פלורנטינו פרס מתגעגע לז'וזה מוריניו. זה לא חדש. הגעגועים האלה נמשכים כבר 13 שנה, ויש שיגידו כי אופייני לאנשים מבוגרים לשקוע בעבר. אבל עכשיו לנוסטלגיה הזו עשויה להיות השפעה עצומה, כי לפי הדיווחים מתכוון הנשיא בן ה-79 לעשות את המקסימום כדי להחזיר את הפורטוגלי למועדון בו עבד בין 2010 ל-2013. מוריניו בקדנציה שנייה כמאמן ריאל מדריד? הייתכן?
השאלה הזו הופנתה לבוס המיוחד ממש לא מזמן. בשלהי פברואר הוא חזר לראשונה לסנטיאגו ברנבאו כיריב. "אני לא רוצה להתייחס לסיפורים שלא קיימים", הוא הכריז, אך באותה נשימה דאג לספר שיש בחוזהו בבנפיקה סעיף שיאפשר לו להשתחרר בקלות רבה, והצהיר כי הקשר שלו עם ריאל נצחי ולא ניתן לשבירה. זה היה מוריניו קלאסי – הצהרה חד משמעית בכיוון אחד מלווה ברמזים לכיוון השני. כל אחד רשאי לפרש את המשמעות איך שבא לו. כעת מתקבל הרושם שפרס הבין את האמירה הזו בדיוק כפי שהוא רצה כבר מזמן.
עיתוי השידוך המחודש האפשרי הזה גרוטסקי בהחלט. בתום 3 המפגשים הלוהטים בין ריאל לבנפיקה בליגת האלופות, במהלכם הרס מוריניו את היחסים עם ויניסיוס עוד לפני שהכיר אותו אישית. בתקרית ההקנטה הגזענית לכאורה של ג'יאנלוקה פרסטיאני כלפי הכוכב הברזילאי, לא רק לקח הפורטוגלי את הצד של חניכו אלא האשים את הקורבן לכאורה. "בכל אצטדיון בו ויניסיוס משחק תמיד קורה משהו", הוא אמר. בסופו של דבר, ספג פרסטיאני השעיה מ-6 משחקים, וכאשר חזר לאחרונה למגרשים הוא זכה לתשואות ממושכות מהקהל של בנפיקה. "גם אני הייתי מריע לו אם הייתי אוהד", אמר על כך מוריניו.
פרסטיאני ו-ויניסיוס. מוריניו האשים לכאורה את הברזילאי (IMAGO)כעת נסו לדמיין אותו מתמנה למאמן של ויניסיוס, ועוד דורש ממנו לעבוד בהגנה קשה הרבה יותר מהרגיל. הפיצוץ יהיה בלתי נמנע, אין כאן שום אפשרות אחרת. פרס אוהב מאוד את ויניסיוס, מוכן להגן עליו בכל הזדמנות, מטפל בו בכפפות של משי ומבטל את המשלחת לטקס כדור הזהב בגלל שהברזילאי לא זכה בפרס. האם הוא מבין שהכמיהה שלו להשיב את מוריניו תוביל את הקיצוני השמאלי אל מחוץ למועדון? או אולי הוא בעצם מאס בוויניסיוס בשלב זה, ומחפש מישהו שיעשה עבורו את העבודה המלוכלכת? אם זו המטרה, אז מוריניו הוא האיש הנכון למשימה. אין גבול לנכונות של מוריניו להסתכסך, לעתים בכוונה תחילה, עם הכוכבים והסמלים הכי גדולים.
"תקופה קשה, אינטנסיבית, כמעט אלימה"
לא במקרה באו איקר קסיאס וסרחיו ראמוס לפרס לקראת סיום הקדנציה של מוריניו והודיעו לנשיא: "או אנחנו, או הוא". היחסים של המאמן עם השוער עלו על שרטון אחרי שקסיאס התקשר לצ'אבי במטרה להנמיך את הלהבות בין ריאל לברצלונה שהגיעו לעוצמה חסרת תקדים. מאז הובס 5:0 בקלאסיקו הראשון שלו ב-29 בנובמבר 2010, יצא המיוחד למלחמה של ממש נגד הבלאוגרנה, וכל האמצעים היו כשרים בעיניו, כולל תקיעת אצבע בעין של טיטו וילאנובה, שהיה אז עוזרו של פפ גווארדיולה. המאמן אולץ להתנצל על התקרית, אך ביקש בהפגנתיות סליחה מהמועדון שלו בלבד, והגדיר את קסיאס כבוגד כאשר הוא ניסה להחזיר את המצב לשפיות יחסית.
