סדרת הגמר של היורוקאפ תחל הערב (רביעי, 20:00), כאשר בשיקטאש של דושאן אלימפייביץ’ תארח את בורק אן בראס, במה שיהיה המשחק הראשון בסדרה של הטובה משלושה משחקים. אצל הטורקים משחק סנטר שמוכר היטב לאוהדי הכדורסל בישראל, ובמיוחד לאוהדי מכבי תל אביב. אחיו הגדול אנדרייה ז’יז’יץ’ זכה עם הצהובים באליפות היורוליג האחרונה של המועדון בשנת 2014, וכעת אנטה ז’יז’יץ’ מעניק ראיון מיוחד ל-ONE, בו הוא מדבר על הכל: מההתחלה ועד לסדרת הגמר שיוצאת לדרך.
הסנטר הקרואטי מספר על תחילת הדרך, במה היה שונה מחבריו ובזכות מי, על הקרב האימתני מול סופוקליס שחורציאניטיס (הלא הוא “ביג סופו”) באימונים בתור נער, ועל ההגעה ליורוליג וההשפעה האדירה שהייתה לדייויד בלאט על מסלול הקריירה שלו. הוא חוזר לימי ה-NBA וכמובן לאותו ערב מלחיץ בו איבד את ההכרה על הפרקט. ז’יז’יץ’ מספר גם על יאניס ספרופולוס ועל המאמנים תחתיהם הציג את הגרסה הטובה ביותר שלו, התקופה באנדולו אפס, מה לא עבד בווירטוס בולוניה, היחסים עם ניקולה וויצ’יץ’, אבי אבן וחברו דראגן בנדר, וכמובן: עם מי הוא שומר על קשר במכבי והאם הוא רואה את עצמו חוזר למועדון.
בנוסף, ז’יז’יץ’ מתייחס גם למסלול המדהים של דני אבדיה בליגה הטובה בעולם, מספר על עומרי כספי והאהבה מהאוהדים בתל אביב, ומסביר מדוע החליט לקחת צעד שנחשב כנסיגה בקריירה. הוא משתף על ההפיכה לאב, חיי המשפחה, כיצד היה רוצה שייזכר, ועל הדרך גם מלמד שיעור בצניעות כשהוא מבהיר בעבור מה היה מוכן להחליף את הבחירה לחמישיית העונה וכל תואר אישי אפשרי.
ניקולה וויצ'יץ' (איציק בלניצקי)ההתחלה בספליט: “לא הייתי מודע לשמות הגדולים”
בוא נדבר על תחילת מסע הכדורסל שלך. איך זה קרה והתפתח, בטח כשיש לך אח כמו אנדרייה?
“מההתחלה, הכל מתחיל במועדון קטן בשם אומיש. עיר קטנה מאוד עם אולי 10,000 תושבים. כל החברים שלי שיחקו כדורגל, ובגלל אחי תמיד העדפתי יותר את הכדורסל. התחלתי בגיל מאוחר יחסית, 13 או 13.5, ומשם התקדמתי צעד אחר צעד. הייתי שנתיים באומיש, וכשעברתי לתיכון עברתי לספליט. זו עיר גדולה יותר וזה היה המגע הרציני הראשון שלי עם הכדורסל. הייתי שם שנתיים בגילאי הנוער ולאחר מכן הפכתי למקצוען”.
אנטה ז'יז'יץ' (איציק בלניצקי)כל כך הרבה שמות גדולים יצאו מספליט.
“כן, כל כך הרבה”.
מה הייתה המשמעות עבורך כשהגעת לספליט? מועדון שזכה בשלוש אליפויות אירופה רצופות ושהוציא שמות כמו טוני קוקוץ’, דינו ראדג’ה, דושקו איבנוביץ’ וגם ניקולה וויצ’יץ’?
