עובד קשה, לא אסטרטג: הכירו את ניקוליצ'יוס

"הוא משוגע על כדורגל במובן הטוב של המילה. כדורגל הוא החיים שלו. הוא תמיד היה שאפתן מאוד, ומציב מטרות גבוהות גם כשאחרים חושבים שהן בלתי אפשריות", מספר העיתונאי הליטאי פאולוס יאקליס על מינדאוגס ניקוליצ'יוס, המועמד המוביל לתפקיד המנהל המקצועי של מכבי תל אביב. "הוא מצטיין בתקשורת בין-אישית ובניהול אנשים. אלה שעובדים איתו מתאמצים יותר כי הוא יודע להפיק מהם את המקסימום. הוא גם ידוע כמומחה למשא ומתן", מסויף יאקליס.

ליטא היא בין המדינות הבודדות באירופה בהן הכדורגל אינו הספורט המוביל, אלא דווקא הכדורסל. לא היו כדורגלנים ליטאים רבים שעשו קריירה מוצלחת מחוץ לגבולות המדינה, וכך יצא כי ניקוליצ'יוס הוא אחד "הלגיונרים" הבכירים שמביאים גאווה לענף במדינתו. העובדה כי עבד בהיידוק ספליט ובווידזב לודז', אימפריות מקומיות בקרואטיה ובפולין, מרשימה בהחלט. אם יחתום במכבי תל אביב, ייחשב הדבר כצעד חיובי נוסף ברזומה של המנהל שצבר נסיון עשיר למרות שהוא צעיר יחסית.

"לפעמים אני חושב לעצמי. מצד אחד, אני רק בן 42, והכל עדיין לפניי. מצד שני, יש לי נסיון של 20 שנה במקצוע, ואין הרבה דברים שיכולים להפתיע אותי. עברתי הרבה, למדתי הרבה, והשתניתי לאורך השנים. אני שונה עכשיו כמנהיג, כאדם, כאדריכל של פרוייקטים", אמר לאחרונה ניקוליצ'יוס בראיון בליטא. החלום הגדול שלו הוא לעבוד בבונדסליגה, והוא מאמין שיגיע לשם בבוא העת, גם אם עדיין לא מרגיש בשל לכך. מאידך, הוא דחה הצעות מקבוצות בליגה הגרמנית השנייה לפני שחתם בפולין בשנה שעברה, כי הן לא היו אטרקטיביות מספיק מקצועית לטעמו. קבוצות צמרת מושכות אותו הרבה יותר, גם אם הן משחקות בליגות נוצצות פחות.

התחיל בפרוייקט ליטאי מוזר באדינבורו

למעשה, הליגה הגדולה ביותר בה עבד עד כה הייתה דווקא בתחילת הדרך, בנסיבות מוזרות למדי שסללו את דרכו לענף ניהול הכדורגל. ב-2003 השתלט ולדימיר רומנוב, איש עסקים ליטאי ממוצא רוסי, על הארטס שנקלעה למשבר כלכלי עמוק. היה לרומנוב רעיון יוצא דופן – הוא רצה לבדוק אם ניתן להפוך קבוצה סקוטית לפרויקט ליטאי עם מספר גדול של שחקנים ליטאים בסגל ומנהלים ליטאים בעמדות המפתח בקבלת ההחלטות. ניקוליצ'יוס עבד אז בבנק בבעלות רומנוב והכיר את האנשים הנכונים. ביחד עם ליטאים נוספים, הוא עשה ב-2006 את דרכו לאדינבורו על תקן אחד המנהלים הספורטיביים בגיל 22 בלבד.

זו הייתה הרפתקה תמוהה, והפרויקט של רומנוב ממש לא הצליח, אבל ניקוליצ'יוס עבד במשך שנתיים במשרה בכירה במועדון שהיה אמור להיות בין המובילים בליגה הסקוטית, צבר נסיון בשוק ההעברות, הכיר המון סוכנים, וחזר לליטא כשהוא יודע כי עתידו חייב להיות בעסקי ניהול בכדורגל. את העבודה בבנק הוא זנח, וכך גם את התואר במשפטים. כמקורבו של רומנוב, דלתות רבות היו פתוחות בפניו, והאתגר שנבחר היה קרוב מאוד לליבו – להציל את ז'לגיריס וילנה מפשיטת רגל.

הצלחה בז'לגיריס וגוריצה

ביחד עם וילמה ונסלובאיטיינה, שעבדה אף היא בהארטס, הוא שיקם לחלוטין את המועדון אותו אהד מילדות והצעיד אותו לזכיה באליפויות ובגביעים. "ניקוליצ'יוס ביסס את עצמו בז'לגיריס, עבד כסגן הנשיא וכמנהל הספורטיבי, קיבל את כל ההחלטות החשובות וזכה ב-15 תארים. הוא בטוח מאוד בעצמו, מקבל החלטות יומרניות ולעתים אף מסוכנות, ועשה לעצמו שם של מקצוען. עיתונאים אוהבים אותו כי הוא נגיש מאוד. בסופו של דבר, הוא עזב את ז'לגיריס ב-2017 אחרי שהסתכסך עם ונסלובאיטיינה, אבל שמר לעצמו שליטה באחוזים נכבדים ממניות המועדון עד לא מכבר", מספר העיתונאי הליטאי מריוס באגדונס.

