שלב הבתים הארוך והמתיש ביותר בתולדות גביע העולם הסתיים. במשך יותר משבועיים שיחקו 48 נבחרות כדי להדיח 16 בלבד מהן, וזה הזמן לסכם את האירוע שנפכה עלינו על ידי פיפ"א שלא רואה את טובת הכדורגל לנגד עיניה בשום אופן.
אף נבחרת גדולה לא עמדה בסכנה מינימלית
במונדיאלים הקודמים היו המון דרמות וסנסציות בהשתתפות הנבחרות המובילות, וחלקן נכשלו בשלב הבתים. גם אלופות העולם המכהנות הלכו הבית בתדירות גבוהה מאוד בשלב הבתים – צרפת ב-2002, איטליה ב-2010, ספרד ב-2014, גרמניה ב-2018. היו בתי מוות מרתקים בהם היה מתח עצום בהשתתפות אימפריות עד הרגע האחרון. ארגנטינה, שהייתה הפייבוריטית לזכייה ב-2002, הודחה בשלב הבתים כאשר אנגליה ושבדיה הקדימו אותה. גרמניה עפה לא רק ב-2018, אלא גם ב-2022. איטליה ואנגליה הודחו בצוותא מאותו בית ב-2014, וגם פורטוגל כשלה באותו טורניר. את הרשימה הזו אפשר להמשיך.
והפעם? הנבחרות הכי "גדולות" שסיימו את דרכן במפתיע בתום 3 משחקים הן טורקיה ואורוגוואי, ועם כל הכבוד להן זה פשוט לא חשוב מספיק. ארגנטינה, צרפת, ספרד, אנגליה, ברזיל, גרמניה, פורטוגל, ואפילו הולנד ובלגיה, שייטו כולן לשלב הבא ללא דאגות כלשהן. כולן פרט לפורטוגל סיימו במקום הראשון בבית. לכולן ביחד יש הפסד אחד במצטבר, והוא שייך לגרמניה שהפסידה לאקוואדור במשחק לפרוטוקול מבחינתה כאשר מקומה בפסגה כבר הובטח מתמטית. לחלקן היו תקלות זניחות בדרך בדמות תוצאות תיקו מול יריבות נחותות על הנייר, אך זה לא השפיע על דבר. זה מה שהמארגנים רצו, וזה היה משעמם להחריד.
ליאו מסי, הגדולות שייטו בקלות לשלב הבא (רויטרס)הנבחרות הקטנות לא עשו כמעט כלום
הייתה אמורה להיות התרגשות מהנבחרות שהעפילו לטורניר לראשונה, והיו אמורות להביא איתן גאווה לאומית מיוחדת ולהוסיף צבע. התוצאה הסופית היא אפס ניצחונות לכולן במצטבר. ירדן ואוזבקיסטן נסעו הביתה עם 3 הפסדים ולא הותירו זיכרונות כלשהם. הן נעלמו כאילו היו אוויר. קוראסאו סחטה איכשהו תיקו מאופס מול אקוואדור בזכות 15 הצלות של השוער אלוי רום, והמאמן הכי מבוגר אי פעם דיק אדבוקאט בכה מאושר על הספסל, אבל זה לא מספיק, וזו באמת נבחרת הולנד ג' שלא ראויה למעמד בשום אופן.
כף ורדה סיפקה את סיפור הסינדרלה הכי מגניב, ולמעשה היחיד, של המונדיאל הנוכחי, אבל אפילו היא לא ניצחה באף משחק, לא השכילה לגבור על סעודיה החלשה במחזור הנעילה בו הייתה זקוקה לניצחון כדי להיות תלויה בעצמה, ועלתה איכשהו עם 3 תוצאות תיקו בגלל הפיאסקו המהדהד של אורוגוואי. היא בהחלט מרגשת, ויש לה לא מעט סיפורים אישיים נפלאים עליהם כדאי לקרוא כאן, אבל בשורה התחתונה זה ממש לא מספיק – וממש לא מציל את התמונה הכללית.
שחקני כף ורדה, סיפור הסינדרלה היחיד (רויטרס)פנמה סיימה עם אפס נקודות ואפס שערים בהופעתה השנייה במונדיאל. האיטי הפסידה בכל משחקיה גם היא, אחרי שהעפילה לראשונה מאז 1974. עיראק לא היוותה יריב לכל הנבחרות האיכותיות מולן הוגרלה בהופעתה הראשונה מאז 1986, סיימה גם היא עם אפס נקודות ואיפשרה לסנגל להבקיע כמה שבא לה במחזור האחרון כדי להעפיל מהמקום השלישי למרות ההפסדים לנורבגיה ולצרפת. קטאר הראתה יכולת מזעזעת.
וכולן צריכות לשמוח שהייתה נבחרת "ותיקה" שהתבזתה עוד יותר מהן. תוניסיה, שמרבה להעפיל למונדיאל ואף פעם לא מצליחה, "התעלתה על עצמה" עם 3 תבוסות, ופיטרה את המאמן סאברי לאמושי כבר אחרי המשחק הראשון – דבר שלא קרה מעולם בתולדות הטורניר. איך שלא תסתכלו על זה, היו במונדיאל הזה הרבה יותר מדי נבחרות מיותרות לחלוטין.
