בחירת השחקן הגדול ביותר בקבוצת כדורגל, תמיד מעוררת וויכוח. יש לא מעט קריטריונים שמובילים לבחירה, כמו הישגים, סטטיסטיקות, יציבות והשפעה, כמו גם האם לקחת בחשבון גם את הישגי השחקן לאחר שעזב את הקבוצה במישור הבינלאומי?
החלטנו הפעם להתחיל סדרת כתבות, ולתת לבינה המלאכותית לעשות במקומנו את העבודה. ביקשנו ממנה לבחור את השחקן הגדול ביותר בתולדות ריאל מדריד. הבחירה של הבינה המלאכותית אולי תפתיע רבים, אך היא גם מסבירה ומפרטת את הבחירה שלה.
קביעת מי הוא השחקן הגדול ביותר בהיסטוריה של ריאל מדריד היא משימה מורכבת, אך בחינת מכלול הנתונים הכמותיים והאיכותיים מצביעה על מועמד מוביל אחד. לפי הקריטריונים שלפנינו – הישגים קבוצתיים ואישיים, סטטיסטיקות, השפעה, יציבות, והשוואה לאגדות אחרות – אלפרדו די סטפנו מתבלט כשחקן הגדול בתולדות המועדון, אם כי גם כריסטיאנו רונאלדו מציג טיעון חזק במיוחד. ננתח כל קריטריון בפירוט, תוך הישענות על נתונים רשמיים ומקורות אמינים.
אלפרדו די סטפנו (רויטרס)הישגים קבוצתיים ואישיים
השוואת ההישגים הקבוצתיים והפרסים האישיים של המועמדים המרכזיים מבליטה את היתרון של די סטפנו לצד הישגיו יוצאי הדופן של רונאלדו:
אלפרדו די סטפנו הוביל את ריאל מדריד לזכייה ב-5 גביעי אירופה רצופים בשנות ה-50 (שיא היסטורי) וזכה בסך הכל ב-8 אליפויות ספרד, גביע ספרדי אחד ובגביע הבין-יבשתי. הוא זכה פעמיים בכדור הזהב (1957 ו-1959) ואף הוענק לו “סופר כדור הזהב” – פרס חד-פעמי שמעולם לא הוענק לשחקן אחר.
די סטפנו היה גם מלך השערים (פרס הפיצ’יצ’י) של הליגה הספרדית 5 פעמים. הישגים אלו, לצד מנהיגותו, הקנו לו תואר רשמי במועדון כ"השחקן הטוב בתולדות ריאל מדריד"
כריסטיאנו רונאלדו – השחקן המעוטר ביותר בעידן המודרני של ריאל. בריאל מדריד הוא זכה 4 פעמים בליגת האלופות, פעמיים באליפות ספרד, בשני גביעי המלך, 3 גביעי עולם למועדונים, 3 סופר-קאפ אירופי ו-2 סופר-קאפ ספרדי. בנוסף גרף רונאלדו 4 פרסי כדור הזהב בתקופתו במדריד, 3 פעמים נעל הזהב האירופית, ופעמיים פרס The Best FIFA Football Awards. הפורטוגלי הוכתר 3 פעמים למלך שערי הליגה (פיצ’יצ’י). כמות התארים האישיים והקבוצתיים הזו מציבה את רונאלדו בשורה הראשונה של אגדות המועדון.
כריסטיאנו רונאלדו (רויטרס)ראוי לציין גם אגדות נוספות: פראנסיסקו "פקו" חנטו, למשל, מחזיק בשיא של 6 גביעי אירופה ו-12 אליפויות ספרד – יותר מכל שחקן אחר בהיסטוריה (182 שערים ב-600 הופעות)
חנטו היה חלק מחוליית ההתקפה האגדית של שנות ה-50 לצד די סטפנו, אך למרות שיאיו הוא לא זכה בפרסים אישיים כמו כדור הזהב. ראול גונזאלס, סמל הנאמנות, זכה עם ריאל ב-3 גביעי אירופה ו-6 אליפויות, אך לא קטף כדור זהב. איקר קסיאס וסרחיו ראמוס הרימו שניהם 4 גביעי אירופה כקפטנים בעידן המודרני, לצד אליפויות רבות, אולם כשוער וכבלם בהתאמה – תפקידם שונה והשוואתם לחלוצים מורכבת. במונחי אוסף תארים ופרסים, די סטפנו ורונאלדו ניצבים מעל כולם.