“באותה העת לא הייתי מודע לכך, עבורי זה פשוט היה נורמלי. גדלתי באזור וכמובן שספליט היה המועדון הכי גדול בסביבה, אבל לא הייתי מודע לשמות. רק לאחר שנתיים אתה מבין פתאום וואו, המועדון הזה זכה ביורוליג שלוש שנים ברציפות. שחקנים טובים כל כך יצאו מהקבוצה הזו, אנשים כמו טוני, דינו וניקולה הם ‘הול אוף פיימרים’, אז ברור שזה עונג עצום. כשרואים את הגודל של ספליט, עיר של 300,000 תושבים עם כל כך הרבה אתלטים, ולא רק בכדורסל אלא בענפי ספורט נוספים. אני כבר לא זוכר כמה מדליות אולימפיות הגיעו משם, אבל בוודאות מעל ל-100. זו עיר ספורט מפורסמת מאוד”.
כשרואים שספליט זכתה שלוש פעמים ברציפות ומכבי ת”א פעמיים רצופות, ואתה כשחקן יורוליג חלק מהנוף הזה: שתף אותנו כמה זה באמת הישג לא פשוט למרות שמדובר בעידנים שונים?
“נכון, אלו עידנים שונים, אבל אני תמיד אומר שזה אף פעם לא קל לזכות בתארים ובמיוחד ביורוליג. זו תמיד הייתה הליגה הכי חזקה בחלק הזה של העולם. לעשות ‘בק טו בק’ זה משהו מיוחד, במיוחד בפורמט של הפיינל פור, וזה פשוט מדהים”.
דראגן בנדר (איציק בלניצקי)השיעור מול “ביג סופו” והמפגש עם בלאט
השנים עוברות, אתה גדל ומוצא את עצמך בתל אביב כילד יחד עם דראגן בנדר. מה אתה זוכר מאותם הימים (2013 עד 2014)? כולם מכירים את הסיפור על המצ’אפ שלך עם סופו, אבל מעולם לא שמענו את הצד שלך.
“(צוחק, מ.ב.) כן, זה היה מזמן. אני ודראגן היינו אולי בני 15 או 16. ניקולה היה הג’נרל מנג’ר של מכבי והיו חסרים להם שחקנים לאימונים בגלל פציעות או אליפויות אירופה. אמרנו אוקיי, למה לא? זו תהיה חוויה נהדרת עבורנו. היינו עדיין בקבוצות הצעירות וזה היה ניסיון אדיר.
סופו (נעם מורנו)“הגענו לשם, היו חסרים כמה שחקנים, אבל היו שם שון ג’יימס וביג סופו. בכל אימון המאמן דייויד (בלאט, מ.ב.) היה אומר לי: ‘אוקי, אתה ה-5, אתה צריך להתמודד איתו’. זו לא הייתה עבודה קלה בכלל. ניסיתי לתת את המיטב שלי, אבל סופו היה האדם הכי גדול שראיתי מעודי. זה היה קשה מאוד ואחרי כל אימון כאב לי הגוף. זה כל מה שאני זוכר”.
אבל המשכת לקום ולהתמודד מולו.
“כן, לא ויתרתי. ניסיתי לעשות את המיטב שלי”.
גדלת עם כוכבים וראית את הגדולים ביותר. איך השתנתה עמדת הסנטר מאז שהתחלת?
“היא השתנתה המון. הטרנד בכדורסל משתנה כמעט בכל שנה. בעשר השנים האחרונות הכל הפך לסופר מהיר, אתלטי יותר. עמדת הסנטר ביורוליג היום שונה. ניקולה מילוטינוב הוא למשל ‘ביג מן’ מסורתי כמו פעם, אבל רוב הגבוהים היום הם ‘אנדרסייז’ ואתלטיים מאוד”.
דייויד בלאט (רועי כפיר)בשנת 2016 הגעת לדרושפאקה. איך זה קרה, וכיצד חווית את דייויד בלאט? באיזה אופן הכלים שקיבלת שם עזרו לך לקראת ה-NBA?
