בזמן שרוב קבוצות מחלקות הנוער בישראל ניסו לייצר שגרה מקצועית, בהפועל קריית שמונה ידעו שהעונה הזו תהיה שונה לחלוטין. המלחמה בצפון, חוסר הוודאות, הקושי לגייס שחקנים ואנשי צוות, המעברים, האימונים שהתבטלו - כל אלו הפכו את המשימה של מאמן נערים א', צחי בכר, לכמעט בלתי אפשרית.
אבל דווקא בתוך המציאות המורכבת הזו, הצליח בכר להוביל קבוצה צעירה, רעבה ומחויבת לעונה מעוררת הערכה. קבוצה שהתבססה ברובה על שחקנים שהגיעו מליגות מחוזיות וארציות, שילבה שחקנים צעירים משנתון נמוך, קידמה שחקנים לקבוצת הנוער - ובעיקר הוכיחה אופי, מחויבות ואמונה.
אז נכון, לא תמיד הכל היה נוצץ והקבוצה סופרת העונה 16 הפסדים, אבל יכולה להתגאות בעצמה, נוכח הסיטואציה והמציאות המורכבת, כשמסיימת היא מעל בית"ר ירושלים, בית"ר טוברוק ונהלל יזרעאל בטבלה. בראיון מיוחד, מדבר בכר על העונה הקשה שעברו בקריית שמונה, העבודה כמעט לבד על המגרש, התמיכה שקיבל מהמועדון - והאהבה הגדולה שלו למקום.
צחי, איך בכלל מתחילים עונה בתקופה כזו?
"האמת? זה התחיל בכאוס מוחלט. הייתה חוסר ודאות בכל רגע נתון. שחקנים פחדו להגיע, משפחות חששו, היו ימים שלא ידענו אם בכלל תהיה מסגרת סדירה. מעבר לכדורגל, כולם התמודדו עם מציאות נפשית לא פשוטה. אתה לא עסוק רק בטקטיקה או באימונים - אתה קודם כל מנסה להחזיק את הילדים חזקים מנטלית".
נערים א' של קריית שמונה (באדיבות המועדון)עד כמה המלחמה השפיעה על העבודה היומיומית שלך?
"מאוד. היה מאוד קשה להביא אנשי צוות שיעבדו באזור בתקופה כזו. בפועל היו תקופות שעבדתי כמעט לבד על המגרש. מאמן צריך בדרך כלל מעטפת, אם זה עוזרים, אנשי מקצוע, סדר ויציבות. אצלנו הרבה פעמים הייתי צריך לעשות הכול. אבל אף פעם לא חיפשתי תירוצים. ידעתי שהשחקנים מסתכלים עליי, ואם אני אשדר חולשה - זה יעבור גם אליהם".
מה הייתה המטרה שסימנתם לעצמכם?
"למרות כל ההחרגות והסיטואציה המורכבת, אמרתי לשחקנים שלי, מהיום הראשון, שאנחנו רוצים להישאר בליגה בזכות ולא בחסד. רציתי שנרגיש שהרווחנו את המקום שלנו מקצועית. לא עניין אותי רחמים או נסיבות. רציתי קבוצת כדורגל שנלחמת על כל נקודה, וזה בדיוק מה שהשחקנים עשו".
“ראיתי ילדים מתבגרים מול העיניים שלי”
אחד הדברים הבולטים היה קידום שחקנים צעירים.
"כבר מחודש אוקטובר התחלתי לשלב שחקנים מקבוצת נערים ב' של המועדון, וחלקם שיחקו אצלי בהרכב באופן קבוע. במקביל גם שחקנים מנערים א' קיבלו קידום לקבוצת הנוער. מבחינתי זה אחד ההישגים הכי גדולים של העונה. לא רק להישאר תחרותיים, אלא גם לפתח שחקנים לעתיד של המועדון".
צחי בכר (צילום עדי דטליס)מה הדבר שהכי מאפיין את הקבוצה שלך השנה?
"אופי. חד משמעית. זו הייתה עונה של חינוך, ערכים וחוסן נפשי ולא רק של כדורגל וספורטיביות על כר הדשא. היו שחקנים מקומיים שעברו חודשים לא פשוטים מחוץ לכדורגל, ובכל זאת הגיעו לכל אימון ונתנו הכול. זו גאווה. לטפוח להם על השכם. ראיתי ילדים מתבגרים מול העיניים שלי. זה משהו שלא תמיד רואים בטבלה".
מי האנשים שעמדו מאחורי הקבוצה בתקופה הזו?
"קודם כל אני חייב להוריד את הכובע בפני אנשי קריית שמונה. העיר עברה תקופה קשה מאוד, ובכל זאת אנשים במועדון עשו הכול כדי שנוכל להמשיך לעבוד. דורון שנפר היה פשוט מדהים לאורך כל העונה. למרות התפקיד שלו כדובר העירייה והעומס המטורף סביב המלחמה וההתנהלות בעיר, הוא תמיד היה זמין, תמיד דאג, תמיד ניסה לעזור לנו בכל דבר שצריך. גם נתי גולני היה שם כל הזמן. באמת אנשים שנתנו תחושה שלא משנה כמה קשה. אנחנו לא לבד".
מרגישים שיש לך חיבור מיוחד לקריית שמונה.
"מאוד. אני באמת אוהב את המועדון הזה. יש פה אנשים טובים, מקום עם לב ענק, ומחלקת נוער שעובדת מתוך אמונה אמיתית בשחקנים צעירים. דווקא בתקופה כזו אתה מגלה מי איתך באמת, וקריית שמונה מבחינתי זה בית".
אחרי עונה כזו, מה השאיפות שלך להמשך הדרך?
"השאיפות שלי ברורות. להתקדם ולאמן קבוצת נוער. אימנתי במשך כמה שנים נערים א' בליגת העל, עבדתי במועדונים טובים וגם שימשתי כעוזר מאמן בליגת העל, ככה שאני מרגיש בשל ומוכן לאתגר הבא".
נערים א' של קריית שמונה (באדיבות המועדון)יש כבר התעניינות מצד קבוצות?
"אני יודע שיש קבוצות נוער שמדברות עם אורן שטרלינג לגביי ומתעניינות, וזה כמובן מחמיא ומראה שמעריכים את העבודה שלי. אבל אני אומר בצורה הכי אמיתית. כרגע הראש שלי כולו בהפועל קריית שמונה. חשוב לי לסיים את העונה בצורה הכי טובה שיש".
אתה רואה את עצמך ממשיך במועדון?
"ברור. אני לא מסתיר את זה. אני מאוד מקווה להתקדם בתוך המערכת ולקבל את קבוצת הנוער של קריית שמונה. אחרי כל מה שעברנו השנה, החיבור שלי למועדון רק התחזק. אני אוהב את המקום הזה, את האנשים פה, ומרגיש שיש פה דרך מקצועית נכונה".
כשאתה מסתכל אחורה – מה אתה לוקח מהעונה הזו?
"שאפשר להתמודד עם הכול כשיש אמונה. מקצועית זו הייתה אחת העונות הכי מורכבות שחוויתי, אבל גם אחת הכי מספקות. לראות שחקנים צעירים מתקדמים, לראות קבוצה שלא נשברת למרות כל מה שקורה מסביב, זה סיפוק עצום. אני גאה מאוד בשחקנים שלי".