפות אחרי משחק אישי ענק, לא נתנו לארזים הרבה סיכוי, חשבו שהרצליה תהיה אלופה.
”הרגשה מדהימה, עשינו משהו שהיה נראה בלתי אפשרי כבר בסדרה הזאת אחרי גמר הגביע שהפסדנו. באנו כאנדרדוג לסדרה והראינו אופי ולחימה. הראינו את הפוטנציאל האמיתי של הקבוצה, מימשנו את זה, הרגשה מטורפת לקחת אליפות, זאת הראשונה האישית שלי, כל הבנות נתנו את הלב והנשמה שלהן בסדרה בשביל לקטוף בסוף את הפירות, כל מה שעבדנו כל העונה”.
לקחת על עצמך את המשחק השלישי, נתת משחק ענק עם 11 שערים ושער ניצחון, התפוצצת פשוט.
“הרגשתי שזה המאני טיים לתת הכל וזה שיחק לטובתי שהכל הלך לי ועבד לי, הרגשתי מאוד טוב במשחק ובעיקר רציתי את זה בשביל הקבוצה, הרגשתי שמגיע לנו מאוד. דברים הסתדרו לטובתי באותו היום. אני מאוד מעריכה את הקבוצה וגאה בנו על הדרך שעשינו, ועל כל מה שנתנו. ברונה נתנה תצוגה פנומנלית בגמר וכולן היו שם עם הלב. גם המאמן, ניב וינטרוב, שנתן המון”.
ספרי על עצמך למי שלא מכיר אותך.
”אני משחקת כדוריד מגיל 13. כל החיים מתאמנת ועובדת בשביל להגיע לרגעים האלה. אם זה בשנה שעברה כשהיינו בגמרים ולפני שנתיים, אבל אף פעם לא הצלחתי באמת לקחת תואר, וגם בנבחרת ישראל היו לי כמה קמפיינים מאוד טובים ואיכותיים מול נבחרות מאוד חזקות. השנה שיחקתי ברמת גן, מועדון גדול שלקח המון תארים לאורך השנים. התמזל מזלי ולקחתי תואר, אני מאוד שמחה על זה”.
בכדוריד מגיל קטן. מור שאול (הדר ואן קולא)איך הגעת לכדוריד? בת כמה את?
”אני בת 23, הגעתי לכדוריד דווקא מכדורגל, הייתי בכדורגל עד כיתה ו’, אחד המאמנים מתחום הכדוריד ראה אותי בבית ספר ורדף אחריי חצי שנה כדי שאבוא, מאוד לא רציתי לבוא, אבל אחרי שבאתי פעם-פעמיים הבנתי שזה ענף שמתאים לי. אני שמאלית, גבוהה וחזקה, הפוטנציאל שלי היה הרבה יותר גדול בענף הזה. כבר מגיל 15 שיחקתי בבוגרות, שיחקתי בליגות של בנים, בגיל 16 הייתי בעתודה ובבוגרת, הייתה לי דרך מגיל מאוד צעיר, זו האהבה הכי גדולה שלי בחיים, אני נותנת המון מעצמי, מתאמנת אימונים אישים, משקיעה בזה המון, כולל בתזונה, פסיכולוגית צמודה, הכל בשביל להצליח בענף הזה”.
איך ההרגשה שאין לענף הזה יותר מדי חשיפה בארץ? זה מרגיז ומעצבן אותך?
”מאוד מבאס המצב הזה בארץ, חמש שנים אחורה החשיפה הייתה הרבה יותר גדולה, היו שידורים למשחקים החשובים, הייתה כמות יותר גדולה של בנות, אבל דברים הולכים ומידרדרים. הליגה טובה ויש מה להראות, הייתה סדרת גמר מטורפת, זה משהו שצריך לשים לב אליו מאוד וזה מאכזב שהמשחק האחרון בכלל לא שודר בשום פלטפורמה בטלוויזיה. זה מגיע לנו ולרמה שלנו. בהשוואה לאירופה כשהנבחרת משחקת, שם אנחנו רק הולכים אחורה, במקום להרים את הענף ואת הבנות בפרט, לתת לנו את היחס לחשיפה שמגיעה לנו, מרגיש שעושים את ההיפך והולכים אחורה. זה מרגיז מאוד מאוד”.
