שוק ההעברות הוא לעיתים משחק של שמות, כסף וכותרות, אבל בקיץ הנוכחי נדמה שריאל מדריד וברצלונה הפכו אותו למשחק הכיסאות. שתיהן זזו במהירות, שתיהן סימנו מטרות ענק, שתיהן מוכנות להשקיע סכומים אדירים כדי להנחית כוכבים, ובכל זאת, רגע לפני שהמוזיקה נעצרת, עולה שאלה שקשה להתעלם ממנה: האם שתי הגדולות של ספרד בחרו דווקא בכיסא הלא נכון? לא מפני שהשחקנים שהן רודפות אחריהם אינם מספיק טובים, אלא מפני שהבעיות הדחופות ביותר שלהן אולי נמצאות בכלל במקום אחר.
במדריד הלכו הקיץ על יאן דיומנדה בכל הכוח. הכישרון מחוף השנהב, שהרשים בלייפציג ולאחר מכן גם במונדיאל, הפך לרכש ה"גלאקטיקו" של ז'וזה מוריניו ולעסקה היקרה ביותר בתולדות המועדון. הסכום עשוי לטפס, כולל משתנים, אל מעבר ל-130 מיליון אירו. מדובר בהצהרת כוונות עצומה של מועדון שעבר שנתיים ללא תואר משמעותי ורוצה לחזור לפסגת הכדורגל הספרדי, אלא שהמחיר והפרופיל של השחקן מעלים מיד את השאלה האם זה באמת היה המקום שבו היה צריך להשקיע את מרבית המשאבים.
בברצלונה התמונה כמעט הפוכה. אלופת ספרד הגיעה לקיץ עם מרכז שדה עמוס בכישרון, אבל לאחר הפציעה של פרנקי דה יונג היא הסתערה על רודרי, הצליחה להיכנס למאבק שבו ריאל מדריד נחשבה לפייבוריטית ואף שכנעה את הקשר לבחור בפרויקט הקטלוני על פני זה שבברנבאו. על הנייר זו יכולה להיות אחת ההחתמות המרשימות ביותר באירופה: רודרי הוא קשר שמסוגל לשנות קבוצה שלמה. אלא שבזמן שכל תשומת הלב מופנית אליו, בחלק הקדמי של הסגל נוצר בור שקשה הרבה יותר להסתיר.
רודרי (IMAGO)וזה בדיוק הפרדוקס של הקיץ הזה. ריאל מדריד הוציאה סכום חסר תקדים על שחקן התקפה כאשר עדיין קיימות שאלות לגבי מי ינהל את המשחק שלה מאחור, ואילו ברצלונה משקיעה אנרגיה וכסף בקשר ברמה עולמית כאשר אין לה כרגע חלוץ טבעי בכיר שיוביל את ההתקפה. אפשר בהחלט לטעון ששני המועדונים השתפרו או ישתפרו משמעותית בזכות המהלכים הללו, אך בניית קבוצה אינה תחרות על השחקן הטוב ביותר שנמצא בשוק. היא קודם כל ניסיון למצוא את השחקן שהקבוצה זקוקה לו יותר מכל.
ריאל בנתה אימפריה של כוכבים, אבל מי ינהל אותה?
צריך להדגיש: רכישת דיומנדה אינה מהלך חסר היגיון. להיפך. בצד ימין של התקפת ריאל הייתה בעיה אמיתית. רודריגו מעולם לא הרגיש שם בנוח ואף ביקש בעבר להיבחן יותר בצד שמאל, וכעת הוא גם מתאושש מקרע ברצועה הצולבת ללא מועד חזרה ברור. פרנקו מסטנטואונו קיבל 23 הופעות בליגה בעונה שעברה, אבל הסתפק בשער אחד וללא בישולים ועזב לפיורנטינה בהשאלה, בעוד ברהים דיאס עדיין נתפס יותר כשחקן שיכול לשנות משחק מהספסל מאשר כשחקן הרכב קבוע לאורך עונה שלמה.
דיומנדה, לעומת זאת, מגיע בדיוק עם התכונות שחסרו לריאל באגף. בלייפציג הוא שיחק בעיקר מימין, ובנבחרת חוף השנהב במונדיאל הוצב לא מעט גם בשמאל. הוא מהיר, ישיר, מסוגל לנצח שחקן באחד על אחד ומוסיף להתקפה ממד של עומק והתפרצות. מוריניו תרגל עד כה 4-2-3-1 במשחקי ההכנה מול קבוצות כמו אלקורקון, לגאנס, פיורנטינה ושאלקה, ובמערך שבו צריך למצוא מקום גם לקיליאן אמבפה וגם לוויניסיוס, האגף הימני נראה כמו הכתובת הטבעית עבור הרכש החדש.