סאברי לאמושי (רויטרס)חגיגה מזויפת לחלוצי העל
מספר השערים שהבקיעו הכוכבים הגדולים בשלב הבתים שבר שיאים. זה עזר לייצר כותרות גדולות, והעניק תחושה של חגיגה. בפועל, ההרגשה הזו מזויפת, כי הדבר התאפשר בגלל רמת היריבות הנמוכה, וגם בגלל שהערך האמיתי של כל משחק ומשחק בשלב הבתים היה נמוך יחסית.
ליאו מסי הבקיע שלושער מול אלג'יריה, צמד מול אוסטריה, והוסיף כיבוש כמחליף מול ירדן. בשלב הבא מצפה לארגנטינה כף ורדה, ואז המנצחת במפגש בין אוסטרליה למצרים. איזה כיף לפרעוש שהפך למלך שערי המונדיאל בכל הזמנים, והצדיק כבר עכשיו את ההחלטה להשתתף בו. רק חבל שהאירוע מזכיר ברמתו את המשחקים של אינטר מיאמי ב-MLS.
קיליאן אמבפה, מלך הצמדים של גביע העולם בכל הזמנים, הבקיע פעמיים גם מול סנגל וגם נגד עיראק. זה בדיוק מה שעשה ארלינג הולאנד בשני המשחקים הראשונים שלו בגביע העולם, לפני שכל ההרכב הנורבגי קיבל מנוחה במשחק מול צרפת – הרי ההעפלה כבר הובטחה. ויניסיוס, שמיעט לכבוש עבור ברזיל במהלך כל הקריירה, מצא לפתע את הרשת בכל 3 המשחקים, כולל צמד מול סקוטלנד. גם לאוסמן דמבלה יש 4 שערים בטורניר בזכות השלושער לרשת הרכב המשנה של נורבגיה.
קיליאן אמבפה, מלך הצמדים של המונדיאל (IMAGO)לאור זאת, המאזן של הארי קיין שהבקיע "רק" שער למשחק בממוצע נראה דל למדי, בעוד כריסטיאנו רונאלדו נותר מתוסכל עם צמד בודד לרשת אוזבקיסטן. וזה נחמד לכבוש פעמיים בגביע העולם בגיל 41, אבל בליגה הסעודית יש לכוכב הפורטוגלי יריבות קשות הרבה יותר בהשוואה לאוזבקים.
ההצלחה של אפריקה, הפיאסקו של אסיה
אפריקה שלחה למונדיאל הנוכחי 10 נבחרות, ו-9 מהן עלו לשלב הבא – רק תוניסיה העלובה הרסה את המאזן המושלם. מבחינת חלקן זה היה צפוי. למשל, מרוקו עלתה לחצי הגמר בטורניר הקודם, והגרסה הנוכחית שלה טובה אף יותר. חוף השנהב הציגה יכולת פנטסטית, והקרב מול נורבגיה בסיבוב הבא עשוי להיות אחד הטובים במונדיאל. סנגל היא נבחרת טובה בהחלט, גם אם הפסידה לשתי נבחרות אירופיות עדיפות ממנה. העניין הוא כי גם הנבחרות הצנועות יותר עשו מעל ומעבר מבחינתן.
גאנה לא ספגה בשני המשחקים הראשונים בניצוחו של אשף ההגנה קרלוס קיירוש. מצרים סיימה את שלב הבתים ללא הפסד. אלג'יריה עלתה, גם אם לא השלימה עד הסוף את הנקמה באוסטריה על אירועי 1982. הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו השיגה תיקו מכובד מול פורטוגל במהלכו בעטה היריבה פעם אחת בלבד למסגרת השער שלה, ואף רשמה ניצחון בכורה בטורניר – גם אם מדובר רק באוזבקיסטן. על כף ורדה כבר דיברנו. ואפילו דרום אפריקה, שהייתה מחפירה מול מקסיקו במשחק הפתיחה, הצליחה איכשהו לעלות על חשבון צ'כיה ודרום קוריאה.
קרלוס קיירוש, אשף ההגנה (רויטרס)וזה מביא אותנו לתרומת הנבחרות האסיאתיות שהיה קטסטרופלי בלשון עדינה. ההדחה של הקוריאנים השלימה תמונה קודרת ביותר – רק יפן ואוסטרליה עלו לשלב הבא מתוך 9 הנבחרות שהגיעו לטורניר. איראן נתנה פייט טוב, קל וחומר במגבלות הפוליטיות שליוו אותה לפני המונדיאל ובמהלכו, אבל כל היתר לא עשו דבר. אם סעודיה, עיראק, אוזבקיסטן, קטאר וירדן מייצגות את רמת הכדורגל באסיה, אז מספר הנבחרות שהן קיבלו בטורניר מוגזם באופן קיצוני, ויש לשקול להעביר חלק מהם ליבשת אחרת – למשל, אפריקה.
נכון הרבה יותר יהיה, כמובן, לצמצם את המונדיאל חזרה ל-32 נבחרות. זה היה המספר הנכון מבחינה ספורטיבית, וגם מבחינה מתמטית, כי העלייה של רוב הנבחרות מהמקום השלישי פוגעת קשות בתחרותיות, בהגינות, וגם ברמת העניין הטהורה של חובבי הכדורגל הנייטרלים. אבל את פיפ"א מעניין רק המסוק שמעביר את ג'אני אינפנטינו המושחת בין האצטדיונים.