איך התנאים שיש פה היום בארץ?
”התנאים שיש במועדונים עצמם האישיים טובים, במועדון שלי אישית ובקבוצות שהייתי, המועדון נותן הכל ויש מעטפת מלאה, כולל פיזיותרפיה, אבל מבחינת כל השאר, לבנות עושים את המינימום. בנבחרת כן מנסים לתת כמה שאפשר והכל, אבל עדיין רואים שזו לא לגמרי מעטפת רצינית. כן לפעמים חסרים דברים, מבחינת אימונים לפני קמפיינים של הנבחרת לא נותנים לנו שום דבר, רק ארבעה אימונים, ובניגוד לכך גברים ונערים יוצאים למחנות אימונים, ובשביל הבנות תמיד אין תקציב. תמיד אנחנו אחרונות, תמיד צריך לריב על לקבל את הכסף שמגיע לנו. הרגשה שפשוט לא סופרים אותנו, למרות שאנחנו הגענו לשלב מאוד יפה ומכובד עם הנבחרת, יש לנו סיכוי לעלות לאליפות אירופה, מקווה שיבוא השינוי”.
שחקניות מכבי ארזים רמת גן (הדר ואן קולא)יש לכן עכשיו משחקים מול אוסטריה וספרד במוקדמות היורו בבית שבו משחקת גם יוון. הקמפיין מתחיל מ-15 באוקטובר ויימשך עד אפריל 2026, ותתמודדו על העלייה.
”יש משחקים בקרוב נגד אוסטריה, נבחרת ברמה גבוהה, כמה רמות מעלינו, אבל יכול להיות שיש לנו סיכוי עם המאמן גלעד מאור שבאמת משקיע ונותן מעצמו למען הבנות. יש לנו גם משחק מול ספרד והרבה קמפיינים בשנה הקרובה”.
את נחשבת לשחקנית הטובה בישראל וראינו את זה. את בחורה חרוצה ועובדת בשעות הבוקר בקונדיטוריה. איך את רואה את זה? את לא יכולה להיות מקצוענית מלאה כי אין לכן את התנאים עד הסוף.
”התנאים בארץ לא מאפשרים להיות ברמת מקצוענות רצינית בהשוואה לבנים וצריך להשלים את זה עם עוד עבודות. אני חרוצה וחושבת שצריך לעשות עוד משהו בשעות הפנאי, אבל גם אם לא הייתי רוצה, הייתי צריכה לעבוד כדי לפרנס את עצמי ולהגיע לאנשהו. לא שבאירופה יש משכורות יותר גבוהות, אבל מאוד מתחשבים ומאפשרים את התנאים האלה והסביבה הזאת, נותנים מה שצריך, אם זה מאמן כושר ותזונאי, נותנים הכל, ומאמן כושר כאן יוצא מהכיס שלי וגם המסביב, כי אני באמת רוצה להיות הכי טובה ולהשקיע בעצמי ברמה הכי גבוהה”.
"התנאים בארץ לא מאפשרים". מור שאול (רדאד ג'בארה)זה נשמע כאילו את צריכה לשלם כדי להיות שחקנית ברמה גבוהה.
”צריך לשלם כדי להיות שחקנית ברמה גבוהה, כן, חד משמעית. כדי להגיע לרמות שאני מגיעה אני עובדת מאוד קשה ומתאמנת קשה באימונים אישיים, אימונים שכוללים אימון כושר ומוביליטי, זה עולה כסף ולא מעט. לצערי יש דברים שלא ממומנים מבחינת התקציבים וזה באסה, אבל מנסה להסתכל על מה שטוב ושהאגודה נותנת גם דברים מעבר”.
