מועד אבו שלדם הוא אחד משחקני הכדורגל האיכותיים בליגות הנמוכות, שנחבא אל הכלים. הפציעה שעבר מנעה ממנו שנתיים של כדורגל. בקיץ 2025, עם חבירתו של דורון ממן למ.ס שיכון המזרח מליגה ב' דרום ב', הרי שבין השחקנים הראשונים שרצה תחתיו היה מועד, אותו הכיר משנים קודמות, מעירוני כסייפה, שאיננה עוד במפת הכדורגל הישראלי.
מועד גדל במחלקת הנוער של בני סכנין ובעונת 2019/20 החל לשחק כדורגל בבוגרים של מ.ס עירוני כסייפה, עוד כשהייתה בליגה ב', עונה שהסתיימה בעליית ליגה. במשך ארבע עונות רצופות שיחק בכסייפה, תחת תנאים לא ראויים במיוחד, בעיות תקציביות ומה לא, עד לפירוק הבלתי נמנע. תוך כדי המצב הלא פשוט, עם כדור וחצי באימון, דורון ממן הצליח להוביל הקבוצה למקום ה-10 בעונתה האחרונה.
בעונה הנוכחית, כאמור, הצטרף לשיכון המזרח, לאחר שנתיים של היעדרות מהמגרשים. את העונה, שלא הסתיימה, נוכח מבצע "שאגת הארי", סגר עם 25 הופעות, 12 שערי ליגה ועוד שער אחד במסגרת הגביע. לא רע בכלל ואפילו נהדר לשחקן שחזר מפציעה והתאושש במהרה עם יכולותיו הנהדרות מול השער כקשר התקפי.
מועד אבו שלדם מול מ.כ שדרות (אורי גבאי, שדרונט)"העונה הזו הראתה לי שלא צריך למהר להרים ידיים. חזרתי טוב, ואני עדיין נחוש ורעב להגשים את עצמי בכדורגל. אני מאוד מקווה להתקדם ולהראות את מה שאני יודע והכי אוהב", ציין מועד אבו שלדם בפני ONE, כשבתרגום חופשי - פשוט התלבט, האם ללכת בדרך שלושת מאחיו (שניים מהם שיחקו בגילים צעירים), שבחרו במסלול של רפואה, או להמשיך בכדורגל.
בהיבט הרפואי, אבו שלדם אחרי שלב של החלמה, והעונה הוא עשה קאמבק נהדר אחרי פציעה לא פשוטה. הוא כמעט והצליח להוביל את הפתעת העונה בליגה ב' דרום ב', מ.ס שיכון המזרח, לעלייה לליגה א' (שדרות לבסוף העפילה). הוא כבש 13 שערים והיו לו 9 בישולים, מרביתם אגב ב-10 המשחקים האחרונים עד שהעונה נעצרה בשל המלחמה, אבל הסיפור שלו הוא הרבה מעבר למספרים.
ההופעה בגביע הספרדי
אבו שלדם, מהיישוב הבדואי חורה שבנגב, התפתח בכדורגל, בצפון - במחלקת הנוער של בני סכנין (אמו מסכנין, ואביו, סלמן - הוא מורה ודמות חינוכית מובילה במגזר הבדואי בנגב). בגיל 19, הוא יצא לשחק בספרד בקבוצה עד גיל 21, בקאנילס מדריד (Club Deportivo Canillas). הוא אפילו הספיק לכבוש במדי הקבוצה, ולשחק בגביע הספרדי מול לגאנס, אבל כעבור מספר חודשים הוא נאלץ לחזור לארץ עם פרוץ הקורונה.
מועד אבו שלדם מימיו בכסייפה (יונתן גינזבורג)הכישרון בן ה-26 המשיך בדבריו: "זה היה מתסכל, כי זה התחיל טוב מאוד. מאוד נהניתי, ואז הכל נעצר במכה. זה מועדון שמפתח שחקנים כולל לאקדמיה של ריאל מדריד", ואכן זה מועדון מוכר בספרד כסוג של חממה ושיחקו בו בגילאים צעירים גם ילדים של כוכבי העבר כגון אלו של זינאדין זידאן וגם בנו של רונאלדו הברזילאי, ואפילו בנו של ז'וזה מוריניו שהפורטוגלי אימן בעבר את ריאל מדריד.
הוא חזר לארץ ושיחק בכסייפה, סוג של פרויקט פורץ דרך שהיה אמור להוביל את הכדורגל בפזורה קדימה. הוא העמיד מספרים יפים בליגה א' בשערים ובישולים. "היה רצון לבנות קבוצה משמעותית שתקדם את הכדורגל בפזורה. באתי, עזרתי, וכמובן שכיוונתי גבוה יותר".
