השבוע נפצע ניימאר באימון סנטוס. מהמועדון נמסר כי מדובר בפגיעה קלה בלבד, אך גורמים בנבחרת ברזיל הדליפו לתקשורת כי הבעיה חמורה הרבה יותר, ומשך ההחלמה כלל לא ידוע. שיתופו של הכוכב במשחקי הידידות האחרונים לקראת המונדיאל, מול פנמה ומצרים בתחילת יוני, מוטל כעת בספק גדול לכאורה. הגרסאות סותרות, האוהדים לא ממש יודעים למי להאמין, וההחלטה הסופית לגבי נסיעתו של ניימאר לגביע העולם עלולה להידחות בינתיים.
כל זה לא היה קורה, כמובן, לו היה מקבל המאמן קרלו אנצ'לוטי את ההחלטה להפסיק את הסאגה המתישה זו מלכתחילה. ביום שלישי פרסם האיטלקי בשידור חי את רשימת 26 השחקנים בסגל לגביע העולם, וכל המדינה רצתה לדעת רק תשובה לשאלה אחת: האם ניימאר בפנים? סוגיית כשירותו של החלוץ בן ה-34 העסיקה את אנצ'לוטי עד הרגע האחרון, והוא הכין לפי הדיווחים שתי אופציות מודפסות: אחת עם ניימאר ואחת עם ז'ואאו פדרו.
ברגע האחרון התקבל האור הירוק מהצוות הרפואי של סנטוס, וכך מצא את עצמו חלוץ צ'לסי בחוץ. משפחתו, שהתאספה מול הטלוויזיה וצילמה את עצמה כדי להנציח את עצמה חוגגת, נותרה עם תסכול ודמעות. הוחלט כי ניימאר ייסע לגביע העולם הרביעי בקריירה שלו, ומאז הקרקס התקשורתי לא עוצר. לכולם ברור שהוא הרחק מעבר לשיאו, רחוק שנות אור מהיכולת האופטימלית, ולא הפגין כבר מזמן יציבות כלשהי שמצדיקה השתתפות בטורניר גדול. ובכל זאת, ההמולה סביבו כה עוצמתית והלחץ לטובתו כה חזק, שאנצ'לוטי בחר בדרך הקלה. הרבה יותר נוח לקחת את ניימאר ולהפיל את התיק עליו במקרה הצורך מאשר להשאירו בחוץ ולהתמודד עם ההשכלות של הפיאסקו הפוטנציאלי.
קרלו אנצ'לוטי. בחר בדרך הקלה (IMAGO)העובדות הבסיסיות פשוטות. ניימאר לא שיחק בחולצה הצהובה של ברזיל כבר יותר משנתיים וחצי, מאז נפצע בברכו במפגש מול אורוגוואי במוקדמות באוקטובר 2023. הוא בדיוק החל אז את הקדנציה באל הילאל אליה הצטרף פאריס סן ז'רמן, ושם ההרפתקה הזו הסתיימה למעשה. הוא לא שיחק יותר כלל עבור המועדון הסעודי, עזב אותו לטובת החזרה המרגשת בסנטוס בתחילת 2025, ומאז ריכז את כל המאמצים בניסיונו להיות בכושר סביר לקראת המונדיאל, תוך שהוא מפעיל מכונת יחסי ציבור משומנת. פציעות לא הפסיקו להטריד אותו, והוא החמיץ גם חודש וחצי בתחילת 2026 בגלל פציעה נוספת בברך. שום דבר ממה שהפגין לא מצדיק את הכללתו בסגל, קל וחומר אחרי היעדרות כה ארוכה. אבל ניימאר הוא ניימאר, והגיון שגרתי לא תקף לגביו.
ההערצה העיוורת כלפי הכוכב בברזיל גובלת בפולחן אישיות. האוהדים קראו בשמו במהלך המשחקים בדרישה לקחת אותו לגביע העולם. הופצו סרטונים של ילדים מתפללים בבתי הכנסת ומבקשים מאלוהים לגרום לאנצ'לוטי לכלול אותו בסגל. אינספור טורי דעה פורסמו בעיתונות ובאתרי האינטרנט למענו. ניימאר עצמו הדגיש בכל יום מחדש את חלומו הגדול לתקן את המעוות ולהצעיד את הסלסאו לזכייה בגביע השישי אחרי בצורת בת 24 שנה.
השחקנים הצטרפו לקמפיין הקורא לחזרתו
העניין הוא כי זו גם דעתם של חבריו לנבחרת. חלקם הנכבד הצטרף לקמפיין למען ניימאר בחודשים האחרונים עם התבטאויות שעלולות להישמע מופרכות. "ניימאר הוא האיש שיוביל אותנו לזכייה", אמר ראפיניה, כוכב ברצלונה שאמור להרגיש בשל הרבה יותר לקחת את המושכות בעצמו. "כולנו רוצים את ניימאר בסגל, כשחקנים, כאוהדים וכברזילאים", הצהיר הקפטן מרקיניוס. קאסמירו הבטיח אישית לאנצ'לוטי כי ניימאר לא יעשה בעיות בחדר ההלבשה, והתחייב שיטפל בנושא אם משהו יקרה בכל זאת. התמיכה הזו בהחלט פעלה לטובתו של ניימאר, אך האם היא לטובת הנבחרת?
