ניימאר צחק. זה קרה בתוספת הזמן של תוספת הזמן, נותרו עוד שניות בודדות לשריקת הסיום במשחקה של ברזיל מול נורבגיה בשמינית הגמר. הנבחרת בצהוב הייתה בפיגור 2:0, וכאשר דייק ניימאר בפנדל הדבר היחיד שהיה צריך לעשות הוא לקחת את הכדור ולדהור איתו במהירות שיא לעיגול האמצע כדי להשאיר אולי סיכוי קלוש כלשהו לכבוש שער נוסף ולהשוות ל-2:2.
בכל תסריט אחר, השער שלו היה הכי מיותר שיש. אפילו פחות חשוב מהשער של אוסקר בתבוסה המיתולוגיה לגרמניה בחצי הגמר ב-2014 בבלו הוריזונטה. כי עד כמה שזה הזוי ופרדוקסלי, יש הבדל בין תבוסה 7:0 ל-7:1. זה עושה משהו מבחינה תודעתית במבט לאחור. אין שום הבדל בין הדחה בתוצאה 2:1 ל-2:0 נגד הנורבגים, ואף אחד לא צריך להיות אכפת שניימאר הוסיף פרק חדש לספריה ההיסטוריה והבקיע במונדיאל רביעי ברציפות. זה דווקא מדגיש שהוא לא היה צריך להיות שם.
אבל הוא צחק. הוא לעג לשוער אוריאן נילאנד אותו הצליח להכניע וחייך בשחצנות מאוזן לאוזן. זה היה מופע מטורף של חוסר מודעות. גם נער בן 17 לא היה מרשה לעצמו להתנהג כך, קל וחומר כוכב ותיק בן 34 שהיה אמור לכאורה לשמש דוגמה לחבריו. בפועל, ניימאר היה מרוכז רק בעצמו ובהרפתקה שלו. היה לו חשוב להתגרות בשוער הנורבגי שהדף בתחילת ההתמודדות את הפנדל של ברונו גימראייש. ניימאר לא איפשר לו לעצור פנדל נוסף, ולא נתן למשחקים הפסיכולוגיים של הנורבגי להוציא את עצמו מריכוז. אז הוא ביזבז זמן יקר כדי לשמוח על חשבונו. נילאנד רק חייך בתגובה בסלחנות, כמי שידע שהוא המנצח האמיתי.
ניימאר (IMAGO)ואז, רגעים ספורים לאחר מכן, ניימאר התייפח. נשמעה שריקת הסיום, דרכו בגביע העולם הנוכחי ובגביעי העולם בכלל, הסתיימה. הוא הפנים את זה ופצח בבכי חסר מעצורים. השינוי הקיצוני בהשוואה לגישתו אחרי הפנדל היה גרוטסקי, וגם ההצגה הזו משכה את תשומת הלב. כי כל ברזיל הזילה דמעות ביחד עם ניימאר, והוא ביטא לכאורה את רגשותיה של האומה. רק שהאומה הזו גם זעמה עליו, ואיכשהו חלחלה סוף סוף ההבנה שהזימון הזה היה אבסורדי ומחפיר. כל ההכנות לטורניר, וגם הטורניר עצמו, הושפעו מהותית מאוד מדמותו של ניימאר. ברזיל הקריבה את המונדיאל הזה על המזבח שלו.
האם הוא יזומן לסגל? קמפיין חסר תקדים התרחש בסוגיה במטרה לגרום לקרלו אנצ'לוטי להשיב עלה שאלה בחיוב, והשתתפו בו בין היתר גם כוכבי הנבחרת המובילים שרצו לראות את ניימאר במונדיאל הרביעי שלו לצידם. אחרי שהדרישות נענו, השאלה הבאה הייתה אם ניימאר יהיה כשיר. הוא הרי לא שיחק בנבחרת מאז 2023, ולא שיחק באופן סדיר בכלל בתקופה זו בגלל פציעות. היה ברור כשמש שהוא לא רלוונטי מבחינה מקצועית ועשוי לתרום אולי רק חברתית, בתנאי שיידע למתן את האגו. בשני המשחקים הראשונים בשלב הבתים הוא הוגדר כפצוע. במפגש מול סקוטלנד הוא נכנס ל-14 הדקות האחרונות כאשר הכל כבר הוכרע, וזה היה הגיוני. במאבק הצמוד מול יפן הוא נותר על הספסל. אבל אתמול, משום מה, זרק אותו אנצ'לוטי למערכה מול נורבגיה האימתנית בדקה ה-67 כאשר התוצאה עדיין הייתה מאופסת.
