ריאל מדריד ויובנטוס יעלו הערב (שבת, 21:45), למשחק הכי גדול של העונה. גמר ליגת האלופות מפגיש הפעם את שתי הקבוצות הטובות והמצליחות ביותר בכדורגל האירופי העונה, מה שמבטיח לנו קרב טיטאנים בין השחקנים הטובים בעולם, וכשחושבים על השחקנים הטובים בעולם בתפקידם, קשה שלא לחשוב על דני אלבס, מגנה הימני של יובה, ומרסלו, המגן השמאלי של הבלאנקוס. שני מגינים ברזילאים, שהגדירו מחדש את התפקיד, והיו חלק משמעותי מההגעה לקרדיף.
מגן, לא מה שחשבתם
לפני שנדבר על העונה, על הקריירה ועל ההשפעה של שני הברזילאים הנהדרים, בואו נבין קודם מה הוא תפקיד המגן בכדורגל המודני, ואת השדרוג והשינוי שהוא עבר לאורך השנים. קודם כל, למרות השם המפורש – ‘מגן’, התפקיד הזה כיום אינו הגנתי בלבד, רחוק מזה. דני אלבס ומרסלו, שני השחקנים הטובים בעולם בתפקידם, הם קודם כל שחקנים בעלי אוריינטציה התקפית.
סטטסיסטית, המגינים הם לרוב בין 3-4 השחקנים שנוגעים הכי הרבה בכדור במהלך המשחק, והם מעורבים כמעט בכל התקפה. בעבר, כל שחקן עם רגל שמאל או ימין טובה וקצת מהירות ופיזיות היה מקבל את תפקיד המגן בצד שלו, והוא לא בהכרח היה חייב להיות בעל כישורים התקפיים, או אפילו בעל שתי רגליים חזקות. זוכרים את גארי נוויל, אולי המגן הטוב בעולם בשנות ה-90? אז אלכס פרגוסון אמר עליו בעבר, “אם הוא היה יותר טכני ויודע לשחק ברגל שמאל, הוא היה הקשר הטוב בעולם”.
סר אלכס החמיא כמובן לנוויל ודיבר על אינטלגנציית המשחק יוצאת הדופן שלו, לטענתו, אך הנקודה ברורה – המגן של יונייטד היה חד גוני ועשה את תפקידו בצורה שבה היה מקובל לעשות אותה. זה השתנה, וזה מה שהופך את תפקיד המגן היום לכל כך הרבה יותר מורכב ולכל כך הרבה יותר חשוב. כשמרסלו ודני אלבס מתקיפים, הם לא מסוכנים רק בהגבהות או מסירות רוחב שלהם, הארסנל ההתקפי שלהם גדול הרבה יותר.
למעשה, היכולת הטכנית של שני הברזילאים הופכת אותם לקשרים לכל דבר ברגע שהם מחליטים לחתוך לאמצע. זוכרים את מסירת העקב של דני אלבס להיגוואין בשער הראשון נגד מונאקו בחצי הגמר? מדובר במסירה שכל פליימקר היה מכניס לקלטת הביצועים הכי מרשימה שלו, ומרסלו, הוא הוכיח כמה הוא מסוכן גם ברגל ימין, בשער הניצחון נגד ולנסיה במחזור ה-35, אחד הניצחונות המשמעותיים של הבלאנקוס בדרך לאליפות, שער שהגיע לאחר מהלך שבו פרץ לכיוון האמצע ושלח בעיטה ברגל ה’חלשה’ שלו.
בופון ביקש: “תלמד אותנו לזכות בליגת האלופות”
אין ספק שהעונה של דני אלבס היא עונה מרתקת, עונה שעשויה להסתיים בטרבל היסטורי, ובעיקר עונה שכבר עכשיו יוצא ממנה מסר ברור – הברזילאי בן ה-34 הוא אולי המנצח הגדול של העונה בכדורגל האירופי. הוא הועזב מברצלונה בקיץ האחרון לאחר שמונה שנים מופלאות, כשהאווירה שנוצרה סביבו הייתה שהוא בדמדומי הקריירה השלו. את התשובות שלו, הוא נתן על המגרש.
ההתחלה לא הייתה קלה, לאיטלקים, שמקדשים את משחק ההגנה, היה קשה לקבל את ה’הפקרות’ של אלבס. “לפני שלושה חודשים כולם רצו לחנוק אותו”, אמר מאמנו מסימליאנו אלגרי לאחר ההעפלה לגמר ליגת האלופות, והמשיך, “אחרי הלילה הזה, הם רק רוצים לרוץ אליו ולחבק אותו”, ואלגרי יודע בדיוק על מה הוא מדבר.
כשהברזילאי הגיע ליובה, מספרים שבופון לקח אותו באחד האימונים הראשונים לצד וביקש ממנו, “תלמד את הקבוצה הזאת לזכות בליגת האלופות”. למי ששכח, אלבס זכה שלוש פעמים במפעל היוקרתי בעולם במדי ברצלונה, ובופון, שנואש לזכות בתואר היחיד שחסר לו בקריירה, ידע בדיוק ממי הוא מבקש. המגן הופיע בכל תפארתו בשני משחקי חצי הגמר נגד מונאקו, עם שני בישולים מופלאים במשחק הראשון, ובישול נוסף ושער נהדר בגומלין. הוא היה מעורב ישירות בכל ארבעת השערים ולמעשה סחב את הקבוצה אל הגמר.