סטטיסטיקות אישיות
הנתונים האישיים מחזקים אף הם את מעמדם הייחודי של די סטפנו ורונאלדו בפסגת ריאל מדריד.
כריסטיאנו רונאלדו הוא מלך השערים ההיסטורי של המועדון, עם 451 שערים ב-438 הופעות בכל המסגרות – ממוצע מדהים של יותר משער למשחק. הוא הבקיע 312 שערי ליגה ו-105 שערים בליגת האלופות עבור ריאל. אף שחקן בתולדות המועדון לא הגיע למספרים כאלה, ורונאלדו מחזיק גם בשיא השערים בעונה אחת (61 שערים בעונת 2014/15).
מעבר לכך, תרומתו התקפית כללה גם בישולים רבים (למעלה מ-100 בישולים במדי ריאל מדריד), מה שמציב את סך התרומות שלו (שערים + בישולים) מעל 570 – נתון חסר תקדים. רונאלדו כבש שלושער 34 פעמים בליגה הספרדית (שיא ליגה) והחזיק גם בשיא השערים לעונה בליגת האלופות (17) וסיים 6 פעמים כמלך שערי המפעל – עדות לעליונותו הבינלאומית.
כריסטיאנו רונאלדו חוגג בריאל מדריד (רויטרס)אלפרדו די סטפנו כבש 308 שערים ב-396 הופעות רשמיות בריאל מדריד. גם הוא מציג קצב כיבושים יוצא דופן (כ-0.78 שערים למשחק), במיוחד בהתחשב בכך ששיחק בעמדת "חלוץ נסוג" ותפקד גם כפליימייקר. די סטפנו היה מלך השערים של הליגה הספרדית חמש פעמים כאמור, והצטיין גם בבישול ותנועה חכמה – אם כי מתקופתו אין נתון רשמי של בישולים. הוא כבש לפחות שער אחד בכל חמשת גמרי גביע אירופה הרצופים בהם זכתה ריאל, כולל שלושער בגמר 1960, מה שמשקף את כושר ההכרעה שלו במעמדים הגדולים.
ראול נמצא שלישי ברשימת המבקיעים של ריאל (323 שערים) אך עשה זאת ב-741 משחקים, עם ממוצע של כ-0.44 שערים למשחק – נמוך משמעותית משל די סטפנו ורונאלדו. גם פרנץ פושקאש האגדי, שהצטרף בגיל מבוגר יחסית, כבש 242 שערים ב-262 משחקים (ממוצע 0.92 למשחק) – מספרים מדהימים, אך הוא שיחק פחות שנים במועדון. סרחיו ראמוס, לשם השוואה, הבקיע 101 שערים כבלם ב-671 הופעות
נתון יוצא דופן לעמדת ההגנה, אך עדיין רחוק מהחלוצים. מבחינת הופעות, איקר קסיאס (725 הופעות) וראול (741) ניצבים בראש, אך כמות המשחקים לבדה אינה מעידה על גדולה – צריך לבחון את התרומה במהלכם. סטטיסטיקות השערים וההופעות מלמדות שרונאלדו ודי סטפנו הציגו שילוב נדיר של תפוקה כמותית אדירה ויעילות שאין שני לה, מה שמחזק את מעמדם כגדולים ביותר.
ראול ואיקר קסיאס (רויטרס)השפעה על הקבוצה והכדורגל העולמי
מעבר למספרים, הגדולה האמיתית טמונה בהשפעה ובחותם שהשחקנים הותירו על ריאל מדריד ועל עולם הכדורגל.
אלפרדו די סטפנו נחשב למהפכן בתחום הכדורגל. הוא היה שחקן ורסטילי שזכה לכינוי “Todo-campista” – “שחקן כל המגרש” – בזכות יכולתו לשחק בכל עמדה: הוא תקף, הגן, ארגן את המשחק במרכז השדה וסיים התקפות בשערים. מנהיגותו על הדשא ומחוצה לו הייתה מוחלטת, וסחפה את ריאל מדריד לתור הזהב הראשון שלה. בתקופתו, ריאל הפכה למועדון הטוב בעולם, כשהמשחק הקבוצתי סבב סביב דמותו המפוארת של די סטפנו
די סטפנו החדיר במועדון את רוח הניצחון – “המילה היחידה במילון שלו הייתה ‘לנצח’”, כדברי המועדון. הארגנטינאי תרם לעיצוב ה-DNA של ריאל מדריד כמועדון ששם לעצמו למטרה לזכות תמיד בכל תואר. היכולת שלו להכריע משחקים גדולים הייתה פנומנלית: כאמור, כבש בכל גמר אירופי בו שיחק.