קרלו אנצ'לוטי בהמנון הברזילאי (רויטרס)למה? מה הייתה המטרה של חילוף כה ביזארי? השאלה הזו מצטרפת לתהייה לגבי תוכנית המשחק כולה, כי מבט חטוף על הסטטיסטיקה מגלה כי ברזיל החזיקה בכדור במשך 34 אחוזים בלבד מהזמן. תחשבו על זה לרגע. ברזיל, הנבחרת שאמורה להיות הנבחרת הכי טכנית והכי מלהיבה, עם הכדורגל היפה והשמח, נתנה את הכדור ליריבה הסקנדינבית במתנה והימרה על מתפרצות. הרעיון הבסיסי היה לנסות לשלוח את הכדור לוויניסיוס ולראות מה הוא יצליח לעשות איתו. מה ההיגיון שעמד מאחורי הטקטיקה הבזויה הזו? האם כל מה שברזיל הנוכחית יכולה לעשות הוא להמתין לטעויות של נורבגיה כדי להבקיע?
הטעויות הגיעו, אגב. התיקול של כריסטופר אייר על מתיאוס קוניה ברחבה היה מטופש וחסר אחריות, וכבר בפתיחת ההתמודדות קיבלו הברזילאים פנדל במתנה מהיריבה. ואולם, האיש שניגש לבצע אותו היה משום מה ברונו גימראייש, שלא בדיוק מתמחה בתחום. נילאנד, שוער המשנה של סביליה שהוגדר לפני המונדיאל כנקודת התורפה הבולטת של נורבגיה, זינק נכון והדף – וכך יצא לדרך המשחק הגדול בקריירה שלו, שהחלה אי שם באליפות אירופה לנבחרות הצעירות בישראל ב-2013.
שחקני נורבגיה חוגגים (רויטרס)ברונו גימראייש לא נשבר מנטלית מההחמצה. הוא בישל 4 שערים בטורניר עד אתמול, הפך במפתיע לפליימייקר המוביל של סלסאו, וניסה לנווט את המשחק גם הפעם, ברגעים הנדירים בהם הכדור היה בשליטה ברזילאית. הסיכוי הטוב ביותר של הצהובים להכריע את הקרב לטובתם היה בפעולה מבריקה שלו, אבל המאמן בחר להחליף אותו בדקה ה-79 ושלח למגרש במקומו את אדרסון – שחקן הרבה יותר אפרורי והרבה פחות מחובר לחבריו. אחרי הכל, אדרסון כלל לא היה בסגל המקורי, וזומן ברגע האחרון בגלל הפציעה של המגן ווסלי. סמלי, אם כך, כי שער היתרון של נורבגיה הגיע מיד אחרי החילוף המוזר הזה.
רצף האירועים הזה שם את המאמן באור הזרקורים. אנצ'לוטי ישב על הספסל ברוגע המפורסם שלו. הרוגע הזה זכה לשבחים כאשר ביצע את החילופים הנכונים מול יפן במשחק הקודם. הפעם שידר השקט הנפשי הזה סוג של אדישות, ואי אפשר היה להתעלם מהשאלה הפשוטה – האם בכלל אכפת לו? טוב, ברור שזה ניסוח בוטה מדי. מובן מאליו כי אנצ'לוטי רצה בהצלחת ברזיל והשתוקק להצעיד אותה לזכייה במדליות הזהב. זה אף היה מביא לו אקורד סיום מדהים לקריירה מפוארת ומיוחדת. אבל זו בדיוק הנקודה – הקריירה הזו מפוארת ומיוחדת בכל מקרה. כישלון במונדיאל לא ישנה מהותית את מורשתו. האם לאנצ'לוטי, שקיבל שכר עתק גם בסטנדרטים הברזילאים, חשובים באמת הרגשות של האוהדים? עד כמה הוא עצוב בשבילם עכשיו?
ויניסיוס וקרלו אנצ'לוטי (IMAGO)או אולי הוא פשוט עשה את הבחירות הנוחות. רוצים את ניימאר בסגל? קחו אותו. רוצים את ניימאר על המגרש? קחו אותו. רוצים נבחרת שמשחקת כדורגל ברזילאי? את זה דווקא לא תקבלו, כי בתודעה של אנצ'לוטי ברזיל היא אנדרדוג מול נורבגיה. ואם מישהו מבקר אותו, הוא יפנה אותם לניסיון העצום שלו. בראיון הזוי לקראת שמינית הגמר, דיבר האיטלקי על כך שניהל יותר מ-1,400 משחקים. "המאמן היחיד שיכול לתת לי עצות הוא אלכס פרגוסון שניהל יותר מ-2,000 משחקים", הוא אמר.