אחרי שסיים את דרכו במועדון היחיד בו רצה לעבוד בליטא, יצא ניקוליצ'יוס לדרך חדשה וחתם כמנהל הספורטיבי של גוריצה הקרואטית, שהייתה אז בליגה השניה. הוא רשם בה הצלחה מסחררת, הצטיין באיתור שחקנים אלמונים שפרחו בקבוצה, וביצע מינויים מעולים של מאמנים, כולל חברו הטוב ולדאס דמבראוסקס שעבד תחתיו גם בז'לגיריס, וסרגיי יקירוביץ' שמצליח כיום מאוד בהאל סיטי. גוריצה עלתה לליגה הראשונה, תקעה בה יתד, וב-2020 קיבל ניקוליצ'יוס את פרס המנהל הספורטיבי של השנה – יש דבר כזה בקרואטיה.

החתים את פרישיץ' על שכר של יורו

כתוצאה מכך, הוא משך תשומת לב של הנהלת היידוק ספליט ופותה לעזוב ב-2021 את גוריצה לטובת המועדון הפופולרי והלחוץ ביותר במדינה. היידוק מייצגת את כל חבל דלמטיה, הציפיות ממנה עצומות, אך היא לא ראתה אליפות מאז 2005, והאתגר המקצועי בה כביר. הליטאי הגה ביחד עם הנשיא לוקשה יאקובושיץ' תוכנית ארוכת טווח שהייתה אמורה להוביל לזכייה באליפויות והשתתפות בליגת האלופת. המועדון לא עמד בתוכנית כלל, ותחלופת המאמנים הייתה גבוהה מדי. אחד מהם היה דמבראוסקס, איתו שיתף פעולה ניקוליצ'יוס במועדון השלישי ברציפות בו עבד, אם כי גורמים בסביבת היידוק טוענים כי הוא לא דחף למינוי חברו, והנשיא יזם את המהלך. דמבראוסקס היה אהוב בקרב הקהל בשלב מסוים, ורבים הצטערו על עזיבתו כאשר התוצאות התדרדרו.

בין המהלכים שהוביל ניקוליצ'יוס בהיידוק הייתה חזרתם של הכוכבים הוותיקים הגדולים – החלוץ ניקולה קאליניץ' ב-2022 והקיצוני האגדי איבן פרישיץ' ב-2024. שניהם שבו למועדון נעוריהם בשכר של יורו אחד כי כל חלומם היה להצעיד אותו לפסגה, אך הם לא הצליחו לעשות זאת, ועונת 2023/24 הייתה קשה במיוחד. היא נפתחה נהדר, אך אז הקבוצה קרסה מקצועית, והסכינים נשלפו. יאקובושיץ' התפטר באפריל ביחד עם חברי ההנהלה, וניקוליצ'יוס נטש בחלוף מספר שבועות למרות שהתכוון להישאר עד סוף העונה. העובדה כי לא הצליח למצוא מאמן מתאים לאורך כל 3 השנים במועדון הייתה בעורכיו של הליטאי, והוא התקשה לבנות אסטרטגיה ברורה.

מגדיר את עצמו Mr Football באינסטגרם

העיתונאי הקרואטי אלכסנדר חוליגה מסכם את פועלו בקרואטיה: "ניקוליצ'יוס הוא מקצוען שמכיר את השוק, וקל יחסית להנהלה לעבוד איתו. בגוריצה הצלחתו הייתה מסחררת, כי הוא ביצע רכישות מעולות, וגם מכר את השחקנים תמורת סכומים טובים. זה היה מועדון קטן בו השיטה שלו עבדה, אם כי יש הגורסים שזה היה בעיקר ניסוי וטעייה. בהיידוק המצב היה שונה כי הלחץ עצום, והנשיא היה מעוניין רק בשחקנים מוכרים ולא רצה להחתים כאלה שהוא צריך לגגל כהגדרתו. לכן ניקוליצ'וס נדרש לשנות לחלוטין את השיטה שלו מימי גוריצה, אך בגדול עשה עבודה סבירה בשוק ההעברות. הוא לא גאון, ואין לו תובנות יוצאות דופן על כדורגל, אבל הוא יודע לעשות עסקים".

