1 אפקט זיזו. קחו לכם הפסקה, תפשפשו היטב בזיכרון ואפילו תנסו את החיפוש המהיר בדוקטור גוגל. עדיין תתקשו למצוא מועדון פאר כמו ריאל מדריד, שמחליט להוציא מהבוידעם את החולצה של אחד מכוכבי העבר שלו בחנות הרשמית, ומחזיר אותה אל המדפים. השבוע האחרון היה שייך בצורה בלעדית לזינדין זידאן. מרגע המינוי של המאסטרו הצרפתי ועד החגיגה על דפורטיבו לה קורוניה, הכל היה בסימן זיזו. הקהל של הבלאנקוס התאים את עצמו ונכנס לטירוף כאשר המכירות של החולצה על הספרה '5', האפילו על אלה של כריסטיאנו רונאלדו. מי אמר שרעיון הגלקטיקוס מת?

תופעת חילופי המאמנים, במיוחד אחרי תקופה קצרה כל-כך על הקווים, היא תופעה ש'גולאסו' אינו תומך בה ומספיק להביט על ליגת העל כאן בארץ הקודש, כדי להפנים כי מדובר בפרנויה שגובלת בחוסר מקצועיות ונועדה בעיקר כדי להסית את האש ממקבלי ההחלטות. דווקא במקרה של רפא בניטס, הדבר היה מתבקש. זידאן דאג להבהיר במסיבת העיתונאים כי ריאל היא מעבר לניצחון ושם דגש על הסגנון. לעומת הספרדי, שדאג לייחצן את היותו בשר מבשרה של ריאל, הצרפתי הצליח להעביר את המסר בבכורה אך עדיין סימני השאלה סביבו רבים.

זידאן הגיע וריאל מפרקת את לה קורוניה 0:5

בדיוק כמו בתקופה שלו כשחקן, זידאן הפנים במהרה את יחסי הכוחות בבירה הספרדית, למד היטב וניהל את המהלכים בצורה חכמה, צעד אחד לפני כולם. זה התחיל כבר עם המילים החמות לגארת' בייל, שהשפיעו בצורה מיידית. דווקא המקרה של הוולשי היה הבעייתי ביותר, בתור זה שסומן כאיש 'שנפגע' מעזיבתו של בניטס אך החיבוק והמוניטין של זיזו עשו את שלהם. חרף האדישות המתסכלת של הצרפתי, קשה להישאר אדיש אליו והקסם שאפף אותו כשחקן תפס בצורה מיידית את שחקני ריאל, שכבר לא התגעגעו לאקס אותו דאגו לכנות בלעג: "מספר 10", עלבון שהוצמד אליו בשל הקריירה הדלה כשחקן אבל כשמדובר ביהלום הלבן של פרויקט הגלקטיקוס המקורי, נדמה שהסדר שב על כנו. אלפרד רנאלו היטב לתאר זאת: "בייל נראה כמו השחקן עליו חלם פלורנטינו פרס שהוא שילם עליו 100 מיליון יורו. הוא פשוט התפוצץ על דפור. הוא הוכיח כמה הוא מסוגל להתקדם תחת זידאן".

ההצבה של דניאל קרבחאל הייתה בגדר הצהרת כוונות. הרי זיזו הגיע מקבוצת המילואים של ריאל וגם הוא הבין ששחקן הבית המשמעותי בסגל לא יכול להיות נער פוסטר וכך גם העביר מסר לחניכיו לשעבר. הבחירה בקרבחאל, שאמנם לא מתעלה מבחינה פיזית כמו דנילו, הוכיחה את עצמה כמתאימה יותר לעקרונות המשחק של זידאן. לפרשנים רבים היה קשה לנתח את שיטת המשחק של הצרפתי לפני הבכורה, גם בשל חוסר הניסיון בקבוצה בוגרת והעובדה כי ליגת המילואים אינה במה מספקת על מנת לייצר תהליכים טקטיים, אך חשוב לציין כי גם אחריה עדיין אי אפשר לחתום עליה בצורה חד משמעית. יהיה חכם לומר כי ההופעה מול דפור הייתה בגדר מתאבן.

בייל חוגג (רויטרס)
בייל חוגג (רויטרס)
 

 
 

לעומת התקופה של בניטס, שהסתמנה בעיקר בהנעת כדור סבלנית תוך חזרה לעמדות ספציפיות, ריאל עברה שינוי. קרבחאל ובמיוחד מרסלו (עם ארבע מסירות מפתח, מכל כל שחקני ריאל) לחצו בצורה אגרסיבית את האגפים של לה קורוניה, נשארו קרובים לשער של חרמן לוקס גם אחרי איבודי הכדור העבירו את כובד המשחק לרחבה של היריבה. על פניו גם הנתונים המספריים נותרו זהים מלבד התעוזה, שבאה לידי ביטוי עם איסקו, במערך פרגמטי ולא סימטרי. כבר בעונה שעברה ניסה קרלו אנצ'לוטי לשדרג את משחקה של ריאל ל-4-2-2-2, המפגש מול ליברפול באנפילד היה בגדר חוות הניסיונות והסתיים בצורה מרשימה עם תצוגה של רונאלדו.

