יש קבוצות שמנצחות משחקים, יש קבוצות שמייצרות מומנטום, ויש רגעים שבהם נדמה שקבוצה שלמה פשוט עולה למגרש כשהיא יודעת שהיריבה לא באמת מסוגלת לעמוד בקצב שלה. ברצלונה נמצאת כרגע בדיוק במקום הזה. אפשר לדבר על רעש מסביב, על ספקולציות, על טעויות ועל כל מה שמתרחש מחוץ לדשא, אבל בסופו של דבר יש דבר אחד שלא משקר: הכדור. וכשהכדור ברגליים של הקבוצה של האנזי פליק, נכון לעכשיו יש פער עצום בינה לבין היתר.
זה כמובן לא אומר שהאליפות כבר הוכרעה בספטמבר, ובוודאי שלא מבטיח תארים במאי. בכדורגל אין שלמות והעונה עוד ארוכה, אבל נכון לנקודת הזמן הזו ברצלונה משחקת רמה אחת, ולעיתים אפילו שתיים, מעל יריבותיה. היא מזיזה את הכדור מהר יותר, לוחצת בתיאום, תוקפת שטחים, מחליפה צדדים, משחקת בנגיעה ומצליחה להפוך אוסף של כוכבים לקבוצה שבה האגו נדחק הצידה לטובת המכונה.
והמכונה הזו כרגע היא מפלצת. ה-2:7 על ראסינג סנטאנדר היה עוד ערב שבו נדמה היה שהקאמפ נואו הפך למועדון רוק, רק שבמקום גיטרות היו שם התקפות מעבר, מסירות עומק ובעיטות לרשת. אם מישהו מחפש רוקנרול, הוא יודע לאן להגיע. ברצלונה של פליק משחקת כדורגל שהוא שילוב כמעט מושלם של סטייל ואכזריות, סוג של הבי מטאל עם כדור. כמו באותו דימוי מפורסם שבו הגורל לוחש ללוחם "אתה לא יכול לעמוד בסערה", והוא משיב: "אני הסערה". כרגע, בארסה היא הסערה.
ללא רחמים: ברצלונה מפרקת 2:7 את ראסינגאפילו הגשם השוטף, שהפך כמעט לשחקן קבוע במשחקיה האחרונים, לא מצליח לקרר אותה. מול ראסינג הגיעו שבעה שערים, כשבמרכז החגיגה עמד שוב ראפיניה עם שלושער, לצד צמד של ז'ואאו קאנסלו (אחד נחשב לבסוף לעצמי) ושערים של לאמין ימאל וגבריאל ז'זוס. שישה משחקי ליגה, שישה ניצחונות ו-28 שערים, 11 יותר מריאל מדריד, היריבה הקרובה אליה בכמות הכיבושים. ואם מצרפים גם את אירופה, המספר כבר מטפס ל-33 שערים בשבעה משחקים רשמיים.
המלך החדש של ההתקפה: ראפיניה בעקבות מסי
בתוך הטירוף הקבוצתי הזה יש אדם אחד שמצליח להתבלט אפילו יותר מהיתר. ראפיניה כבר לא רק עוד חלק מהמערכת של פליק, הוא הפך לפנים שלה. הברזילאי פתח את העונה בקצב כמעט בלתי נתפס: 11 שערים ושלושה בישולים בכל המסגרות, מתוכם תשעה שערים בליגה ושניים בליגת האלופות. נכון לעכשיו, אף שחקן מחמש הליגות הבכירות באירופה לא כבש יותר ממנו בכל המסגרות.
ראפיניה מרוצה (רויטרס)מול סנטאנדר הוא שוב היה חסר רחמים. שלושער, שני שערים מהנקודה הלבנה ועוד ערב שבו התחושה היא שהשער פשוט נמשך אליו. הוא מצא את הרשת בשישה משבעת משחקיה של ברצלונה העונה, ורק מול לבאנטה לא כבש, וגם אז דאג לספק שני בישולים. בליגה הוא כבש שלושער מול ראסינג, צמדים מול אלצ'ה וראיו וייקאנו ושערים נגד אתלטיק בילבאו ו-ולנסיה.
פליק משתמש בו כחלוץ מדומה, אבל ההגדרה הזו כמעט מצמצמת את מה שהוא עושה. ראפיניה מגיע לאזורים הנכונים, לוחץ, נע בלי כדור, מפנה שטחים, מופיע ברחבה ומסיים מהלכים בקור רוח. הוא כבר רשם שלושה צמדים העונה, שניים בליגה ואחד באירופה, וכעת הוסיף גם שלושער. מהנקודה הלבנה הוא כמעט רובוטי: 11 פנדלים בעט במדי ברצלונה, ואת כל ה-11 שלח לרשת.