כדורגלן או כדורסלן מוביל יכול לקחת מאמן אישי, אבל הוא מרוויח מאות אלפי דולרים כדי לממן את זה.
”התקציבים בכדוריד לא מתקרבים לזה לצערי. אני לוקחת אפילו את ההשוואה לכדורסל הנשים, שזה גם ענף כדור, שם אני יודעת שהתקציבים יותר גבוהים מהבנות בכדוריד, התקציבים שם כפולים ומשולשים והמשכורות בהתאם. מבאס שהענף מבחינה תקציבית מאחור, רואים את הפער בין הרמה למה שמקבלים, היחס של הרמה, בסוף זה גם בכיס כי אם עושים השוואה לשם מישהי בכירה מקבלת הרבה יותר וגם מעטפת יותר גדולה כי יש את האופציות והתקציבים. זה נורא מאכזב שבמקום ללכת קדימה ולקדם את זה, זה רק הולך אחורה”.
אם היית צריכה לחיות רק מהכדוריד?
”הייתי יכולה, בכנות, אבל כנראה למשך תקופה ארוכה זה לא היה מספיק לי, במיוחד אם אני יוצאת מהבית ורוצה להשכיר דירה, אוטו, להתאמן לבד, זה כנראה לא יספיק לי”.
"התקציבים בכדוריד לא מתקרבים לכדורסל". מור שאול עם הצלחת (הדר ואן קולא)איך את משלבת את העבודה בבוקר עם האימונים והמשחקים? שיבינו מה זה להיות שחקנית כדוריד בישראל.
”להיות ספורטאית בכללי זה מאוד קשה, הרבה הפסדים ומשברים, צריך לדעת להתמודד עם זה בפן המנטלי והנפשי, זה משהו שעשיתי בו קפיצת מדרגה גבוהה השנה, בזה שסיימנו עם הטעם המתוק הזה”.
ייאמר לזכותך, אמרתי לך לפני תחילת סדרת הגמר שראיתי אותך, שאם לא תבקיעי מעל שמונה שערים אין לכן סיכוי לקחת תואר. לא התרגשת מזה, לא נלחצת.
”אני בן אדם שאוהב אחריות בסוף, לא ידעתי כמה שערים אבקיע, אבל ידעתי שאקח על עצמי במאני טיים, הקבוצה צריכה אותי. יש לי את היכולות והאופציה לתת בשביל הקבוצה מה שצריך. היו לי גם משחקים של 10, 15 ו-20 גולים, אבל קפיצת המדרגה הרצינית השנה זה שבנוסף ל-11 השערים נתתי עוד 11-12 אסיסטים, עבודה הגנתית של 15 פאולים, באמת להתרכז בחיובי ובבנות, להרים אותן ולתת ביטחון בקבוצה, שם באמת עשיתי את העבודה האמיתית”.
מה סדר היום של כוכבת הכדוריד הישראלי?
”סדר היום שלי מתחלק לימים שאני עובדת בהם וימים שאני מתאמנת בהם. אם אני עובדת בבוקר אני כבר קמה ב-5 וחצי ועובדת מ-6 וחצי עד 14:00. משם או שאני אמשיך לאימון קבוצה או לפיזיותרפיה ולאימון. בבקרים שאני לא עובדת זה מתחלק לזה שאני קמה ועושה אימון, או כל אימון אחר שאני צריכה לעשות, משם ממשיך לארוחת צהריים ומנוחה, ובערב אימון”.