“בחרו אותי בדראפט כשהייתי בציבונה והם השאירו אותי באירופה לשנה אחת. שיחקתי טוב מאוד בחודשים הראשונים של העונה, אבל ציבונה נקלעה לבעיות כלכליות והם היו צריכים למכור מישהו. היה עניין עצום מקבוצות יורוליג, וידעתי שבין כה וכה אגיע ל-NBA. כשהגיעה ההצעה מדאצ’קה עם המאמן בלאט, אחי אמר לי: ‘אתה חייב ללכת לשם, זה יהיה נהדר עבורך’. ההחלטה לא הייתה קלה כי לא יודעים למה לצפות.
“לא הייתי מודע למה זה יורוליג, הייתי בן 18 או 19. המאמן בלאט הגיע, והקשר היחיד שלי איתו היה שאחי זכה איתו ביורוליג ואני הייתי רק במחנה האימונים של מכבי, אבל הוא תמיד התרשם מאתיקת העבודה שלי. הוא ראה אצלי משהו שאף אחד לא ראה קודם. ברגע שהצטרפתי הפכתי ישר לסנטר הפותח. היינו קבוצה נהדרת, הגענו לפלייאוף, והעובדה שהייתי סנטר פותח בתחרות כזו הייתה בעלת ערך עצום לקריירה שלי. במבט לאחור, זה לא יסולא בפז. אני חייב להודות למאמן בלאט על ההזדמנות, כי מי יודע איך הקריירה שלי הייתה מתפתחת בלעדיו”.
התחנה ב-NBA: “לחלוק חדר הלבשה עם לברון ודוויין ווייד”
שיחקת אצל דייויד בלאט, מאמן שהוא אגדה, רגע אחרי הקדנציה שלו ב-NBA. כיצד זה עזר לך להתכונן לליגה מבחינה מנטלית וטקטית?
“מכל המאמנים, שחקנים תמיד אמרו שהוא הדבר הכי קרוב למאמן NBA שיש (עוד לפני שהגיע לשם). על המגרש כולם משחקים היטב כי הוא יודע לבחור שחקנים וליצור כימיה. השנה בדאצ’קה הכינה אותי היטב, כי כשעברתי לקליבלנד בשנה שאחרי, נתקלתי בשיטה דומה של אימונים וטקטיקה. הוא נותן המון חופש לשחקנים והם מכבדים את זה ומשחקים בביטחון. היו לנו את סקוטי ווילבקין ובראד וונמייקר, רכזים מהטובים באירופה, והוא נתן להם יד חופשית כי הוא סמך על ההחלטות שלהם. לי זה היה קשה יותר בהתחלה כי נתקלתי בטרמינולוגיה חדשה, למשל בהגנה, אבל נכנסתי לעניינים מהר. כשעברתי ל-NBA הבנתי שכולם משתמשים במושגים האלו”.
סקוטי ווילבקין, אנטה ז'יז'יץ' וקינן אוואנס (ראובן שוורץ)באותה שנה ראית מהצד את אחיך, אנדרייה, מניף את גביע היורוליג. כמה זה היה מיוחד לראות אותו מסיים כך את הקריירה?
“זה היה מדהים ושמחתי עבורו כל כך. לא הייתה לו הזדמנות לעשות את זה כשהיה בשיא שלו עם פנאתינייקוס, אולימפיאקוס או ברצלונה. זה נורמלי בקריירה שיש עליות ומורדות, ובסוף הוא הגיע למכבי וזו הייתה החותמת לקריירה עשירה במיוחד. הייתי גאה בו וזה נתן לי מוטיבציה לא לוותר לעולם”.
שיחקת עם לברון ג’יימס. מה אתה זוכר ממנו?
