בית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל בישראל קבע כי קבוצת הילדים של מ.כ.ע אריאל מליגת ילדים ג' שרון תספוג הפסד טכני בעקבות הפסקת משחקה מול מ.ס כפר קאסם, לאחר שזה לא הגיע לסיומו החוקי. בהחלטת הדיינים, עו"ד יריב שי ישינובסקי ועו"ד גיא מונין, נקבע כי המשחק יירשם כהפסד 3:0 לאריאל, לצד קנסות כספיים לקבוצה ולמאמנה ליהוא מס.
האירוע המדובר התרחש במהלך משחק הליגה שנערך ב-13 בפברואר 2026. בדקה ה-47, כאשר כפר קאסם הובילה 0:1, שרק השופט, עאסי עבדולחכים, לבעיטת עונשין לזכות הקבוצה הביתית. לפי דו"ח השיפוט, בעקבות השריקה נתן המאמן ליהוא מס הוראה לשחקני קבוצתו לרדת מכר הדשא, דבר שהוביל לכך שהמשחק לא נמשך ולבסוף הופסק.
בהתאם לכך, הועמדה הקבוצה לדין בגין סירוב לקיים או להמשיך במשחק, ואילו המאמן מס הועמד לדין בגין התנהגות בלתי ספורטיבית בנסיבות מחמירות. במהלך הדיון הציגו הנאשמים גרסה שונה לחלוטין מזו של השופט. מס טען כי כלל לא הורה לשחקניו לרדת מהמגרש, וכי הקריאה "בואו אליי" שנשמעה ממנו נועדה רק לכנס את השחקנים לשיחה קצרה בעקבות השריקה, ולא כהוראה לנטוש את המשחק.
כדורגל אילוסטרציה (רועי כפיר)גרסה זו נתמכה בעדות נוספת של שמעון בן עיון וכן במסמך מטעם זיאד עאמר, מנהל מחלקת הנוער של כפר קאסם, אשר שימש כפרמדיק במשחק. לדבריהם, שחקני שתי הקבוצות נותרו על כר הדשא באותה עת ולא הייתה כל ירידה של שחקני אריאל מהמגרש.
עם זאת, בית הדין הדגיש כי על פי תקנון המשמעת של ההתאחדות, דו"ח השופט נהנה מחזקת אמינות ומהווה ראיה לכאורה לאירועים שהתרחשו במגרש, אלא אם הוכח אחרת. במקרה זה קבעו הדיינים כי אף שהוצגו עדויות סותרות, אין הצדקה להתערב בשיקול דעתו של השופט שהחליט בזמן אמת להפסיק את המשחק.
בנוסף, בית הדין ציין כי מהראיות עולה שלא הייתה בהכרח קריאה מפורשת לרדת מהמגרש, ולכן החליט שלא להרשיע את המאמן בנסיבות מחמירות. הדיינים ציינו כי הקריאה לשחקנים להתכנס סביב המאמן בזמן רגיש במשחק עשויה הייתה להתפרש בעיני השופט כהסתה להפסקת המשחק, במיוחד על רקע מחאות קודמות של המאמן נגד החלטות השיפוט.
שחקן כדורגל (יונתן גינזבורג)בסופו של דבר הורשעה הקבוצה בעבירה של אי המשך המשחק, ונגזר עליה קנס של 500 שקלים וכן קנס על תנאי של 1,000 שקלים עד תום העונה במקרה של עבירה דומה. המאמן מס נקנס גם הוא ב-500 שקלים, ובנוסף הוטל עליו עונש הרחקה על תנאי של עד עשרה משחקים למשך שנה במקרה של הרשעה בהתנהגות בלתי ספורטיבית בנסיבות מחמירות בעתיד.
לצד הענישה קבע בית הדין כי מאחר שהמשחק לא הגיע לסיומו החוקי, אין מנוס מהכרעה טכנית. בהתאם לכך, נרשם ניצחון 0:3 לזכות מ.ס כפר קאסם. הדיינים ציינו בהחלטתם כי אף שקיימת מחלוקת עובדתית לגבי השתלשלות האירועים, שיקול הדעת של שופט המשחק בעת התרחשות האירועים הוא רחב, והתערבות בו תיעשה רק במקרים חריגים ביותר, מקרה שלדעתם אינו מתקיים כאן.
שופט כדורגל (יונתן גינזבורג)פרוטוקול הדיון
“בפתח הדברים נזכיר את מעמד דוח השופט על פי תקנה 13ב' לתקנון המשמעת: "חזקה היא כי דו"ח שופט המשחק באשר לעובדות ואירועים שהתרחשו בשדה המשחק, סביבתו ומתקניו, לפני תחילת המשחק, במהלך המשחק או לאחר סיומו, המצויים בידיעתו הישירה של שופט המשחק, יהוו ראיה לאמיתותם ,כל עוד לא הוכח אחרת...".