שיר גבזה (הדר ואן קולא)“בימי משחק זה מתחלק לזה שאני קמה מוקדם, הולך לקונדיטוריה שלי ואוכלת ארוחת בוקר. עושה אימון תנועתיות לפני, הולכת לישון – מנוחה, מתארגנת והולכת למשחק. זו שגרה שפיתחתי לעצמי אחרי המון ניסוי וטעייה, שהבנתי מה טוב לי ומה לא טוב לי, ואיך אגיע הכי נכון למשחק. זה לא אומר שזה הכי נכון, זה מה שנכון לי. ככה אני מרגישה הכי טוב והכי רגועה, לאורך השנה זה הרבה ניסוי וטעייה שבסוף במאני טיים ראיתי שזה באמת עובד”.
איך את רואה את המשך הקריירה שלך?
”אני חושבת שאני בשיא שלי האמת. אני רואה את עצמי מתפתחת וכנראה גם נשארת בטופ, ברמה מאוד גבוהה. במיוחד בשנים הקרובות, בעזרת השם אם לא יהיו לי פציעות”.
הכדוריד הישראלי בשנה הבאה ייפרד ממך ואת תתחילי קריירה בינלאומית?
”יכול להיות, כרגע הכל פתוח, עוד אין משהו קונקרטי. אבל כשיהיה משהו קונקרטי כבר כולם יידעו מזה”.
אבל את רוצה קריירה בינלאומית?
“כן, חד משמעית. אני חושבת שאני ברמה, אני חושבת שאני מסוגלת להתמודד שם וזה משהו שאני מאוד רוצה לעשות בחיים שלי”.
מור שאול ושחקניות רמת גן (הדר ואן קולא)כששואלים כדורגלן צעיר הוא אומר שהחלום למשל זה להגיע לברצלונה, או כדורסלן אומר למשל להגיע ל-NBA. מה מבחינתך זה הטופ של כדוריד הנשים?
”האמת, אני לא רואה כזה רחוק, הלוואי שהייתי רואה כזה רחוק ולהגיד ליגת האלופות. השאיפה שלי כרגע זה שאם אני אעשה שנה בחו”ל, אז לצלוח אותה ברמה הכי טובה, איפה שאני לא יהיה.
“אני יודעת שאני אעשה את כל המאמצים וההקרבות כדי לעבור את זה בצורה הכי טובה. אני מאמינה בעצמי ויודעת שיש לי את היכולות להגיע מאוד רחוק, ראיתי כבר ברמות אירופאיות שמול נבחרות מאוד חזקות אני מבקיעה בין 8 ל-12 גולים במשחק. אבל אני מיום ליום, משנה לשנה, מקווה להגיע כמה שיותר רחוק. מעריכה כל רגע שיש לי”.
מי המודל לחיקוי שלך?
”אחת זו שחקנית בינלאומית שאני מאוד אוהבת בשם אנה גרוס, היא משחקת ברמות מאוד גבוהות בסגנון משחק שלי, אני מאוד אוהבת לראות אותה. היא שיחקה בגיור בשנה שעברה ולקחה ליגת האלופות, השנה היא משחקת בקרים (חזרה הביתה לסלובניה). היא שחקנית בטופ ברמה מאוד גבוהה, הלוואי ואצליח להגיע לרמה שלה ביום מן הימים”.
כמה אחים יש לך?
”שניים, אח גדול ואחות קטנה, אני הסנדוויץ’”.
מה ההורים אומרים על הכדוריד?
”ההורים, בועז וטלי מלאי גאווה. הם מיוחדים ואיתי לאורך כל הדרך, כל משחק, כל שנייה – נושמים אותי וחיים אותי. הם יותר מאושרים ממני מהרגע שזכיתי”.
מור שאול עם ההורים (פרטי)יש בטח משברים בדרך להצלחה.
”וואו, זו השנה שחוויתי בה הכי הרבה משברים, בכנות. אם זה משברים עם עצמי שהייתה לי פציעה מאוד לא קלה בהמסטרינג השנה, שהייתי צריכה להתגבר עליה ולהתמודד עם הכאבים. אם זה גמר הגביע שהובלנו כל המשחק ובסוף הפסדנו, שחשבנו שאנחנו ננצח – זה היה משבר סופר גדול מנטלית בשבילי. גם שם נתתי משחק טוב וזה לא הספיק. אם זה המשבר של המשחק השני בסדרה שהובסנו.
