הקלאסיקו האמיתי: מסקנות ממשחק העונה

1. מכאן תצא האלופה. הפרשנים בחבל קטאלוניה דאגו להבהיר עוד לפני משחק העונה כי יחסי הכוחות נוטים בצורה ברורה לטובת ברצלונה. זה לא שחלקם לא העניקו את הכבוד הראוי לאתלטיקו מדריד, אלא העובדה כי גם עבורם המפגש על הפסגה בליגה הספרדית תויג באופן מובהק כמאבק בין קבוצת התקפה נהדרת לקבוצת הגנה מופלאה, אם תרצו מדובר בתרגול שמתאים יותר לעולם הפוטבול מאשר לגרסה האירופית.

חלקם קראו לסגנון של אתלטיקו ישן, עתיק וחסר מעוף כאשר גם המאזן הדל של דייגו סימאונה מול לואיס אנריקה לא בישר גדולות ונצורות עם 0 מ-6 במפגשים הישירים מאז שלוצ'ו תפס את המושכות בברצלונה. אותם פרשנים נאלצו ל'אכול את הכובע' כאשר הצופים קיבלו משחק, שבשונה ממשחקי עונה במקומות אחרים, ענה על כל הציפיות והוכיח כי הקרב האמיתי אינו כולל את ריאל מדריד, לפחות לא בשלב הזה של העונה.   

קטן עליה: 1:2 לברצלונה על אתלטיקו מדריד

התקופה האחרונה אצל האלופה לוותה בירידות תכופות מדי בשטף המשחק שלה. היא התקשתה לייצר רצף מול מלאגה, סבלה מול אתלטיק בילבאו בגומלין רבע גמר גביע המלך וגם הפתיחה שלה מול הקולצ'ונרוס הייתה רעה. מרכז המגרש התקשה לשלוט בלחץ הרצחני של אתלטיקו, שקיבלה מסאול ניגאז (איזה בישול) וקוקה (איזו סיומת) הופעה מעוררת כבוד. צמד החיילים הממושמעים של סימאונה יצרו יתרון לעומת מרכז המגרש של ברצלונה והשער שלהם אחרי עשר דקות היה בגדר תשורה מינימלית לפתיחה אדירה. המפתח של סימאונה היה דווקא הצבה מגוונת של קשרים כאשר בחוד היה זה אנטואן גריזמן, שנותן פייט אדיר העונה לקארים בנזמה על תואר הצרפתי הלוהט ביבשת לפני היורו הביתי.

הבחירה באגוסטו פרננדס (אובדן בעייתי לאתלטיקו), גאבי, קוקה וסאול הייתה מעניינת כי על פניו היה מדובר בהרכב נסוג והגנתי. הרכבתם של ארבעה קשרים שונים זה מזה, הצליחה ליצור מאצ'אפ נהדר לעומת סרחיו בוסקטס, איבן רקיטיץ' ואנדרס אינייסטה, שמהווים שלישייה מגוונת בפני עצמה. ההפתעה הגדולה הייתה בתפקוד של יאניק פריירה קראסקו. בדרך כלל הבלגי הוא שחקן כנף, שידוע בחיבה שלו ל'חבק את האגף' ורק לעיתים להיכנס אל הרחבה. קראסקו תופקד כשחקן החופשי של סימאונה ויצר בעיה גדולה בשטחים שבין בוסקטס למרכז ההגנה. אתלטיקו חטפה 27 כדורים במחצית הראשונה, נתון חסר תקדים, במיוחד כאשר ממול ניצבת קבוצה שמתמחה בשליטה בקצב כמו ברצלונה.

העובדה כי סימאונה היה מאושר בסיום ("גאה בשחקנים שלי, אם כבר להפסיד אז בצורה הזו") הייתה מדויקת. צ'ולו בחר לוותר על משחק המעבר של אתלטיקו רק כדי לא לאפשר לברצלונה להתפרץ. מדובר בהחלטה מעניינת רק בשל העובדה כי התקפות המעבר הן הנשק העיקרי של הקבוצה שלו כמו מצבים נייחים. אתלטיקו לא חששה לשחק גם בתשעה שחקנים והעובדה כי היא סיימה את המפגש רק ב-2:1 היא עדות לעוצמה שלה כקבוצה ולא למשחק חלש של היריבה שלה.

