מכונת שערים עם חור בהגנה: הפרדוקס של ברצלונה

יש קבוצות שמנצחות משחקים, ויש קבוצות שגורמות ליריבות שלהן לחשוש עוד לפני שריקת הפתיחה. ברצלונה של האנזי פליק שייכת כרגע לסוג השני. 11 ניצחונות ב-11 משחקים רשמיים, 48 שערים, ממוצע בלתי נתפס של 4.3 כיבושים למשחק ותחושה שגם כשהיא מתקשה, היא תמיד תמצא את הדרך להכניע את היריבה. הניצחון 2:5 על בטיס בלה קרטוחה היה הרבה יותר מעוד שלוש נקודות. הוא המחיש את העוצמה ההתקפית האדירה של הקטלונים, אבל גם חשף שוב את הבעיה שמסרבת להיעלם: ההגנה שסופגת כמעט בכל פעם שהיריבה מצליחה להגיע לשער. ובמרכז כל הטירוף הזה עומד רודרי, האיש שהגיע כדי לשלוט בקצב המשחק והפך לאחד השחקנים החשובים ביותר במכונה של פליק.

אם היה צריך לבחור שחקן אחד שמסמל את השדרוג שעברה ברצלונה, רודרי היה מועמד טבעי. הקשר הספרדי מעניק לקבוצה כמעט כל מה שאפשר לבקש משחקן בעמדה שלו: מסירות מדויקות, ניהול קצב, שליטה במרכז השדה, אחריות הגנתית ויכולת לקרוא את המשחק כמה מהלכים קדימה. הוא מסוגל להאט את הקצב כשהקבוצה זקוקה לאוויר, להאיץ אותו כשהיריבה מאבדת את האיזון ולספק את הביטחון שמאפשר לשחקנים ההתקפיים להשתחרר. גם במשחק שבו לא היה מדויק לחלוטין בכל פעולה, הוא הצליח להיות אחד האנשים המשפיעים ביותר על המגרש.

מול בטיס הוא הוסיף לרשימת האיכויות שלו גם שער בכורה במדי ברצלונה. קרן מדויקת של פרמין לופס מצאה את ראשו של הקשר, שנגח לרשת וקבע 1:2. זה היה שער חשוב ברגע שבו הקטלונים היו זקוקים לדחיפה, אבל גם רגע סמלי עבור שחקן שכבר הוכיח שהוא מסוגל להשפיע כמעט בכל דרך אפשרית. רודרי לא הגיע לברצלונה כדי להיות מלך השערים שלה, אלא כדי להפוך אותה לקבוצה שלמה יותר. אלא שכאשר גם הוא מצטרף לחגיגה ההתקפית, היריבות מתחילות להבין עד כמה קשה לעצור את הקבוצה הזו.

מישהו יעצור אותה? 2:5 משוגע לבארסה בבטיס

רודרי נמצא בכל מקום, וברצלונה כבר לא תלויה רק בחלוצים

התרומה של רודרי לא הסתכמה בשער. כשג'רארד מרטין נאלץ לצאת בעקבות אי נוחות, הקשר ירד לעמדת הבלם, ובהמשך חזר לאייש אותה לאחר פציעתו של אריק גארסיה. המעברים הללו ממחישים את הערך העצום שלו עבור פליק: שחקן שמסוגל לשלוט במרכז המגרש, לסגור שטחים בהגנה, להוביל את הקבוצה קדימה וגם להכריע מצבים נייחים. הוא לא רק משתלב בשיטה של המאמן הגרמני, אלא מעניק לה אפשרויות חדשות תוך כדי משחק.

אבל רודרי הוא רק חלק אחד מהסיפור. ברצלונה כבשה 39 שערים בתשעת מחזורי הליגה הראשונים, כ-20 יותר מאתלטיקו מדריד, שנמצאת במקום השני בדירוג הכיבושים. היא כבר רשמה חמישה ניצחונות בהם כבשה 5 גולים, מול אלצ'ה, ראיו וייקאנו, ולנסיה, פיינורד ובטיס, והוסיפה גם שביעייה מול ראסינג סנטנדר. אלה לא רק מספרים של קבוצה שנמצאת בכושר טוב, אלא של התקפה שמסוגלת לייצר שערים כמעט מכל מצב, בכל הרכב ומול יריבות בעלות סגנונות שונים לחלוטין.