“קרה לי דבר מוזר. הייתי אמור לשחק בבוסטון ואז עשו טרייד בלילה שלפני ההגעה שלי. לא היה לי זמן לחשוב על קליבלנד או על מי משחק שם. פשוט ישבתי במטוס וביום למחרת הייתי בקליבלנד. כשרואים מי היה איתי בסגל, שחקנים שיהיו בהיכל התהילה: לברון, דוויין ווייד, דריק רוז וקווין לאב. זו הייתה חוויה נהדרת לחלוק איתם חדר הלבשה. לא שיחקתי יותר מדי באותה עונה, אבל ברוב הזמן פשוט התאמנתי ולמדתי מהם. זו הייתה שנה טובה מאוד עבורי”.
אז חייבים לשאול: מי הגדול בכל הזמנים? קובי, לברון או MJ?
“אני חושב שלכל עידן יש את ה-‘GOAT’ שלו. כשהייתי ב-NBA זה היה בוודאות לברון, ולפני כן כנראה מייקל. קשה לומר מי הגדול מכולם כי הכדורסל השתנה, אבל אם מסתכלים על לברון היום, הוא בן כמה? 41? זה מדהים”.
קובי בראיינט (רויטרס)החזרה לאירופה והרומן עם מכבי תל אביב
חזרת לאירופה אחרי ה-NBA, היית מועמד לריאל מדריד ובסוף הגעת למכבי תל אביב בשנת הקורונה. בוא נדבר על זה.
“אחרי שלוש שנים ב-NBA הרגשתי שסיימתי שם. רציתי לנסות לשחק באירופה ולראות מה אני שווה. היו לי הצעות טובות וריאל מדריד הייתה בתמונה, אבל אז הגיעו ניקו והמאמן ספרופולוס. ניתחתי את זה בראש: רציתי להגיע למקום שבו המאמן רוצה אותי ומוכן לחכות לי, כי המעבר מה-NBA לא קל. סמכתי על ניקולה ומכבי ת”א היא ארגון ענק. בסוף הייתי גאה מאוד להיות חלק מהקבוצה הזו. לצערי, בשנה הראשונה לא היו אוהדים בגלל הקורונה וזה היה מוזר, אבל בשנה השנייה עם האוהדים בהיכל זה היה משהו שונה לחלוטין. קשה לתאר את הרגשות כשמשחקים מול קהל כזה”.
יאניס ספרופולוס לא סיים את העונה ההיא. מה באמת קרה שם בחדר ההלבשה? היו שמועות על אווירה לא פשוטה.
“היו הרבה שמועות סביב חדר ההלבשה, אבל הן היו יותר שמועות מאשר מציאות. המצב לא היה כזה נורא. בסך הכל סיימנו את העונה במקום החמישי ביורוליג. החליפו את יאניס אחרי שהפסדנו בגביע, וזה באמת היה המשחק הכי גרוע שלנו באותה תקופה. הפסדנו בחצי הגמר, אבל עד אז עשינו עבודה טובה. הייתה לנו קבוצה מוכשרת מאוד והזדמנות לעשות משהו מיוחד, אבל לצערי לא הצלחנו”.
יאניס ספרופולוס (איציק בלניצקי)סקוטי ווילבקין אמר שברגע שיאניס עזב, הוא הרגיש שגם הוא צריך להמשיך הלאה. נדמה שכולכם אהבתם אותו מאוד.
“כן, כולנו אהבנו אותו ואני עדיין אוהב אותו. יש לי כבוד עצום אליו כמאמן וכאדם. הייתה לנו מערכת יחסים של אב ובן, הוא עזר לי המון. לא היו לו בעיות עם אף שחקן. לפעמים הוא כועס או קשה איתך, אבל זה לטובתך. עולם הכדורסל עובד ככה: לפעמים משנים שחקנים ולפעמים מאמנים, וצריך להמשיך הלאה”.
