"אני מקדיש את הניצחון הזה לאלה שהאמינו בנו, וגם לאלה שלא האמינו. אמרו שיש לנו סיכוי של 7 אחוזים להמשיך", כך אמר תאפלו מאסקו אחרי שהבקיע את שער הניצחון המכונן של דרום אפריקה על דרום קוריאה. הבפאנה בפאנה שרדו את שלב הבתים במונדיאל לראשונה בתולדותיהם, הרי אפילו בטורניר הביתי ב-2010 הם סיימו את דרכם בתום 3 משחקים בלבד. והם עשו זאת באופן ממש לא צפוי, כי על הנייר זו לא הייתה אמורה להיות נבחרת היסטורית. רחוק מכך.
הפרשנים הספידו אותה כבר אחרי ההפסד 2:0 למקסיקו במשחק הפתיחה, בו היא הפגינה יכולת ירודה בכל המערכים, ואף ספגה שני כרטיסים אדומים. אחרי שספגה שער מוקדם מול צ'כיה במשחקה השני, היה ברור שזה הולך להיות טורניר מביך מבחינת הדרום אפריקנים. אלא שאז הגיע הקאמבק. פנדל מקרי לחלוטין מול הצ'כים בגין נגיעת יד לא מכוונת של פאבל שולץ העניק לבפאנה בפאנה תיקו 1:1, והמבקרים טענו כי החבורה בצהוב נמנעה עם המון מזל מסיום הטורניר עם אפס נקודות. דרום קוריאה הייתה אמורה לטייל לניצחון קליל באצטדיון בליון. במקום זאת, היה זה מאסקו שחגג, ואין שחקן שמסמל את התקומה של דרום אפריקה כנגד כל הסיכויים טוב יותר ממנו.
כי מאסקו כלל לא היה אמור להיות בסגל. בחירתו של המאמן הוגו ברוס לקחת אותו לטורניר הדהימה רבים בדרום אפריקה, כי הקיצוני בקושי שיחק במשך יותר משנתיים. מאז ינואר הוא ניסה לשקם את הקריירה בהשאלה במדי א.א.ל לימסול שחוותה עונה גרועה בליגה הקפריסאית, הסתפקה בפלייאוף התחתון ודורגה במקום השמיני בטבלה הסופית. אפילו בסטנדרטים אלה מאסקו לא בלט – הוא לא היה שחקן הרכב בטוח בלימסול, והבקיע פעמיים בלבד ב-15 משחקים בכל המסגרות. הרעיון שדווקא הוא יהפוך לגיבור לאומי היה מופרך ביותר, ובמשחק מול מקסיקו הוא צפה מהספסל, אבל הנה לכם – מעכשיו יזכרו את שמו לנצח נצחים, והקיצוני בן ה-22 קיבל את הפיצוי על תקופה ארוכה מאוד של תסכול וייאוש.
עבר תקופה לא קלה. מאסקו (רויטרס)ברוס, המאמן הבלגי הוותיק שעובד בדרום אפריקה מאז 2021, עקב אחרי התפתחותו של מאסקו מתחילת הקריירה שלו. היא החלה לפני 5 שנים במדי סופרספורט יונייטד, והוא משך תשומת לב בעיקר בזכות המהירות המסחררת באגף. ניתן היה לראות שיש לו פוטנציאל, גם אם הוא השתמש רק ברגלו השמאלית, לא הפגין יציבות, לא הבקיע מספיק ולא הצטיין בקבלת ההחלטות. מאמלודי סנדאונס, המועדון המוביל בדרום אפריקה, החתים את הכישרון הצעיר ביולי 2023. בחלוף מספר חודשים, הוא כבר נבחר לשחקן המצטיין במהדורה הראשונה והיחידה של טורניר מוזר בשם ליגת הכדורגל האפריקנית בו השתתפו 8 קבוצות מובילות ביבשת. מאסקו הבקיע פעמיים, כולל בחצי הגמר מול אל אהלי המצרית, וחייך מאוזן לאוזן אחרי כאשר הצטלם עם הפרס.
אז ברוס לקח אותו לאליפות אפריקה בתחילת 2024 על תקן שחקן מחליף שאמור להוסיף אנרגיות ומהירות בדקות האחרונות. לשם כך הוא נזרק למערכה גם ברבע הגמר מול כף ורדה, אבל הקרב המאופס התארך ונכנס להארכה, ובדקה ה-114 התרחשה הטרגדיה של מאסקו. הוא קרע את שריר הירך, סיים את הטורניר בדמעות, ומאז לא הצליח להתאושש מהפציעה. אנשי מאמלודי סנדאונס ציפו כי יחזור לכשירות מלאה לקראת עונת 2024/25, אך זה ממש לא קרה. מאסקו הצליח ליטול חלק במשחקים ספורים כמחליף, לא היה בסגל במשך רוב השנה, ובשלב מסוים אף נשלח להתאמן עם קבוצת המילואים. האוהדים שכחו מקיומו, והוא הפך ללא רלוונטי.