השפעתו חרגה גם מעבר לריאל – הוא היה כוכב בינלאומי (שיחק עבור נבחרות ארגנטינה, קולומביה וספרד) והיווה השראה לדורות של שחקנים, כולל אגדות כמו יוהאן קרויף שהושפעו מסגנונו. למעשה, רבים רואים בו אחד החלוצים הגדולים בכל הזמנים, ששירטט את הדרך לכדורגל המודרני עם משחק הלחץ והמעורבות בכל חלקי המגרש.
אלפרדו די סטפנו (רויטרס)כריסטיאנו רונאלדו הביא איתו השפעה עצומה בתקופה המודרנית. כבר עם הצגתו במדריד ב-2009 מול 80 אלף אוהדים (בליווי די סטפנו עצמו באירוע) הבהיר רונאלדו שהוא מגיע להיות כוכב-על.
הוא סיפק לריאל מדריד יתרון תחרותי אדיר: כישרונו ושאפתנותו עזרו למועדון לחזור ולהשתלט על אירופה עם ארבע זכיות בליגת האלופות בתוך חמש שנים (2014–2018). רונאלדו נודע כווינר אדיר – פעמים רבות הכריע משחקים חשובים בכוחות עצמו, עם שערים מכריעים ושלושערים בשלבי הנוקאאוט של הצ’מפיונס. הוא היחיד שהבקיע בשלושה גמרי ליגת האלופות שונים, ובכלל, שבר כמעט כל שיא אפשרי בליגה הספרדית ובליגת האלופות.
מעבר לכך, כריסטיאנו שינה סטנדרטים בתחום האימון הגופני והמנטלי – האתלטיות חסרת התקדים שלו וההתמדה באימונים העלו את רף המקצוענות לכל השחקנים. השפעתו על הכדורגל העולמי אדירה: הוא מלך שערי כל הזמנים בליגת האלופות ובכל המסגרות האירופיות, וכן מלך השערים של נבחרת פורטוגל והכדורגל הבינלאומי כולו.
בעשור האחרון רונאלדו (יחד עם ליאו מסי) הגדיר מחדש מהו כוכב-על גלובלי, ויריבותו עם מסי דחפה את המשחק לרמות שלא נראו כמותן. גם נשיא ריאל מדריד פלורנטינו פרס העיד על השפעתו, כשכינה את רונאלדו “היורש של אלפרדו די סטפנו” במובן שלמדריד יש שוב כוכב שמטביע חותם היסטורי כמו דון אלפרדו. אמירה זו ממחישה עד כמה רונאלדו נתפס כממשיך מורשתו של די סטפנו בהובלת ריאל לפסגות חדשות.
בסך הכול, השניים – די סטפנו ורונאלדו – עיצבו כל אחד עידן שלם: די סטפנו הניח את היסודות לאימפריית ריאל מדריד באמצע המאה ה-20, ורונאלדו השיב את המועדון לפסגת הכדורגל העולמי בעשור השני של המאה ה-21. השפעתם על זהות המועדון הייתה עצומה: ריאל מדריד של די סטפנו הפכה לשם נרדף לזכייה בגביעי אירופה וליכולת טכנית וטקטית חדשנית, וריאל מדריד של רונאלדו מזוהה עם חזרת ה"גלאקטיקוס" לפאר, שיווק גלובלי והמשך מסורת הזכיות בגביע עם האוזניים הגדולות.
כריסטיאנו רונאלדו מוצג בריאל מדריד. רגע ששינה את ההיסטוריה (רויטרס)יציבות לאורך זמן
עמידות ויציבות ברמה הגבוהה ביותר לאורך שנים היא מדד מפתח לבחינת גדולה. גם כאן, די סטפנו ורונאלדו מציבים רף נדיר.
די סטפנו שיחק בריאל מדריד 11 עונות (1953–1964) והיה דומיננטי לכל אורך התקופה. הוא הוכתר כמלך השערים בליגה 5 פעמים במהלך 6 עונות, מה שממחיש רציפות של מצוינות. בכל עונה שלו במדריד תרם שערים רבים ובישולים, והיה הכוכב המרכזי. אפילו בעונותיו האחרונות, בגילאי 36–37, המשיך להיות משמעותי – הוא הוביל את ריאל לגמר גביע אירופה 1964 בגיל 37. היכולת לשמור על רמה עולמית לאורך עשור וחצי (כולל השנים שלפני ואחרי מדריד בקריירה שלו) מעידה על גדולה נדירה. יתרה מזו, די סטפנו הראה הסתגלות לשינויים – תחילה שיחק כחלוץ מרכזי וכבש בצרורות, ובהמשך הקריירה נסוג מעט לעמדות אחוריות יותר והמשיך להשפיע ולנהל את המשחק. מעט מאוד שחקנים בהיסטוריה הצליחו לשלוט בכדורגל האירופי לאורך תקופת זמן שכזו.
