אז ברצלונה הודחה אתמול מליגת האלופות. זכייתה באליפות מובטחת מעשית, עם יתרון שבע נקודות על ריאל מדריד בפסגה כשנותרו שבעה מחזורים לסיום. בסדרה המיוחדת שסידר לה הגורל מול אתלטיקו מדריד היא ניצחה פעמיים ב-3 המפגשים שנערכו תוך 10 ימים. אתמול (שלישי) היא השיגה 1:2 במטרופוליטנו, בדיוק כמו במשחק הליגה לפני שבוע וחצי. ובכל זאת, צ'ולו סימאונה היה זה שחגג, והאנזי פליק הלך הביתה בידיים ריקות. הוא יהיה אלוף ספרד פעמיים בשתי העונות הראשונות שלו בקטלוניה, אבל בזירה האירופית הוא שוב נכשל, וגם בגביע הספרדי הוא נכנע לסימאונה בסיכום שני המשחקים בחצי הגמר.
למה, בעצם? הרי ברצלונה היא קבוצה הרבה יותר איכותית מאתלטיקו, ואי אפשר להכחיש זאת אם מתבוננים על כל הקרבות ביניהן לאחרונה. התשובה לכך פשוטה למדי – מחיר הטעות בטורנירים שנערכים בשיטת נוקאאוט גבוה פי כמה בהשוואה לליגה השגרתית. בליגה הספרדית, מותר לבארסה לטעות, ובטווח הארוך היא בכל זאת תהיה ראשונה. עובדה היא כי ריאל גברה עליה בקלאסיקו באוקטובר, ועוד בתצוגה משכנעת, אבל בסופו של דבר זה לא משנה. הלבנים יכולים לנצח גם בקלאסיקו השני בקאמפ נואו, ובכל זאת יישארו מאחור. על אתלטיקו מיותר להרחיב את הדיבור, כי היא ממש לא עמדה בציפיות להשתתף במאבק על הכתר. ואולם, במסגרת הגביע זה סיפור אחר לגמרי.
הגישה של פליק ידועה. ברצלונה שלו דוגלת במוטו לפיו "אתם תבקיעו כמה שתוכלו, ואנחנו כמה שצריך". אם זה עובד ב-80 אחוזים מהמקרים בליגה, הכל טוב. אם זה עובד ב-80 אחוזים מהמקרים בגביע, העסק יסתיים בדמעות. כך היה בחצי גמר ליגת האלופות אשתקד, כאשר ברצלונה כבשה המון, אבל אינטר כבשה עוד יותר, והצליחה לעשות את זה בעיתוי הכי קריטי, בזמן הפציעות במשחק הגומלין. אחרי 3:3 בקטלוניה, זה נגמר 3:4 בסן סירו בהארכה, ולאמין ימאל הבטיח שיעשה את המקסימום כדי לתקן. נער הפלא אכן עשה את המקסימום מבחינתו, אבל זה לא הספיק. הטעויות היו גורליות מדי.
האנזי פליק (רויטרס)הקבוצה הצפויה ביותר מבחינה הגנתית
המערך האחורי של ברצלונה חשוף יותר לטעויות בהגדרה. אי אפשר להימנע מהן כאשר מציבים רביעיית הגנה כה גבוהה. אי אפשר לפסול את השיטה הזו כי היא באמת מתאימה ברוב המקרים. היא מונעת חלק נכבד מהתקפות היריב, וגם מאפשרת לפתח לחץ מאסיבי במחצית המגרש של היריב. במבחן התוצאה בליגה, זו שיטה מצוינת. הבעיה נעוצה בהיעדר גמישות מינימלית, כי יש פתרונות שונים לבעיות שונות. אם אלכסנדר סורלות’ נכנס כמחליף פעם אחר פעם נגד ברצלונה, ולעורף של בלאוגרנה עדיין אין מושג איך להתמודד איתו ולעצור אותו, זה פשוט לא תקין. משהו לא עובד כאן באופן הבסיסי ביותר. איך שלא תסתכלו על זה, מדובר במחדל שרשום על שמו של פליק שלא יוצא מחוץ לקופסה והולך במודע עם הראש בקיר.
מבחינה התקפית, ברצלונה היא קבוצה יצירתית ולא צפויה. מבחינה הגנתית, היא הקבוצה הכי צפויה בתבל. סימאונה התקשה למצוא דרך לעצור את לאמין ימאל, ואם ראפיניה היה כשיר הרי שהמשימה של אתלטיקו בעורף הייתה מאתגרת עוד יותר. אלא שבכל הקשור לחלק הקדמי, חייו של צ'ולו היו קלים. הוא הנחה את השחקנים להיות חכמים וסבלנים, ולהמתין להזדמנויות לשבור את מלכודת הנבדל. באופן גרוטסקי למדי, הם קיבלו צ'אנס כזה גם כאשר ברצלונה עלתה ליתרון 0:2 מהיר והשוותה את התוצאה בסיכום. שום לקח לא נלמד אצל בלאוגרנה ממה שהתרחש בקאמפ נואו בשבוע שעבר.