באנו לעשות כיף
בצד השני של המגרש, נמצא את מרסלו. אחרי השער שספגה ריאל מדריד ב-3:2 הדרמטי נגד ברצלונה בקלאסיקו, החיצים הופנו אל עבר הברזילאי, שלא עשה פאול במרכז המגרש שאולי היה עוצר את המתפרצת. מעטים זכרו את הבישול הנהדר שלו לחאמס רודריגס רק כמה דקות קודם לכן, אבל הכעס לא נמשך הרבה זמן, שכן שישה ימים לאחר מכן הוא כבש את אותו שער נגד ולנסיה. גם בליגת האלופות, הוא בישל לרונאלדו את השער בדקה ה-109 של ההארכה שלמעשה גמר את הסיפור נגד באיירן מינכן.
כדי להבין את סגנון המשחק של מרסלו, כדאי לחזור לילדות שלו. כשהוא גדל בברזיל, הוא לא התחיל בכדורגל. הוא התחיל ב’פוטסל’, כדורגל של חמש על חמש באולמות, והוא התחיל לשחק כבר כשהיה בן ארבע. הסיפור הוא שבשנים הראשונות שלו בריאל מדריד הוא היה הולך אחרי האימונים לשחק פוטסל גם בספרד, ואפילו השתתף בכמה טורנירים מקצועניים. הוא הודה בעבר כי גם שאחרי שיפרוש, ישמח לחזור לשחק באולמות. “זה דורש ממך טכניקה הרבה יותר גבוהה מכדורגל על דשא, אתה חייב להוציא את עצמך ממצבים הרבה יותר קשים ומורכבים”.
פוטסל. דורש טכניקה עילאית (רויטרס)ועכשיו, הם הולכים להיפגש שוב. חברים, יריבים ותיקים, שני שחקנים שזכו יחד ב-53 תארים. מגינים? הם לא מגינים, הם כדורגלנים. כדורגלנים במלוא מובן המילה. מבריקים, טכנים, ברזילאיים אמיתיים. “אני לא רוצה להיות עוד שחקן”, אמר על עצמו אלבס בעבר, וקיים את זה לאורך כל הקריירה. שמחתם החיים שלו מדבקת, כך גם מרסלו. אך שמחת החיים הזאת, ה’ליצנות’ הזאת, לא באה על חשבון המחוייבות למשחק ולקבוצה.
אתה לא שורד לאורך כל כך הרבה שנים בקבוצות הכי טובות בעולם, אם אתה לא מחוייב. אם אתה לא נותן לאורך השנים את כל מה שיש לך. דני אלבס לא היה מבלה שמונה שנים בברצלונה אם הוא לא היה מקצוען ברמות הכי גבוהות, הוא לא היה נקנה על ידי יובנטוס אם הם לא היו משוכנעים שהוא יהיה מחוייב. אותו הכלל לגבי מרסלו. ההבדל? הם פשוט עושים הכל עם חיוך. “כל סגל צריך אישיות, מישהו עם שמחת חיים מדבקת”, אמר זינדין זידאן על המגן שלו.
שער של אליפות? מרסלו מבריק ומציל את ריאל“מה ההגדרה של להיות מגן? לא לכדרר או להתקיף”? שאל אלבס עוד בתקופה שלו בברצלונה והסביר, “לעזאזל, הכדורגל יהיה ממש משעמם ככה. אם אתה תוקף זה אומר שאתה לא יכול גם להגן? בשביל מה אנחנו משחקים? בשביל לנצח! ובשביל לנצח אתה חייב לכבוש יותר. זה חשוב לשמור על שער נקי, אבל אם לא תכבוש, זה חסר ערך”.
תבנית נוף מולדתם
בסופו של דבר, גם מרסלו וגם דני אלבס הם תוצר של המדינה ממנה הגיעו. מדינה שהביאה לנו להזכירכם את רוברטו קרלוס וקאפו, שניים מהמגינים הגדולים בהסטוריה. האחרון אגב, סיפר ל’מארקה’ את דעתו המגינים של יובה וריאל: “זה קרב טיטאנים. אנחנו מדברים פה על שני השחקנים הטובים בעולם בתפקיד הזה. אני חושב שעכשיו אפשר לראות שהחוזק של בארסה בהתקפה לא הגיע מניימאר ומסי, הוא הגיע מאלבס”.
הכדורגל אותו שיחקו בילדות בברזיל, הפך אותם לשחקנים שהם היום. לא רק מרסלו שיחק פוטסל, גם אלבס התנסה בזה בבית הספר בו גדל וסיפר: “היה לי את העונג לשחק את זה, זה מעניק לך אינטלגנציה, זה משחק שמלמד אותך להשתמש בראש שלך, אין לך הרבה מרחב לתמרן בו, אתה חייב להיות חכם, להגיב מהר. בכדורגל המודרני, לשחקנים אינטלגנטיים יש יתרון גדול על פני האחרים”.
אם נצרף לחכמת המשחק שלהם ולטכניקה העילאית גם את השמחה המדבקת, קיבלנו מתכון מנצח. אלבס מכונה ה’ליצן’ (אתם מוזמנים להעיף מבט בחשבון האינסטגרם שלו, התמכרות מובטחת), והחגיגות של מרסלו עם רונאלדו כבר עשו להן שם בכל אירופה. לאורך הקריירה, פרשנים לעיתים נטו לזלזל בהם עקב התכונה הזאת, אבל כששני הסופרסטארים האלה יעלו לדשא בקרדיף, רק הגביע יעמוד לנגד עיניהם, אבל הכל, כמו תמיד, יהיה עם חיוך.