רבים בספורט הישראלי הגיעו אמש (שני) לאירוע הפרישה שקיים הוועד האולימפי עבור המנכ”ל היוצא, גילי לוסטיג, לאחר כמעט 12 שנות עבודה בארגון. היום לוסטיג עלה לדבר על כך בתוכנית “שיחת היום” של ONE.
ראיתי חלק מהאירוע, אירוע מכובד, מגיע לך על כל השנים וצריך ללמוד איך להיפרד, מגיע לך.
”באמת הזכות של הוועד האולימפי, שידע לארגן את האירוע הזה ולקיים את זה בצורה מיוחדת וייחודית. הייתה לי זכות גדולה לעסוק במשהו שבאמת אהבתי יותר מהכל וגם באירוע כזה, הגיעו מאות אנשים להגיד תודה ולהשתתף, זה לא מובן מאליו ומבחינתי זה מוערך שהגיעו כל כך הרבה ספורטאים וספורטאיות מכל כך הרבה משחקים אולימפיים, עוד מסידני, והיו מפגש דורות וזה מאוד ייחודי”.
החל מאורי אפק בן ה-94 שאני מאחל לכולנו אריכות ימים ושהוא צלול, הוא תועפה ודיבר כל כך יפה.
”לי אישית הוא בכל צומת והיה המאמן שלי בכדורעף, אחר כך המאמן שלי ובמכללה ובספורט הישגי, אנחנו נפגשים על בסיס שבועי ושיחות על בסיס יומי, הוא האיש שאני הולך איתו ואשתו גם הייתה שחקנית כדרועף”.
ייאמר לזכותה של יעד ארד שהיא יודעת להיפרד.
”הערב ממש שלה כי אני לא ממש רציתי את זה, הייתי סקפטי ואמרתי שאנחנו בתקופה כזאת שהטקס לא היה צריך להיערך והוא נדחה, אמרתי שנעזוב את זה והיא התעקשה שזה לא רק 12 שנה בוועד האולימפי אלא 40 שנה, הייתי גם מאמן נבחרת כדורעף והשחקנים הזכירו לי נשכחות, היה לי כיף לפגוש אותם, הייתי מנהל טיפוח שחקנים צעירים ובווינגייט, היו לי הרבה תחנות בדרך והיא אמרה שאי אפשר לעבור על זה ככה. אני חושב שאני אומר את זה בצניעות, אבל זה קודם כל מכבד את המוסד והוועד האולימפי ידע לעשות את זה בצורה הכי מיוחדת ובצורה שהיא אחרת, זה היה ערב אחר”.
יעל ארד (שחר גרוס)אחרי 12 שנה, איך זה לקום בבוקר ולדעת שכבר לא?
”לא כל כך הצלחתי לישון בלילה מרוב ההתרגשות, קיבלתי הודעות מאנשים שלא הצליחו להגיע, יש לנו המון ספורטאים שבמחנות ובאימונים ובחו”ל. אני סיימתי את הפעילות הספורטיבית שלי ב-8 וחצי ואני אומר שבימים רגילים אני כבר שעה וחצי בעבודה, אני תמיד פתחתי את העבודה ב-7 ותמיד הרגשתי שכל יום הוא יום חדש וכל יום שאני רוצה לשפר וכל יום הוא אהבה ותשוקה למצוינת, אני מקווה עם ערכים מתאימים גם, זה בהחלט אחרת אין ספק, האחריות יורדת מהכתפיים. אם היית שואל מה ההבדל זה האחריות שיורדת מהכתפיים, פתאום מרגיש אחרת לגמרי”.
מה היה הרגע הכי מרגש בתקופה והרגע הכי מעצבן? אני וידע שהיו ימים באולימפיאדות שהיו כישלונות, הייתה הצלחה עם מדליות וכו’, אבל מצד שני גם חבטו בך שלא לצורך כל מיני ביקורות. אני יודע שלקחת את זה יותר מדי אישית, היית מסתגר בחדר.
”תמיד הייתי לוקח את הדברים אולי באופן יותר מדי אישי, אבל זה אני, אתה עושה את הדברים בכזאת אהבה ובאמת קיבלתי דברים מכל מיני ספורטאים כמו אסתר ולי קורזיץ. אתה שומע מהן על הנושא שהייתי עבורן וזה אולי הדבר החשוב ביותר, לא רק שהן הצליחו, אלא גם שהן לא הצליחו, ובחוסר הצלחות. אני אגיד שכמובן המדליות ובטח הזהב, גם הראשונה של גל פרידמן ב-2004 וגם של ארטיום ולינוי אשרם ואז תום ראובני, היו מרגשים מאוד. אנחנו יודעים שבמלחמה הגענו בפאריס ל-7 מדליות וכל אחד היה שליח של המדינה. אמרתי לאורך כל הדרך שכולנו שהרגשנו שליחות, וזו אמירת תודה שיכולנו בכלל לצאת למשחקים האלו בזכות כוחות הביטחון”.
