בימים רגילים, כאלה בלי אזעקות, קיבוץ ברור חיל שבצפון עוטף עזה מספק אווירה רגועה ושקטה. אך אתמול (שני) לא היה יום רגיל – היה זה יום משחק של נבחרת ברזיל. וכשהסלסאו משחקים במונדיאל, הקיבוץ משתנה ב-180 מעלות.
השקט שלפני הסערה
בדרך לקיבוץ הדברים נראים רגיל. הצבע החום המדברי בולט בנסיעה, אך בשנייה שעוברים את השער הצהוב מופיע מצד ימין פסל עתיק שנצבע בצהוב וירוק. בנסיעה בקיבוץ שעה לפני המשחק, השקט עדיין היה קיים לפני הסערה, אך אפשר היה לשים לב לדגלים מציצים מהבתים, קצת אנשים ברחובות עם חולצות הנבחרת ודגלי ברזיל שמרוססים על המקלטים.
ואז מגיעים לחדר האוכל, והכל משתנה. אפילו שעה לפני שריקת הפתיחה המקום היה מוכן – 250 כיסאות מסודרים, דגלי ברזיל תלויים, חברי ה״קשוחאדה״ שמארגנים את האירוע מתרוצצים בסידורים. מחוץ המקום מדשאה רחבה, ולידה כבר עושים על האש, כשמעבר לפינה ילדים שמוכרים קרפים. האמת, 25 שקלים לצ׳וריסוס בלחמנייה ושתייה זה מחיר נהדר, גם 10 שקלים לקרפ.
כמו בריו: טירוף בהקרנת ברזיל בברור חיל
חדר האוכל בברור חיל מוכן לחגיגה (פרטי)
הצ׳וריסוס על הגריל (פרטי)
הקרפים בהכנה מחוץ לחדר האוכל (פרטי)״אנחנו מנסים לשלוח אנרגיות, זה הקטע. אנרגיות גם מישראל״, סיפר אחד מחברי ה״קשוחאדה״. רוב הקיבוץ כבר לא ברזילאים, אבל המון מהם נדבקו בחיידק. לאט לאט הנהירה למקום החלה. תחילה עשרות, ואז זה גם הגיע למאות, כמעט כולם עם חולצות, מילדים בני 5 ועד מבוגרים בני 80+. די מהר היה אפשר להבין כי מוכרי הצ׳וריסוס לא התכוננו כראוי לכמות לקוחות כזו חריגה. משם, הקרנבל התחיל.
האווירה כמו בסאו פאולו, אך ההתחלה לא הייתה מוצלחת
המילים ״קרנבל פה כמו בסאו פאולו״ מעולם לא הרגישו כל כך נכונות. הבטוקדה, הרכב מוזיקלי נהדר המורכב מכלים ברזילאים ומונה כ-10 נגנים, הרים את האווירה בצורה מדהימה לצד כ-300 אנשים שנכחו במקום. דגלי ענק, חולצות, מניפות, כובעים, שמלות ואפילו קיסמים, כל המרצ׳ שאפשר לחשוב עליו היה עם דגל ברזיל. ואז התחיל המשחק.
חדר האוכל מתמלא לקראת שריקת הפתיחה (פרטי)
חברי הבטוקדה מוכנים למשחק (פרטי)
האוהדים בצהוב וירוק מרוצים (פרטי)
חדר האוכל הוחשך, המשחק התחיל (פרטי)האופטימיות הייתה בשמים, אך העיקשות של היפנים תסכלה. במשך כמעט חצי שעה הנגנים לא הפסיקו לעשות רעש, ואז, 20 שניות בלבד אחרי שנחו לראשונה, הכדור היפני מצא את הרשת. כנראה שהמוזיקה הגנה בצורה קסומה כלשהי על השער הברזילאי עד אז, והשקט שסרר אחרי הספיגה הורגש בעיקר בגלל שלראשונה משריקת הפתיחה היה אפשר לשמוע את צוות השידור שנבלע ברקע הבלגן.
גבירותיי ורבותיי, מהפך
מאז השער ועד המחצית האווירה הייתה יותר שקטה, אבל במחצית השנייה המוזיקה של הבטוקדה חזרה בשיא הכוח ואיתה גם נבחרת ברזיל. הכתישה של הסלסאו התחילה עם איומים רבים והגול היה באוויר לא רק במגרש, אלא גם בחדר האוכל שרעש וגעש. צעקת ״יש!״ כבר הגיעה בדקה ה-53, אלא שאז הנוכחים קלטו שטומיאסו הרחיק את הכדור מהקו לפני שהוא מצא את הרשת. ואז הגיע קאסמירו.
הנגיחה של הקשר הרימה את כל הנוכחים באוויר. כמה מאות אנשים שצעקו וצהלו לרקע נגינת הבטוקדה והדגלים הגדולים שהונפו, אווירה ברמה שהיינו מייחלים לה בארץ אם ישראל הייתה נמצאת במונדיאל. המתח הורגש היטב לקראת הסיום, אך איתו אמונה שהסלסאו יעשו צדק במשחק המתסכל הזה.
תושבי הקיבוץ מסתכלים במתח (פרטי)
ההקרנה בברור חיל (פרטי)בסוף זה הגיע. כשכולם כבר התחילו להשלים עם ההארכה ומפתחות הרכבים הוחזרו לכיס, ברזיל יצאה להתקפה איכותית שבסופה גבריאל מרטינלי מצא את הרשת עמוק בתוספת הזמן. השאגה שנשמעה באוויר כנראה שהעירה את חברי הקיבוץ שהחליטו לא להגיע וניסו ללכת לישון. ניצחון הכי מתוק שיש, ברזיל בשלב הבא וה״קשוחאדה״ יצטרכו לארגן אירוע צפייה אחד נוסף לפחות.
המשחק נגמר, האורות שוב נדלקו, וברזיל בשלב הבא (פרטי)
חגיגות הניצחון המוזיקליות (פרטי)לאחר שריקת הסיום רוב האנשים יצאו במהרה החוצה, אך כמה עשרות נשארו לחגיגות ספונטניות. השיר עם שמות השחקנים של נבחרת ברזיל שרץ בטיקטוק נוגן במערכת ההשמעה, האנשים קפצו ונהנו מניצחון חשוב שלא הושג בקלות. לפחות לבינתיים אפשר לחגוג ולהמשיך לחלום. מי יודע, אולי הפעם ברזיל תצליח להניף את הגביע.