רק לפני כמה חודשים נדמה היה שהיחסים בין פרנקי דה יונג להאנזי פליק הגיעו לנקודת שפל. פציעה נוספת, מחלוקת סביב תהליך השיקום, סרט קפטן שנלקח ממנו ולא מעט סימני שאלה לגבי עתידו המקצועי. אלא שבשבועיים האחרונים הקשר ההולנדי בן ה-29 הצליח לעשות משהו שלא רבים האמינו שיקרה: לגרום אפילו למבקריו הגדולים ביותר להעריך אותו מחדש. ארבע עמדות שונות, נכונות להקריב מעצמו למען הקבוצה והופעה יוצאת דופן דווקא כמגן ימני מול אתלטיקו מדריד, הפכו אותו לאחד הסיפורים המעניינים ביותר בברצלונה. ומאחורי הקאמבק הזה מסתתר סיפור גדול בהרבה מכדורגל.
מעטים השחקנים שעוררו בשנים האחרונות ויכוחים סוערים כל כך בקרב אוהדי ברצלונה כמו דה יונג. עבור חלקם הוא אחד הקשרים האיכותיים והאינטליגנטיים בעולם, שחקן שמעניק לקבוצה שליטה, שקט ויכולת להשתחרר מלחץ. עבור אחרים, מדובר בכדורגלן שהגיע עם ציפיות עצומות, אך מעולם לא באמת סיפק את הסחורה. הפציעות החוזרות, בעיקר אלו שהגיעו במהלך משימותיו בנבחרת הולנד, רק הגבירו את הביקורת. אלא שאם יש דבר אחד שקשה לערער עליו, לפחות בתקופה האחרונה, זו המחויבות שלו למועדון.
הטענות נגד ההולנדי מוכרות היטב. הוא כמעט לא כובש שערים, אינו מספק מספרים יוצאי דופן של בישולים ולמרות היותו קשר יצירתי, מעולם לא הוביל את טבלאות המבשלים. במבט שטחי על הנתונים, אפשר אפילו לקבל את הרושם שמדובר בשחקן שלא משפיע מספיק על המשחק. אבל למרבה המזל, כדורגל הוא לא רק מספרים. יש שחקנים שהתרומה שלהם מתבטאת דווקא בדברים שלא תמיד מופיעים בדפי הסטטיסטיקה, ודה יונג הוא אולי אחת הדוגמאות המובהקות לכך.
ניצחון של אופי: בארסה עם מהפך על אתלטיקומי שזקוק להוכחה קיבל אותה ביום ראשון האחרון, בניצחון 1:2 של ברצלונה על אתלטיקו מדריד במטרופוליטנו. המשחק שבו ההולנדי התחיל על הספסל והסתיים כשהוא אחד האחראים המרכזיים לשינוי במומנטום. פליק, שבחר לפתוח עם מארק ברנאל לצד פדרי במרכז המגרש, ראה את קבוצתו מתקשה מאוד במחצית הראשונה, בעיקר באגפים. בהפסקה הוא קיבל החלטה שכמעט איש לא צפה: בריאן פריניאס פינה את מקומו, ודה יונג נכנס לעמדת המגן הימני.
ההחלטה הזו הייתה מפתיעה אפילו עבור מי שמכיר את הגמישות הטקטית של ההולנדי. דה יונג מעולם לא נחשב למגן טבעי, ובוודאי שלא לשחקן שהיית רוצה להציב באגף מול קבוצה כמו אתלטיקו, במשחק שבו המקום הראשון בטבלה מונח על הכף. אלא שפליק זיהה את הבעיה והבין שהפתרון לא בהכרח חייב להגיע משחקן הגנה. הוא היה זקוק למישהו שידע לשמור על הכדור, לספק פתרונות תחת לחץ ובעיקר להחזיר לברצלונה את השליטה שאבדה לה. דה יונג התאים למשימה באופן כמעט מושלם.