היתרונות של אותה שיטה היא הלחץ דרך האגפים ועד למרכז הרבה של היריבה כאשר האמונה היא שלוקה מודריץ' וטוני קרוס איכותיים מספיק כדי לשלוט במרכז המגרש, מהלך שמהווה בשורה רעה עבור חאמס רודריגס וקאסמירו. CR7 הצטרף בצורה נהדרת לרחבה וחבר אל קארים בנזמה, מהלכים מרעננים לעומת הקיבעון שהתרגלו אליו בסנטיאגו ברנבאו.  

זינדין זידאן וגארת´ בייל (רויטרס)
זינדין זידאן וגארת´ בייל (רויטרס)
 

כדורגל בנוי מסמלים. לא אלו שמתיימרים להציג את עצמם כסמלים (עיינו בהצהרות אחרי כל חתימה), גם לא הכיתובים על החולצה או מיני ניסיונות לייצר רומנטיקה פקטיבית, אלא סמלים לשינוי של מגמה. איסקו היה סמל ליחסים המקולקלים עם בניטס, החל מהמריבה באל מדריגל ועד הדיווחים על מכירתו בינואר, דווקא הוא היה זה שקיבל את הקרדיט בצורה חסרת תקדים, מעין עקיצה לבניטס, שרק החמירה עם היכולת הנהדרת של הקשר הססגוני. איסקו נע לאורך החלק הקדמי, החליף מיקום עם רונאלדו וגם דאג להבהיר בסיום: "אני כאן כדי לשחק והרבה".

בדומה למקרה ז'וזה מוריניו בצ'לסי, 'הגישה החיובית' (כמו שתיאר זידאן) היא הרוח החדשה של ריאל. השחקנים שלה נראו מחויבים יותר, מדויקים יותר ואפילו חדים יותר עם 'מאניטה', כיאה לספרה שמזוהה עם האיש החדש על הקווים. זה ברור ונהיר, גם עבור האופטימיים ביותר, שלזידאן עדיין יש עבודה רבה. משחק ההגנה לוקה בחסר ואין ספק שהסינרגיה בשלישיית BBC  דורשת ליטוש. ההתחלה מבטיחה ואצל זידאן כמו זידאן, אחד הארטיסטים הגדולים שידע המשחק, זה תמיד יהיה מלא בסטייל, בין אם זה עשוי להסתיים בוולה לחיבורים כמו בגלאזגו או הרחקה חסרת אחריות בנגיחה בגמר המונדיאל. 

2 מל-וכלך. הסיבוב הראשון ב'לה ליגה' הסתיים וכבר שבעה מאמנים סיימו את דרכם אך דווקא הפיטורים של פפה מל שווים התייחסות אחרת. המאמן, שנחשב עד לפני כמה שנים, לדבר הבא באימון הספרדי ואף זכה לחיזורים מצד קבוצות אמצע טבלה באנגליה, הימר על החוויה בווסט ברומיץ' אלביון, שהייתה כישלון חרוץ. החזרה לבטיס הייתה מעוררת השראה ואפילו החזירה את הירוקים לליגה הבכירה אך קבלת ההחלטות בבניית הסגל לא הזכירה בכלום את הסגנון המסודר, היסודי וההתקפי של הקדנציה הראשונה.

חטאפה גוברת 0:1 על בטיס

ההימור על רפאל ואן דר וארט היה חסר אחריות, במיוחד אחרי התקופה שלו בהמבורג. גם הקאמבק של חואקין הוכיח שימים הגדולים מוולנסיה ואפילו בפיורנטינה מאחוריו ויותר היה מדובר בגימיק רגשי, תוסיפו לזה את הניסיון להחזיר אל החיים את ריקי ואן וולפסווינקל המאכזב ותקבלו את ההתקפה הכי חלשה בליגה (רק 13 שערי זכות). בטיס כבר ספגה 28 שערים השנה, היא מדורגת אמנם רק במקום החמישי בדירוג הספיגות אבל אין ספק שהיא נמצאת בבעיה כי רק במצב העניינים הנוכחי רק דני סבאיוס נמצא במגמה שמוכיחה כי הוא שווה את הליגה הבכירה. כעת שהאיש שהיה אחראי על הקאמבק שלה שוב בחוץ, המהלך החד צדדי של בטיס הוא מעבר לפיטורים של מאמן, אלא אפילו הצהרה של חוסר נאמנות -רק שנדמה הפעם כי הקאמבק הוא לא עניין של זמן, אלא סופו של הרומן.

