תסביכי ירושה: צומת הדרכים של ירמולנקו

ירושה היא תמיד עניין סבוך, בין אם מדובר בהון משפחתי בסגנון של רומן אברמוביץ' או אוסף ספרי קומיקס משנות ה-80. העובדה כי דבר ערך כל שהוא עובר מאחד לשני היא תמיד נושא בעייתי, במהלך השנים היו כאלה שלא הצליחו להתמודד עם האחריות המתבקשת של התג – יורש. מספיק להיזכר בשמות כמו ריקארדו קווארסמה, שנחשב ליורש של לואיס פיגו וכשל תחת הלחץ.

כמוהו ניתן למצוא גם את חאתם בן ארפה שלא הצליח להתמודד עם ההשוואות הבלתי פוסקות לזינדין זידאן. גם חואן רומן ריקלמה ופאבלו איימאר, ענקי כדורגל ואמני השליטה בכדור, התקשו לתפקד עם התווית של המחליפים של דייגו ארמנדו מראדונה, עד שפרעוש אחד הגיע וטרף את הקלפים.

מכבי ת"א גברה על מכבי חיפה 0:2

אל תוך תסביך הירושה הבעייתי הזה נכנס האיש שסוחב על הכתפיים בשנים האחרונות את התואר המאוד מחייב – "היורש של אנדריי שבצ'נקו" ועונה לשם אנדריי ירמולנקו. אתם בטח תוהים לעצמכם כיצד תג הירושה של 'שבה' כבד יותר מאשר השמות הקודמים ואיך ניתן להתמודד מתמודד איתו? רגע לפני שהוא מגיע לסמי עופר ופוגש את מכבי תל אביב במחזור השני של ליגת האלופות, הגיע הזמן להכיר את אחד השמות הכי מבטיחים ולא מוכרים של הכדורגל האירופי.

דינמו קייב היא מועדון עם מסורת. 14 אליפויות, שלוש הופעות בחצי גמר ליגת האלופות ושתי זכיות בגביע המחזיקות (עליו השלום) הם רק קצה המזלג. למועדון הפאר האוקראיני תמיד היו כוכבי על שלא רק השפיעו על ההתפתחות של המשחק המודרני אלא היו לפנים של מועדון בדיוק כמו פאולו מאלדיני ופרנצ'סקו טוטי עבור מילאן ורומא בהתאמה. להלן השמות הבאים: ולרי לובנובסקי, אולג בולחין, איגור בלאנוב, סרגיי רברוב (המאמן הנוכחי) ו-'שבה'. ירמולנקו הוא הדור הבא, בדומה לאיש שנבחר לגיבור במולדתו, גם הוא הדמות הבכירה ביותר של דינמו קייב בשנים האחרונות ולא רק שלה אלא גם עבור הנבחרת.    

שבצ´נקו. לא רק כדורגלן אלא פורץ דרך (רויטרס)

בשונה משבצ'נקו דרכו של החלוץ בן ה-26 החלה דווקא במחלקת הנוער הצנועה של דסנה צ'רניהיב. בקייב סימנו את ירמולנקו, שנולד בסנט פטרסבורג והגיע לאוקראינה בגיל 3, והגיעו איתו להבנות, אך באופן מפתיע הכישרון בחר לבצע פניית פרסה. "הרגשתי חלש גופנית ושבמקום כמו דינמו לא יהיה לי שום סיכוי להתחזק. זו הייתה ההחלטה הנכונה עבורי גם כאשר בקייב לקחו את זה קשה. לא רציתי לעבור לשום מקום אחר באותה תקופה", סיפר. ההחלטה להישאר קרוב לבית עשתה רק טוב כאשר בקייב המתינו בסבלנות, המשיכו לעקוב בקשב וב-2006 הוא השלים את המעבר עם חוזה לשש שנים.

כבר בגיל 17 הוא זכה להשוואות ל'שבה' אבל החיים תחת אנטולי דימיאנקו היו קשים. המאמן אמנם היה זה שהתחיל את מחול השדים: "נסענו 130 קילומטרים ומצאנו את שבצ'נקו החדש", סיפר,  אך חרף המחמאה זה לא התבטא בדקות משחק משמעותיות כאשר המאמן לא האמין במתן הזדמנויות לשחקנים צעירים. בינתיים השיח באוקראינה לא הפסיק לעסוק סביב ההשוואות בינו לבין המקור. עבור אלו שעדיין לא חזו בו משחק חשוב לציין, הוא אמנם מזכיר את המקור בנושא הניידות, העוצמה וחוכמת המשחק, תכונות המאפשרות לו לשחק בכנפיים, עמדות בהן הוא מצליח לייצר הרבה יותר מאשר כחלוץ מרכזי. אפשר היה לסמן יורש, אבל עם כוכבית.

