נבחרת נורבגיה הפכה לאחת ההפתעות הגדולות של מונדיאל 2026, אך ההצלחה שלה רחוקה מלהיות סיפורם של ארלינג הולאנד ומרטין אודגור בלבד. במדינה שמונה אוכלוסייה דומה לזו של סקוטלנד, 17 מתוך 26 שחקני הסגל משחקים כיום בארבע הליגות הבכירות באירופה, הפרמייר ליג, הבונדסליגה, לה ליגה והסרייה א’, ורובם עברו דרך מערכת פיתוח הנוער הלאומית, ה-NTS (National Team School), שהוקמה ב-2013.
ההשוואה לסקוטלנד ממחישה את המהפכה שעברה נורבגיה. שתי הנבחרות נעדרו מהמונדיאל במשך 28 שנים מאז הטורניר בצרפת ב-1998, אך בעוד הסקוטים הודחו כבר בשלב הבתים במונדיאל הנוכחי, נורבגיה כבר נמצאת ברבע הגמר, לאחר שניצחה את חוף השנהב ואת ברזיל בשלבי הנוקאאוט, וכעת מחכה לה אנגליה. לדברי האקון גרוטלנד, ראש מחלקת פיתוח השחקנים בהתאחדות הנורבגית, מדובר בתוצאה של יותר משני עשורים של תכנון. "כשהצטרפתי להתאחדות ב-2010, החלום שלי היה שנורבגיה תוכל להתחרות במונדיאל, כי במשך יותר מדי שנים רק דיברנו על 1998".
לדבריו, שני גורמים מרכזיים עומדים מאחורי ההצלחה: השקעה עצומה במגרשי דשא מלאכותי בין השנים 2000 ל-2010, ומהפכת אימון שהחלה עם הקמת ה-NTS. בין 2016 ל-2025 נבנו במדינה 539 מגרשי דשא סינתטי חדשים ועוד 586 שופצו. במדינה עם חורפים קשים, המשמעות הייתה עצומה. "הכדורגל בנורבגיה הפך מענף קיץ לענף שמשוחק כל השנה. בתקופה שלי היינו משחקים בחורף על מגרשים נוראיים, על קרח ובתנאים קשים".
בתום קרב ענקים: נורבגיה הדיחה את ברזילהמודל ששינה את הכדורגל הנורבגי
לדברי גרוטלנד, המעבר למגרשים איכותיים יותר השפיע גם על סגנון המשחק. בשנות ה-90 נורבגיה הייתה מזוהה עם כדורגל הגנתי, קשוח ופיזי, אך כיום היא משחקת כדורגל טכני בהרבה, כפי שממחיש הקפטן מרטין אודגור. "זה קשור בחלקו לדשא המלאכותי, אבל גם להשפעות נוספות. כולם רצו לשחק כדורגל קצת שונה. אולי היום זה אפילו הלך רחוק מדי, כי אנחנו כבר לא מייצרים מספיק בלמים".
המהפכה השנייה הייתה כאמור הקמת ה-NTS לאחר שנורבגיה נכשלה להעפיל ליורו 2012. לא מדובר באקדמיה אחת, כמו קלרפונטיין בצרפת, אלא במערכת לאומית שמחברת בין מועדוני הילדים, המחוזות, קבוצות הצמרת וההתאחדות. מתוך 15 השחקנים ששיחקו בניצחון 1:2 על ברזיל בשמינית הגמר, 14 ייצגו בעבר את נבחרות הנוער של נורבגיה, ו-11 מהם עברו במסלול ה-NTS כבר מגילאי 15–16. "בניגוד למדינות אחרות, אצלנו כולם עובדים יחד. לא רק המועדונים הגדולים מפתחים שחקנים בזמן שמועדוני הילדים רק 'נהנים'. כולם חלק מאותה מערכת".
בניגוד לאנגליה, שם ילדים מוכשרים מצטרפים לאקדמיות של קבוצות הפרמייר ליג כבר בגיל שמונה, בנורבגיה נשארים הילדים במועדוני הבית שלהם לפחות עד גיל 12. "אנחנו לא רוצים לסגור דלתות מוקדם מדי", הסביר גרוטלנד. הוא אף ציין את הולאנד כדוגמה לכך: "הוא הצטרף למחנות הכישרונות של ה-NTS בגיל 14, אבל באותו זמן אף אחד לא חשב שהוא יהפוך לשחקן הטוב ביותר בגילו".
הולאנד ושחקני נורבגיה (IMAGO)לעומת זאת, שחקן אחד דווקא בלט כבר בילדותו. "מעולם לא ראיתי ילד כמו מרטין אודגור", סיפר גרוטלנד. "למעשה, כל הפילוסופיה של ה-NTS נבנתה בהשראתו. אצלנו שחקן מוכשר הוא לא מי שרץ הכי מהר או שולט בכדור הכי טוב, אלא מי שאוהב את המשחק יותר מכולם, לוקח אחריות על ההתפתחות שלו וגם על הקבוצה. קודם כול אנחנו שואלים: 'האם השחקן באמת אוהב כדורגל?'".
מרכיב נוסף במודל הנורבגי הוא אופן המימון. הודות לעושר שמספקים מאגרי הנפט, לצד מערכת הימורים מפוקחת, מפעילת ההימורים הממשלתית Norsk Tipping מעבירה 64% מהכנסותיה לטובת הספורט. בשנת 2026 בלבד הועברו יותר משני מיליארד קרונות נורבגיות, כ-152.7 מיליון ליש"ט, לפיתוח מתקני ספורט ברחבי המדינה, כאשר חלק משמעותי מהכסף מושקע במגרשים ובתשתיות.
גרוטלנד מסכם כי הערכים המרכזיים שה-NTS מנסה להנחיל הם ביטחון, תחושת שייכות ועבודת צוות. "זה מה שאנחנו רואים עכשיו במונדיאל. אף שחקן אינו גדול מהקבוצה". לדבריו, רוח האחדות הזו באה לידי ביטוי גם בחגיגת הוויקינגים שהפכה לסמל של אוהדי נורבגיה בארצות הברית. למרות שרק ארבעה משחקני הסגל משחקים כיום בליגה המקומית, הוא מאמין שהצלחת הנבחרת תתרום גם לכדורגל הנורבגי. גם המאמן סטולה סולבאקן הדגיש כי ההישג אינו מקרי: "יש לנו שחקנים בני 30 ומעלה, יש בני 18 ו-20 ויש כאלה שנמצאים בשיא הקריירה. אני לא יודע אם זו רק 'דור זהב', אבל זו תוצאה של עבודה קשה של המועדונים ושל ההתאחדות".