45 דקות שהזכירו לכולם מי זה פרנקי דה יונג
הניסוי של פליק הצליח הרבה מעבר למצופה. דה יונג לא שיחק כמגן ימני קלאסי, אלא ניצל את החופש שניתן לו כדי להיכנס למרכז המגרש כאשר ברצלונה החזיקה בכדור. כך הוא יצר יתרון מספרי בקישור, סיפק אפשרויות מסירה נוספות לחבריו ובמקביל סגר את הפרצות באגף שממנו אתלטיקו הצליחה לייצר סכנה במחצית הראשונה. דייגו סימאונה, מצדו, לא הגיב למהלך באמצעות הצבת שחקן כנף מהיר שינסה לנצל את חוסר הניסיון של ההולנדי בעמדה, והשאיר באזור את אלכס באאנה, שחקן שהאיכויות שלו מבוססות יותר על טכניקה מאשר על מהירות וכדרור.
פרנקי דה יונג (IMAGO)המספרים של דה יונג באותן 45 דקות היו כמעט בלתי נתפסים. הוא נגע בכדור 74 פעמים, השלים 65 מתוך 67 מסירות, דיוק של 97%, איבד את הכדור שלוש פעמים בלבד וחטף אותו שלוש פעמים. במחצית אחת הוא גם הספיק להוביל את ברצלונה במסירות מדויקות בשליש האחרון של המגרש, עם 22 כאלה, ולהתמקם במקום הרביעי בקבוצה במספר המסירות המוצלחות במשחק כולו, אחת פחות מפדרי, שהשלים 66, ורק מאחורי הבלמים פאו קוברסי וג'רארד מרטין. במחצית המגרש שלו ובמסירות הארוכות הוא שמר על 100% דיוק, נתון שממחיש עד כמה היה מדויק ובטוח בכל פעולה.
אבל גם כאן, המספרים מספרים רק חלק מהסיפור. כאשר אריק גארסיה נכנס ודה יונג עבר בחזרה למרכז המגרש לצד פדרי, ברצלונה השתלטה לחלוטין על המשחק. השניים החלו להניע את הכדור בסבלנות, להשתחרר מהלחץ של אתלטיקו ולכפות על שחקניו של סימאונה לרדוף אחריהם. ההולנדי ידע מתי להאיץ, מתי לעצור, מתי לשבור קו לחץ באמצעות תנועה קדימה ומתי פשוט למסור הצידה כדי להרגיע את המשחק. לפתע, אותה ברצלונה שנראתה פגיעה במחצית הראשונה הפכה לקבוצה שכמעט בלתי אפשרי להוציא ממנה את הכדור.
קשה להודות, אבל האלופה היא קבוצה טובה יותר עם פרנקי מאשר בלעדיו. זה פשוט עד כדי כך. אפשר לפקפק לעיתים בתרומתו של הקשר לאורך השנים, אך המשחק במטרופוליטנו הוא בדיוק מסוג המשחקים שצריך להראות לכל מי שלא מבין את חשיבותו. דה יונג כמעט לא ביצע פעולה לא נכונה, לא איבד שליטה בכדור באופן מסוכן והעניק לברצלונה יתרון עצום בזכות היכולת שלו לזהות שטחים ולשמור על קצב המשחק.
הופעה נפלאה מול אתלטיקו. פרנקי דה יונג (IMAGO)רודרי למשל זוכה להערכה עצומה בספרד למרות שגם הוא אינו מרבה לכבוש או לבשל. אולי הבעיה נעוצה בכך שרבים עדיין לא מבינים איזה סוג קשר הוא דה יונג. היכולת שלו לדהור עם הכדור ולשבור קווי לחץ יוצרת לעיתים רושם של קשר התקפי, אבל בפועל הוא מסוגל לתפקד גם כקשר אחורי שמנהל את המשחק מאחור. זו בדיוק הסיבה שברצלונה רכשה אותו מלכתחילה, וזו גם הסיבה שכל מאמן שעבד איתו מצא דרך להשתמש בו.