ירמולנקו חוגג. מעדיף את האגף (רויטרס)

רבים רוצים לייחס ליורי סיומין את ההזדמנות האמיתית לה זכה ירמולנקו אך ולרי גזאייב היה זה שנתן את החותמת הסופית עם ביטחון ומקום בהרכב. הבעיה הגדולה באותן שנים הייתה העלייה המטאורית של הרכב הברזילאים של שחטאר דונייצק. "המקום בהרכב נתן לי אפשרות להשתיק את כל המבקרים שלי", סיפר אז והוסיף: "תמיד יהיו כאלה שיחפשו להשמיץ, אבל אני עסוק בהתקדמות שלי ושל המועדון. ההצלחה עוד תגיע. אני לא רוצה להיות שבצ'נקו החדש ולא מתעסק בהשוואות, אני זה אני וזהו", אמר ודרש את החולצה עם הספרה '10' על הגב.  

בקייב חיפשו את האיש שיחזיר את הקבוצה למרכז הבמה, בינתיים ירמולנקו היה המרוויח העיקרי. ב-2009 הוא רשם את הופעת הבכורה בנבחרת הבוגרת ושיתף פעולה עם ייבן קונופליאנקה, אותו הכיר מהנבחרות הצעירות. מאמן הנבחרת דאז, אלכסיי מיכאיליצ'נקו, בחר לנצל את יכולות הכדרור והפריצה של השניים והציב אותם באגפים. בתקשורת ביקרו את הציוות ורצו כי התכשיט ישחק במרכז המגרש, החלוץ לא חשש ויצא להגנתו של המאמן: "אני אוהב לשחק בכנף ימין, שם אני מרגיש הכי חופשי. לא הגעתי לכאן לרשת אף אחד".

ההתעקשות עשתה את שלה, המרחב באגפים התאים לו הרבה יותר ומאז 2010/11 הוא סיים כל עונה עם מספר הבקעות דו ספרתי והצליח למשוך תשומת לב מענקיות היבשת. תחילה היו דיבורים על צ'לסי, גם ז'וזה מוריניו בתקופתו בריאל מדריד הגיע לחזות בפלא. גם שמה של ליברפול היה בין המחזרות, אך עדיין משהו היה חסר. במולדת לא הניחו וטענו פעם אחר פעם כי הוא מוכשר, אולם ביקרו את מוסר העבודה וטענו כי מדובר בעצלן שמסתפק בקצפת המקומית. רק בעונה הקודמת, שהסתיימה בהצלחה מסחררת, נשאל רברוב אודות ספסולו של הכוכב והסביר: "ברגע שהוא ימלא אחרי ההוראות שלי, הוא גם יחזור להרכב". חלוץ העבר ניסה לשדרג את המשחק ולהעיר את הכוכב שלו, אך התלות בו עשתה את שלה.

רברוב. עדיין מנסה לאתגר את הכוכב שלו (רויטרס)

הכסף הגדול באוקראינה, בדומה לרוסיה, הוא עקב אכילס של הקבוצות המקומיות, הנבחרת וירמולנקו. בזמן שבישראל טענו בעשור הקודם כי נהירת הכישרונות בכחול לבן לאירופה תקפיץ אותנו קדימה לעבר המונדיאל והיורו, נשארנו מאחור עם ליגה בינונית מינוס ושכר מנופח. הרי מאז הנסיקה של שבצ'נקו אף שחקן אוקראיני לא הצליח לתפוס את מקומו בצמרת האירופית וייסלח לי אנטולי טימושצ'וק.

גם רברוב, שמאז מככב כמאמן בדינמו קייב, לא הצליח לשעתק את ההצלחה בטוטנהאם. מבט קצר על הסגל של מיכאילו פומנקו בנבחרת אוקראינה מציג את הבעיה. מלבד טימושצ'וק, קונופליאנקה ודניס אולייניק, שמשחק בויטסה ארנהיים עם שרן ייני, כל השאר משחקים במולדת. הכסף הגדול לא מצליח לאתגר את הכוכבים האוקראינים וגם אלה ששווים את המעבר לאחת הליגות הבכירות, מתפתים עבור חוזה משודרג יותר ונתקעים במקום.

ירמולנקו ומסי. בעונה הבאה ביחד? (רויטרס)

בשנים האחרונות ירמולנקו הסתפק בליגה האירופית, עכשיו כשהוא על הבמה הגדולה ביותר גם הוא יודע שזו עונת מבחן אחרי שנעדר בגלל מחלה מול פורטו במחזור הפתיחה. הצלחה בצ'מפיונס עשויה להיות זו שתטה את הכף, בייחוד שברצלונה מוזכרת כמחזרת החדשה. האם הוא מסוגל לפתוח את הדלת עבור הכדורגל האוקראיני בדיוק כמו שבצ'נקו עם הצלחה מעבר לים ולהיות הקול של דור שלם או זה שיקרוס תחת הירושה וישאר צמוד לדינמו קייב. המסע שלו, יימשך הערב (שלישי) ב-21:45.