אבל הגדולה שלי ושל הקבוצה זה שידענו להפוך את המשברים האלה למנטליות הכי חזקה שיש. הפכנו את זה בצורה פנומנלית, כל הבנות וגם המאמן. מכאב הפכנו את הכל לכוח אדיר, וזה מה שהניע אותנו בסוף לניצחון הזה. אבל כן, יש המון משברים בדרך, לא קל להיות ספורטאית, בטח לא שאני מצפה מעצמי המון ומקריבה המון – ולא תמיד רואים תוצאות. 90 אחוז מהפעמים לא ראיתי תוצאות. צריך לראות את המטרה היותר רחוקה”.
מור שאול ממכבי הארזים (הדר ואן קולא)שלא הולך או שיש משבר מנטלי, איך זה בא לידי ביטוי?
”אחרי גמר הגביע לא היה בא לי לראות אף אחת, לא בא לי לראות אימונים. אני מאוכזבת מעצמי וחושבת מה יכולתי לעשות יותר. אבל אני מבינה בסוף שזה משחק קבוצתי וזו לא אחריות רק שלי, אבל כן, זה מאוד קשה. כי הייתי שנייה מלקחת משהו שהיה לי כל כך חשוב וכל כך רציתי, ובסוף זה התפספס. זה יכול לגמור, אבל החלטתי שאני עצובה יומיים ומשם ממשיכה לעבוד עוד יותר קשה וחזק ועוד יותר מצפה מעצמי – והנה הדבקות הזו השתלמה לי. רוטינת האימונים ורוטינת האמונה שלי הוכיחה את עצמה, כי תוצאות הן לא תמיד המדד, מבחינתי המדד שלי הוא הדרך”.
ברגעים כאלה מה קורה, את הולכת מבואסת הביתה ויש גם דמעות?
”מה זה יש דמעות… יש המון דמעות. אבל זה מעבר לדמעות, זו הרגשה עצמית מאוד קשה – שבר. כשאתה מגיע מאוד בטוח ומאוד רואה את זה כבר אצלך, ואתה לא משיג את זה, זה משהו שמטלטל מאוד. הייתה לי סערת רגשות מאוד גדולה, אבל צריך לדעת להשתלט על זה. עבדתי על זה עם עצמי בשנה האחרונה, צריך לקחת את זה למקום חיובי ולא לצאת משליטה בגלל זה”.
וגם עברת בעבר פגיעה מינית ודיברת על כך בעבר בפודקאסט שהשתתפת בו.
”היה איש נבלה, כן. עברתי דברים מאוד קשים. פגיעה מינית קשה, אבל אני במצב טוב עכשיו אחרי שנתיים של פסיכולוגית”.
זה מאמן שאימן אותך?
”הוא היה מורה שלי בבית הספר לחינוך גופני, מכיתה ד’ עד ו’, הוא היה גם מאמן כדוריד באגודה בפתח תקווה ליד. הכל היה טוב, מאוד אהב אותי, נתן לי ביטחון, אבל מכיתה ז’ הוא שינה את האופי של הקשר. אני הייתי ילדה תמימה, חסרת ביטחון, ילדה שגם לא הכי חברותית והוא השתמש בזה ככלי מניפולטיבי מאוד. הוא פגע בי מינית מכיתה ז’ עד ט’-י’, שלוש ומשהו שנים”.
מור שאול ממכבי הארזים ר"ג מול הגנת הפועל אשדוד (הדר ואן קולא איגוד הכדוריד)שיתפת מישהו?
