ארדה גולר נלחם ליד דגל הקרן במהלך המשחק האחרון מול ארצות הברית הבוקר (שישי). הוא הרוויח את הכדור, עבר שני שחקנים על שטח של מטבע בהטעיה מבריקה, וכך החל את המהלך הקבוצתי הנאה שהוביל לשער הניצחון של טורקיה. 2:3 דרמטי – כך הסתיים הקמפיין שלהם במונדיאל 2026. הם חגגו כאילו המשיכו הלאה, למרות שוגרלם נגזר כבר אחרי שני ההפסדים לאוסטרליה ולפרגוואי. ואין ספק שהם נפרדו בטעם של עוד. טורקיה תחסר לחובבי הכדורגל בהמשך הטורניר.
מבחינה פוליטית, ההדחה של הטורקים והאכזבה של רג'פ טאיפ ארדואן בהחלט עשויות לשמח מאוד. מבחינה ספורטיבית, זה כבר סיפור אחר. טורקיה תורמת לכל טורניר המון צבע ותשוקה, ולסגל הנוכחי יש פוטנציאל מרשים מאוד. זה הוכח עוד ביורו 2024, שם העפילה החבורה של המאמן האיטלקי וינצ'נצו מונטלה לרבע הגמר, ואף הובילה בשלב זה על הולנד לפני שנכנעה למהפך דרמטי במשחק קצבי ומרתק.
הטריו שהיה אמור להוביל את הנבחרת
ארדה גולר, שהתחשל בשנתיים שחלפו מאז בריאל מדריד ותפס מקום של קבע בהרכב בעונה החולפת, היה מסוגל להיות אחד הכוכבים המרכזיים בגביע העולם, לצד קנאן יילדיז – אחד השחקנים המרכזיים ביותר של יובנטוס. תוסיפו את הקאן צ'להאנולו, הנווט של אינטר שהגדיר את עצמו לא מכבר בשחצנות אופיינית כשחקן הטוב ביותר בעולם בתפקידו, ותקבלו טריו שהיה אמור להוביל את טורקיה רחוק על הבמה הגדולה.
מיגל אלמירון בתאקל חזק על ארדה גולר (רויטרס)עד כמה רחוק? באיסטנבול וברחבי המדינה דיברו המון על המונדיאל הקודם של הטורקים ב-2002, בו הם הרחיקו עד חצי הגמר וסיימו במקום השלישי. זה היה עוד לפני שארדה גולר וקנאן יילדיז נולדו, והנבחרת לא הצליחה להעפיל לגביע העולם מאז. כעת החלום היה לפחות לשחזר את הקמפיין ההוא, והציפיות היו בשמיים. שיירה חסרת תקדים של מכוניות ליוותה את האוטובוס שהסיע את המשלחת לשדה התעופה בדרכו לארצות הברית, והאירוע הועבר בשידור ישיר בטלוויזיה. זה היה מרגש, אך השחקנים חשו גם לחץ. המון לחץ.
טורקיה של מונדיאל 2002
זה המצב התמידי בטורקיה. כוכבי הסגל של 2002 מספרים שהפסד לברזיל במשחק הפתיחה בשלב הבתים גרם לגל ביקורת עצום בתקשורת הטורקית. היו שהגדירו את הכדורגלנים כבוגדים בגלל הפסד לברזיל במחזור הפתיחה. טורקיה הובילה אז משער של חסן שאש המיתולוגי, אבל רונאלדו הישווה בתחילת המחצית השנייה, וריבאלדו הבקיע את שער הניצחון המאוחר בפנדל. בסך הכל הפסד 2:1 במשחק טוב ליריבה מצוינת, במשחק הראשון של טורקיה במונדיאל מאז 1954. אפשר היה לשמוח ולצפות למשחקים הבאים מול קוסטה ריקה וסין, אשר אכן הובילו בסופו של דבר להעפלה לשמינית הגמר, אבל הקהל בטורקיה לא הפגין סבלנות. הוא זעם.
קנאן יילדיז מנסה לשמור על הכדור (רויטרס)חוסר ניצול המצבים בהיעדר סקורר אמיתי
וזה האתגר המרכזי של הטורקים בכל משחק חשוב. המחיר הפסיכולוגי של הכישלון גבוה מאוד, והפחד ממנו עלול לשתק. סוג של נבואה שמגשימה את עצמה. הרגליים רועדות. הדיוק נפגע. כל החמצה מגדילה את הסיכוי שההתקפה הבאה תסתיים בהחמצה נוספת. 75 אחוזי החזקת כדור היו לטורקים במשחקים מול אוסטרליה ופרגוואי. הם ייצרו 62 נסיונות בעיטה, ו-13 כדורים הלכו למסגרת השער של היריבות. 20 קרנות היו להם בשני המשחקים האלה. כל זה לא הניב אפילו שער אחד. אוסטרליה ניצחה 0:2, פרגוואי כבשה בדקה ה-2 ושמרה על 0:1 בשיניים למרות ההרחקה של מיגל אלמירון עוד במחציתה ראשונה. בזבזנות כזו הייתה חסרת תקדים בתולדות גביע העולם, לפחות מאז החלו המדידות הסטטיסטיות ב-1966.
אחת הסיבות לחוסר היכולת לשים את הכדור ברשת בשני המשחקים המסתכלים האלה היא היעדר חלוץ מרכזי טבעי ברמה הבינלאומית הגבוהה. קרם אקטורקוגלו נמוך הקומה הוא שחקן לא רע, אך לא עונה על ההגדרה של סקורר אמיתי. הגיבוי שלו היה דניז גול הצעיר, לו עדיין חסר נסיון, ובו השתמש מונטלה רק כמחליף – בעיקר בקרב מול פרגוואי בו החמיץ החלוץ הזדמנות מצוינת. אתמול פתח בחוד באריש אלפר יילמאז, אבל הוא בכלל שחקן אגף בהכשרתו. כוכב בסגנון הקאן שוקור ממש לא היה מזיק לטורקיה, ושוב צפים הזכרונות מ-2002.
ארדה גולר במאבק (רויטרס)מעניין לציין, אגב, כי נוסטגליה עלולה לרמות. שוקור, שענד את סרט הקפטן לפני 24 שנה, עשה עבודה טובה לפרקים במונדיאל ההוא, אבל הבקיע רק שער אחד. כן, רק אחד – וגם זה במשחק מול דרום קוריאה על המקום השלישי. הכובש הטורקי המצטיין אז היה אילהאן מנסיז, שפרץ לתודעה כנגד כל התחזיות, והבקיע את שער הניצחון הדרמטי מול סנגל ברבע הגמר. אומיט דבאלה הכניע את יפן בשמינית הגמר. חסן שאש היה דומיננטי כמעט בכל מהלך. הקאן שוקור השתלב בסגנון קבוצתי מאוד, וממש לא סחב את הנבחרת על גבו. וגם ללא סקורר מוכח כמוהו, הייתה טורקיה יכולה להצליח מאוד במונדיאל הנוכחי בזכות הקבוצתיות.
הנבחרת לא הפגינה חוסן מנטלי ראוי
לחוסר מזל טהור הייתה השפעה, ומונטלה התלונן עליו רבות אחרי שני ההפסדים, אבל זה לא העיקר. טורקיה לא הייתה תכליתית מספיק, לא ניצלה את נקודות החוזק שלה, וכשלה אפילו במצבים הנייחים על אף שהייתה אמורה להיות אחת הנבחרות המסוכנות במונדיאל בהיבט זה בזכות ארדה גולר והקאן צ'לחנוילו. היא לא הפגינה חוסן מנטלי ראוי, ופחדה מהצל של עצמה מול יריבות אותן הייתה אמורה על הנייר להביס. מבחינת כישרון טהור, הסגל הטורקי עולה על אוסטרליה ופרגוואי, השחקנים ידעו את זה. היה להם קשה נפשית לשנות את הגישה כאשר הם נקלעו לפיגור מול שתיהן.
ארדה גולר כובש (רויטרס)המשחק מול ארצות הברית הדגיש את עוצמת הפספוס. במשחק לפרוטוקול, בו כבר לא היה לחץ, טורקיה דווקא ניצלה את המצבים היטב. השחקנים האמינו בעצמם גם אחרי שספגו שוב שער מוקדם מאוד. היו לטורקים 3 בעיטות למסגרת, וכולן הניבו שערים. היו רק שתי קרנות, אבל הן היו מסוכנות. הניצחון הדרמטי הושג למרות 47 אחוזי החזקת כדור בלבד. מובן שהכל היה נראה אחרת לו ארצות הברית לא הייתה מבטיחה את המקום הראשון מראש. האמריקאים נתנו לטורקים לשחק, גם אם השתוקקו לשמור על מאזן מושלם. ובכל זאת, הטורקים גילו אופי, שיחקו עם ניצוץ בעיניים, והשער האחרון שלהם היה פשוט נהדר מכל הבחינות.
זה היה אקורד סיום מתוק וחמצמץ. מגיע לדור הזה של טורקיה לפחות להשיג ניצחון במונדיאל – הראשון שלהם מאז 2002, ובאופן סמלי למדי התוצאה זהה ל-2:3 על הקוריאנים בקרב על המקום השלישי. חבל מבחינתם, וגם מבחינת אוהדי הכדורגל הנייטרלים, שהם הולכים הביתה ביחד עם הנבחרות החלשות ביותר, כמו קטאר, קוראסאו, ירדן, האיטי וטוניסיה האומללה. טורקיה ממש לא הייתה אמורה להיות ברשימה הזו, אבל אפשר להסתכל גם על ההיבטים החיוביים. ארדה גולר וקנאן יילדיז יקבלו כעת יותר זמן מנוחה כדי להתכונן לעונה הבאה.