לקראת פתיחת מונדיאל 2026 ב-11 ביוני, מתברר כי לצד החגיגה הספורטיבית הגדולה בעולם, הטורניר צפוי להציב גם אתגר סביבתי חסר תקדים. בדיקה שערכה חברת Good Vision, מקבוצת פאהן-קנה, המתמחה בקיימות ואחריות תאגידית, מצביעה על כך שהמונדיאל הקרוב צפוי להיות המזהם ביותר בתולדות הכדורגל, עם טביעת רגל פחמנית המוערכת בכ-3.7 מיליון טונות של פליטות פחמן דו-חמצני.
הנתון גבוה אף מזה שנרשם במונדיאל קטאר 2022, שהוערך בכ-3.63 מיליון טונות CO2e. לשם השוואה, מונדיאל רוסיה 2018 ייצר כ-2.16 מיליון טונות פליטות, בעוד מונדיאל ברזיל 2014 הסתכם בכ-2.72 מיליון טונות. לפי ההערכות, הטורניר לבדו יהיה אחראי לכמעט שליש מכלל הפליטות השנתיות של תעשיית הכדורגל העולמית, הנאמדות בכ-30 מיליון טונות פחמן בשנה.
לדברי מומחי החברה, הסיבה המרכזית לזינוק בפליטות נעוצה בהתרחבות חסרת התקדים של הטורניר. לראשונה בתולדות המפעל, יגדל מספר הנבחרות המשתתפות מ-32 ל-48, ומספר המשחקים יקפוץ מ-64 ל-104. במקביל, המונדיאל ייערך לראשונה בשלוש מדינות שונות, ארצות הברית, קנדה ומקסיקו, מה שיחייב מיליוני אוהדים, שחקנים ואנשי צוות לנוע בטיסות ארוכות בין ערים המרוחקות אלפי קילומטרים זו מזו.
האצטדיון בארלינגטון ממעוף הציפור (IMAGO)גם ברמת האוהד הבודד צפויה עלייה משמעותית בהשפעה הסביבתית. על פי הנתונים, טביעת הרגל הפחמנית של אוהד המגיע מחו"ל צפויה לעלות מכ-5 טונות CO2e במונדיאל קטאר 2022 לטווח של בין 7 ל-9 טונות במונדיאל הקרוב. הגורם המרכזי לכך הוא ריבוי טיסות הפנים הנדרשות בין אתרי המשחקים ברחבי שלוש המדינות המארחות.
לצד התחזיות המדאיגות, פיפ"א והערים המארחות מציגות שורה של יוזמות סביבתיות שנועדו לצמצם את השפעת הטורניר. באצטדיון SoFi בלוס אנג'לס, למשל, עושים שימוש במערכות קירור פסיביות המבוססות על זרימת אוויר טבעית ובגג ייחודי מחומר ETFE, המפחית בכ-86% את עומס החום מקרינת השמש ומקטין את הצורך בתאורה מלאכותית במהלך שעות היום.
בנוסף, אצטדיונים מובילים נוספים, בהם Lumen Field בסיאטל ו-Mercedes-Benz Stadium באטלנטה, מציגים מערכי מיחזור והפרדת פסולת מתקדמים במיוחד, עם יעד של הפניית 90%–95% מהפסולת לקומפוסט ומיחזור במקום להטמנה.
אצטדיון האצטקה האייקוני (רויטרס)אולם ב־Good Vision מדגישים כי גם צעדים אלו מתקשים לאזן את העלייה החדה בפליטות הנובעת מהיקף הטורניר ומהתלות הכבדה בתחבורה אווירית. אתגר נוסף נוגע למשטחי המשחק: חלק מהאצטדיונים בארצות הברית ובקנדה פועלים בשגרה עם דשא סינתטי, והמעבר הזמני לדשא טבעי לקראת המונדיאל מחייב השקיה אינטנסיבית של עשרות אלפי ליטרים ביום, גם באזורים המתמודדים עם מחסור במים, ובהם חלקים מקליפורניה.
"מונדיאל 2026 ממחיש את הסתירה הגדולה שמלווה כיום את תעשיית הספורט העולמית", אומר עברי ורבין, מנכ"ל Good Vision. "מצד אחד אנחנו רואים השקעות גוברות בטכנולוגיות ירוקות, במיחזור ובפתרונות להפחתת פסולת. מצד שני, עצם ההתרחבות של הטורנירים, יותר משחקים, יותר מדינות מארחות ויותר טיסות, דוחפת את טביעת הרגל הפחמנית לשיאים חדשים. השאלה כבר אינה רק כיצד להפוך אירוע ספורט לירוק יותר, אלא האם מודל הצמיחה הבלתי פוסק של אירועי הענק בכלל יכול להתיישב עם המציאות האקלימית של השנים הקרובות".