הקצב הזה גם הכניס אותו לטריטוריה ששמורה לשמות הגדולים ביותר. ראפיניה הוא השחקן הראשון מאז ליאו מסי בעונת 2017/18 שמגיע לתשעה שערים אחרי ששת המחזורים הראשונים של הליגה הספרדית. מסי עשה זאת לפני תשע שנים, אז עם רביעייה מול אייבר, שלושער מול אספניול וצמד נגד אלאבס, בדרך לעונה שהסתיימה עם 34 שערי ליגה ומלכות השערים. עכשיו הברזילאי דורך בדיוק באותה נקודת פתיחה.
ליאו מסי במדי ברצלונה (IMAGO)וזה אולי הסמל הגדול ביותר לשינוי שעבר ראפיניה. מי שהגיע לברצלונה מלידס והיה במשך תקופות מסוימות שחקן שאפילו עתידו במועדון הוטל בספק, נראה כיום כמו אדם שמצא את הגרסה המושלמת של עצמו. הוא הקפטן, המוציא לפועל, המנהיג והאיש שהקאמפ נואו קם לכבודו. מול סנטאנדר הוא ירד מהדשא לקול תשואות בעמידה, ובצדק. במרוץ הפיצ'יצ'י הוא כבר פתח פער של שני שערים מקיליאן אמבפה, שהגיע לשבעה, והברזילאי נמצא כרגע בכושר הטוב ביותר בקריירה המקצוענית שלו.
אלא שהיופי הגדול מבחינת פליק הוא שגם כאשר ראפיניה הוא הכוכב הראשי, ההצגה רחוקה מלהיות הצגה של איש אחד. לאמין ימאל כבר עם שבעה שערי ליגה ואחד נוסף בליגת האלופות, ויחד עם ראפיניה השניים אחראים ל-15 שערי ליגה. הם הפכו למנוע ההתקפי של הקבוצה, צמד שמסוגל לפרק הגנות מכיוונים שונים לחלוטין ולהעניק לברצלונה תחושה שכמעט בכל התקפה משהו מסוכן עומד לקרות.
לאמין ימאל וראפיניה (IMAGO)מול סנטאנדר אפילו לאמין ימאל סיפק תזכורת קטנה לכך שהוא בן אנוש. אגירסבאלה עצר לו פנדל, ההחמצה השנייה שלו מהנקודה במדי בארסה אחרי שגם מול ג'ירונה בעונה שעברה לא הצליח לכבוש, בעוד שאת שמונת הפנדלים האחרים שלו הוא הבקיע. אלא שכדי להזכיר מיד שהוא בכל זאת לא בדיוק בן תמותה רגיל, הוא גם פגע בקורה, ראה שער נפסל בגלל נבדל ולבסוף המשיך להתעקש עד שמצא את הרשת אחרי ריצה מסחררת של "הקליע" קארים אדיימי.
33 שערים, שבעה ניצחונות ומקום ברכבת שאף אחד לא מקבל בחינם
אם ראפיניה ולאמין ימאל הם הכוכבים, הסיפור של קאנסלו ממחיש אולי בצורה הטובה ביותר את התרבות שפליק מנסה לבנות. הפורטוגלי לא קיבל הנחות בתחילת העונה. אריק גארסיה וצ'אבי אספאר התבססו בעמדות המגן, ואספאר בפרט עקף אותו ברוטציה במשחקי הליגה. אבל אצל המאמן הגרמני אין חתונה קתולית עם אף אחד: מי שלא מספק את הסחורה עלול לפספס את הרכבת.
מול סטאנדר קאנסלו קיבל את ההזדמנות וקפץ על הרכבת כשהיא כבר בתנועה. עוד לפני שחלפו שמונה דקות הוא כבר עזר לברצלונה לעלות ליתרון, ובהמשך שיגר שני טילים מחוץ לרחבה. אחד מהם נכנס בצורה נקייה, בעוד השני שינה מעט כיוון בעקבות נגיעה של ויאריברה ולבסוף נרשם בליגה כשער עצמי, אבל התמונה נותרה אותה תמונה: קאנסלו ירה, הקאמפ נואו שאג את שמו והתחרות על המקום בהרכב הפכה לעוד יותר מעניינת.
ז'ואאו קאנסלו (רויטרס)גם גבריאל ז'זוס הוסיף את שמו לחגיגה והראה שבכל הקשור לאיכות, יש לו ממנה בשפע. וזה בדיוק מה שהופך את ברצלונה הזו לכל כך מסוכנת. היא לא זקוקה לכך שאותו שחקן יפתור עבורה כל משחק. פעם זה ראפיניה, פעם לאמין ימאל, פעם קאנסלו, פעם ז'זוס, ומאחוריהם מערכת שממשיכה לייצר מצבים בקצב מסחרר.
