הפסיכולוגיה של הספורט. תמיר בר, בעל תואר שני בפסיכולוגיה של הספורט והביצוע ודוקטורנט בתחום, עוסק בפיתוח והטמעה של מיומנויות פסיכולוגיות ואימון מנטלי בקרב ספורטאים, קבוצות וצוותים מקצועיים. כיום, הוא פועל כפסיכולוג ספורט, יועץ, חוקר, ומלווה מחלקות נוער במועדוני כדורגל בתהליכים מנטליים מערכתיים המיועדים לשחקנים, מאמנים ואנשי צוות.
בעברו שימש כפסיכולוג וראש המערך המנטלי במחלקת הנוער של מכבי חיפה ובמסגרת תפקידו עבד עם שחקנים צעירים על פיתוח מיומנויות מנטליות והטמעת תהליכים פסיכולוגיים כחלק בלתי נפרד מתהליך האימון וההתפתחות הספורטיבית. לתמיר קליניקה פרטית בראש העין, בה הוא מלווה ספורטאי עילית, מאמנים וקבוצות מקצועניות בליגות בכירות.
עבודתו מתמקדת במקסום יכולות מנטליות, שיפור ביצועים ובניית חוסן פסיכולוגי לאורך זמן. במסגרת עבודתו משלב כלים מבוססי מחקר, לרבות ביופידבק ונוירופידבק, תוך התאמה אישית של ההתערבות לצרכי הספורטאי. תחומי התמחותו כוללים חיזוק ביטחון עצמי, פיתוח חוסן מנטלי, ויסות רגשי, קבלת החלטות תחת לחץ, ושיפור שליטה עצמית בתנאי לחץ ותחרות.
ספר קצת על עצמך. באיזה גיל הבנת שאתה מעוניין ללמוד פסיכולוגיה, בהקשר לספורט.
"כבר מגיל צעיר הספורט היה חלק מרכזי מהחיים שלי, בעיקר כדורגל. אבל לצד האהבה למשחק, תמיד סקרנה אותי שאלה שלא הצלחתי להרפות ממנה: איך אני מביא את כל ההשקעה שלי כספורטאי לרגע המכריע ביותר, למשחק. ראיתי שחקנים שבאימונים היו פשוט יוצאי דופן, והכי מוכשרים בקבוצה, ואז הגיע המשחק והם נעלמו".
תמיר בר בקליניקה (פרטי)"לא פיזית, הם היו שם על המגרש, אבל משהו בהם השתנה. ומנגד ראיתי שחקנים פחות מוכשרים שדווקא ברגעים המלחיצים נתנו הצגה, וזה לא נתן לי מנוחה. התשובה האמיתית הגיע לי בצורה מאוד אישית כעבור עשור ובענף אחר לגמרי. בגיל 22, התחרתי בהרמת משקולות, ובאחת התחרויות נכשלתי בהרמה שביצעתי עשרות פעמים באימונים בלי שום בעיה".
"אותו משקל, אותה טכניקה, אותו גוף. עמדתי שם המום ושאלתי את עצמי, מה קרה פה? הגוף ידע בדיוק מה לעשות, אבל משהו אחר לחלוטין עצר אותו. ואז זה נפל לי, זה היה הראש. אותו רגע של כישלון הפך לנקודת המפנה שלי. התחלתי לחפש תשובות, לקרוא, לשאול, להבין מה קורה שם בפנים ברגע האמת. ומהר מאוד הבנתי שהתשובות שאני מחפש נמצאות בפסיכולוגיה".
"מאותו רגע הדרך הייתה ברורה. לימודים, פרקטיקום, עבודה בשטח. והסקרנות הזו, שהתחילה בילד שתהה למה שחקן מוכשר נעלם ברגע האמת, היא עדיין מה שמניע אותי כל בוקר. כי בסופו של דבר, זו לא רק עבודה בשבילי, זו שליחות".
“ספורט זה לא בהכרח ‘בריא’”
במבט פסיכולוגי, ספורט, ולאו דווקא ענף הכדורגל, הוא זירה שבה היחיד ו/או הקבוצה מודדים עצמם, מבקשים משמעות, חווים רגשות בעוצמה גבוהה ומשתייכים למקום או קהילה זו או אחרת. איפה אתה נכנס פה?
"הספורט הוא זירה אינטנסיבית מאוד מנטלית, רגשית, חברתית וזהותית. הוא מייצר חוויות של הצלחה וכישלון, שייכות ודחייה, ביטחון וספק עצמי, לעיתים בפרקי זמן קצרים מאוד ובעוצמות גבוהות. התפקיד שלי הוא להיות גורם מתווך ומווסת בתוך המערכת הזו".
תמיר בר. "התפקיד שלי לתווך" (ג'ו הירש, המדיה של מכבי חיפה)"אני מסייע לספורטאים ולצוותים להבין את החוויות שהם עוברים, לפתח מודעות עצמית ולבנות כלים מנטליים שמאפשרים להם לתפקד בצורה מיטבית גם תחת לחץ. ברמה העמוקה יותר, אני רואה את עצמי כמי שעוזר להפוך את הזירה הספורטיבית ממקום שמודד ערך עצמי, למקום שמפתח יכולות, חוסן וזהות יציבה".