אגב, אם כבר מדברים על פרגי, הקדנציה שלו בנבחרת הייתה קצרה וכושלת כאשר סקוטלנד הודחה במונדיאל 1986 בשלב הבתים. באופן כללי, אימון נבחרות הוא מקצוע שונה מהותית מאימון קבוצות. יש אנשי מקצוע שמצטיינים בשני סוגי העבודות, אבל יש כאלה שמתאימים רק לאחד. לאנצ'לוטי לא היה ניסיון קלוש באימון נבחרות לפני שגויס על ידי ההתאחדות הברזילאית, ועם כל הכבוד לעבודתו המרובה עם כוכבים ברזילאים במילאן ובריאל מדריד, הוא לא מבין עד הסוף את המדינה אליה הגיע. זו לא אשמתו. רק ברזילאי מבין את ברזיל עד הסוף, ואפילו זה לא תמיד קורה.
ארלינג הולאנד בועט (רויטרס)לנורבגיה יש מאמן נורבגי, והוא גם מנוסה מאוד באימון הנבחרת. סטולה סולבאקן ספג ביקורת קשה, ולעתים מוצדקת מאוד, מאז 2020 על כך שלא הצליח למצות את הפוטנציאל של דור הזהב, אבל הוא למד להבין את כל הדקויות של המקצוע במשך הזמן. הוא בנה כעת תלכיד מצוין, ונורבגיה הגיעה לטורניר הגדול הראשון שלה כשהיא יודעת בדיוק מה היא רוצה לעשות. יש לה כלים התקפיים משובחים בשפע, וחוכמה היא לדעת לנצל את האופציות בתבונה.
ההימור על פטריק ברג, הקפטן הנבון והשקט של בודו גלימט, בהרכב בשני המשחקים האחרונים משתלם מאוד לנורבגיה. נגד חוף השהנב, הוא בישל את שער הניצחון של ארלינג הולאנד, ואתמול הבקיע כבר בפתיחה במתפרצת מסוגננת – רק שהתברר שהיה נבדל קטן במהלכה. ביחד עם מרטין אודגור, ברג הוא הברומטר של נורבגיה, ובזכותם השליטה שלה במרכז המגרש הייתה לפרקים כמעט מוחלטת, אבל במחצית הראשונה לא בא הולאנד לידי ביטוי. החלוץ המרכזי הטוב בתבל נשמר על ידי גבריאל, אחד הבלמים הטובים בעולם שמכיר אותו היטב מהמפגשים בין ארסנל למנצ'סטר סיטי בצמרת הליגה האנגלית.
ארלינג הולאנד חוגג (רויטרס)אז היה צורך בשינוי, וסולבאקן ביצע אותו בהפסקה. הוא החליף את שני שחקני האגף, ושלח למגרש בין היתר את אנדריאס שיילדרופ במקומו של אנטוניו נוסא. העובדה הזו מדגישה את העוצמה הנורבגית בהתקפה. נוסא בן ה-21 הוא סופרסטאר בהתהוות במדי לייפציג, ונגד חוף השנהב הוא הבקיע שער אדיר בבעיטה מסובבת לחיבורים הרחוקים. אתמול הלך לו פחות טוב, אז שיילדרופ בן ה-22 עשה את העבודה במחצית השנייה. גם הוא סופרסטאר בהתהוות אחרי עונה מצוינת בבנפיקה, והוא היה חתום על שני הבישולים להולאנד שהכניעו גם את גבריאל. ההגבהה לראשו של הסקורר הייתה מושלמת, ובדקה ה-90 השלים החלוץ צמד בבעיטה קצת פחות אופיינית מחוץ לרחבה – רק כדי להראות שגם הוא רב גוני בהחלט.
בשורה התחתונה, נורבגיה היא פשוט נבחרת טובה יותר מברזיל – גם באופן כללי, וגם בערב נתון. היא הייתה ראויה לנצח גם בלי הטעויות של אנצ'לוטי ובלי הכניסה האבסורדית של ניימאר. את העזרה מהאיטלקי ומכוכב העבר שעדיין לא הפנים שהוא כזה, קיבלו הוויקינגים באהבה, ועכשיו הם ממשיכים לאתגר קשה יותר. נותרו רק 3 משחקים להגשמת החלום שלהם, ועכשיו כבר צריך להצהיר בפה מלא – נורבגיה היא מועמדת אמיתית לזכייה בגביע העולם.