הנתון המרשים ביותר אולי אינו מספר השערים, אלא מספר הכובשים. לא פחות מ-13 שחקנים שונים כבר מצאו את הרשת במדי ברצלונה העונה, נתון שמשחזר את פתיחת עונת 1995/96. מול בטיס הצטרפו לרשימה אריק גארסיה, רודרי ודני אולמו, כאשר עבור רודרי היה זה שערו הראשון במועדון. ארבעה שחקני הגנה כבר כבשו בליגה: צ’אבי אספאר מול לבאנטה, ז'ואאו קאנסלו מול ראסינג, ז'ול קונדה מול חטאפה וכעת גם אריק גארסיה. כאשר אפילו הבלמים והמגנים הופכים לאיום ממשי על השער, קשה מאוד לדעת מאיפה תגיע המכה הבאה.

אריק גארסיה חוגג (La Liga)

גם המצבים הנייחים הפכו לנשק משמעותי. הנגיחה של רודרי הייתה השנייה ברציפות שברצלונה כבשה באמצעות הראש, אחרי השער של פרמין מול גלאטסראיי, והרביעית שלה בסך הכל העונה, לאחר שעשתה זאת גם מול פיינורד וסביליה. במקביל, אולמו קטע בצורת של 24 משחקים ללא שער, שנמשכה מאז 15 במרץ, אז כבש בניצחון 2:5 על סביליה. הפעם הוא עשה זאת בסטייל, עם בעיטה נהדרת לחיבורים שהזכירה את האיכויות הטכניות שלו. גם בתקופה שבה הוא נאבק על מקומו בהרכב, ברצלונה נהנית משחקן שמסוגל להכריע משחק בפעולה אחת.

ואם כל זה לא מספיק, מספיק להביט בספסל של פליק כדי להבין את עומק הסגל. ליבאקוביץ', קאנסלו, אריק גארסיה, ברנאל, באלדה, גאבי, פאריניאס, פרנקי דה יונג, גורדון, אולמו וראפיניה היו בין האפשרויות שעמדו לרשות המאמן. אפשר כמעט להרכיב מהשמות האלה קבוצה שתתמודד בעצמה על האליפות, כאשר ארבעת האחרונים בלבד עלו למועדון יותר מ-250 מיליון אירו. גם בהיעדרו של ראפיניה מההרכב, המכונה ההתקפית המשיכה לעבוד. פליק יכול לשנות שחקנים, עמדות וסגנונות, מבלי לוותר על האיכות שמאפשרת לברצלונה לדרוס יריבות.

האנזי פליק (IMAGO)

48 שערים, אבל כל התקפה של היריבה הופכת לסכנה

אלא שבתוך החגיגה ההתקפית מסתתרת בעיה שאי אפשר להתעלם ממנה. ברצלונה כובשת בכמויות, אבל גם סופגת הרבה יותר מכפי שקבוצה עם שאיפות לזכות בכל התארים אמורה לספוג. מול בטיס, ההזדמנות הראשונה של הקבוצה של מנואל פלגריני הסתיימה בשער, בדיוק כפי שקרה מול גלאטסראיי, כאשר הטורקים הצליחו לכבוש באיום המשמעותי הראשון שלהם. רודרי ופדרי כבר התייחסו לבעיה אחרי המשחק באירופה, אך נראה שהמסר עדיין לא הופנם במלואו.

זו בדיוק הסתירה שמאפיינת את ברצלונה הנוכחית. מצד אחד, היא מסוגלת לייצר חמישה שערים במשחק שבו היריבה מקשה עליה מאוד, ואף להחמיץ הזדמנויות שהיו יכולות להפוך את התוצאה לגבוהה עוד יותר. מצד שני, היא מתקשה לשמור על יציבות מאחור, וכשהיריבות מצליחות לעבור את קו הלחץ הראשון, הן לא פעם מוצאות שטחים מסוכנים. כל עוד ההתקפה ממשיכה לייצר שערים בקצב מסחרר, אפשר לחיות עם הבעיה. אלא שמול קבוצות כמו פאריס סן ז'רמן של לואיס אנריקה וריאל מדריד של מוריניו, כל טעות עלולה לעלות ביוקר.

האתגר הבא של אלופת ספרד. אוסמן דמבלה, דסירה דואה ומגנס אקליאוש חוגגים (IMAGO)

המשחק מול בטיס סיפק גם רגעים שהמחישו עד כמה הגבול בין ניצחון מרשים להסתבכות יכול להיות דק. שתי דקות לאחר שרודרי העלה את ברצלונה ל-1:2, ולנטין גומס כבר חגג שוויון, אלא שהשער נפסל בעקבות נגיעת יד של קוצ'ו הרננדס בתחילת המהלך. שחקני בטיס מחו בטענה שהשער הגיע במהלך חדש, לאחר שהכדור ניתז משחקן ברצלונה, אך השופט ריקרדו דה בורגוס בנגואצ'אה לא השתכנע. 