מהקרע עם פליק ועד לשיקום האמון
אלא שכדי להבין את המשמעות האמיתית של ההופעה מול אתלטיקו, צריך לחזור כמה חודשים לאחור. הקיץ האחרון היה מהקשים בקריירה של דה יונג בברצלונה, ולא רק בגלל הפציעה. הקשר, שסבל מבעיות פיזיות והחמיץ תקופה ממושכת בעקבות קרע ברצועה הצידית הפנימית של הברך במהלך המונדיאל עם נבחרת הולנד, מצא את עצמו גם במרכזו של משבר אמון מול פליק. היחסים בין השניים הידרדרו בעקבות האופן שבו ההולנדי ניהל את מצבו הרפואי, והמתיחות הגיעה עד כדי שלילת סרט הקפטן ממנו.
דה יונג ופליק (IMAGO)דה יונג התעקש לשחק במונדיאל למרות בעיות בקרסול, אך לאחר שנבחרתו הודחה, ובזמן שעדיין סבל מכאבים באזור הרגיש, הוא בחר לצאת לחופשה במקום להגיע למתחם האימונים של ברצלונה ולהיבדק על ידי הצוות הרפואי. ההחלטה הזו הכעיסה מאוד את פליק, שציפה מהשחקן לגלות אחריות גדולה יותר כלפי המועדון. במהלך ההכנה לעונה הגרמני אף חייב אותו להצטרף לנסיעות הקבוצה, למרות שהיה ברור שלא יוכל לשחק בשל תהליך ההחלמה.
המחלוקת לא הסתיימה שם. הצוות הרפואי של ברצלונה המליץ לדה יונג לעבור ניתוח, אך ההולנדי העדיף טיפול שמרני ולהימנע מכניסה לחדר הניתוח. המתיחות הלכה וגברה, ובשלב מסוים היה נדמה שהיחסים בין השחקן למאמנו הגיעו למבוי סתום. אלא שאז התקיימה שיחה בין השניים, שיחה שהתבררה בדיעבד כאחת מנקודות המפנה החשובות ביותר של העונה מבחינתו של הקשר.
דה יונג התחייב בפני פליק לעשות הכול כדי לחזור חזק יותר, והפעם גם המעשים גיבו את המילים. הוא החל לבצע אימונים כפולים, הגיע לבדיקות רפואיות בתדירות גבוהה ואף התייצב במתחם האימונים בימים שבהם יתר השחקנים נהנו מחופשה. פליק, שמייחס חשיבות עצומה למשמעת, למחויבות ולעבודה קשה, הבחין בשינוי. בהדרגה הוא החל להחזיר להולנדי את האמון שאבד, עד שהקשר שב להיות אחד השחקנים שעליהם המאמן מוכן להישען ברגעים הקשים ביותר.
החזיר את האמון. דה יונג (IMAGO)אחרי המשחק מול אסטון וילה בליגת האלופות, שבו שותף במשך 20 דקות, דה יונג כבר נשמע כמו שחקן שהותיר את התקופה הקשה מאחוריו. "אני מרגיש מצוין, חזק מאוד, עם הרבה רצון ומוטיבציה", אמר. אלא שהשינוי האמיתי לא התבטא רק בכושרו הגופני, אלא גם בנכונות שלו לקבל כל משימה. בתחילת העונה הוא אף נאלץ להכחיש דיווח שלפיו סירב לשחק מול אתלטיקו מדריד בעמדה שאינה טבעית עבורו. "זה מעולם לא היה כך, אני משחק בכל מקום שבו צריכים אותי. הדבר היחיד שאמרתי הוא שלא הרגשתי טוב מבחינה פיזית ולא יכולתי לשחק 90 דקות", הבהיר אז.
ארבע עמדות בשבועיים, ושחקן אחד שכולם צריכים
מאז שחזר למגרשים, דה יונג הפך לשחקן הכלבו של פליק. בשלושת משחקי הליגה שבהם שותף הוא צבר 143 דקות בלבד, 16 מול ריאל מדריד, 82 מול אלאבס ו-45 מול אתלטיקו, אבל הספיק לשחק בשלוש עמדות שונות. בקלאסיקו הוא שולב בקישור, מול אלאבס פתח כבלם לצדו של קוברסי, ובמטרופוליטנו הוצב כמגן ימני לפני שחזר למרכז המגרש. אם מוסיפים לכך את תפקודו כקשר התקפי בשלבים מסוימים של הקלאסיקו ואת דקותיו כקשר מרכזי מול אסטון וילה, מתקבלת תמונה יוצאת דופן: ארבע עמדות שונות בתוך שבועיים, בתקופה שבה הוא עדיין מנסה לחזור לכושר מלא.
