סוזן הורמן מעולם לא חלמה להיות רופאה, בטח שלא לעבוד בכדורגל או למצוא את עצמה במונדיאל. אבל סדרת החלטות מקריות הובילה אותה עד לתפקיד ראש המערך הרפואי של נבחרת קוראסאו, מה שהפך אותה לאישה היחידה מבין 48 ראשי הצוותים הרפואיים של הנבחרות בטורניר. בראיון ל’מארקה’ סיפרה על המסע הייחודי שלה, על הדרך שעברה בריאל מדריד ועל המאבק המתמשך לשבור מחסומים בעולם שנשלט ברובו על ידי גברים.
הדרך הבלתי צפויה לצמרת הכדורגל
"כשהייתי בת 16 או 17 לא ידעתי מה אני רוצה לעשות. אהבתי הרבה תחומים, והיו לי ציונים טובים, אז חשבתי לעצמי, 'למה לא לנסות ללמוד רפואה?'". גם הכדורגל הגיע במקרה, לאחר שמנתח טראומה בבית החולים שבו עבדה הציע לה להצטרף למועדון ההולנדי גו אהד איגלס. "אף פעם לא חשבתי שאעבוד בכדורגל, אבל החלטנו לנסות. אחרי השנה הראשונה כבר מוניתי לראש המערך הרפואי". משם הדרך הובילה אותה ל-PSV, ובהמשך גם לריאל מדריד.
בריאל מדריד נקראה תחילה לסייע בהקמת המעטפת הרפואית של קבוצת הנשים לאחר רכישת טאקון ב-2019, וב-2020 הצטרפה באופן רשמי למועדון. "התקשרו אליי כדי לעזור לקבוצת הנשים, בשבילי זה המועדון הטוב בעולם. למדתי שם כל כך הרבה. היו לנו כל המשאבים שרק אפשר לחלום עליהם. מכשיר MRI ממש ליד המגרש, זה חלום עבור כל מי שעוסק ברפואת ספורט". לאחר שעבדה עם קבוצת הנשים, היא השתלבה גם בצוות של קבוצת הגברים.
“שמעתי 1,000 פעמים – ‘לא רוצים כאן אישה’”
אלא שהדרך לא הייתה פשוטה. "שמעתי אלף פעמים במהלך הקריירה שלי: 'לא, את אישה, את לא יכולה להיות בקבוצת הגברים. אנחנו לא רוצים אישה כאן'. הצעד הראשון, רק שיקבלו אותך, הרבה יותר קשה עבור אישה". למרות זאת, היא סירבה להישבר. "תמיד ניסיתי לעשות את הכי טוב שאני יכולה. אם הבנתי שלא אתקדם במקום מסוים, אמרתי לעצמי שזה פשוט לא המקום בשבילי. יש עוד אלף מקומות אחרים ואחפש את ההזדמנות הבאה".
גם ההצטרפות לנבחרת קוראסאו הגיעה במקרה. לאחר שהנבחרת העפילה למונדיאל, הרופא הראשי נאלץ לעזוב בעקבות מחלתה הקשה של בתו, והוא ורופא נוסף המליצו עליה כמחליפתו. "דיברתי עם אנשים כדי להבין איך הנבחרת מתנהלת, ובסוף אמרתי: הולכים על זה". הורמן מספרת כי החיבור לנבחרת הקטנה, שמגיעה ממדינה של כ-150 אלף תושבים בלבד, היה מיוחד. "זה כמו שעיר קטנה תעפיל למונדיאל. קשה בכלל לתפוס את זה".
במפגש של פיפ"א עם הרופאים מכל 48 הנבחרות במרץ האחרון, אחד המשתתפים בירך אותה על כך שהיא האישה היחידה בתפקיד. "הסתכלתי סביבי ואמרתי, 'נכון, בכלל לא שמתי לב'. מבחינתי זה כבר רגיל, כל 47 האחרים היו גברים". היא מקווה שהסיפור שלה יעודד נשים צעירות לבחור במקצוע ולהאמין בעצמן. "חשוב לספר את הסיפורים האלה, כי הם שוברים מחסומים. אם את טובה במה שאת עושה ועושה את העבודה כמו שצריך, מגיעה לך ההזדמנות להיות שם". גם לגבי העתיד היא לא מציבה לעצמה יעד מוגדר. "מעולם לא היה לי חלום הבא. אני פשוט עושה את מה שאני אוהבת, משקיעה את כל כולי, ואז מחכה לראות לאן הדרך תיקח אותי".