“האש שבי כבתה, אני מרגיש ריק מבפנים”
באוגוסט 2025 פרסם השחקן הצעיר פוסט באינסטגרם בו חשף שהוא נוגע בדיכאון. "אני לא יודע מתי זה התחיל, אבל האש שבי כבתה. אני עדיין מתאמן קשה ונלחם, אבל מרגיש ריק מבפנים. המשחק שמילא את הנפש שלי באושר מרגיש שונה עכשיו. הוא כבד יותר, קר יותר. זה כאב מוזר כשאני נותן את הכל ולא רואים אותי. אני מכריח את עצמי להמשיך ללכת, אבל הביטחון העצמי מתחיל להתפרק, השמחה נעלמת, ואני כבר לא האדם שהייתי. הרעב, ההתלהבות, האהבה לתחרות – הכל מתפוגג. התקווה מרגישה רחוקה ממני, ואני תוהה אם אוכל לחזור אי פעם למקום בו הייתי. החלק הקשה ביותר הוא ללכת לאימונים בכל יום ולהתפלל שאחזור לעצמי", הוא כתב.
במאמלודי סנדאונס לא עזרו לו להשתקם. בשלהי 2025 לא שיחק מאסקו כמעט בכלל, ואיש לא העלה בדעתו שהשתתפות במונדיאל יכולה להוות אופציה. אף קבוצה בדרום אפריקה לא התעניינה בו, מצבו הפיזי הוטל בספק גדול, ומצבו המנטלי היה קטסטרופלי. ההשאלה בינואר לקבוצה צנועה בקפריסין עברה מתחת לרדאר כי מעטים מאוד התעניינו בגורלו. לימסול הימרה עליו בין היתר בזכות ההמלצה של לותר סינג, קיצוני דרום אפריקני נוסף שכבר שיחק במדיה. סינג המנוסה לקח מיד את מאסקו הצעיר תחת חסותו, עזר לו להתאקלם באי ולהאמין בעצמו קצת יותר. כבר במשחקו השני בלימסול הבקיע מאסקו שער ניצחון נאה לרשת אומוניה ניקוסיה ברבע גמר הגביע וקיבל כותרות ראשונות חיוביות. השיקום החל.
מאסקו (מימין) במדי מאמלודי סנדאונס (רויטרס)ממש אי אפשר לומר כי מאסקו הפגין יכולת עילאית בחודשים בקפריסין. הוא השלים 90 דקות פעם אחת בלבד, החמיץ את רוב המצבים אליהם הגיע, והקבוצה שקעה במעמקים. ובכל זאת, ברוס החליט להמר עליו. הבלגי זכר את הופעותיו המבטיחות באליפות אפריקה לפני שנתיים וחצי, וסבר שיהיה לו מה לתרום בגביע העולם. האושר של מאסקו לא ידע גבול. הוא כבר ראה את הקריירה שלו מתרסקת, ולפתע הגשים את החלום הכי גדול שלו – השתתפות במונדיאל. הוא היה בן 6 כאשר דרום אפריקה אירחה את הטורניר והתאהב במשחק אז. כעת, בחלוף 16 שנה, הוא היה חלק ממנו למרות שלא שותף כלל במוקדמות.
הפרשנים לא הבינו למה שחקן שמושאל לקפריסין ראוי להזדמנות. הם הבינו את התוכניות של ברוס עוד פחות כאשר הוא פתח מול מקסיקו במערך ללא קיצונים כלל בהתקפה. אלא שאז חל השינוי, ונגד צ'כיה נשלח מאסקו להרכב באגף הימני. בתקשורת קטלו את הבלגי וטענו כי הוא לא מתאים לשחק מימין ובא לידי ביטוי רק משמאל, אבל ברוס חשב אחרת. הלילה שוב פתח מאסקו מימין, והמשחק של דרום אפריקה היה הרבה יותר מסודר בהשוואה לשני המחזורים הראשונים. ואז הוא הבקיע. בשמאל, כמובן.
מאסקו (משמאל) אחרי השער (IMAGO)מי היה מאמין? בכל הקריירה עד הלילה היו למאסקו 10 שערים בכל קבוצותיו. השער מספר 11 בחייו הוא אחד החשובים בתולדות האומה הדרום אפריקנית. הוא כמעט נעלם והתרסק, ועכשיו הוא גיבור לאומי. "רגעי השפל קשים מאוד, ורגעי האושר מדהימים", אמר מאסקו כאשר התכונן למונדיאל. גם הוא לא דימיין עד כמה רגע השיא שלו יהיה מדהים.