המונדיאל הגדול בהיסטוריה כבר נכנס לישורת האחרונה שלו, וברגע שבו רבע הגמר יוצא לדרך, נדמה שאפשר לשאול בקול רם: האם זה גם המונדיאל הטוב ביותר שהיה? עם 48 נבחרות לראשונה, שלוש מארחות, מסעות ארוכים, מחירים גבוהים ולא מעט סימני שאלה סביב הפורמט, הטורניר הזה התחיל תחת חשדנות גדולה, אבל על הדשא הוא סיפק כמעט הכל: שערים, מהפכים, דרמות מאוחרות, סינדרלות ורגעים שיישארו בזיכרון.
מבחינה מספרית, מדובר בטורניר יוצא דופן. ב-96 מתוך 104 המשחקים כבר הובקעו 280 שערים, ממוצע של 2.92 שערים למשחק, הנתון הגבוה ביותר מאז מונדיאל 1970 במקסיקו, שבו נכבשו 95 שערים ב-32 משחקים. לשם השוואה, בקטאר 2022 הממוצע עמד על 2.69, ברוסיה 2018 על 2.64, בברזיל 2014 על 2.67 ובדרום אפריקה 2010 על 2.27 בלבד.
שערים, קאמבקים ורגעים של טירוף
לא מדובר רק בכמות השערים, אלא גם באופי שלהם. 74.6% מהשערים הגיעו ממשחק פתוח, אחד הנתונים הגבוהים בתולדות המונדיאל, ורק 5% מהשערים נכבשו בפנדלים, האחוז הנמוך ביותר שנרשם. המשחק הפורה ביותר היה ה-1:7 של גרמניה על קוראסאו, אבל לצד זה היו עוד שבעה משחקים עם שישה שערים ו-13 נוספים עם חמישה.
ניתוח מורחב: המהפך המשוגע של ארגנטינהגם הדרמות המאוחרות הפכו לסימן ההיכר של הטורניר. מתוך 24 משחקי נוקאאוט, שמונה הוכרעו בשער ניצחון אחרי הדקה ה-85, ארבעה הגיעו לפנדלים וארגנטינה נזקקה להארכה כדי לעבור את כף ורדה המפתיעה. שער הניצחון של אנצו פרננדס מול מצרים היה שער הניצחון העשירי של הטורניר בדקה ה-90 ומעלה, שיא מונדיאלים חדש.
חודש יולי לבדו כבר סיפק לפחות שלושה משחקים שראויים להיקרא קלאסיקות: בלגיה ניצחה את סנגל 2:3, ארגנטינה עברה את מצרים באותה תוצאה, ואנגליה גברה 2:3 על מקסיקו באצטדיון האצטקה. בלגיה וארגנטינה חזרו מפיגור של שני שערים, לראשונה מאז 1970 שבה יותר מנבחרת אחת מוחקת פיגור כזה באותו טורניר.
אנגליה עשתה זאת בדרך אחרת, כשהחזיקה מעמד במשך 40 דקות בעשרה שחקנים אחרי ההרחקה של ג'ארל קוואנסה, בתוך אווירה עוצמתית באצטקה. מנגד, היו גם שמונה תוצאות 0:0, שיא מונדיאלים, אך גם הנתון הזה יכול להעיד על האיזון התחרותי ועל כך שלא כל מפגש בין נבחרת גדולה לקטנה הפך לטיול.
אסור לפספס: אנגליה עם 2:3 ענק על מקסיקוהכוכבים הגיעו, וגם הקהל
לפני הטורניר היו חששות כבדים לגבי האווירה. מחירי הכרטיסים נחשבו גבוהים במיוחד, המרחקים בין הערים עצומים, והיה פחד ממשחקים עם יציעים ריקים. בפועל, פיפ"א מדווחת כי 99.7% מהמושבים הזמינים התמלאו, עם יותר מ-4.4 מיליון צופים בשלב הבתים ו-6.2 מיליון עד אחרי שני סיבובי הנוקאאוט הראשונים.
הממוצע עומד על קצת יותר מ-65 אלף צופים למשחק, שני רק למונדיאל 1994 בארצות הברית, שבו נרשמו כמעט 69 אלף צופים בממוצע. לצד הקהל, גם הכוכבים הגדולים הופיעו: ליאו מסי מוביל את מרוץ נעל הזהב עם שמונה שערים, קיליאן אמבפה וארלינג הולאנד עם שבעה כל אחד, והארי קיין עם שישה.