רגע האימה: “לא ראיתי את הווידאו של הפציעה עד היום”
באותה עונה, במשחק מול הפועל חיפה, קינאן אוואנס פוגע בך בטעות בפנים ואתה מאבד את ההכרה. מה אתה זוכר מהערב הזה?
“בכנות? אני לא זוכר דבר. התעוררתי בבית החולים וזהו. לצערי זו הייתה מכה רעה ומזל רע. דברים רציניים יותר יכלו לקרות, אבל תודה לאל שזה נגמר ‘רק’ באיבוד הכרה. אני לא יודע כמה זמן הייתי בחוץ, רק שהתעוררתי וכולם היו מסביבי”.
מישהו ניסה להראות לך מה קרה?
“כן, אבל מעולם לא ראיתי את הווידאו של זה. אנשים ניסו להראות לי אבל פשוט לא רציתי לראות. כולם אמרו שזה היה סופר מפחיד”.
אנטה ז'יז'יץ' על הפרקט (איציק בלניצקי)כמעט כל מי שהיה באולם בכה. זה היה רגע מלחיץ מאוד עבור כולם.
“קיבלתי המון הודעות תמיכה מהאוהדים וזה היה בעל משמעות רבה עבורי. אני אסיר תודה לאוהדים המדהימים האלו. אולי זה טוב שאני לא זוכר כלום”.
כמה זמן לקח לך להתאושש, לא רק פיזית אלא גם מנטלית?
“התאוששתי די מהר. כמה ימים לאחר מכן כבר הייתי שם. פספסתי משחק אחד או שניים מקסימום. כשאתה על הפרקט אתה לא חושב על דברים כאלה, פשוט ממשיך הלאה”.
מהיורוליג ליורוקאפ: “לקחתי צעד אחורה כדי לעשות שניים קדימה”
אחרי העונה ההיא עברת לאנדולו אפס, בדיוק כשהשושלת שלהם התחילה קצת לדעוך.
“לפני שחתמתי שם היו לי שיחות עם מכבי, אבל הם עדיין לא ידעו איך ימשיכו עם הסגל והמאמן. לא יכולתי להמתין. הייתה לי הצעה מאלופת אירופה שרדפה אחרי תואר שלישי ברציפות. חתמתי בקבוצה עם כוכבים כמו וויל קלייבורן, אבל כפי שאמרת, השחקנים היו מבוגרים יותר. זכינו באליפות ובגביע בטורקיה, אבל ביורוליג לא הצלחנו. היו פציעות ולא מצאנו את הדרך הנכונה”.
משם עברת לווירטוס בולוניה ושם הדברים פחות התחברו.
“באפס עשו הרבה שינויים, עתאמן עזב והתפקיד שלי השתנה. הרגשתי שאני צריך שינוי. וירטוס הציעה הצעה וחשבתי שזו הזדמנות, אבל לעבור באמצע עונה זה אף פעם לא קל. הגעתי לקבוצה עם תפקידים מוגדרים ולא קיבלתי את ההזדמנות או התמיכה שקיוויתי להן. זה פשוט לא התחבר”.
אנטה ז'יז'יץ' (חגי מיכאלי)ואז בשיקטאש. למה לעבור ליורוקאפ כשקבוצות יורוליג תמיד מחפשות סנטרים?
“חיפשתי את המקום הנכון עבורי, מקום שייתן לי הזדמנות כמו שהייתה לי במכבי. בשיקטאש הייתה המהלך הלוגי היחיד. כן, זה היה לקחת צעד אחורה. אמרתי לעצמי: אני לא אשחק ביורוליג, אבל יש לי מאמן שרוצה אותי וצוות נהדר. הייתי מוכן לסגת צעד אחד כדי לעשות שניים קדימה בעתיד. זו לא החלטה קלה כי אף פעם לא יודעים אם תחזור לרמות הגבוהות, אבל האמנתי בעצמי”.