ארטיום דולגופיאט (רדאד ג'בארה)אני רוצה לקחת אותך אחורה, לימים שאתה לוקח ללב באופן אישי, מה עובר עליך?
”שמע, זה קשה פיזית. אני אתן דוגמה וסיפרתי את זה אתמול בערב, לי קורזיץ, ספורטאית על, ארבע פעמים אלופת עולם בגלישת רוח, מגיעה ללונדון במצב בריאותי לא מספיק וראיתם את הסרט,היא לא הגיעה בשיא בכשירות אבל מועמדת בכירה למדליה ואפילו לזהב, היא התחילה בתחרות בצורה מרשימה והובילה עד השיוט השמיני כשהיו רוחות חזקות ולצערנו מזג האוויר לא התחשב בנו יותר מדי ואז היא ירדה למקום שלישי. נסענו לראות שיוט מדליות ואנחנו יודעים שזה קריטי ובאופן מיוחד בגלל מחלתה ולצערנו לא הצליחה בשיוט וסיימה במקום השישי. מבחינתי היא שווה מדליית זהב. מה עבר עליי? קשה, ראיתי את האכזבה של הספורטאית במקרה הזה, אתה יודע מה זה מדליה וכמה היא משנה חיים והיסטוריה, כמה מדליה זה אחרת”.
אתה מגיע אז לחדר בעצבים ודמעות?
”כן, הזלתי דמעות גם ברגעים השמחים וגם יכולתי להזיל דמעה מהאהבה שלי לספורטאים והרצון שלי שהם יצליחו להגשים את עצמם ולממש את היכולת שלהם כמו שצריך והרגשתי שיש ספורטאים שמגיע להם, לא רק לי, היו כמה. בפאריס הצפי שלנו היה 4-5 מדליות ולא האמנתי אפילו שזה יקרה כי אמרתי שזה תוך כדי מלחממה וספורטאים נפגעו ולא יכלו לצאת לאימונים וכו’ וזה פגע בהכנה, לא האמנתי, אבל חזרנו עם 7 מדליות. עד לפאריס היו לנו רק מדליית כסף אחת ושם הכפלנו את זה פי 5.
“אז תראו. אבישג סמברג ספורטאית על ועשתה היסטוריה ולקחה מדליה ראשונה בטאקוונדו, הגיעה לפאריס וזה פגע בה כי היא הרגישה שכל המדינה על הגב שלה וזה לא היה פשוט, וצריך להיות איתה גם כשהיא לא הצליחה לשחזר את ההישג, אבל היא עדיין ספורטאית על ומודל לחיקוי. רק בספורט יש את הקיצוניות שבין ניצחון והפסד, לא צריך לספר. הרגשות שהוא מביא את כולנו זה מיוחד, אבל הספורט הישראלי היום, ואמרתי את זה, הוא נמצא במצב הטוב ביותר אי פעם”.
אבישג סמברג (רדאד ג'בארה)דיברנו לקראת לוס אנג’לס, הרמת רף של 10 מדליות.
”לא, מה פתאום, אני כבר לא בתפקידי”.
אתה הפרשן הכי בכיר היום בישראל בנוגע לאולימפיאדה, בלי לפגוע, אבל למי שיחליף אותך ייקח זמן להגיע למימדים שלך. אי לכך ובהתאם לזאת, כמה מדליות אתה מעריך?
”אני לא בורח כמו שאתה מכיר, אמרתי שאני חושב שאי אפשר להתקדם כל הזמן, אין את זה בספורט העולמי. קפצנו ל-4 מדליות בטוקיו ואז ל-7 ומה שצריך לשאוף בלוס אנג’לס זה לשמור על זה ולשמור על יציבות, זה הכי חשוב, להגיע ל-6 או 7 מדליות. אני חושב שזה יהיה הישג ענק למערכת האולימפית כדי לשמר על התוצאה של פאריס, כי יציבות מסמלת ייצוגיות ויכולת וזה יהיה הישג מצוין, ואני בטוח שהמחליפה שלי, עם הצוות המצוין, ללא ספק יצליחו ויביאו את הספורט למקומות טובים”.
הרבה בריאות והרבה בהצלחה, אני בטוח שתהיה בעוד הרבה צמתים של הספורט, אתה אדם מקצוען והספורט הישראלי צריך להגיד לך תודה.
”תודה רבה, ריגשת”.