איקר קסיאס וז'וזה מוריניו. הפורטוגלי הגדיר את השוער כבוגד (רויטרס)"זו תקופה קשה, אינטנסיבית, כמעט אלימה", אמר בדיעבד מוריניו על חייו בבירת ספרד. הוא משך את כל תשומת הלב אליו וגרם לפילוג קשה בקרב האוהדים. היו שראו בו לוחם נאמן, ווינר בנשמה שמוכן לקבל אך ורק מחויבות מוחלטת. אמיליו בוטרגניו, שהיה אז חבר הנהלה, אמר: "לא הבאנו את מוריניו כדי למצוא חברים אלא כדי לזכות בתארים". מנגד, אחרים סלדו מהדרך בה הוא הרס בכל יום את הממלכתיות שאפיינה את ריאל מאז ומתמיד, ואף החלו לשרוק לו בוז בשלב מסוים. "אני מבין אותם, אבל לא מקשיב להם", קבע מוריניו, ורק העמיק את הקרע.
המיוחד הובא לסנטיאגו ברנבאו על תקן המאמן הטוב בעולם שהצליח לנצח את ברצלונה. הוא עשה זאת בחצי גמר ליגת האלופות עם אינטר, בצמד המשחקים המפורסמים שנכנסו להיסטוריה, והניף את הגביע בסופו של דבר. ריאל סבלה מרצף של הדחות בשמינית הגמר וראתה את האימפריה הקטלונית פורחת בעידן פפ גווארדיולה. מבחינת מוריניו הייתה שם הזדמנות כפולה: גם להפוך למושיע במועדון שמגדיר את עצמו כגדול ביותר בעולם, וגם לנקום שוב בבארסה על כך שהעדיפה את פפ על פניו ב-2008. החמישייה שספג בקלאסיקו הוציאה אותו מדעתו ושינתה לחלוטין את אופן התנהלותו, אבל לפחות חלקית המשימה שלו בוצעה בכל זאת.
אמיליו בוטרגניו. "לא הבאנו את מוריניו כדי למצוא חברים אלא לזכות בתארים" (רויטרס)הניח את היסודות עבור אנצ'לוטי?
כי בעונתו השנייה הצעיד מוריניו את ריאל לאליפות משכנעת על חשבון גווארדיולה שעזב באותו קיץ בידיים ריקות. הוא עשה זאת עם שיא של 100 נקודות (שהושווה מאז) ושיא של 121 שערי זכות (שעדיין מחזיק מעמד). בליגת האלופות העפילה ריאל 3 פעמים לחצי הגמר, וב-2012 הייתה קרובה מאוד לגמר כשהודחה בפנדלים בידי באיירן מינכן, כאשר ראמוס בעט את הכדור המכריע לשמיים. התהילה בצ'מפיונס ליג הייתה קרובה, ומוריניו גורס שהוא הניח את היסודות לזכיות שהגיעו אחרי שהלך. הוא אף גרס כי פרס ניסה לשכנע אותו להישאר. "כשהחלטתי לעזוב, הנשיא אמר שהעבודה הקשה כבר הושלמה, ושזה יהיה קל יותר מעכשיו. הימים הטובים היו מעבר לפינה", הוא אמר, ואף התרברב כי היה מהמאמנים הבודדים שלא פוטרו מריאל.
