המשחקים של האגדות

המשחקים האולימפיים בריו עדיין לא נגמרו, ויש עוד ימים מרתקים של תחרויות לפנינו, אבל דבר אחד בטוח: המשחקים בברזיל רשמו את שמם של כמה ספורטאים אגדיים באותיות זהב היסטוריות בתולדות הספורט העולמי.

מייקל פלפס, השחיין האמריקאי ששבר כל שיא אפשרי בבייג'ינג 2008, הגיע לתחרויות הללו לאחר שהקריירה שלו הייתה רחוקה משיאה. בלונדון 2012 הוא זכה בארבע מדליות זהב "בלבד", ורבים ראו זאת כשירת הברבור של השחיין. הפנומן האמריקאי הגיע לריו במטרה אחת ברורה - להראות שהוא עדיין הטוב בעולם. עם חמש מדליות זהב מדהימות, בגיל 31, הדולפין האנושי מבולטימור הוכיח חד משמעית וסופית: הוא השחיין הגדול ביותר וכנראה הספורטאי האולימפי הגדול ביותר שאי פעם זכינו לראות.

מייקל פלפס (רדאד ג´בארה)

במקצוע ההתעמלות קיבלנו שני סיפורים מופלאים. הראשון של קוהיי אוצ'ימורה, מי שמכונה "המייקל ג'ורדן של המתעמלים", אלוף עולם בשש השנים האחרונות, שלא הפסיד בקרב רב מאז בייג'ינג 2008, ושכבר היה על סף הפסד לאוקראיני הנפלא ורניאייב. אבל אז, כשהוא עם הגב לקיר וכל הסיכויים נגדו, היפני סיפק תרגיל מהאגדות. כמו מראדונה בדקות האחרונות של משחק כדורגל, כמו מייקל כשמישהו אתגר אותו על הפרקט. אוצ'ימורה הוכיח שהוא קורץ מחומר מיוחד.

קוהיי אוצ´ימורה חוגג (רויטרס)

הסיפור השני בהתעמלות הוא סיפור מסוג אחר. הוא של סימון ביילס, שהוכיחה לנו שדברים טובים יכולים להגיע באריזות קטנות. 145 סנטימטר, 47 ק"ג של שלמות, של שירה בתנועה. אם בעבר השם הראשון שהיה עולה לכל בן אדם בראש כשהיו שואלים אותו על מתעמלות אולימפיות היה נדיה קומנצ'י, דומה שלאחר התחרויות בריו, סימון ביילס כבשה את המקום הזה.

סימון ביילס

בגיל 19 בלבד, עם חמש מדליות (ארבע מזהב), תרגילים שמשאירים את הצופים (גם אלו שאינם מחובבי התחום) פעורי פה, סיפור חיים מופלא (היא אומצה בגיל חמש לאחר שעברה שלוש משפחות שונות עד אז) והמון המון חן, המתעמלת האמריקאית הפכה להיות דמות אולימפית שלא תישכח לעולם.

ולבסוף, כי הרי אי אפשר בלעדיו, יוסיין בולט. זה כבר בכלל לא משנה מה הוא יעשה ב-200 מטר ובשליחים. האגדה שלו כל כך גדולה, כל כך מיתית, שקשה יהיה כבר להעצים אותה. גם לאחר ארבע שנים בהן כמעט ולא רץ בתחרויות רציניות, הג'מייקני הגיע לריו, והיה הדמות המרכזית בכל מקום אליו הלך.

בולט. מסתובב עם הילה (רויטרס)

גם כשהוא לא בשיא כושרו, הוא לא התקשה לנצח את ריצת ה-100 מטר ולהפוך לאתלט הראשון שעושה זאת אולימפיאדה שלישית ברציפות. כי כזה הוא בולט, ולמעשה כל אחד מהספורטאים הענקיים האלו, לפעמים ההילה שיש סביבם, יכולה להיות חשובה לא פחות מהיכולת. אנחנו מצידנו, יכולים לשבת, להתרווח, ולנצור כל דקה שחזינו בהם.

הכתוב הינו טור דעה