3 'פרשן לי את זה'. שמונה משחקים ערך גארי נוויל על הקווים, מתוכם שלושה בגביע הספרדי בהם המאמן האנגלי של ולנסיה רשם שלושה ניצחונות רצופים. לצערו של הפרשן החד מרשת סקיי המצב שלו בליגה רחוק מלהיות מזהיר. העטלפים עדיין לא הצליחו לנצח בליגה והמצב שלהם רק מחמיר כשהלחץ על כתפיו של נוויל רק הולך וגובר, עם שמונה שערי זכות. דווקא אחרי ה-2:2 מול ריאל היה נדמה שאולי הרוח החדשה תשפיע אבל ההופעה מול ריאל סוסיאדד הוכיחה שהאנגלי לא שולט במתרחש.

ריאל סוסיאדד מנצחת את ולנסיה 0:2

בהנהלה לא טעו כשפיטרו את נונו אספריטו והשחקנים בוודאי לא מתגעגעים ליד ימינו של ז'ורז'ה מנדס. אז דווקא שהספינה במאסטייה נראית חסרת כיוון, שם אחד זועק לשמיים עבורה - בניטס. בדיוק אותו המאמן שסיים את הקדנציה במגרש המוכר הוא הפתרון הראוי ביותר לרנסאס בעיר התפוזים או כמו שהאוהדים הטיבו לתאר: "האיש שחתום על שעתו היפה ביותר", במצב העניינים הנוכחי אפילו נוויל ישמח לחזור לכס הפרשן לצדו של ג'יימי קראגר. 

השחקן היעיל של המחזור: ליאו מסי. שלושער מספר 33 בקריירה שלו במדי ברצלונה, מפגן עוצמה אחרון לפני הזכייה הכי מוצדקת בתואר כדור הזהב.

הגולאסו של המחזור: על פניו מדובר בדחיקה קלילה של הפרעוש לרשת של גראנדה אבל הבישול של לואיס סוארס היה פשוט קסום.

הצגה של מסי: ברצלונה מנצחת 0:4 את גרנאדה

מתחת לאף: הרצף של מלאגה ללא הפסדים עומד על שבעה, מי מסוגלת לעצור את הרצף של האנדלוסים? בשבוע הבא סביליה מחכה.

המחדל של המחזור: ראיו וייקאנו. אין ספק שצריך לפרגן בגדול לפאקו חמס על ההתעקשות בכל הנוגע לסגנון ההתקפי אבל שני השערים שהם ספגו מול לבאנטה העלו את מאזן הספיגות ל-43. בקצב הזה המאמן, שהוזכר לרשת את ויסנטה דל בוסקה בנבחרת, יסיים את הקדנציה המרגשת במדריד עם ירידת ליגה.

לבאנטה בניצחון 1:2 ענק על ראיו וייקאנו

במחזור הבא: אחרי שלושה מפגשים צמודים בפתיחת העונה, כולל חגיגות של הבאסקים בסופר קופה, אתלטיק בילבאו תגיע לקאמפ נואו. מסי יחגוג גם אחרי הצגת הכדור המוזהב?

המצטיין של הסיבוב: ניימאר. 15 שערי ליגה, שבעה בישולים ואין ספור רגעים של קסם. המועמדות של קפטן הסלסאו לכדור הזהב היא רק ההתחלה עבור ניימאר, שבסיבוב הראשון של העונה הוכיח כי הוא מעבר למספר שתיים של ליאו מסי. בדיוק ברגעים בהם הפרעוש היה פצוע, היכולת שלו להתעלות גרמה לאנשים לתהות האם יש חיים גם בלעדי האיש והחולצה מספר '10', וזו חתיכת הצהרה.

צמד של גמיירו קבע 0:2 לסביליה על בילבאו

ההפתעה של הסיבוב: בורחה באסטון. בתחילת העונה אפילו האוהדים הכי מסורים של אתלטיקו מדריד לא ידעו על החלוץ שחיפש דקות באייבר. 19 מחזורים חלפו ועם עשרה שערים, מתוכם רק פנדל בודד, הסקורר של חוסה לואיס מנדילבאר הוא ללא ספק הבשורה הכי מרשימה של הסיבוב הראשון. מצחיק לחשוב שדייגו סימאונה היה מוכן לשלם סכום חסר תקדים על ג'קסון מרטינס ובחר לתת לו לרעות בשדות זרים.

בורחה באסטון. צ´ולו עוקב?
בורחה באסטון. צ´ולו עוקב?
 

המאכזב של הסיבוב: ולנסיה. לעומת שתי הקטגוריות האחרות, בהן הייתה תחרות צמודה, כאן התואר שייך לעטלפים בצורה בלעדית. מה לא היה להם בסיבוב האחרון? דווקא לצד שתי תוצאות תיקו מול ברצלונה וריאל מדריד שהיו נראות כמו פתח לדרך חדשה, הם הצליחו להפגין חוסר יציבות משווע. גם ההגעה של נוויל לא הצליחה להעיר מחדש את הענק הרדום במאסטייה, עם קבוצה נטולת משמעת הגנתית ורעיונות בהתקפה. אז נכון שהמעורבות של ז'ורז'ה מנדס מפריעה אבל גם במצב העניינים הנוכחי השחקנים, מרביתם בינלאומיים, היו צריכים לתת יותר.

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה