מותו של חסוס דה מיגל ישנה את הכדורגל. אין לדעת בשלב זה כיצד תוגדר משפטית הפגיעה שביצע שוער אנדורה, חסוס אובונו, בחלוץ טנריפה. ייתכן שהוא יעמוד לדין באשמת הריגה או גרימת מוות ברשלנות – וגם לכך יהיו השלכות גדולות מאוד על המשחק במידה וזה יקרה. בינתיים, אפשר לקבוע שגם ללא הליכים פליליים נגד אובונו ההשפעה הפסיכולוגית תהיה עצומה, והיא לא תהיה זמנית. היא תחזיק מעמד בטווח הארוך, והמשחק עשוי להיות הוגן יותר.
כל מי שצופה בקפיצה של אובונו על דה מיגל מזדעזע, קל וחומר כאשר יודעים את התוצאה הסופית מעשיו. שוער נבחרת גינאה המשוונית יצא הרחק מהרחבה כדי לעצור התקפה מתפרצת, והלך כוונה תחילה עם הברך קדימה לכיוון החזה של דה מיגל. זו לא הייתה התנגשות מקרית תוך כדי משחק. החלטתו של אובונו התקבלה תוך שבריר שניה, אבל הוא ידע בדיוק מה הוא עושה. הוא רצה לפגוע ביריב. הוא אפילו לא הסתכל לעברו של השופט ששלף לו כרטיס אדום. הוא ידע שיורחק והלך ללכת לחדר ההלבשה. בדרך, הוא לחץ יד לשחקן קבוצתו שבא לתמוך בו. ורק אז, אחרי שראה את אנשי הצוות הרפואי, פנה אובונו לאחור ורץ לבדוק מה באמת קרה לדה מיגל.
טרגדיה: שחקן טנריפה מת בעקבות מכה במשחקכל כדורגלן שדרך על כר הדשא שמע אינספור פעמים שחקני יריב מנסים להרתיע ולהפחיד אותו. "אני ארצח אותך", "אני אחסל אותך", "אם תעבור אותי עוד פעם, אתה מת". זה קורה כל הזמן ונחשב לגיטימי. באנגלית קוראים לזה ‘Trash talk’. צופים שחזו במשחק בין טנריפה לאנדורה אתמול מעידים כי אובונו ודה מיגל החליפו ביניהם מילים מספר פעמים. יש להניח שאלה לא היו איחולים לבביים. ייתכן מאוד שהשוער אף אחר לחלוץ: "אני אהרוג אותך". הוא רגיל להגיד את זה לכל אחד. אלא שאז הפכו המילים למעשים. הוא באמת הרג אותו.
כל מי שצופה בתקרית הזו מזדעזע, אבל זה נכון במיוחד לגבי כדורגלנים עצמם. כי כל שחקן, ללא יוצא מהכלל, מדמיין את עצמו במקומו של דה מיגל. הנה לכם כדורגלן רגיל לחלוטין, בינוני מינוס, שבילה את רוב הקריירה בליגה השלישית והצליח לטפס לקראת גיל 30 לליגה השנייה. כבר לא היו לו חלומות גדולים מדי, הוא פשוט נהנה לעשות את עבודתו על המגרש ולהתפרנס. ואז, בגלל פעולה אחת של שחקן יריב, הוא מת. בתו בת השנה נותרה יתומה. ואפילו לא הייתה לו שום אפשרות למנוע את הפגיעה. הוא רץ לכיוון הכדור, ולא יכול היה לברוח מהברך של אובונו, שטסה לעברו. אצל כל שחקן, מליאו מסי וקיליאן אמבפה ועד לכדורגלנים חובבים שמשחקים על דשא בוצי בליגה לעובדי מפעלים בצפון תאילנד, זה מקפיא את הדם. כל אחד מהם מפנים שהוא יכול למות על המגרש. הם רואים עדות לכך.
הפינוי של חסוס דה מיגל (רויטרס)אחרי ההלם הראשוני, הם עשויים להתאושש. הם יבינו, שלמרות הטרגדיה של דה מיגל, הסיכוי לכך עדיין קטן ביותר. הוא קלוש. אפשר להמשיך לשחק בלי לחשוב על סכנת מוות. אבל במקביל, בראשו של כל כדורגלן עוברת גם מחשבה נוספת, והיא מפחידה אפילו יותר. הם לא רק מדמיינים את עצמם במקומו של דה מיגל. הם מדמיינים את עצמם במקומו של אובונו. במובן מסוים, זה מפחיד אפילו יותר. אולי הרבה יותר. השוער לא רצה להרוג את דה מיגל, אלא רק לפצוע אותו. עכשיו הוא מרגיש רוצח. וגם זה לא בהכרח ניתן להוכחה ברמה הפלילית, כל העולם חושב שהוא רוצח. הוא יצטרך לחיות עם התווית הזו ועם האשמה הזו עד יומו האחרון. ואין לדעת איך הוא יהיה מסוגל להתגבר על זה.
מהמחשבה הזו, כדורגלנים רבים לא יתאוששו. היא מזעזעת יותר ממחשבה על מוות. כל הבלמים והקשרים האחוריים הקשוחים שנוהגים לאיים על יריביהם ברצח, הבינו היום באופן המזוקק ביותר שיש דבר כזה רצח על המגרש. מובן שיש גם חלאות שישתמשו מעכשיו מאירוע כדי לנסות להפחיד את היריבים עוד יותר. יהיה מי שיגיד: "אם תעביר לי את הכדור בין הרגליים, אתה תגמור כמו דה מיגל". אבל הם יהיו מעטים יחסית. הרוב – אנשים שפויים פחות או יותר, לא יעזו יותר להוציא את המילים האלה מהפה. חשוב מכך, הם לא יעזו יותר לבצע עבירות מסוכנות באמת. תקדים אובונו ודה מיגל ישמש עבורם תמרור אזהרה. אף אחד לא רוצה למות על המגרש, אבל אף אחד גם לא רוצה להפוך לרוצח. לפעמים אין לך שליטה כשאתה הופך לקורבן, אבל תמיד יש לך שליטה כשאתה הולך להפוך לפושע. ההבנה הזו תשנה את המשחק.
חסוס דה מיגל (IMAGO)זה יכול היה לקרות על במה גדולה הרבה יותר לפני 44 שנים, גם על כך אדמת ספרד (אם כי קצת ביזארי לקרוא לטנריפה "אדמת ספרד"). העבירה של אובונו, עם הברך קדימה, מזכירה מאוד את הפגיעה של השוער הגרמני, טוני שומאכר, במגן הצרפתי, פטריק באטיסטון, בתחילת המחצית השנייה בחצי גמר מונדיאל 1982. עוצמת הפגיעה הייתה חריגה, באטיסטון התמוטט על הקרקע, וחבריו חששו מהרע מכל.
בספרו האוטוביוגרפי, שיחזר מישל פלאטיני כיצד חשב שבאטיסטון כבר מת. אלא שהוא לא מת. המשחק נמשך כסדרו אחרי שהמגן הורד על אלונקה, והוא היה מרתק ביותר. למעשה, היה זה אחד המשחקים האיכותיים והדרמטיים ביותר בתולדות גביע העולם. צרפת הובילה 1:3 בהארכה, גרמניה השוותה ל-3:3, ושומאכר היה הגיבור הגדול בניצחון בפנדלים. על העבירה הברוטלית שלו, הוא לא ספג אפילו כרטיס צהוב, ובגרמניה הגדירו אותו כאחד הגיבורים החיוביים הגדולים של העלייה לגמר.
חסוס דה מיגל (בינה מלאכותית)וכך, הפכה הפגיעה של שומאכר לסוג של הערת שוליים בתסריט מורכב וגדול יותר. שומאכר המשיך לקריירה מפוארת, והפך לדמות שנויה במחלוקת במולדתו דווקא אחרי שחשף שימוש בחומרים אסורים בספר שערורייתי מאוד שכתב. לו באטיסטון היה מת, גורלו היה שונה לחלוטין, אבל למזלו זה לא קרה. הרתעה לא נוצרה אז, אבל עכשיו היא תיווצר, גם אם הטרגדיה התרחשה בליגה הספרדית השנייה ולא בחצי גמר גביע העולם. בעידן האינטרנט והרשתות החברתיות, זה לא ממש משנה. כולם רואים את הכל. הכדורגל לא ישתנה כי שחקנים יחששו למות כמו דה מיגל. הוא ישתנה כי רובם המוחלט לא ירצה להיות בתפקיד של אובונו. וזה יהיה שינוי לטובה, ללא קשר לפתרון הסוגיה המשפטית החשובה שתזכה לדיון מעמיק מאוד.