"ספורט הוא לא בהכרח ‘בריא’ במובן המלא של המילה. בשונה מהליכה בפארק או אימון כושר, ספורט תחרותי מביא את האדם לקצה, גופנית ומנטלית. ובדיוק שם, על הקצה, נדרשת תמיכה פסיכולוגית אמיתית".
הפועל נוף הגליל. איך הגעת אליהם? מה הביא אותך אחרי מכבי חיפה דווקא לשם?
"המעבר להפועל נוף הגליל נבע משילוב של הזדמנות מקצועית והתאמה ערכית. לאחר התקופה במכבי חיפה, הבשיל הרגע לעבור לעבוד עם קבוצה בוגרת. הניסיון, הכלים והתובנות מהעבודה עם נוער יצרה אצלי בסיס חזק ושיח משותף להביא לזירה הבוגרת, שבה עוצמת הלחץ גבוהה יותר, מרווחי הזמן צרים יותר והציפיות מורכבות אחרת".
תמיר בר במדי הפועל נוף הגליל (באדיבות המדיה של המועדון)"המועדון הציג את ההזדמנות המקצועית הנכונה לשלב זה בהתפתחות הקריירה שלי, ולא רק מבחינת ההזדמנות עצמה, אלא בשל התאמה ערכית עמוקה. מצאתי שם פתיחות אמיתית לשילוב פסיכולוגיה כחלק אינטגרלי מתהליכי האימון, ולא כשירות משני או נספח. עבורי, זהו תנאי יסודי להצלחה. עבודה מנטלית אפקטיבית אינה מסתכמת בהתערבויות נקודתיות, אלא מחייבת תרבות ארגונית שמזהה את מרכזיות המרכיב המנטלי ומטמיעה אותו באופן שיטתי ומובנה".
במכבי חיפה עבדת עם מחלקת הנוער. ילדים, נערים ונוער. איזה תובנות עלו מהתקופה הזו? מה מייחד את בני הנוער, לטובה, ומה מקשה עליהם הכי הרבה?
"עבודה עם בני נוער היא מרתקת ומאתגרת כאחד. מצד אחד, מדובר בגיל עם פוטנציאל עצום ללמידה, גמישות והתפתחות. בני נוער פתוחים יותר לשינוי, ובמקרים רבים אפשר לראות השפעה משמעותית ומהירה של עבודה מנטלית. מצד שני, זה שלב רגיש מאוד מבחינה זהותית ורגשית. אחד הקשיים המרכזיים הוא התמודדות עם לחץ, בין אם זה לחץ חיצוני מהורים, מאמנים וסביבה, ובין אם פנימי כמו השוואות, ביקורת עצמית ופחד מכישלון".
"התובנה מרכזית שעולה שוב ושוב היא שהצלחה בגילים האלה אינה תלויה רק בכישרון, אלא ביכולת לפתח חוסן ושליטה רגשית, משמעת עצמית תחושת מסוגלות, ולבסוף, קבלת החלטות בתנאי אי-ודאות. אלו מיומנויות שניתן וצריך לאמן, בדיוק כמו מיומנויות פיזיות, טכניות וטקטיות. הדור הנוכחי גם גדל בעולם שמודד אותו כל הזמן, ברשתות החברתיות, בהשוואה לחברים ובציפיות של החברה".
"כשנער מבצע טעות במשחק, לעיתים המחשבה הראשונה שלו היא לא 'מה חושב המאמן', אלא 'איך אני נראה עכשיו'. הסביבה הדיגיטלית הפכה כל רגע על המגרש לחשיפה ציבורית פוטנציאלית, וזה יוצר סוג חדש של לחץ שדורות קודמים פשוט לא הכירו. ולכן, חלק מרכזי מהעבודה שלי עם נוער הוא בניית עוגן פנימי יציב, כזה שמאפשר לשחקן לשאת טעות, להמשיך הלאה ולא לתת לשיפוט החיצוני לקבוע את הערך שלו כאדם וכספורטאי".
תמיר בר. "נוער פתוחים יותר לשינוי" (ג'ו הירש, המדיה של מכבי חיפה)“המציאות? אי אפשר לנתק בין ספורט להקשר שבו מתקיים”
מאז 2019 מדינת ישראל השתנתה. אם זו מגיפת הקורונה, מלחמת ה-07.10, המבצע בלבנון ועתה מערכת 'שאגת הארי' מצפון ועד איראן הרחוקה. פסיכולוגית, כל הדברים הללו, המתרחשים לנו מתחת לאף, משפיעים על אלו העוסקים בספורט ובאיזו דרך?
"אי אפשר לנתק בין הספורט לבין ההקשר שבו הוא מתקיים. ספורטאי הוא קודם כל אדם, ואדם שחי בתוך מציאות כזו נושא אותה איתו לכל מקום, גם למגרש. מה שישראל עוברת בשנים האחרונות הוא לא אירוע חד פעמי, אלא הצטברות של משברים, גל אחרי גל, בלי מרווח מספיק לעיבוד ולהתאוששות".