הנכונות הזו לא נעלמה מעיניו של פליק. אחרי הניצחון על אתלטיקו, המאמן חשף שהמהלך המפתיע תוכנן מראש, לפחות כאפשרות. "דיברתי עם פרנקי לפני המשחק ושאלתי אותו אם הוא יכול לשחק 15 דקות כמגן, עד שברנאל יתעייף. הוא אמר שאם הקבוצה צריכה אותו, הוא מוכן", סיפר הגרמני. עבור פליק, שנוהג לשוחח עם שחקניו לפני שהוא מבצע שינויים טקטיים משמעותיים, התשובה הזו הייתה חשובה לא פחות מהיכולת שהציג ההולנדי על הדשא.
הרוויח אס חדש. פליק (IMAGO)גם צ'אבי, שמאמן כיום את נבחרת הולנד ומכיר היטב את דה יונג מהתקופה המשותפת שלהם בברצלונה, התייחס לשינוי העמדה. "מול אתלטיקו הוא שיחק כמגן. זה לא מה שאני מתכנן עבורו, למרות שגם אני הצבתי אותו כבלם בברצלונה. אבל מה שברור לי הוא שפרנקי שחקן ברמה הגבוהה ביותר, שיכול לשחק בכל עמדה, כקשר אחורי, כקשר מרכזי...", אמר המאמן הקטלוני. הדברים שלו ממחישים עד כמה הגמישות של ההולנדי אינה תגלית חדשה, אלא תכונה שהמאמנים שעבדו איתו מכירים כבר שנים.
אין ספק שהשבועיים האחרונים היו המוזרים ביותר בקריירה המקצוענית של דה יונג. שההולנדי הצליח לייצר דבר שנראה כמעט בלתי אפשרי: הסכמה בין מבקריו הגדולים לתומכיו הנלהבים. הראשונים שיבחו את הנכונות שלו להקריב מעצמו ולשחק בעמדה שעלולה הייתה לחשוף אותו לביקורת קשה במקרה של כישלון, בעוד האחרונים ראו בהופעה מול אתלטיקו הוכחה נוספת לכך שאי אפשר לוותר על האיכויות שלו. ובכל זאת, גם אחרי התצוגה המרשימה, הדרך להרכב אינה מובטחת. פדרי נמצא בכושר מצוין, רודרי צפוי לשוב מהפציעה, מארק ברנאל מעניק לקבוצה איכויות אחרות וגם גאבי עדיין נחוש להחזיר לעצמו מקום משמעותי ברוטציה.
ייתכן שדה יונג לא ישחק שוב כמגן ימני. שחקני ההגנה הפצועים חוזרים בהדרגה, ופליק עצמו יודע שהעמדה הטבעית של ההולנדי נמצאת במרכז המגרש. אבל יכול להיות שדווקא הניסוי החד פעמי הזה שינה משהו עמוק יותר. דה יונג, שכבר לא צריך להוכיח שהוא יודע לשחק כדורגל, הראה שהוא מוכן להילחם על מקומו גם בדרכים אחרות, בלי להתעקש על עמדה, בלי לדרוש מעמד מיוחד ובלי לחשוש לקחת אחריות. אחרי קיץ שבו איבד את סרט הקפטן ואת אמונו של המאמן, הוא הצליח להחזיר לעצמו את שניהם במובן החשוב ביותר, גם אם הסרט עצמו לא חזר לזרועו. בסופו של דבר, אולי זו האמת הפשוטה ביותר על פרנקי דה יונג: לא תמיד צריך לכבוש, לבשל או לספק רגע של קסם כדי להיות השחקן שמשנה משחק. לפעמים מספיק להיות זה שמחזיר לקבוצה את השליטה, בדיוק כשהיא זקוקה לה יותר מכל.