גמישות חיונית גם כאשר מאמן לוקח בחשבון את השחקנים שעומדים לרשותו. בעונה שעברה, התיאום ברביעיה האחורית היה טוב בזכות איניגו מרטינס המנוסה שהנהיג את העורף והשלים היטב את פאו קובארסי הצעיר. העזיבה של איניגו לסעודיה גרמה לקובארסי להיות יציב פחות, ואתמול גם הוא לא היה שם בעקבות הכרטיס האדום שספג במשחק הראשון. התיאום נעלם, וללכת על אותה השיטה בדיוק עם צמד בלמים המורכב מאריק גרסיה וג'רארד מרטין שמעדיף בכלל להיות מגן שמאלי? אולי מוגזם לקרוא לזה התאבדות מכוונת, אך זה לא רחוק משם.
ראפיניה עם לאמין ימאל (רויטרס)אז ברצלונה הייתה טובה יותר אתמול. היא פתחה את המשחק מצוין, וכבר בדקה הראשונה היה לאמין ימאל קרוב מאוד לכיבוש. קלמון לנגלה, אותו מכירים בברצלונה היטב, היווה חוליה חלשה בעורף של אתלטיקו, וטעות שלו הובילה לבישול נפלא של פראן טורס ללאמין ימאל בדקה ה-4. בחלוף 20 דקות, טורס אף הבקיע בעצמו, בערב שהרגיש מושלם עבורו נכון לרגע ההוא. בארסה שילבה יופי עם אופי, הפגינה נחישות ואלגנטיות, ולא הייתה רחוקה משער נוסף. חואן מוסו, שהוכיח את עצמו מעל ומעבר כמחליף של יאן אובלק בין הקורות של אתלטיקו, היה שוב אחד הגיבורים של סימאונה. עם קצת יותר מזל, בארסה הייתה רומסת את המארחת ומשאירה לה אבק עוד לפני השריקה להפסקה. אלא שדרושה גם יכולת בהגנה, וזה היה חסר מאוד.
אנטואן גריזמן הבין זאת היטב. במשחקו האחרון בחייו נגד בלאוגרנה, השתוקק הצרפתי לנצל את ראיית המשחק שלו, וירד למרכז המגרש בחיפוש מתמיד אחרי מסירת עומק שתנצל את השיטה של ברצלונה ואת המהירות של כוכבי אתלטיקו. בדקה ה-31 הוא קיבל את מבוקשו. כל שחקני ברצלונה ללא יוצא מהכלל היו בחלק המגרש של אתלטיקו כאשר גריזו שלח את מרקוס יורנטה לשטח מת. המרדף אחריו היה חסר סיכוי, וז'ול קונדה לא הספיק לסגור את אדמולה לוקמן הזריז שהגיע בתזמון מעולה לכדור הרוחב. האנגלי-ניגרי שהוחתם מאטאלטה מהווה חיזוק משמעותי מאוד לחוד של סימאונה. הוא הספיק להבקיע ב-0:4 על בארסה בגביע הספרדי, מצא את את הרשת בדרבי מול ריאל, וכעת היה חתום על השער היקר מכולם.
השיטה לא התאימה לאתגר
כך סייעה ברצלונה לאתלטיקו לחזור למשחק, בדיוק כאשר נדמה היה כי היא בדרך לרמוס אותה. הביטחון העצמי של סימאונה וחניכיו השתקם, והם האמינו שניתן יהיה לשרוד במחצית השנייה – מה גם ששער חובה בודד נוסף רק העביר את ההתמודדות להארכה. המטרה הייתה לספוג את הלחץ, להכניס בשלב מסוים את סורלות’ ולשחרר אותו לדהירה מול קו ההגנה הגבוה. וזה בדיוק מה שקרה. אריק גרסיה הורחק כאשר הכשיל את הנורבגי בדרך אל השער וספג כרטיס אדום, ואי אפשר לומר שזה לא היה צפוי.
אריק גרסיה רואה את הכרטיס האדום (רויטרס)אז ברצלונה הייתה עדיפה בשני המפגשים, אבל סיימה אותם עם שני כרטיסים אדומים. היא רשאית להתלונן על החלטות שיפוט מסוימות ולהרגיש שאחזו ניצול ההזדמנויות היה צריך להיות גבוה יותר, אבל בשורה התחתונה הקטלונים הודחו כי לא התאימו את השיטה שלהם לאתגר הספציפי. על מנת לזכות בליגת האלופות בעונה הבאה, תידרש בכל זאת גמישות, ופליק מסוגל לספק אותה אם ירצה בכך.
באשר לאתלטיקו, היא זוכרת היטב כי ניצחונות על ברצלונה קדמו לשתי ההעפלות שלה לגמר ב-2014 וב-2016. כעת היא צפויה להתמודד מול ארסנל בחצי הגמר, וזה יהיה קרב בין שתי הגנות מאורגנות. ריאל מדריד, שניצחה את סימאונה בשני הגמרים הקודמים שלו, בסכנת הדחה ממשית הערב מול באיירן מינכן – וצ'ולו עשוי להרגיש שזו יכולה להיות ההזדמנות שלו ללקט את התואר האירופי דווקא בעונה מאכזבת מאוד במסגרת הליגה.