יאן דיומנדה (IMAGO)גם אי אפשר לטעון שריאל ישבה בחיבוק ידיים בשאר העמדות. דיומנדה הצטרף לקיץ עמוס במיוחד שבו הגיעו גם מארק קוקורייה, ברנרדו סילבה, איברהימה קונאטה, דנזל דאמפריס וקרלוס אספי. על הנייר, מוריניו קיבל סגל עמוק, נוצץ ומגוון בהרבה מזה שהיה למועדון בעונה שעברה. אבל דווקא רשימת השמות המרשימה הזו מחזירה את הדיון לנקודה המרכזית: לריאל לא חסרו רק שחקנים טובים. היה חסר לה שחקן שיכול להחזיק את הקבוצה כיחידה אחת.
מאז הפרישה של טוני קרוס, שאלת השליטה בקצב המשחק מרחפת מעל הקישור של ריאל. אורליאן טשואמני ואדוארדו קמאבינגה מעניקים עוצמה, אתלטיות, חילוצי כדור ויכולת לכסות שטחים, וברנרדו מוסיף כמובן איכות אדירה עם הכדור, אבל אף אחד מהם אינו בדיוק הפרופיל של רודרי. הספרדי מסוגל לקבל את הכדור מול לחץ, לקבוע את הקצב, להגן על הבלמים, לכוון את הבנייה מאחור ולהעניק לקבוצה את אותה תחושת שליטה שחסרה לה לעיתים במשחקים הגדולים.
התאים לריאל כמו כפפה ליד, אך יגיע לברצלונה. רודרי (IMAGO)וכאן נכנסת הביקורת האמיתית על סדר העדיפויות. בזמן שריאל ריכזה את מאמציה בהשלמת עסקת הענק של דיומנדה, המגעים שלה סביב רודרי איבדו תנופה. ברצלונה נכנסה לתמונה, הציגה לקשר את הפרויקט שלה והצליחה להפוך את המאבק. במילים אחרות, ריאל לא ויתרה על שחקן בינוני כדי להביא כוכב, היא בחרה כוכב בעמדה אחת ובכך הסתכנה באובדן שחקן שהיה יכול לפתור בעיה מבנית בעמדה אחרת.
מוריניו מכיר היטב את הבעיה שאליה הוא נכנס. קרלו אנצ'לוטי, צ'אבי אלונסו ואלברו ארבלואה התקשו בשנתיים האחרונות לבנות קבוצה מאוזנת סביב אמבפה, ויניסיוס וג'וד בלינגהאם, שלושה שחקנים שרוצים להיות מעורבים מאוד בחלק הקדמי. עכשיו המאמן הפורטוגלי צריך להכניס למשוואה גם את דיומנדה. מבחינת איכות אינדיבידואלית זו צרה שכל מאמן היה רוצה, אבל מבחינה טקטית היא עלולה להפוך לחידה נוספת: ארבעה כוכבים יכולים לנצח משחקים, אך אם המבנה מאחוריהם אינו מאוזן, הם יכולים גם להפוך את הקבוצה לפחות יציבה.
ברצלונה ניצחה את ריאל על רודרי, אבל מי יבקיע את השערים?
אם במדריד השאלה היא האם היה נכון להעדיף שחקן התקפה על קשר, בברצלונה אפשר לשאול בדיוק את ההיפך. האנזי פליק כבר החזיק מלכתחילה באחד ממרכזי השדה העמוקים באירופה. פדרי, פרנקי דה יונג, גאבי, מארק ברנאל, מארק קסאדו, דני אולמו ואריק גארסיה מעניקים לו שורה ארוכה של אפשרויות, ולצידם יש גם צעירים כמו טומי מארקס וצ'אבי אספאר. הפציעה של דה יונג בהחלט שינתה את התמונה והגבירה את הצורך בחיזוק, אבל גם בלעדיו קשה להגדיר את הקישור כחור הגדול ביותר בסגל.
לברצלונה יש מספיק מחליפים עבורו. פרנקי דה יונג (ברצלונה)ואז הופיעה ההזדמנות להחתים את רודרי, וקשה להאשים את ברצלונה בכך שהתפתתה. מדובר בשחקן שמעט מאוד קבוצות בעולם היו מסוגלות לומר לו "לא". הוא יכול לשחרר את פדרי קדימה, להעניק יציבות מול התקפות מעבר, לנהל משחקים בקצב שלו ולהפוך קישור מוכשר לקישור כמעט מפחיד. העובדה שהקטלונים הצליחו גם לעקוף את ריאל מדריד במאבק עליו רק הגדילה את האטרקטיביות של המהלך. מבחינה מקצועית ותדמיתית, זו יכולה להיות מכה כפולה ליריבה הגדולה.
אלא שבזמן שברצלונה השקיעה את השבועות שאחרי המונדיאל בניסיון להשלים את העסקה, החלק הקדמי שלה הלך והתרוקן. רוברט לבנדובסקי כבר איננו, פראן טורס עבר לפאריס סן ז'רמן, ולפתע אלופת ספרד נותרה ללא חלוץ מרכזי טבעי ברמה שמתאימה לשאיפות שלה. המגעים סביב חוליאן אלברס לא הניבו עד כה פריצת דרך, ואתלטיקו מדריד אינה ממהרת להעניק ליריבה ישירה את אחד הכוכבים הגדולים שלה. ככל שהקיץ מתקדם, האלטרנטיבות הולכות ומצטמצמות.