חוליגה מוסיף: "גורמים בהיידוק סיפרו כי ניקוליצ'יוס מעולם לא הבין איזה מאמנים הוא צריך למנות. אין לו רעיון טקטי משלו, והוא לא מבין בזה. זו נקודת חולשה בולטת שלו. סוגיה בעייתית נוספת היא הדרך בה הוא מנסה לשווק את עצמו. למשל, הוא קורא לעצמו Mr Football ברשתות החברתיות, והרבה אנשים התבדחו על חשבונו בגלל זה. עם זאת, הוא רכש לא מעט חברים ולא עזב בטונים צורמים, וזה כבר הישג גדול מאוד באווירה הרעילה של היידוק. במקום העבודה החדש שלו לא צריכות להיות ציפיות מוגזמות ממנו. הוא לא מנהל ספורטיבי שרואה את התמונה הכוללת ומסוגל לבנות תוכנית של סגנון משחק ולפתח את האקדמיה, אבל הוא טוב בשוק ההעברות. הוא יודע לקנות ולמכור, לזהות פוטנציאל של שחקנים, ואם זה יהיה התפקיד המרכזי שלו הוא עשוי להצליח, ואולי אפילו להצטיין".

קצר בתקשורת עם הבעלים בפולין

אוהדי וידזב לודז' דווקא לא היו מרוצים במיוחד מהפעילות של הליטאי בשוק ההעברות במהלך הקדנציה הקצרה שלו. ניקוליצ'יוס חתם במועדון הפולני במרץ 2025, שבועות ספורים לפני שהוא עבר לבעלותו של רוברט דובז'יצקי, אחד האנשים העשירים במדינה. הספק העבודה שלו בקיץ 2025 היה עצום, והוא היה חתום על שחרור 20 שחקנים, החתמת 10 כדורגלנים חדשים, ואף האריך חוזים ל-6 שחקנים נוספים. הבעיה הייתה כי חלק נכבד משחקני הרכש לא ענו על הציפיות בתחילת העונה, התוצאות היו מאכזבות, וזה בלתי מתקבל על הדעת בלודז'. כמו היידוק, ויזדב היא מועדון גדול ופופולרי שלא ראה תארים ממש מזמן, והלחץ בו גדול לא פחות. ניקוליצ'יוס לא עמד בלחץ הזה, ועזב את תפקידו בנובמבר האחרון, אחרי קצת יותר מחצי שנה.

העיתונאי הפולני אנטק פיגלביץ' המסקר את וידזב מספר: "דובז'יצקי רכש את וידזב במטרה להצליח כאן ועכשיו, והייתה בעיה קשה מאוד בתיאום הציפיות עם ניקוליצ'יוס שהחתים שחקנים צעירים בעלי פוטנציאל. המנהל הספורטיבי חשב שאפשר לפתח אותם, אבל הבעלים ראה בכך בזבוז זמן, וחלון ההעברות היה קטסטרופלי. שחקן הרכש היחיד שניתן להגדיר ככוכב ממנו היו ציפיות גבוהות באופן מיידי הוא החלוץ השווייצרי אנדי זקירי, אבל הוא התקשה להסתגל לסגנון הפיזי בליגה הפולנית והוגדר כמהרה כפלופ מוחלט. כל הפרוייקט החל להתפורר כבר באוגוסט כאשר המאמן ז'לקו סופיץ' פוטר, ומאז הקבוצה נכנסה למשבר. בקיצור, ניקוליצ'יוס החתים כמה שחקנים מעניינים, וחלקם אפילו התפתחו במהלך העונה אחרי עזיבתו, אבל הוא היה קורבן לדרישות שלא תאמו את האג'נדה שלו ולתקופה קשה במועדון באופן כללי".

לבונדסליגה דרך תל אביב?

ברמה אישית, לא היה ניקוליצ'יוס מעורב בסכסוכים חריגים, ולרוב הוא נוהג להסתדר עם הסובבים. בספליט העריכו מאוד את העובדה כי הוא למד את השפה הקרואטית, אם כי זה קשור בעיקר לכך שהוא הכיר בזאגרב את אהבת חייו איתה התחתן, ושני ילדיו נולדו בקרואטיה בה הוא ממשיך להתגורר כיום לפני המעבר המסתמן לישראל.

השאלה הגדולה מבחינת מכבי תל אביב נעוצה בסמכויות שיוענקו למנהל המקצועי החדש. ניקוליצ'יוס עשוי להיות יעיל בשוק ההעברות, אך גיבוש אסטרטגיה אינו התחום החזק שלו. הוא לא בהכרח יידע לבחור את המאמן הנכון לקראת העונה הבאה, אם כי הגיוני שירצה לחזור לשתף פעולה עם דמבראוסקס שבדיוק הצעיד את סבאח לאליפות היסטורית באזרבייג'אן. עומס הציפיות מצד הקהל הצהוב לא יועיל לליטאי שהצליח הרבה יותר באווירה הרגועה של ז'לגיריס וגוריצה, והתמודד פחות טוב בסירי הלחץ של וידזב והיידוק. סביר להניח כי מיץ' גולדהאר מודע לכך היטב כשהוא מקבל את ההחלטה לגבי האיש שעדיין חולם להגיע לבונדסליגה.

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה