העונה הנוכחית הייתה צריכה להיות עונת השיא של הכדורסל הישראלי. בעלים בעלי ממון שפכו סכומי עתק, ההתרגשות הייתה בשיאה והפוטנציאל הרקיע שחקים. במקום זאת, קיבלנו עונה שחורה שחייבת להדליק נורות אדומות בוהקות לכל מי שמנהל את הענף הזה, או למי שעוד אכפת לו ממנו.
המציאות עגומה ומדכאת: האולמות ריקים, אפילו אצל הקבוצות הגדולות. בחלק נרחב מהמועדונים הקהל נמצא בסכסוך עמוק ומדמם עם ההנהלות והבעלים. מנגד, הכדורגל הישראלי חווה פריחה חסרת תקדים עם אצטדיונים מלאים בעשרות אלפי אוהדים משולהבים. הכדורסל, לעומת זאת, גוסס בפינה.
ניר אלון לא השתנה: המהלך הלילי שהחריב את הענף
המשא ומתן בין ארגון השחקנים למנהלת הליגה נגרר כבר תקופה ארוכה מדי. הצדדים כבר עמדו על סף סיכום, ואז הגיעה הצעת שר הספורט מיקי זוהר לשני ישראלים על הפרקט, הצעה שנתקלה בהתנגדות עזה מצד הקבוצות.
במשך שנים ניר אלון נחשב ל"ילד הרע" של הכדורסל הישראלי. הוא השבית, התאהב בכותרות, אך לרגע היה נדמה שהוא עבר שינוי, גילה אחריות, ואף הצליח להוביל בכדורגל להסכם היסטורי לחמש שנים, אבל האשליה הזו התנפצה באחת. אלון מסוגל לאבד את הדעת בשנייה אחת אם לא מונעים ממנו לעשות שטויות, וזה בדיוק מה שקרה כאן. "אלון צמח בהסתדרות, הוא לא ניהל חברה יום אחד בחייו ואין לו שום חשיבה עסקית", הגדיר זאת במדויק גורם בכיר בספורט הישראלי.
ניר אלון (רועי כפיר)אתמול (חמישי) רשם הכדורסל הישראלי יום שחור ואומלל, והפך סופית לבדיחה עצובה. אלון, במקום לגלות מנהיגות, הסתיר מכולם שביתת פרא חסרת אחריות. הוא בישל אותה במחשכים, בלילות, רק כדי לתפוס עוד כותרת ועוד ראיון. נכון, צריך ובצדק לדאוג לכדורסלן הישראלי, אבל לא בצורה הברוטאלית הזו. הענף הזה גם ככה ספג מכה אנושה ולא שיחקו כאן חודשיים בגלל המלחמה. באיזו זכות משביתים אותו שוב?
השחקן הישראלי צריך לבוא בטענות רק לעצמו
בואו נדבר על השחקן הישראלי. הכדורסל שלנו חייב אותו. בלעדיו, הליגה הזו הופכת לאוסף של שחקנים זרים שלא מעניינים אף אחד. השחקן המקומי חייב להיספר, וראינו העונה שבמכבי תל אביב הוא זכה לדקות משחק משמעותיות אפילו ביורוליג.
אבל פה בדיוק קבור הכלב: כאשר יש שחקנים ישראלים שמעדיפים את הכסף הגדול של הפועל תל אביב על פני דקות משחק בפועל, הם יכולים לבוא בטענות רק לעצמם. אי אפשר לרקוד על שתי החתונות: גם לשבת על ספסל מרופד בדולרים וגם לבכות שאין לשחקן המקומי מעמד.
יפתח זיו ובר טימור (ראובן שוורץ)מחדל המנהלת: האגו שמסרב לרדת מהעץ
לכל אנשי הענף יש חלק בריסוק שלו, וראשי המנהלת (ארי שטינברג, דייויד בסן ובעלי הקבוצות) אינם נקיים מאשמה. התירוץ הקבוע שלהם היה "קודם נחזור לשחק, אחר כך נדבר". וכשכבר חזרו לדבר וניהלו לא מעט פגישות, הם היו חייבים לחתוך עניינים, לקרוא את המפה ולא למשוך את הסאגה הזו עד לחודש מאי המותח.
המנהלת דווקא הוכיחה שהיא יודעת להתנהל כשזה קשור לכסף שלה; חוזה השידורים מסתיים בסוף העונה, ובצדק רב הם דאגו לחתום על הסכם חדש כבר במהלך העונה ולא חיכו לרגע האחרון. אז למה במשבר השחקנים הם הפגינו אדישות שכזו?
ארי שטינברג (שחר גרוס)אלון חייב להכריז: השביתה הסתיימה
השעון מתקתק. ניר אלון חייב עוד הבוקר להודיע שהשביתה הזו הסתיימה, זה המבחן שלו, אם באמת אכפת לו מענף הכדורסל או רק מהאגו ומזמן המסך שלו. במקביל, ראשי המנהלת חייבים להוריד את האגו שלהם מיד. כולם צריכים להתכנס בחדר אחד, לנעול את הדלת, ולא לצאת ממנו עד שיצא עשן לבן. אם הם לא יעשו זאת עכשיו, הם יכרתו סופית את הענף שהם יושבים עליו, והבדיחה העצובה הזו תהפוך לטרגדיה של ממש.