חוליאן אלברס (IMAGO)גם מרכז ההגנה אינו חף מבעיות. איניגו מרטינס עזב כבר בקיץ שעבר ולא באמת קיבל מחליף ישיר, וכעת גם רונאלד אראוחו עבר לליברפול בהשאלה לעונה. כך נוצר מצב מעט מוזר: ברצלונה מנסה להוסיף את אחד הקשרים הטובים בעולם לעמדה שבה ממילא יש לה שפע אפשרויות, בזמן שבשתי עמדות קריטיות, חלוץ מרכזי ובלם, הסגל נראה פגיע יותר. רודרי יכול לשדרג את בארסה, אבל הוא לא יכול להיות גם הקשר האחורי, גם הבלם וגם האיש שיסיים את המצבים ברחבה.
זו אינה ביקורת על רודרי, אלא על ההבדל שבין הזדמנות לבין צורך. שוק ההעברות מפתה מועדונים גדולים לפעול לפי השם הגדול שנעשה זמין, ולעיתים זו בדיוק הדרך שבה נולדות החתמות היסטוריות. אבל עבור ברצלונה, שמתנהלת כבר שנים תחת מגבלות כלכליות ודורשת כמעט מכל אירו להצדיק את עצמו, השאלה חייבת להיות חדה יותר: האם השקעה של 60, 70 מיליון אירו ואף יותר בקשר היא המהלך הנכון כאשר הקבוצה עדיין מחפשת את מי שיעמוד בקצה של כל המהלכים שהוא אמור להתחיל?
רודרי רכש טוב, אבל האם זה ה-שחקן שאלופה חייבת? דקו וז'ואן לאפורטה (האתר הרשמי של ברצלונה)באופן אירוני, ייתכן ששתי היריבות הגדולות הסתכלו הקיץ זו על זו יותר מדי. ריאל רצתה להוסיף עוד כוח אש להתקפה ולבנות סגל שיחזיר אותה מעל ברצלונה, בעוד בארסה זיהתה הזדמנות לקחת מהיריבה את רודרי ולהנחית מכה מקצועית ותודעתית. שתי ההחלטות מובנות בפני עצמן, אבל שתיהן גם ממחישות את המלכודת הקלאסית של שוק ההעברות: לפעמים הרצון לנצח את היריבה במרוץ לכותרות גורם למועדון להתרחק מהשאלה הפשוטה ביותר, מה באמת חסר לנו?
בסופו של דבר, הכל עוד יכול להיראות אחרת לחלוטין בעוד מספר חודשים. דיומנדה עשוי להתפוצץ בברנבאו, להפוך את האגף הימני לנשק שהיה חסר לריאל ולהצדיק כל אירו מהעסקה היקרה. אם וכאשר עסקת רודרי תושלם, הספרדי עשוי להפוך למוח של ברצלונה ולשחקן שייתן לפליק שליטה כמעט מוחלטת במרכז המגרש. שחקנים גדולים מסוגלים לשנות גם את הדרך שבה אנחנו מנתחים את הצורך שהיה קיים לפני שהם הגיעו.
אבל גם הצלחה אינדיבידואלית לא בהכרח תוכיח שהתכנון היה מושלם. ריאל עדיין תצטרך להראות שהיא מסוגלת לשלוט במשחקים הגדולים ולא רק להעמיד התקפה עמוסה בכוכבים, וברצלונה עדיין תצטרך למצוא שערים וחיזוק להגנה. בסגלים של המועדונים הגדולים בעולם, כמעט כל רכישה נוצצת נראית טוב ביום ההצגה: המבחן האמיתי מגיע כשצריך להבין אם היא פתרה בעיה או פשוט הוסיפה עוד כישרון.
וזו אולי התמונה שמסכמת בצורה הטובה ביותר את הקיץ של שתי הענקיות. ריאל מדריד וברצלונה לא קנו, או מנסות לקנות, שחקנים לא נכונים. להיפך, הן הלכו אחרי שחקנים שרוב אירופה הייתה שמחה לקבל. השאלה היא האם הן הלכו אחריהם בזמן הנכון ובעמדה הנכונה. בשוק שבו מאות מיליוני אירו יכולים לעבור בתוך שבועות, העסקה הגדולה ביותר אינה בהכרח העסקה החשובה ביותר, והשם הנוצץ ביותר אינו בהכרח החלק שהיה חסר בפאזל.
משחק הכיסאות הזה עדיין לא הסתיים. לריאל יש עוד זמן לייצר את האיזון שמוריניו מחפש, ולברצלונה עדיין יש אפשרות למצוא חלוץ ובלם לפני סגירת החלון. אבל נכון לעכשיו, שתיהן מספקות שיעור מרתק באחד החוקים החשובים של שוק ההעברות: לא מספיק להגיע ראשון לכיסא, ולא מספיק שהכיסא יהיה היקר והמרשים ביותר בחדר. כשהמוזיקה נעצרת והעונה מתחילה, הדבר היחיד שחשוב הוא האם התיישבת בדיוק במקום שהיית צריך.