טכנית זה נכון. ההחלטה על פרידה הייתה לכל הפחות הדדית, אך היא גם הייתה הכרחית עבור כולם. האווירה בחדר ההלבשה הייתה רעילה, ורוב הכוכבים תיעבו את מוריניו. ברשימה זו היה אפילו כריסטיאנו רונאלדו, בעוד אלה שעמדו לצידו שימשו באופן אירוני למדי כמאמנים של ריאל בעונה הנוכחית: צ'אבי אלונסו ואלברו ארבלואה. מוריניו הקפיד לנכס את ההישגים לעצמו ולהאשים את חניכיו בכישלונות, וקרלו אנצ'לוטי מונה אחריו כדי להרגיע את הרוחות ולתת לשחקנים לנשום לרווחה. מובן כי הייתה למוריניו תרומה משמעותית לשלד שזכה ב’דסימה’ בהדרכת האיטלקי ב-2014, אבל יהיה הגיון רב לומר כי ההצלחה התאפשרה כי הוא כבר לא היה שם.
שחקני ריאל מדריד חוגגים עם קרלו אנצ'לוטי. הרגיע את הרוחות וזכה באלופות (רויטרס)מורשתו נותרה שנויה במחלוקת. חלק לא מבוטל מהקהל עדיין אוהב ומעריץ אותו, אחרים זוכרים בעיקר את הרס התדמית ואת היחס המחפיר כלפי קסיאס. פרס, ששמח להיפטר מהשוער ב-2015, היה ונשאר במחנה מוריניו. לפי הדיווחים, הוא צפוי לקבל את ההחלטה על זהות המאמן הבא לבדו, ולא יתחשב בדעתם של גורמים נוספים במועדון שמתנגדים לשובו של המיוחד. אפשר להניח בזהירות שמדובר בכל יתר חברי ההנהלה, או לפחות ברובם המוחלט, אבל אם הנשיא ילך עם הנוסטלגיה שלו כך יהיה.
אור הזרקורים תמיד יהיה עליו
מובן כי מוריניו כבר לא נהנה מההילה שהייתה לו ב-2010. הוא לא זכה העונה בליגת האלופות עם אינטר. את העונה הזו הוא החל כמאמן פנרבחצ'ה, ממנה פוטר בעקבות ההפסד לבנפיקה במוקדמות ליגת האלופות, ואז הוזעק לבנפיקה עצמה כדי לסגור מעגל מרגש בחלוף 25 שנה. לפני פנרבחצ'ה הוא עבד ברומא, ועוד קודם לכן בטוטנהאם. אלה לא בדיוק המשרות הזוהרות ביותר שאמורות לסלול את דרכו של המאמן לסנטיאגו ברנבאו, מה גם שמידת ההצלחה לא הייתה מרשימה בלשון המעטה. בגיל 63, ניכר כי מוריניו הרחק מעבר לשיאו, ולמעשה השיא הזה היה עוד לפני שחתם בריאל מדריד בפעם הראשונה.
יכולים עקרונית להיות היבטים חיוביים למינוי הזה. יש שיאמרו כי הכוכבים בריאל מדריד יצאו משליטה, ודרוש מישהו שלא יחשוש מהם כלל ויגרום להם להיות בצילו. מוריניו עונה על ההגדרה הזו, כי אור הזרקורים תמיד יופנה אליו והוא לא יראה אף אחד ממטר, אבל האם זו באמת התרופה הנכונה עבור ריאל? האם העסק לא יהפוך לרעיל עוד יותר? האם המועדון מוכן להתמסר שוב למנטליות של "כל העולם נגדנו"? הסכנות גדולות מאוד, וההימור יהיה עצום, גדול הרבה יותר, למשל, בהשוואה למינויו של צ'אבי אלונסו ששאף לבצע מהפכה יסודית, אך לא קיבל גיבוי מפרס בסופו של דבר.
צ'אבי אלונסו. לא קיבל גיבוי מפרס (IMAGO)עבור מוריניו, הסכנות פחות חמורות, אך הן קיימות. נכון לעכשיו, מורשתו במדריד אינה חד משמעית. אם ייכשל בקדנציה השנייה, היא תהיה חד משמעית ועוד איך. לא ברור אם זה מדאיג אותו, אבל הוא עשוי לקחת זאת בחשבון. כסף בוודאי לא חסר לו אחרי יותר משני עשורים עם שכר עתיק ופיצויי פיטורים בקנה מידה פנומנלי מכל המועדונים שבחרו להעזיבו. האם יש לו כוחות נפשיים לעוד תקופה קשה, אינטנסיבית, כמעט אלימה בבירת ספרד? עוד מעט נדע את התשובה.