מכל המאמנים שעברת, תחת מי היית הגרסה הכי טובה שלך?
“אני חייב לומר שני שמות: יאניס ספרופולוס ודושאן אלימפייביץ’. השנה יש לי עונה מדהימה עם מספרים נהדרים והקבוצה מצליחה מאוד. אנחנו בגמר היורוקאפ ובצמרת הליגה הטורקית. גם עם יאניס במכבי היו לי שתי עונות נהדרות, במיוחד השנייה”.
אוהדי מכבי ת"א (חגי מיכאלי)אם מכבי ת”א תפנה אליך שוב, תרצה לחזור?
“חזרה למכבי? אני תמיד פתוח לזה. היו לי שם שנתיים מדהימות על הפרקט ומחוצה לו. אהבתי מאוד את תל אביב ואת האוהדים, אז למה לא?”.
הזווית הישראלית: דני אבדיה ועומרי כספי
מה הרגשת כשניקולה וויצ’יץ’ ואבי אבן עזבו את מכבי?
“ניקולה היה שם מעל 10 שנים. אני יודע כמה זה מלחיץ להיות בפוזיציה הזו, בין המאמנים לשחקנים והנשיא. החזון והידע שלו מדהימים, אבל הבנתי למה הוא רצה להיות ליד המשפחה שלו ולהקים אקדמיה. לגבי אבי אבן, זה היה הלם מסוים כי הוא היה דמות כל כך חשובה בסקאוטינג ובפיתוח שחקנים. הוא אדם נהדר”.
אתה עוקב אחרי דני אבדיה? המספרים שלו העונה מרשימים מאוד.
“ראיתי את המספרים שלו, הוא אדיר העונה. הוא פשוט מדהים, שחקן ברמת אולסטאר. כולם ידעו שהוא טוב, אבל מה שהוא עושה העונה זה רמה אחרת”.
דני אבדיה (רויטרס)אתה רואה אותו זוכה באליפות NBA מתישהו?
“זה אפשרי. לא קל, אבל בהחלט אפשרי. השנים הקרובות יהיו השיא שלו”.
מה דעתך על שחקנים שחוזרים מה-NBA למועדון בו גדלו?
“זה מדהים. חזרה של דני למכבי יום אחד תהיה דבר ענק עבור האוהדים. שיחקתי עם עומרי כספי וראיתי מה הייתה המשמעות שלו עבור הקהל. תדמיין שדני חוזר יום אחד ומביא למכבי תואר יורוליג, זה יהיה חלום שמתגשם”.
האבהות והעתיד: “רוצה שיזכרו אותי כחבר טוב לקבוצה”
איך האבהות שינתה אותך?
“המון. זה שונה כשחוזרים הביתה אחרי יום פחות טוב או משחק רע, והמשפחה מחכה לך עם חיוך וחיבוק. אתה שוכח את כל הבעיות באותו רגע”.
איך היית רוצה שהקריירה שלך תיזכר על ידי האוהדים באירופה?
“תמיד נתתי את הכי טוב שלי עבור הקבוצה. היה לי מזל לזכות בתארים כמעט בכל מקום. הייתי רוצה שהמאמנים וחבריי לקבוצה יזכרו אותי בתור חבר טוב ושחקן שכיף לאמן אותו. זה הדבר הכי חשוב עבורי”.
אנטה ז'יז'יץ' (איציק בלניצקי)לסיום, נבחרת לחמישיית העונה ביורוקאפ, ואתה מדורג בטופ 5 של מדד היעילות. מה זה אומר עבורך?
“אני פשוט שמח להיות בגמר. אני אגיד לך את האמת: אני מוכן להחליף את הבחירה לחמישיית העונה ואת תואר ה-MVP בזכייה בגביע היורוקאפ. זה הדבר הכי חשוב, הגביע הזה הוא מה שאנחנו מקריבים עבורו מאז אוגוסט. אני מקווה שנזכה בו”.