וויצ'ך שצ'סני הפך לאחת ההפתעות הגדולות של ברצלונה לאחר שחזר מפרישה כדי לעמוד בין הקורות של הקבוצה מקטלוניה. אולם מאחורי היכולת המרשימה שהוא מציג מסתתר סיפור של כאב פיזי מתמשך וצלקות רגשיות עמוקות – סיפור שהשוער הפולני בחר לחשוף לראשונה בכנות מלאה.
בריאיון שערך עם בן ארצו, הקשר גז'גוז' קריכוביאק, סיפר השוער הוותיק על הכאב הכרוני שמלווה אותו במשך שנים ועל מערכת היחסים המורכבת שניהל עם אביו.
הכאב שמלווה אותו מאז 2008
כאשר שצ'סני הודיע על פרישתו לאחר יורו 2024, רבים העריכו כי מדובר בהחלטה שנבעה משחיקה מקצועית. אלא שלדבריו, הסיבה האמיתית הייתה הכאב העז שמלווה אותו מאז הפציעה הקשה שספג בשנת 2008, כששבר את שתי ידיו בתקופתו בארסנל.
שצ'סני הודף את הפנדל של אמבפה (IMAGO)אותה פציעה שינתה את הקריירה שלו לחלוטין. מאז, כל אימון וכל משחק מלווים בכאב תמידי, שאליו פשוט למד להתרגל עם השנים. "זה לא שאני יכול לתפוס כדור בלי להרגיש כאב. אין בעיטה אחת שעצרתי בלי להרגיש אותו. פשוט התרגלתי לחיות עם הכאב, אבל זו תחושה מאוד לא נעימה", אמר.
גם הפעולות הפשוטות ביותר הופכות לאתגר
לדבריו, הקשיים אינם מסתיימים על כר הדשא. שצ'סני סיפר כי תקופות ההכנה לעונה הן הקשות ביותר עבורו, ולאחר אימונים רבים גם פעולות יומיומיות פשוטות הופכות למשימה מורכבת.
וויצ'ך שצ'סני דוחף קדימה את ז'ואן גרסיה (IMAGO)"לפעמים אני אפילו לא מצליח להוריד את הכפפה, כי אני לא מסוגל לפתוח את הסקוץ', ואני צריך שמישהו יעזור לי. אני לא יכול להחזיק בקבוק מים בלי שהוא ייפול לי מהיד, וגם לפתוח את הפקק זו משימה. בדרך כלל לוקח לי בערך שעה עד שאני מצליח", חשף.
ילדות בצל הפחד
במהלך השיחה התייחס שצ'סני גם לאחד הפרקים הכואבים ביותר בחייו – מערכת היחסים עם אביו, מאצ'יי שצ'סני, שהיה בעצמו שוער נבחרת פולין בעבר.
הוריו נפרדו כשהיה בן שישה חודשים בלבד. למרות ששמר על קשר עם אביו לאורך השנים, הוא מספר שהקשר ביניהם התבסס בעיקר על פחד. "מגיל צעיר מאוד, היחסים בינינו היו כאלה שפחדתי מאבא שלי. מאז שאני זוכר את עצמי ועד שהתבגרתי, בהתחלה פחדתי ממנו פיזית, ובהמשך פחדתי להתעמת איתו בכל פעם שהתעוררו בעיות. זה הגיע למצב שבסופו של דבר הקשר בינינו פשוט נשבר", סיפר.
וויצ'ך שצ'סני ורוברט לבנדובסקי (IMAGO)ההבטחה שהבטיח לעצמו כאב
השוער הוסיף כי הגעתו של אביו הביתה מעולם לא הייתה רגע של שמחה או ביטחון, אלא מקור לחרדה. "מעולם לא חשבתי לעצמי, 'אבא מגיע הביתה'. המחשבה הייתה יותר: 'לעזאזל, אבא מגיע', כי אף פעם לא ידעת באיזה מצב רוח הוא יחזור", נזכר.
לדבריו, החוויות הללו הותירו בו חותם עמוק, אך גם לימדו אותו איזה אב הוא רוצה להיות. "הבטחתי לעצמי שלעולם לא אגרום לבן שלי לפחד מהרגע שבו אחזור הביתה", סיכם.
שצ'סני (IMAGO)חשיפותיו של שצ'סני מציגות את הצד הפחות מוכר של אחד השוערים המנוסים בכדורגל האירופי – ספורטאי שהמשיך לשחק במשך שנים למרות כאב פיזי בלתי פוסק, ובמקביל התמודד גם עם צלקות רגשיות שנשא עמו מילדותו.