ניימאר וראפיניה במדי נבחרת ברזיל. כוכב ברצלונה אמור להרגיש בשל לקחת את המושכות בעצמו (IMAGO)האם ראפיניה ומרקיניוס מעדיפים שיהיה מישהו שימשוך את כל תשומת הלב אליו? ניימאר כבר היה בתפקיד הזה בטורנירים הקדומים, במיוחד במונדיאל הביתי ב-2014 כאשר כושרו ויכולותיו בהחלט הצדיקו את הכתרתו כתקווה הגדולה של האומה. זה היה המונדיאל הראשון של ניימאר בגיל 22 בלבד, אחרי שהמאמן השמרן דונגה לא כלל אותו בסגל ב-2010, אבל הוא היה אמור להיות הגיבור האולטימטיבי.
בנבחרת ייצרו באופן מלאכותי תלות בניימאר, הן מקצועית נטו והן פסיכולוגית. ברזיל לא הייתה מוכנה לתפקד בלעדיו במקרה הצורך, ופציעתו ברבע הגמר מול קולומביה חיסל את הנבחרת בכל המובנים. לקראת חצי הגמר מול גרמניה עלו השחקנים לנגינת ההמנון עם חולצתו של ניימאר, כאילו לא סתם היה פצוע אלא הלך לעולמו והיה צריך לחלוק לו כבוד אחרון. בפועל, הרוח הברזילאית היא זו שמתה באותו יום, וכולם יודעים איך זה נגמר. התבוסה 7:1 עדיין מהווה פצע פתוח, וגם לניימאר קשה להתמודד עם כך שלא ניתנה לו ההזדמנות להשלים את העבודה כשהוא היה בשיא פריחתו.
רוצה להיות כמו רונאלדו וריבאלדו, אבל משהו נוטה להשתבש
מאז היה הדחף לקבל פיצוי חזק עוד יותר. למונדיאל ב-2018 הגיע ניימאר כשהוא לא לגמרי כשיר, והודח בידי בלגיה ברבע הגמר. ב-2022 הוא הבקיע שער מבריק מול קרואטיה ברבע הגמר, אבל ברזיל הפסידה בפנדלים. אם לומר את האמת, זה היה הטורניר האחרון בו הוא היה כוכב אמיתי. מאז מדובר בסוג של שחקן עבר שמסרב להשלים עם המציאות. אפשר להבין אותו. הוא היה רק בן 10 כאשר רונאלדו, ריבלאדו, רונאלדיניו וחבריהם קיבלו את מדליות הזהב ביפן. יש לו אובססיה ללכת בדרכם, אבל משהו נוטה להשתבש. הוא אף מרגיש כי 3 מונדיאלים זה מעט מדי. ב-2010 הוא היה ראוי להיות בסגל כנער פלא, אבל המאמן השמרן דונגה לא לקח אותו. כעת המצב הפוך, ויש מאמן שמוכן לקחת אותו למרות שהוא כבר לא ראוי.
שלט הקורא לזמן את ניימאר לנבחרת (IMAGO)בברזיל מדווחים כי אנצ'לוטי הציב לניימאר מספר תנאים להכללתו. הוא אמור להתנהג כמו שחקן מהשורה ולא ככוכב מיוחד שמותר לו הכל. אסור לו להתלונן על ישיבה על הספסל. הוא צריך להפחית את הפעילות ברשתות החברתיות, ובמיוחד באינסטגרם. וזה נחמד, אבל מה יקרה אם החלוץ הוותיק יפר את החוקים האלה? מה יכולות להיות הסנקציות? זה בכל מקרה הטורניר האחרון שלו, וכנראה גם הזימון האחרון שלו כי לא תהיה לו מוטיבציה להמשיך בנבחרת בידיעה כי לא ייצג אותה שוב במונדיאל או בקופה אמריקה. איך אפשר להעניש אותו בתנאים אלה? לעשות לו משפט ראווה תקשורתי? זה לא ממש יזיז לו, וגם לא יעבוד כי הוא שם כדי לעשות את הכותרות. לא רק האוהדים רואים בו מושיע, אלא גם השחקנים.
הכוכבים הצעירים לא יעלו הפעם לנגינת ההמנון עם חולצתו של ניימאר, אבל התלות בו בכל זאת קיימת. נוכחותו משחררת במובן מסוים את כל היתר מאחריות כי ניימאר אמור להיות המנהיג בעיניהם. אם רומאריו קובע קבל עם ועדה שאין בברזיל אף שחקן שמתקרב ברמתו לניימאר, למה אפשר לצפות? 26 שחקנים זה לא מעט, ואפשר היה לקחת את ניימאר על תקן המנטור שישפר את האווירה ולהחליט כי מעשית יהיו שם רק 25 ברזילאים. לו זה היה המצב, אפשר היה לסלוח אפילו על הקרבתו של ז'ואאו פדרו, אם כי הבחירה לנפות דווקא אותו מרגישה אבסורדית למדי. אלא שזה ממש לא המצב. כאשר יחזור לנבחרת אחרי היעדרות כה ארוכה, תתמסר שוב ברזיל בחדווה לחוסר השפיות. הדיווחים יהיו בעיקר עליו.
ז'ואאו פדרו. הבחירה לנפות אותו מרגישה אבסורדית (רויטרס)האם ניימאר כשיר? האם הוא במצב רוח טוב? מה הוא אכל לארוחת בוקר? כל זה יהיה איכשהו חשוב יותר ממוכנותם של שחקני ההרכב האמיתיים. אנצ'לוטי יודע את זה, אבל הוא בחר להיכנע לפופוליזם ולטפח אותו. הוא חושב שזה ינקה אותו מאשמה. בפועל, הוא האשם המרכזי.