עם ישראל צריך להיכנס לפרופורציה. אחרי שלושה ימים של אולימפיאדה, אנחנו ללא אף מדליה, וההלם גדול. אבל על מה בעצם? מדוע בעצם אנחנו מציבים מדליה אולימפית כמטרה ריאלית?
בואו נסתכל קצת על הנתונים. ישראל החלה להתחרות במשחקים האולימפיים ב-1952. את המדליה הראשונה לקחנו רק ב-1992. אם אנחנו בוחנים את הכמות מדליות שלנו פר אוכלוסייה, אנחנו נמצאים לצד מדינות כמו איראן ופנמה, מתחת לקפריסין. אנשים צריכים להיכנס לפרופורציות, הציפיות פשוט לא ריאליות.
 |
| יעל ארד. 40 שנה לקח לנו לזכות במדליה |
|
| |
אנחנו מכירים את המנטליות הזאת מנבחרת הכדורגל. מנותקים מהמציאות, בטוחים שאנחנו אימפריה. בשבילנו אלכס שטילוב חייב להגיע לגמר, ופחות ממדליה לגולן פולק היא פאדיחה ענקית. בדיוק כמו שבשבילנו לקבל את יוון ושוויץ בהגרלת מוקדמות היורו בכדורגל זאת מתנה, ולהתעלם מכך שהפעם האחרונה שעלינו לטורניר גדול הייתה לפני 46 שנה.
ואז, מגיע שלב ההלקאה העצמית. השלב הזה שבו מתחילים לדבר על כל הבעיות בספורט הישראלי, מתחילים לתכנן תכניות חומש, מסבירים מדוע אנחנו נכשלים. אבל השאלה האמיתית היא, האם אנחנו באמת נכשלים? ומבחינתי התשובה היא לא. אנחנו לא נכשלים בכדורגל, אנחנו לא נכשלים באולימפיאדה. בסופו של דבר, כמות המדליות שלנו מתיישרת עם הרמה האמיתית שלנו ועם מה שאנחנו שווים ביחס לעולם הגדול.
 |
| נבחרת ישראל מאוכזבת. למה בעצם אנחנו מתאכזבים? (יניב גונן) |
|
| |
ואני מכיר את ההסברים על כך שכל מה שאנחנו צריכים זה עוד קצת השקעה, ושהמדינה פשוט לא משקיעה מספיק כסף בספורט. זה אולי נכון ברמה מסויימת, אבל גם פה, אנחנו צריכים לזכור איפה אנחנו חיים. כמובן שהשקעה כספית היא מבורכת וספורטאים אולימפיים צריכים לחיות בכבוד ולקבל את התנאים הכי טובים, אבל אנחנו גם צריכים להסתכל על התמונה הגדולה. ישראל היא מדינה עם הרבה אתגרים בהרבה תחומים, וכן, בואו נודה, חלקם חשובים הרבה יותר מלוחם ג'ודו או טאקוואנדו כזה או אחר.
 |
| משלחת ישראל צועדת. כמו ילד במגרש של הגדולים (רויטרס) |
|
| |
וברגע שנבין את מקומנו הטבעי בעולם הספורט, כך ייטב לכולנו. אנחנו יכולים לזכות במדליה, אולי אפילו בשתיים, ואני מאחל לספורטאים שלנו שנשארו באולימפיאדה שישיגו את זה, אבל בואו ניכנס לפרופורציה, נהנה מאירוע הספורט הגדול בעולם, נחזה במיטב האתלטים, השחייינים, המתעמלים והמתאבקים שמופיעים על המרקע שלנו בכל יום. ונבין שאנחנו כמו הילד שנכנס למגרש של הגדולים בשכונה.
הכתוב הינו טור דעה.