לצד הבעיות בהגנה, הניצחון על בטיס היה גם היסטורי. ברצלונה השלימה תשעה ניצחונות רצופים בתשעת מחזורי הליגה הראשונים, שברה את שיא המועדון של טאטה מרטינו מעונת 2013/14, שעמד על שמונה ניצחונות, והשוותה את פתיחת העונה הטובה ביותר בתולדות הליגה הספרדית. עד כה השיא היה שייך בלעדית לריאל מדריד של עונת 1968/69. כעת, ניצחון בקלאסיקו ביום ראשון הבא יהפוך את ברצלונה לראשונה בהיסטוריה שפותחת עונת ליגה עם עשרה ניצחונות בעשרה מחזורים.

לאמין ימאל כמעט איבד את הקלאסיקו עוד לפני שהתחיל

ובתוך כל הסיפורים הללו, אי אפשר להתעלם מלאמין ימאל. הכוכב הצעיר שוב היה במרכז העניינים, עם שער יתרון כבר בדקה התשיעית ובישול נהדר לגבריאל ז'זוס בשער השלישי. הוא ממשיך לספק מספרים יוצאי דופן, עם תשעה שערים ועשרה בישולים מתחילת העונה, ובעיקר מציג יכולת שמעט מאוד שחקנים בעולם מסוגלים להתקרב אליה. המסירות שלו, שינויי הכיוון, הביטחון עם הכדור והיכולת להמציא מהלך מכלום הופכים אותו לאחד השחקנים המסוכנים ביותר ביבשת.

לאמין ימאל חוגג (רויטרס)

אלא שלצד הכישרון העצום, לאמין ימאל עדיין מתמודד עם הצד הרגשי של המשחק. מול בטיס הוא נכנס לעימות שעלול היה לעלות לו בהשתתפות בקלאסיקו. לאחר שעבדה צימק ל-3:2, לאמין ימאל ניגש לבדוק את מצבו של פרמין לופס, שנפל בעקבות מאבק עם שחקן יריב. השוער ואלס ניסה לסייע לפרמין לקום, מספר 10 הזיז אותו הצידה, ואז הגיע פקונדו ברנאל ודחף את כוכב ברצלונה. לאמין ימאל השיב בדחיפה חזקה יותר, ורק לאחר מכן הרים את ידיו, אולי כשהבין עד כמה המצב מסוכן. ברנאל הגיב בשתי נגיחות לעברו והורחק, אך אילו היה נופל בעקבות הדחיפה של יריבו, ייתכן שגם מספר 10 של ברצלונה היה מוצא את עצמו מורחק.

האירוע היה מסוכן במיוחד משום שלאמין ימאל כבר החזיק בכרטיס צהוב. ראפיניה, שצפה במתרחש מהצד, צעק לעברו למהר ולצאת מהמגרש, ופליק, שהחליט להחליפו בפעם השלישית העונה בלבד, תפס אותו מיד לאחר מכן ולחש משהו באוזנו. המאמן ידע היטב מה עומד על הפרק. לאמין ימאל, שלעיתים נראה רגוע עד כדי אדישות, מסוגל לאבד את קור הרוח ברגעים טעונים. גם הקהל בלה קרטוחה לא אהב את חגיגת השער שלו, בדיוק כפי שהקהל בסאנצ'ס פיחואן ביקר אותו חודש קודם לכן. הוא אולי אחד הכדורגלנים המבריקים בעולם, אבל עדיין נער צעיר שלומד להתמודד עם הפרובוקציות והלחץ שמגיעים עם מעמדו.

הקטטה בין לאמין ימאל ופאקונדו ברנאל (IMAGO)

וכך מגיעה ברצלונה לשבוע שעשוי להגדיר את העונה שלה. מצד אחד, רודרי מעניק לה שליטה, עומק ואפילו שערים, לאמין ימאל מייצר קסמים, 13 שחקנים כבר כבשו וההתקפה נראית כמעט בלתי ניתנת לעצירה. מצד שני, ההגנה ממשיכה להעניק מתנות ליריבות, והכוכב הגדול שלה היה מרחק רגע של חוסר שליטה מהחמצת המשחק החשוב ביותר. פליק יכול להתגאות בקבוצה שפתחה את העונה בצורה היסטורית, אבל הוא גם יודע שהמבחנים האמיתיים עוד לפניו. מול פאריס סן ז'רמן וריאל מדריד, לא יספיק רק לכבוש יותר מכולם. ברצלונה תצטרך להוכיח שהיא יודעת גם לא לספוג, לשמור על קור רוח ולנצח כשלא הכל הולך לפי התוכנית.