קוקה. חוליית קישור מלאת מחשבה של אתלטיקו (רויטרס)

בדומה לשאר הקבוצות שלחצו את ברצלונה בשנים האחרונות, אותו סגנון ראוי להערכה, היה גם זה שגרם לאתלטיקו ספוג. העובדה כי לואיס אנריקה העביר את מרכז הכובד מהשלישייה במרכז לעבר MSN שוב הוכח בעל אפשרויות רבות יותר מעידן פפ גווארדיולה. האלופה, במשחק לא מבריק בלשון המעטה, שטפה את אתלטיקו למשך 20 דקות והצליחה לבצע מהפך. ההרחקות (אליהן נגיע בהמשך) אמנם פגעו באתלטיקו אך גם איתן היא הייתה קרובה לאזן (משחק אדיר של קלאודיו בראבו).

הסיבה הגדולה לבעיות של ברצלונה הייתה טמונה דווקא בליאו מסי. הפרעוש, עם נתון חסר תקדים של 25 שערים ב-28 מפגשים מול אתלטיקו, עדיין רחוק משיאו. מסי, בדומה לשאר בני האנוש שמשחקים כדורגל, זקוק לרצף והוא התקשה לקבל אותו העונה בשל הפציעות. זה לא מנע ממנו להבקיע שער במהירות מסחררת, שהשאירה את יאן אובלק המום ולהיות איום תמידי על דייגו גודין וחוסה מריה חימנס. הפעם זה הספיק, אבל כשהוא ישוב לכושרו הרגיל גם השטף של ברצלונה ישוב להיות איכותי, בדיוק כמו בעונה הקודמת.

אוהדים ופרשנים רבים דאגו לתאר את ברצלונה של פפ כקבוצה הגדולה בהיסטוריה של המועדון וכמועמדת ראויה לתואר הקבוצה הטובה בהיסטוריה. הדעות חלוקות, אך אם כבר אפשר לומר משהו על הקבוצה של לואיס אנריקה זה שהיא קבוצה טובה יותר, במיוחד בשל היכולת שלה לפתור בעיות טקטיות ולהגביר קצב, בדיוק כמו ב-20 הדקות שלפני השריקה למחצית. מאז הגעתו של לוצ'ו, הוא הפנים את הלקחים מתקופת גווארדיולה ובחר לסמן את הכוח שלו בשלישייה הקדמית. בזמן שסימאונה ניסה להכריע את ברצלונה במרכז המגרש, היא הענישה אותו עם שני שערים שונים, זאת חרף בעיטה אחת למסגרת במחצית השנייה, משהו שבקאמפ נואו לא מכירים מצד הקבוצה המארחת.

לואיס אנריקה. מתעלה על פפ (רויטרס)

השער הראשון הגיע מלחץ מאסיבי על האגף הימני באמצעות ג'ורדי אלבה. השני, מכדור ארוך מדוד של דני אלבס לעבר לואיס סוארס (תעתיק לשער שלו מול ריאל בקלאסיקו בעונה הקודמת), ששמר על המאזן שלו עם אפס הפסדים בכל משחק בו כבש. העובדה כי אינייסטה, ראקטיץ' וארדה טוראן כמחליף לא היו במשחק גדול, היא ברורה וצפויה להתאזן במהלך העונה אך הלקח הגדול של לואיס אנריקה הגיע כבר בעונה הקודמת.

אשתקד, עם כדורגל פחות שוטף בחצי העונה הראשונה והסערה עם מסי, הוא הצליח לשמור את הקבוצה שלו קרובה בכל החזיתות ובדיוק לקראת פברואר הייתה זו אתלטיקו שספגה ממנו הפסד בקאטלוניה ומשם החלה הדהירה לטרבל. בזמן שמהללים את החבר פפ והיריב סימאונה, לוצ'ו הוא ללא ספק הבשורה הגדולה של ברצלונה, מאמן שמבין כי יש משחקים שפשוט צריך לנצח ותקופות שבהן צריך לדרוס.