הנחת המוצא היא, אם כך, חזקת האמינות של דו"ח השופט, כפי שמעוגנת בתקנון המשמעת של ההתאחדות לכדורגל. דו"ח השופט מהווה ראיה לכאורה לתוכנו, וחזקה עליו כי הוא משקף נאמנה את האירועים שהתרחשו בשדה המשחק. נטל ההוכחה לסתירת האמור בדו"ח מוטל במלואו על כתפי הנאשם.
מנגד, בתיק זה שמענו עדויות ברורות לפיהן הנאשם כלל לא קרא לשחקניו לרדת מהמגרש וכי מכל מקום השחקנים לא ירדו מכר הדשא. לפי הנאשמים, השחקנים (בני 11) כלל לא התכוונו לרדת מהמגרש וממילא לא עשו כן ולמעשה רצו בחידושו של המשחק. הגרסה לפיה השחקנים נותרו במגרש נתמכה גם בעמדת מר עאמר נציג הקבוצה היריבה (אשר טיפל בשחקן קבוצתו על כר הדשא).
בהינתן כי הקבוצה היריבה הייתה בפיגור בעת הפסקת המשחק נראה כי גרסת מר עאמר מנוגדת כביכול ל'אינטרס' של קבוצתו ויש בה כדי לחזק את טענות הנאשמים באשר לנסיבות שהביאו לסיום המשחק שלא בזמן החוקי.
מכאן כי בפנינו טענות מנוגדות לחלוטין באשר להתרחשות בפועל שתרמה להפסקת המשחק על ידי השופט. ייתכן אף כי כפי שטען ב"כ הנאשם לכל היותר מדובר באי הבנה של השופט את הסיטואציה שהתרחשה תוך מתן פרשנות לא נכונה להתנהגות הנאשם ולדבריו ולכן הפסקת המשחק הייתה פעולה נמהרת שבדיעבד אולי לא היה לה מקום.
יחד עם זאת, אין חולק כי היו אמירות מצידו של הנאשם בשלב מהותי במשחק בו נפסקה שריקת עונשין לחובת קבוצתו. דומה כי הקריאה בה כן מודה הנאשם - "אני קראתי לשחקנים "בואו אלי כולם" – (קריאה אשר אף העד בן עיון העיד כי שמע אותה) עשויה הייתה להיתפס בעיני השופט בזמן אמת כקריאה 'מתסיסה' אל השחקנים שלא להמשיך במשחק, במיוחד לאור ההתרחשות במשחק (שריקת העונשין), עליה התלונן הנאשם עובר לכך (כאמור, הנאשם אינו מכחיש כי התלונן).
כל זאת, אף אם השחקנים לא ירדו מכר הדשא בפועל בסופו של דבר, ובייחוד אם פנו להתגודד בכיוון המאמן. כפי שקבע ביה"ד העליון "ההחלטה לקיים משחק, כמו החלטה שלא לקיימו או להפסיקו, הינה מסוג ההחלטות המסורות כמעט באופן בלעדי לשיקול דעתו של השופט, על פי התרשמותו הבלתי אמצעית מן המתרחש במגרש, והתערבותו של בית הדין בהחלטות אשר כאלו שמורה למקרים נדירים שבנדירים בהם ברור כי ההחלטה מנוגדת לשכל הישר ואין להשאירה על כנה" (ראו החלטה בתיק הפ' באר שבע ומ.כ. סכנין נ' ההתאחדות).
אם כך, לשופט המשחק קיים שיקול דעת רחב ועליו לקבל החלטה בזמן אמת, בעת התרחשות האירועים, באשר לשאלה אם התרחש אירוע המצדיק את הפסקתו של המשחק. נתנו דעתנו על קביעתו הנחרצת כי הפסקת המשחק יסודה בקריאת הנאשם לרדת מהמשחק וכי כפי שהוא פירש את האירועים במשחק לא הייתה כוונה מצד הנאשמים להמשיך במשחק או לכל הפחות הייתה קריאה לשחקנים לרדת מהמגרש.
לאור זאת אנו מקבלים את גרסתו, לא בלי התלבטות, לפיה הפסקת המשחק נעוצה בהתנהגות הנאשמים. לא ראינו הצדקה לראות במקרה זה כנדיר המצדיק התערבות מצד בית הדין. עם זאת, בשים לב לעמדת ההגנה הנחרצת כפי שהובאה בפנינו על ראיותיה, ולאור כך שלא הוצא כרטיס אדום לנאשם, מצאנו לנכון ליתן לכך ביטוי בכל הנוגע לקיום רכיב הנסיבות המחמירות בכתב האישום ולעניין חומרת העונש.
לאור האמור לעיל, הנאשמת מורשעת בעבירה המיוחסת לה, בעוד שהנאשם מורשע בעבירה המיוחסת לו, אך לא בנסיבות מחמירות”.