הוא כבר היה סגור באדומים אשדוד בליגה הלאומית, אבל בגלל ענייני בקרת תקציבים - מצא את עצמו לבסוף בעירוני אשדוד, ושוב חזר לנגב. "הפעם זה היה בכדי לעזור למועדון להינצל, אבל שם גם הגיעה הפציעה בברך שעצרה אותי, זו לא פציעה קלה, והייתה תקווה שההחלמה תהיה מהירה יותר. מאוד רציתי להגיע להתרשמות בהפועל באר שבע. היו כבר הבנות עם דימונה, כשניר קלינגר הגיע ורצה להוביל אותה ללאומית. נפגשנו, והוא בנה עלי, אבל יש דברים כנראה שקורים מלמעלה, הכל לטובה", המשיך מועד.
דורון ממן. עוד מימיו בכסייפה (יונתן גינזבורג)“העונה החזירה לי את הביטחון”
אחרי תקופה שהיה מושבת מכדורגל, דורון ממן, שאימן אותו בעבר בכסייפה, הציע לו לנסות לחזור לאהבה על הדשא. "אתה שואל על שיכון המזרח? נכון זה רק ליגה ב', אבל מאוד נהניתי בשיכון. יש שם אנשים טובים, דורון ואלי אמסלם והצוות. אני מעריך אותם. יש להם גישה טובה. הם בנו קבוצה צעירה, מוכשרת, שהתחברה טוב. נתנו משחקים יפים", ציין מועד.
והמשיך: "עם עוד קצת מזל - אני מאמין שהיינו נאבקים על העלייה עד הרגע האחרון. זו עונה שהחזירה לי את הביטחון, את החדות, את החשק. אני בטוח שאני יכול להצליח גם ברמות של הליגה הלאומית. שום דבר לא מאוחר, גם בגיל 26. אני מרגיש היום שחקן הרבה יותר חכם ומגוון, יותר שקט בקבלת החלטות, ואם צריך לטפס מלמטה, אני לא מוותר אף פעם".
מה הלאה?
"אני מאמין שיש מספיק קבוצות שיודעות מה אני שווה. היו הצעות יפות מאלו שפספסו עלייה. יש קבוצות שרצו אותי בצפון וגם בדרום בליגה א', אבל אני עם סבלנות. לא שיש יותר מדי אפשרויות של קבוצות קרוב הבית".
מי כן?
"דימונה למשל, אם רוצים לבנות שם קבוצה לעלייה, אשמח להיות איתם. במיוחד אם שרון אביטן ימשיך שם. בקרית גת בלאומית יש את רומן זולו, שיודע מה אני שווה ורצה אותי בעבר בדימונה. אז נראה, בדיוק חזרתי עכשיו משבדיה. האישה שלי משם, עלה גם רעיון לנסות שם".
רפואה זה משהו שעל הפרק ברמת המחשבה?
"לא כרגע, אבל אני מאוד גאה באחים שלי. אני מאוד גאה בהורים שלי שדחפו אותם לרפואה. הכדורגל הוא חלק ממני - ובעתיד אחליט אם ללמוד או לעסוק בדברים אחרים".
לסיום, אנחנו רואים הרבה שחקנים מהמגזר הערבי שמגיעים ומצליחים בליגות הבכירות. קצת פחות מהמגזר הבדואי. למה?
"שאתה לוקח את הצפון, או את המרכז, אז יש שם הרבה יותר אפשרויות לשחקנים צעירים להתפתח ולהצליח. שחקן צעיר צריך מחלקה טובה, מקצועית, עם מאמנים שיודעים לכוון. מגרשים טובים. זו גם הסיבה שבגיל צעיר עברתי לסכנין, והמשכתי לספרד. פה בנגב אין הרבה אפשרויות, לצערי. הפועל באר שבע זה מועדון מקצועני".
"לדימונה יש פוטנציאל טוב להתפתח, גם לקריית גת. אבל מי שרוצה להאמין בשחקנים בדואים, שפשוט יגיע לראות אותם, לזהות. יש הרבה שחקנים מוכשרים שצריך לכוון, לתת להם יסודות, לדחוף אותם. מי שמלווה אותי מגיל צעיר הוא אלון סגל, שתמיד האמין בי, כיוון ותמך".
"קח דוגמה קטנה, נכון שזה רק ליגה ב', אבל ברשימה של המבקיעים המובילים יש העונה כמה שחקנים בדואים - עומיר טראבין למשל שסיים עם 32 שערים, ועזר לבית שמש לסיים במקום השני. עמאר אלדדה היה שחקן סופר חשוב בעלייה של שדרות. אני סיימתי עם מספרים טובים. תאמין לי שגם הם יכולים לשחק בליגות גבוהות יותר ולהצליח".
"יש עוד, אין ספק שאם הפרויקט של כסייפה היה מצליח היו עוד שחקנים בדואים שהיו נחשפים. זה צריך להתחיל מלמטה, עם עוד מגרשים וצריך מאמנים טובים. לא כזה פשוט לילד לעשות לבד נסיעות של שעות מהנגב למרכז, אבל אני בטוח שאם אנשי מקצוע יעקבו כאן הם יגלו שיש שחקנים מוכשרים, שחקנים מהירים, שרוצים להצליח. עכשיו זה הזמן שלי לעשות את זה".