המספרים כבר כמעט אבסורדיים. 33 שערים בשבעה משחקים רשמיים, ממוצע של 4.7 שערים לערב. רק פעם אחת העונה ברצלונה הסתפקה בשני שערים, מול אתלטיק בילבאו. מול לבאנטה היא כבשה ארבעה, מול אלצ'ה, ראיו וייקאנו, ולנסיה ופיינורד חמישה בכל משחק, ומול ראסינג הגיע השיא הנוכחי עם שבעה. היא גם הקבוצה היחידה שנותרה מושלמת בליגה אחרי שישה מחזורים, לאחר שדפורטיבו אה קורוניה, שגם היא הייתה ללא הפסד, נכנעה 1:0 לסביליה.
השביעייה מול ראסינג גם החזירה את ברצלונה למספר שהיא כבר מתחילה להכיר היטב תחת פליק. שישה חודשים עברו מאז הפעם האחרונה שבה הקטלונים כבשו שבעה, ב-2:7 על ניוקאסל בליגת האלופות במרץ, ולמעשה זו כבר הפעם הרביעית בעידן הגרמני שבארסה מגיעה לרף הזה: 0:7 על ויאדוליד באוגוסט 2024, 1:7 על ולנסיה בינואר 2025, השביעייה מול ניוקאסל וכעת 2:7 על ראסינג. יש רק מחסום אחד שפליק עדיין לא שבר בברצלונה: שמונה שערים במשחק. באופן אירוני, הוא דווקא יודע היטב איך זה מרגיש, אחרי שבאיירן מינכן שלו הייתה זו שהמטירה שמינייה על בארסה בליגת האלופות.
שחקני ברצלונה חוגגים (רויטרס)גם במבט היסטורי, הפתיחה הזו כבר קיבלה מקום משלה. ברצלונה מעולם לא פתחה עונה עם שבעה ניצחונות בשבעת משחקיה הראשונים בכל המסגרות, ושישה מהם הגיעו בליגה לצד אחד בליגת האלופות. בשישה מתוך שבעת המשחקים היא גם הייתה הראשונה לכבוש, כשרק ראיו וייקאנו הצליחה להכות לפניה. הקבוצה של פליק לא מגיעה למשחקים כדי לבדוק מה היריבה מתכננת. היא יוצאת אליהם עם הרגל על דוושת הגז.
זה לא אומר שאין סדקים. ברצלונה כבר ספגה שבעה שערים העונה, ושניים מהם הגיעו גם בתוך החגיגה מול ראסינג. ז'ואן גארסיה ספג אחד לפני שהוחלף במחצית כאמצעי זהירות, ובשני וויצ'ך שצ'סני הסתבך עם הכדור ברגליים וסיפק טעות מיותרת. במשחק אחר, אולי אלו היו רגעים שהיו דורשים ניתוח ארוך. כשבצד השני של המאזן עומדים 33 שערי זכות, הם נראים בינתיים כמעט כמו הערות שוליים.
וזה מחזיר את הסיפור לנקודת ההתחלה. אפשר לעלות על רכבת הקונספירציות, לחפש רוחות רפאים ולנסות להסביר מדוע הפער שנוצר אינו אמיתי. אבל אפשר גם להסתכל על הדשא. שם רואים תנועה ללא כדור, ניידות, דינמיות, משחק בנגיעה, צירופים, תקיפת שטחים, עזרה הגנתית, לחץ מתואם, שינויי צד, תזמון וסיומת. שם נמצאת כרגע הסיבה לכך שברצלונה לבדה בפסגה.
ראפיניה חוגג (רויטרס)האם כל זה יחזיק עד מאי? מוקדם מדי לדעת. בכדורגל מומנטום יכול להיעלם במהירות שבה הוא נוצר, ופליק יודע שהעונה האמיתית תוכרע הרבה אחרי שההתלהבות של ספטמבר תדעך. אבל אין צורך להכתיר את ברצלונה כבר עכשיו כדי להכיר במה שמתרחש: נכון להיום, זו קבוצה שמייצרת כדורגל התקפי, אכזרי וממכר, ומעל כולם עומד ראפיניה, שבגיל שבו כבר חשבנו שאנחנו יודעים בדיוק מיהו, החליט לכתוב לעצמו גרסה חדשה.
תשע שנים אחרי שמסי הגיע לתשעה שערים בשישה מחזורים, ברצלונה שוב רואה שחקן שלה פותח עונה בקצב כזה. רק שהפעם, מסביבו, יש קבוצה שכובשת כמעט חמישה שערים למשחק ונראית כאילו בכל פעם שהשמיים נפתחים והגשם מתחיל לרדת, היא רק מגבירה את הקצב. הגורל יכול להמשיך ללחוש לה שהיא לא תעמוד בסערה. נכון לעכשיו, בארסה של פליק פשוט מסתכלת בחזרה ועונה: אנחנו הסערה.