פליפה לואיז מורחק (רויטרס)

2. זריקת מרץ. העובדה כי אתלטיקו סיימה את המפגש שלה בקאמפ נואו עם תשעה שחקנים היא בגדר סנסציה עבור סגנון המשחק של סימאונה. מאז שהוא נמצא על הקווים הקבוצה שלו היא שם נרדף ללחץ, אגרסיביות ומשחק ללא פשרות, אך לעולם היא לא הייתה ברוטלית. התיקולים של פליפה לואיז וגודין היו אכזריים. אז נכון שצ'ולו בחר לתת להם גיבוי בתקשורת אבל ברור כי הוא הבין את ההחלטות של אודיאנו באיינקו.  

המגן הברזילאי התקשה להתמודד עם מסי באגף והעבירה שלו הייתה חלק ממשחק שעבר את גבול הטעם הטוב במחצית הראשונה. דווקא ההרחקה של גודין הייתה מפתיעה יותר רק בשל העובדה כי מדובר בשחקן היציב והטוב ביותר של אתלטיקו. אין ספק שלסימאונה יהיה קשה לתפקד אם גודין יורחק לתקופה ארוכה בזמן שגם החיסרון של המגן עשוי לפגוע במאבק של הקולצ'ונרוס על התואר במיוחד אחרי העזיבה של גיירמה סיקיירה, כי במצב העניינים הנוכחי היא נראית כמו קבוצה מוכנה יותר לקרב מאשר היריבה העירונית.

אתלטיקו הוכיחה העונה כי היא מסוגלת להתאים את עצמה בצורה מדהימה ליריבות ודווקא הקרבות מול ברצלונה וריאל מדריד הוציאו ממנה יכולת טובה יותר. אולי, דווקא עכשיו כשהיא איבדה את הפסגה, רוח הלחימה תוביל אותה ליכולת טובה יותר מול יריבות נחותות. אם זה יקרה, ייתכן כי המפגש האחרון בקאמפ נואו עשוי להיות מכונן דווקא עבור סימאונה יותר מאשר ברצלונה. 

רונאלדו עם גול מטורף, שישיה לריאל מדריד

השחקן היעיל של המחזור: כריסטיאנו רונאלדו. CR7 שוב פגש את אספניול וענה הפעם רק בשלושער. אחרי כל הביקורת על הכושר 'הבעייתי' של רונאלדו, הוא שמר על קור רוח והעניק מפגן של סתימת פיות.

ה'גולאסו' של המחזור: רונאלדו. ביצוע מלא עוצמה לקראת סיום המחצית היה הדובדבן שבקפצת בחגיגה של זינדין זידאן. כל הרפרטואר של הכוכב של זיזו היה שם. הפריצה העוצמתית, התנועה מהקו אל הרחבה וסיומת קטלנית. אפילו המאמן של ריאל היה מתגאה בשער כזה.

בתוספת הזמן: לאס פלמאס גברה 1:2 על סלטה

מתחת לאף: דווקא אחרי ההפתעה הגדולה בגביע, לאס פלמאס הורידה את סלטה ויגו אל הקרקע עם הופעה מעוררת השראה באיים הקנריים. קיקה סטיין כבר מביט על הקו מלמעלה.

קבוצה במשבר: ולנסיה נכנעה לחיחון 1:0

המחדל של המחזור: גארי נוויל עדיין לא ניצח בליגה ושבר את המאזן הביתי המרשים של ולנסיה במאסטייה וזה עדיין לא המחדל הגדול. פרשן העבר, שהיה צריך להבין כי הביקורת לא תאחר להגיע, דאג להצהיר כי: "הקהל תומך בו". המזל הגדול של נוויל הוא שהחולשה של השחקנים שלו כעת מאפילה על המינוי התמוה שלו.

במחזור הבא: סלטה ויגו - סביליה. מישהי עלולה לשלם ביוקר במקרה של הפסד.

זבנג וגמרנו: 1:3 לסביליה על לבאנטה