כריסטיאנו רונאלדו הפגין יציבות שלא תיאמן במשך 9 עונותיו בריאל (2009–2018). הוא כבש 30+ שערים בכל עונה בליגה הספרדית, ובשיאו כבש 48 שערי ליגה בעונת 2014/15. למעשה, רונאלדו הבקיע 40 שערים ומעלה בכל המסגרות בכל אחת מ-8 מתוך 9 עונותיו – הישג שאין לו תקדים בריאל מדריד. הוא סיים כמלך שערי ליגת האלופות 6 פעמים (רצוף בשנים 2013–2018), מה שמדגיש כיצד לאורך כל תקופתו במדריד היה בין שני השחקנים הטובים בעולם (לצד מסי). גם בגילאים 32–33 המשיך להיות קטלני וכבש צמדים ושלושערים בשלבי הנוקאאוט האירופי.
העקביות של רונאלדו הייתה כה גבוהה, עד כי כל עונה שלו נלקחה כמובן מאליו: ציפו שיכבוש 50 שערים ויזכה בתארים, והוא עמד בציפיות באורח קבע. הוא כמעט לא החמיץ משחקים משמעותיים – שומר על כושר גופני אדיר שמנע פציעות ארוכות. יציבות כזו, במיוחד ברמות התחרותיות והאינטנסיביות של הכדורגל המודרני, היא מדד ברור לגדולתו.
כריסטיאנו רונאלדו (רויטרס)גם ראול מייצג יציבות ארוכת שנים: הוא לבש לבן במשך 16 עונות רצופות (1994–2010) ושמר על מעמד של שחקן הרכב לאורך רוב התקופה. עם זאת, תפוקתו השתנתה – שיאו היה בסוף שנות ה-90 ותחילת ה-2000, ובשנים המאוחרות דעכה הבולטות שלו. איקר קסיאס שיחק 16 עונות בבוגרים (1999–2015) כשוער ראשון ברובן, וגם סרחיו ראמוס 16 עונות (2005–2021) כבלם מוביל – שניהם מופת ליציבות הגנתית, אך הדיון על השחקן הגדול מתמקד לרוב בתרומה הכוללת שניכרת יותר אצל שחקני שדה התקפיים. בסופו של דבר, די סטפנו ורונאלדו לא רק השיגו שיאים – הם עשו זאת שנה אחר שנה, בדורם, מבלי לרדת מהרמה העולמית הגבוהה ביותר לאורך פרקי זמן ממושכים.
סרחיו ראמוס (רויטרס)השוואה לשחקנים אגדיים אחרים של המועדון
ריאל מדריד הוא מועדון עתיר כוכבים היסטוריים, ולהכריע מי הגדול מכולם דורש השוואה זהירה. נבחן את האגדות הבולטות אל מול די סטפנו ורונאלדו:
ראול גונזאלס – סמל מדרידאי שגדל בנוער וכבש שיאי הופעות ושערים עד עידן רונאלדו. ראול זכה בכל תואר אפשרי עם ריאל (3 גביעי אירופה ו-6 אליפויות) והיה הפנים של המועדון בסוף שנות ה-90 ותחילת ה-2000. הוא פרץ ככישרון צעיר, הפך לקפטן אהוב ושיאן שערי המועדון (323) וההופעות (741) בזמנו
למרות זאת, ראול מעולם לא זכה בכדור הזהב ולא נחשב לשחקן הטוב בעולם בתקופתו (היה שני בכדור הזהב 2001). תרומתו האדירה למועדון בלתי ניתנת לערעור, אך מבחינת רמת שיא – הוא היה חצי דרגה מתחת לגאוני-על כמו די סטפנו ורונאלדו. ראול עצמו אף צוטט שאומר: “די סטפנו הוא ריאל מדריד” – עדות להערצתו לגדול ממנו. במונחי גדולה היסטורית, נהוג לדרג את ראול מעט מאחורי השניים הללו, אם כי מקומו בין חמשת הגדולים של המועדון בטוח.
ראול גונזאלס (רויטרס)פרנסיסקו "פקו" חנטו – היחיד בהיסטוריה עם 6 גביעי אירופה, כולם במדי ריאל. חנטו היה קיצוני שמאלי מהיר וכשרוני, חלק מחוליית ההתקפה של שנות ה-50 לצד די סטפנו. הוא שיחק 18 עונות (1953–1971) בריאל – יותר מכולם – וזכה גם ב-12 אליפויות ספרד (שיא מועדון)
חנטו נחשב לאחד הקיצוניים הטובים בהיסטוריה, אך לא הוכר כ"כוכב מספר 1" בקבוצה בה שיחק, משום שדי סטפנו היה המנהיג. מבחינת מורשת, חנטו הוא אגדה אדירה (כיהן כנשיא כבוד של המועדון עד 2022), אך בדרך כלל לא נבחר לשחקן הגדול בתולדות ריאל משום שתרומתו האישית עמדה בצלה של די סטפנו. ועדיין, הישגיו הקבוצתיים חסרי תקדים ומשאירים אותו בשורה הראשונה של אגדות המועדון.
פרנץ פושקאש – הכוכב ההונגרי שהגיע לריאל בגיל 31 (1958) ועדיין הצליח לכבוש 242 שערים ב-6 עונות בלבד, כולל ארבעה שערים בגמר גביע אירופה 1960 האגדי. פושקאש זכה עם ריאל ב-3 גביעי אירופה ו-5 אליפויות, וסיפק שותפות קטלנית עם די סטפנו. על אף גילו המתקדם, פושקאש זכה בתואר מלך השערים 4 פעמים ברציפות בליגה. הוא ללא ספק אחד הגדולים ששיחקו בריאל, אולם בשל תקופתו הקצרה יחסית בגיל מבוגר, הוא נחשב יותר כאגדת כדורגל כללית (המענק על שמו – פרס פושקאש לשער השנה – מעיד על מורשתו) מאשר כגדול שחקני ריאל בכל הזמנים.
זינדין זידאן – אולי הכישרון הטהור הגדול ביותר שדרך בסנטיאגו ברנבאו. זידאן שיחק בריאל מדריד 5 עונות (2001–2006) והביא עמו את הקסם הצרפתי. הוא כבש את שער הניצחון המפורסם בגמר ליגת האלופות 2002 – וולה מהאוויר לחיבורים – שנחשב לאחד השערים הגדולים בתולדות הגמרים.
זינדין זידאן בריאל מדריד (רויטרס)זיזו זכה עם ריאל בצ’מפיונס אחת ובאליפות ספרד אחת, ולאורך תקופתו היה קוסם על המגרש שהנעים לאוהדים. עם זאת, פרק הזמן הקצר יחסית (5 שנים) ותפוקה סטטיסטית פחות מרשימה (49 שערים בלבד בריאל) אינם משתווים לרקורד של די סטפנו או רונאלדו. כמאמן, זידאן הוביל את ריאל לשלוש זכיות רצופות בליגת האלופות, אך כאן אנו משווים רק את הקריירה כשחקן. ללא ספק זידאן הוא אגדה, אך לא הראשון בדירוג ההיסטורי כשחקן המועדון (בדרך כלל מדורג בטופ 5 או 10).
איקר קסיאס – השוער גדל מחלקת הנוער, ועמד בשער הקבוצה הבוגרת במשך 16 עונות, בהן הפך לאחד השוערים הטובים בכל הזמנים. קסיאס זכה עם ריאל ב-3 גביעי אירופה, 5 אליפויות ספרד ועוד שלל תארים (19 תארים בסך הכל) וקבע שיאי הופעות (שני אחרי ראול).
קסיאס הצטיין בעצירות בלתי אפשריות – במיוחד זכורה הצלתו הכפולה בגמר ליגת האלופות 2002 – והיה קפטן הקבוצה במחצית השנייה של הקריירה. קסיאס זכה לכינוי "סן איקר" (הקדוש) בשל הצלותיו, ונחשב לשוער הגדול בהיסטוריית המועדון. עם זאת, כידוע, שוערים כמעט לעולם לא מוזכרים בתואר "השחקן הגדול בהיסטוריה" בשל ההבדל בטבע התפקיד. קסיאס הוא הסמל הגדול של ריאל בתפקיד השוער, אך במדרג הכללי הוא ניצב מעט מאחורי ענקי השדה.
איקר קסיאס וגביעי ליגת האלופות (רויטרס)סרחיו ראמוס – בלם וקפטן מיתולוגי, שיחק 16 עונות (2005–2021) בריאל, זכה ב-4 גביעי אירופה ו-5 אליפויות, והטביע חותם עם אישיותו הווינרית. ראמוס זכור במיוחד בזכות שער השוויון הדרמטי בנגיחה בדקה ה-93 בגמר ליגת האלופות 2014, שהציל את ריאל מהפסד והוביל להארכה ולזכייה ה"לה דסימה". הוא הפך את עמדת הבלם להתקפית יותר, עם 101 שערים במדי ריאל – נתון שיא לבלם במועדון.
ראמוס שימש כקפטן החל מ-2015 והנהיג את הקבוצה כרוח לחימה. בדירוג ההיסטורי, ראמוס נחשב לאחד משני הבלמים הגדולים בתולדות המועדון (לצד פרננדו היירו), ואולי אף הגדול שבהם, אך בדומה לקסיאס – עמדת ההגנה מקשה להתחרות על תואר "השחקן הגדול בהיסטוריה" מול כוכבים התקפיים. ראמוס ייזכר כאגדה ענקית, אך לא באופן נרחב כגדול מכולם.
כריסטיאנו רונאלדו מול אלפרדו די סטפנו – זוהי ההשוואה המרכזית. כפי שפורט לעיל, רונאלדו מוביל בלא מעט מדדים סטטיסטיים ואישיים מודרניים, בעוד די סטפנו מחזיק ביתרון ההשפעה ההיסטורית והנוכחות כמייסד השושלת. רבים מעידים שקשה לבחור ביניהם מפאת פער הדורות וסגנון המשחק השונה. עם זאת, אפילו בקרב אוהדי ריאל מדריד כיום, קיימת נטייה ברורה לתת לדי סטפנו את הבכורה. בסקר של העיתון AS הספרדי, בו נשאלו האוהדים "מיהו השחקן הטוב ביותר בהיסטוריה של ריאל מדריד?", זכה אלפרדו די סטפנו לכ-62% מהקולות, לעומת 38% לרונאלדו.
– רוב מובהק שבחר ב"סאֶטה רוביה" (החץ הבלונדיני). גם פרשנים והיסטוריונים מסכימים בדרך כלל שבלי די סטפנו, ריאל מדריד לא הייתה הופכת למועדון המפואר שאנו מכירים, בעוד את הצלחות העשור האחרון ניתן לדמיין אולי גם בלעדי רונאלדו (יש שיטענו שמסי בברצלונה או כוכבים אחרים יכלו למלא את החלל). כך, למרות שכריסטיאנו הוא אולי “השחקן הגדול ביותר ששיחק בריאל”, אלפרדו די סטפנו נחשב “השחקן הגדול ביותר של ריאל” במובן העמוק יותר – אב המועדון ואגדה שאין שנייה לה.
כריסטיאנו רונאלדו עם כדור הזהב (רויטרס)מדדים נוספים: כלכלה, פופולריות ותרבות המועדון
מעבר לתארים וליכולת, ישנם מדדים מחוץ למגרש שממחישים את גדולתם של השחקנים. גם כאן משתקפים הבדלים מעניינים בין די סטפנו לרונאלדו:
השפעה כלכלית ושיווקית: כריסטיאנו רונאלדו הוא תופעה עולמית גם מבחינה עסקית. הצטרפותו לריאל מדריד ב-2009 לוותה בעלייה עצומה בהכנסות המועדון ובשווי המותג שלו. למעשה, בשנת המעבר של רונאלדו, קפצו הכנסות ריאל מדריד מכ-400 מיליון אירו לכ-540 מיליון – זינוק מרשים המיוחס בחלקו הגדול ל”אפקט רונאלדו”
רנאלדו משך ספונסרים, העלה מכירת מרצ’נדייז (חולצותיו נחטפו בהמוניהן), והגדיל את זכויות השידור של הליגה הספרדית בכ-50 מיליון אירו פשוט בזכות נוכחותו בליגה. גם ברשתות החברתיות, ההשפעה הייתה אדירה: למשל, מיד עם עזיבתו את ריאל ב-2018, איבד החשבון הרשמי של המועדון כמעט מיליון עוקבים בטוויטר בתוך 24 שעות , מה שממחיש כמה אוהדים ברחבי העולם זיהו את ריאל מדריד עם כריסטיאנו.
מנגד, אלפרדו די סטפנו פעל בעידן טרום-מדיה חברתית וגלובליזציה, ולכן לא ניתן להשוות באופן ישיר את הפופולריות במונחים כמותיים. אולם בזמנו, הוא היה אולי הכדורגלן המפורסם בעולם – דמות נערצת באירופה ובאמריקה הדרומית כאחד. הוא מילא אצטדיונים ברחבי העולם במסגרת משחקי ראווה של ריאל מדריד בשנות ה-50, שסייעו לבסס את המותג “ריאל מדריד” כקבוצת הפאר של כדורגל המועדונים. במונחי תרומה כלכלית, אפשר לומר שרונאלדו הפך את ריאל לאימפריה שיווקית בעידן המודרני, בעוד די סטפנו הפך אותה לאימפריית כדורגל בתחילת דרכה – שתיהן תרומות יקרות מפז.
פופולריות ואהדה בקרב האוהדים: שתי האגדות זוכות להערצה עצומה, אך באופן שונה. די סטפנו הפך לסמל המועדון באופן כמעט דתי – הוא כונה "דון אלפרדו" וזכה לכבוד מלכים עד יומו האחרון. אחרי פרישתו שימש כמאמן ובהמשך כנשיא הכבוד של ריאל מדריד עד פטירתו ב-2014. המועדון אף קרא על שמו את אצטדיון האימונים בעיר האימונים “ואלדבבאס” (אצטדיון אלפרדו די סטפנו) והציב פסל בדמותו בכניסה.
אצטדיון אלפרדו די סטפנו (רויטרס)שמו וטביעת ידו של די סטפנו נוכחים פיזית בכל יום במועדון – מורשת חיה. מנגד, כריסטיאנו רונאלדו זכה לאהבה אדירה מהאוהדים במהלך שנותיו בקבוצה (בעיקר מהדור הצעיר), אולם יחסיו עם חלק מהקהל היו מורכבים מעט – היו מקרים נדירים שהקהל בברנבאו השמיע קריאות בוז לעברו של רונאלדו במשחקים פחות טובים, מה שגרם לו להגיב בתסכול. עם זאת, במבט לאחור, מעמדו בקרב אוהדי ריאל כיום הוא מיתי: אוהדים מרבים לשיר את שיר ההלל שלו ולהתגעגע ל”מכונת השערים” שהייתה להם.
רונאלדו בעצמו הצהיר פעמים רבות על אהבתו למועדון ולאוהדים, וחגיגת ה-“Siii” שלו הפכה לאייקון תרבותי גלובלי. בסקר האוהדים הנזכר לעיל, אמנם די סטפנו ניצח, אך אחוז עצום (38%) הצביע לרונאלדו כשחקן הגדול בהיסטוריה – מספר שמעיד שדור שלם של אוהדים רואה בו את הגדול מכולם ייתכן שבעתיד, ככל שיחלוף הזמן, יגדל עוד יותר מעמדו האיקוני בעיני אוהדי ריאל, בדומה לדרך שבה מיתוס די סטפנו רק התעצם לאחר פרישתו.
השפעה על תרבות המועדון: די סטפנו עיצב את התרבות המנצחת של ריאל מדריד. רוח ה-“נצחון מעל לכל” וחתירת המועדון לשלוט באירופה נולדו איתו. הכינוי של ריאל כ“קבוצת המאה” במאה ה-20 (תואר שהוענק ע"י פיפ"א) מיוחס במידה רבה לקבוצה של די סטפנו. הוא היה הפנים של עידן שבו ריאל זכתה ב-5 גביעי אירופה מתוך 5 האפשריים – הישג שמגדיר את שאיפת המועדון לשחזר אותו תמיד, גם היום. במידה רבה, כל כוכב שמגיע לריאל נמדד בסטנדרטים שדי סטפנו קבע.
רונאלדו, מצדו, תרם לתרבות המועדון את אלמנט הכוכב הגלובלי בעידן הרשתות – הוא הפך את ריאל למותג שעוקביו בכל פינה בעולם, עם שיאי מרצ’נדייז וקהל חדש שהצטרף בזכותו. הוא גם החדיר מנטליות של עבודה חסרת פשרות – סיפורים על מוסר העבודה שלו השפיעו על שחקנים צעירים במועדון. בנוסף, היריבות שגילם מול ברצלונה (מול מסי) שימרה והעצימה את תרבות ה"תחרות הנצחית" בין שני המועדונים הגדולים – חלק מהזהות של ריאל. גם לאחר שעזב, הקריירה של רונאלדו משמשת רף לגלקטיקוס הבאים של ריאל; כל שחקן-על שמגיע (כמו הזאר, בנזמה, אמבפה בעתיד אולי) מושווה אוטומטית למה שרונאלדו השיג.