”לא, לא שיתפתי אף אחד, לא הבנתי את רמת הפגיעה אפילו, לא הבנתי שמה שקרה קרה, שזה לא בסדר. עד גיל 20, כשהתחלתי ללכת לפסיכולוגית, במקרה לפני שהייתי אמורה לצאת לחו”ל הלכתי אליה ושיתפתי, וכשנכנסנו לעומק היא הבינה שנפגעתי מינית בצורה לא קלה בכלל, ואז הכל הוצף ויצא. לא רציתי להגיש תלונה, רציתי רק לרפא את עצמי, אבל הגיע אליי סימן, כשראיתי אותו ליד הבית שלי ברמזור עם ילדה לידו באוטו. משם כבר הלכתי להתלונן, תלונה מאוד לא קלה, המון המון דברים שתוך כדי גם הייתי ברגעים מאוד משמעותיים בכדוריד, גמרים, ועד הפודקאסט שהיה לי, אנשים כמעט ולא ידעו על זה. אחרי זה כבר החלטתי להוציא את זה לאור, הבנתי שאני הקורבן והוא האשם וכן צריך להעלות את המודעות לנושא”.
“החלטתי שאני נלחמת על הצדק שמגיע לי ולא מפסיקה להילחם, בעיקר כי ידעתי שיש המשך לדברים שהוא עושה ושיש עוד נפגעות וקטינות, ככה שזה נגע לי מאוד, הבנתי שזו לא רק אני בסיפור הזה. אחרי תקופה מאוד ארוכה לא קלה עם זה, אני יכולה להגיע שאני במקום נפשי הרבה יותר טוב, אחרי הרבה מאוד תלאות ומשברים של הדבר הזה, תמיד יש אפקט אם זה במחשבה ודברים שהשפיעו עליי לאורך כל הדרך, לא הייתי ישנה בלילות הרבה פעמים מפחדים, אבל זהו, התגברתי על זה, שחררתי הרבה דברים, ואני כבר לא חיה את זה. אבל כן כשצריך להתעמת מול הנושא אני נלחמת בזה”.
“יש הרבה אנשים שמנצלים את המעמד והכוח שלהם, ולצערי במדינה הזאת זה נהיה משהו שהוא די רגיל כבר והעונשים הם לא עונשים ואנשים ממשיכים לעשות את זה. זה באסה שהרבה תיקים קשים נסגרים”.
מור שאול (איגוד הכדוריד הסלובקי)והיום יש לך זוגיות?
”כן, יש לי זוגיות. הצלחתי גם בעבר, אבל עכשיו אני נכנסת יותר בשלה למערכת היחסים שלי, הרבה יותר מוכנה, ממקום אחר לגמרי נפשית. וזהו, אבל זה כן השפיע הרבה פעמים ולא ידעתי את זה. גם אם מישהי חווה את זה עכשיו, שכן תספר וכן תגיד ולא תפחד, חשוב לא לשתוק, יש דרך להילחם בזה ולא צריך לפחד מאף אחד”.
חוץ מהכדוריד והעבודה, כשיש לך קצת זמן לנשום, מה את עוד אוהבת לעשות?
”עשיתי קורס מדריכים ומאמנים בכדוריד, יש לי תעודת מדריך חדר כושר, אבל אני רואה את עצמי בעתיד מתעסקת ביזמות ספורט. אני מאוד אוהבת ליזום דברים, אני בן אדם עסקי וחושבת בצורה כזו. אני מאוד מאוד רוצה לקדם את ספורט הנשים בישראל ובפרט בכדוריד. אני חושבת שיש לי מקום מאוד גדול אחרי שאני אעשה את התואר וכל מה שאני צריכה. אבל זה עוד כמה שנים, אך זה הכיוון. אני חושבת שיש לי הרבה מה לתרום, יש לי הרבה ידע בתחום, מניסיון חיים, מאמנים ועסקנים שראיתי, ואנשים שחוויתי, זה הכיוון”.