"בפסיכולוגיה אנחנו מכנים את זה ‘טראומה מצטברת’, והיא שוחקת בצורה שונה ולעיתים עמוקה יותר מאירוע בודד. ברמה המעשית, אנחנו רואים את זה בירידה ביכולת הריכוז, בעלייה בחרדת ביצוע, בקושי לשמר מוטיבציה. אצל בני נוער ההשפעה חריפה במיוחד, כי הם מתמודדים עם כל זה בשלב שבו הכלים הרגשיים שלהם עדיין בבנייה. עם זאת, חשוב לומר שגם כאן יש פוטנציאל לצמיחה. כאשר התהליך מלווה נכון, ניתן לפתח חוסן, גמישות מנטלית ויכולת להתמודד עם מצבי לחץ מורכבים, מיומנויות קריטיות לא רק בספורט, אלא גם לחיים".
העבודה שלך מול בני נוער ובוגרים, עם ספורטאים מקצועניים. אתה חוקר את התנהגות האדם ונוגע בתיאור התנהגותי, הגורמים להתנהגות, חיזוי התנהגות ושליטה לצד בקרה על התנהגות. דרך ההתנהגות שלהם שונה זה מזה ועדיין יש קווים מנחים בסיסיים, נכון?
"נכון מאוד, וזו אחת השאלות המרתקות ביותר בתחום. כשאני עובד עם ספורטאי, אני בעצם עובד על ארבעה מישורים במקביל. ראשית, התיאור, הבנת דפוסי ההתנהגות של הספורטאי, איך הוא מגיב תחת לחץ, מה קורה לו רגע לפני הביצוע, כיצד הוא מתמודד עם כישלון. שנית, ההסבר, מהם הגורמים שמניעים את ההתנהגות הזו, האם זו אמונה מגבילה, חוויה עבר, דפוס חשיבה אוטומטי".
תמיר בר (באדיבות המדיה של מכבי חיפה)"בנוסף, החיזוי, על בסיס הנתונים האלה, איך הספורטאי צפוי להתנהג ברגעים מכריעים פה נדרש גם ניתוח וידאו התנהגותי שאני עושה עם הספורטאי. ולבסוף, שליטה ובקרה, פיתוח כלים שמאפשרים לספורטאי לנהל את עצמו בצורה מיטבית, גם כשהכל קורה מהר מדי בשביל לחשוב. ההבדלים בין נוער לבוגרים אמיתיים ומשמעותיים".
"נער בן 18 פועל לרוב ממקום רגשי מיידי, הקורטקס הפרה-פרונטלי, האזור במוח האחראי על קבלת החלטות ועיכוב תגובות, עדיין בתהליך התפתחות. לעומת זאת, ספורטאי בוגר מגיע עם דפוסים מגובשים יותר, לפעמים לטובה ולפעמים לרעה, כי הרגלים שליליים נהיים קשים יותר לשינוי עם הזמן".
איך אתה רואה את עולם הכדורגל המקצועני בישראל מתפתח ומתקדם יחד עם אנשי מקצוע בדמותך, פסיכולוגיים ויועצים מנטאליים? כזה זה חשוב בעבודת בני הנוער והבוגרים בענפים תחרותיים?
"המגמה ברורה, ואני רואה אותה מתחזקת בשנים האחרונות. יותר ויותר מועדונים בישראל מבינים שהפסיכולוגיה של הספורט אינה מותרות או תוספת נחמדה, אלא מרכיב הכרחי בתשתית המקצועית. אבל חשוב להיות כנים, אנחנו עדיין בפער משמעותי ביחס למה שקורה במועדונים המובילים באירופה".
תמיר בר (ג'ו הירש, המדיה של מכבי חיפה)"הפסיכולוג הוא חלק קבוע אינטגרלי בצוות המקצועי, בדיוק כמו המאמן הגופני או הפיזיותרפיסט. הם לא מזמינים פסיכולוג כשיש משבר, הם עובדים איתו באופן שוטף, מובנה ומתוכנן לאורך כל העונה. האתגר האמיתי בישראל הוא תרבותי לא פחות ממקצועי".
"מניסיוני בשטח, עדיין קיים בחלק מהמועדונים חשש מסוים, התפיסה שפנייה לפסיכולוג מעידה על חולשה. אני נתקל בזה, ואני עובד על זה. כי בפועל, הספורטאים החזקים ביותר שעבדתי איתם הם בדיוק אלה שמבינים שלבקש עזרה מנטלית זה לא חולשה, זה חלק מהמקצועיות. במיוחד בגילאי נוער, ההשקעה הזו היא קריטית".
"זה השלב שבו נבנות האמונות, הערכים, ההרגלים והזהות הספורטיבית. מה שנבנה שם נשאר. ומה שלא נבנה שם, הרבה יותר קשה לתקן אחר כך. בסופו של דבר, מועדון שמשקיע היום בתשתית מנטלית לא רק משפר את הסיכויים לנצח. הוא בונה ספורטאים שלמים יותר, ואנשים חזקים יותר".