במדדים כגון השפעה עסקית, פופולריות עולמית ועיצוב תרבות, אפשר לומר שדי סטפנו היה הלב והנשמה שבנו את מסורת המועדון, בעוד רונאלדו היה הפנים והשרירים שהביאו את המועדון לשיאים חדשים בעידן המודרני. שניהם יחד מייצגים את כל מה שריאל מדריד שואפת להיות – מצליחה, מלהיבה, וכזו ששמה חקוק בדפי ההיסטוריה.
סיכום: הגדול מכולם
לאור כל האמור לעיל – ההישגים הבלתי נתפסים, המספרים המרשימים, ההשפעה מכרעת והמורשת ארוכת השנים – התמונה מתבהרת. אלפרדו די סטפנו מתבלט כשחקן הגדול ביותר בתולדות ריאל מדריד. הוא שילב מנהיגות, רב-גוניות, כישרון ושאפתנות באופן שנטע במועדון את רוח הניצחון הנצחית. תחתיו ריאל מדריד הגיעה "לפסגת תהילתה בכדורגל" עם 5 גביעי אירופה רצופים, והוא עצמו זכה פעמיים בכדור הזהב כאישור למעמדו כגדול דורו. די סטפנו הפך לסמל המועדון ולאבן היסוד שעליה נבנתה האימפריה הלבנה – עד כדי כך שהמועדון עצמו מגדיר אותו רשמית כ"השחקן הטוב ביותר בתולדות ריאל מדריד"
עם זאת, אין להתכחש לכך שכריסטיאנו רונאלדו מציב תחרות אדירה לתואר הזה. רונאלדו הוא הכובש המצטיין בהיסטוריה של המועדון, מחזיק כמעט בכל שיא אפשרי, והיה הכוכב שהוביל את ריאל להצלחות כבירות בעידן המודרני – כולל שושלת אירופית נוספת. רבים יטענו ובצדק שרונאלדו הוא הכדורגלן בעל היכולות הגבוהות ביותר שאי פעם שיחק בריאל מדריד, וכי בלעדיו לא הייתה הקבוצה זוכה בארבעת גביעי האירופה האחרונים שלה. למעשה, הבחירה בין די סטפנו לרונאלדו דומה להשוואה בין המייסד האגדי לבין המשלים המודרני של המורשת הזו.
במבט כולל, די סטפנו זוכה לעדיפות במונחי תרומתו ההיסטורית והגדרת המועדון, בעוד רונאלדו מוביל בכמה מדדים סטטיסטיים גלובליים. כאשר משקללים את כל הקריטריונים – מספר התארים והפרסים, כיבוש השיאים, ההשפעה על דורו ועל המועדון, היציבות רבת השנים והמורשת לדורות – נראה שהכף נוטה לטובת אלפרדו די סטפנו. הוא גילם את כל הערכים וההצלחות שריאל מדריד שואפת אליהם, והפך לאגדה חיה עוד בחייו. כריסטיאנו רונאלדו ללא ספק התקרב מאוד לרף הזה ואף עבר אותו בהיבטים מסוימים, וראוי למקום שני צמוד ברשימת הגדולים במועדון, לפני כל יתר האגדות. אבל כפי שאוהדי ריאל רבים יסכימו וכפי שההיסטוריה הרשמית משקפת – "דון אלפרדו" הוא ונותר הגדול מכולם .
בסופו של דבר, המורשת של שניהם – די סטפנו כרוח המועדון ורונאלדו כגדול כוכביו בעידן הנוכחי – תחיה עוד שנים רבות. ריאל מדריד של היום היא שילוב של המורשת ההיסטורית שהנחילו די סטפנו ודורו, ושל הסטנדרטים החדשים שקבעו רונאלדו ובני דורו. שילוב זה הוא שהופך את ריאל מדריד למועדון המצליח בתבל. אך לשאלתנו – מי השחקן הגדול בתולדותיה – תשובת המחקר והנתונים נוטה באופן ברור לכיוונו של אלפרדו די סטפנו, ה"סאֵטה רוביה", שהכל החל איתו. את מי אתם בוחרים כשחקן הגדול ביותר בתולדות ריאל מדריד? מה דעתכם על הבחירה של הבינה המלאכותית?
אלפרדו די סטפנו לצידם של אמיליו בוטרגניו וסף בלאטר. הגדול מכולם (רויטרס)