אמבפה, הולאנד, קיין ומסי (IMAGO)זו הפעם הראשונה בתולדות המונדיאל שבה שלושה שחקנים כובשים שבעה שערים או יותר באותו טורניר. ובזמן שהשמות הגדולים סיפקו את הסחורה, גם האנדרדוגים כתבו פרקים יפים: קוראסאו, המדינה הקטנה ביותר שהעפילה למונדיאל, התאוששה מה-1:7 לגרמניה עם תיקו מול אקוודור, וקטאר, שספגה 0:6 מקנדה, סיימה גם ב-1:1 מול שווייץ שהגיעה לרבע הגמר.
הסיפור המרגש ביותר היה של כף ורדה, עם ווזיניה בן ה-40 בשער. היא סיימה בתיקו מול ספרד, אורוגוואי וערב הסעודית, עלתה ל-32 האחרונות, ושם כמעט הדהימה את אלופת העולם ארגנטינה לפני שנכנעה 3:2 בהארכה. זה היה מסוג הסיפורים שמזכירים למה המונדיאל המורחב, למרות כל הביקורות, יכול לייצר קסם.
ווזיניה שוער כף ורדה (רויטרס)המחירים, ההפסקות והצל הכבד של באלוגון
ובכל זאת, לא הכול היה מושלם. מחירי הכרטיסים, המלונות והתחבורה הפכו את הטורניר הזה לאחד היקרים ביותר עבור אוהדים. גם הפסקות השתייה בכל מחצית התקבלו בהבנה בתנאי חום קיצוניים, אבל זכו לשריקות בוז כשנערכו בגשם או באצטדיונים ממוזגים עם גג סגור.
גם הפורמט ספג ביקורת. הטורניר החל ב-11 ביוני ויסתיים רק ב-19 ביולי, כשמשחקים נערכים כמעט בכל יום, למעט ארבעה ימים בלבד. בנוסף, רק 16 מתוך 48 נבחרות הודחו בשלב הבתים, מה שפגע בתחושת הסכנה והמתח בחלק גדול מהשלב הראשון.
היו גם שאלות על רמת השיפוט, על עומס המשחקים והנסיעות ועל בריאות השחקנים, במיוחד כשעונת הפרמייר ליג תיפתח ב-21 באוגוסט, חודש ויומיים בלבד אחרי הגמר. אבל הפרשה המדאיגה ביותר נגעה לפולרין באלוגון, חלוץ ארצות הברית, שהורחק מול בוסניה והרצגובינה בשלב 32 האחרונות.
באלוגון (רויטרס)נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, אישר כי התקשר לנשיא פיפ"א ג'אני אינפנטינו כדי לדון בהרחקתו של באלוגון. בהמשך פיפ"א אפשרה לו לשחק בהפסד 4:1 לבלגיה, כשהיא מסתמכת על סעיף 27 בקוד המשמעתי שלה, שאפשר להשהות את ביצוע עונש ההרחקה לשנת מבחן. מתוך 189 כרטיסים אדומים בתולדות המונדיאל, רק שני שחקנים לא ריצו עונש הרחקה, ובאלוגון היה הראשון מאז גארינצ'ה ב-1962, מקרה שגם הוא לווה בטענות להתערבות פוליטית.
למרות כל המחלוקות, פיפ"א יכולה לראות בטורניר הזה הצלחה עצומה: אצטדיונים מלאים, אווירות גדולות, שערים בכמות נדירה ונוקאאוט דרמטי במיוחד. עכשיו, כשהמארחות כבר בחוץ, כשהמחירים עדיין כבדים וכשנותרו שמונה משחקים בלבד, הכל תלוי בסיום. איטליה 90 וארה"ב 94 נזכרות גם בגלל גמרים מאכזבים, בעוד הגמר המטורף בקטאר שינה את האופן שבו הטורניר ההוא נתפס. עם ארגנטינה, ספרד, צרפת ואנגליה, ארבע הראשונות בדירוג העולמי, עדיין בחיים ובארבעה רבעי גמר נפרדים, למונדיאל 2026 יש הזדמנות אמיתית לסיים כטוב בהיסטוריה.