במשך עשרות שנים של מחקר ופיתוח בתחום פיתוח הגוף ואימוני ההתנגדות, התפיסה הרווחת הייתה שכדי לגרות את השריר לגדול ביעילות נדרש נפח אימון גבוה למדי, הכולל לרוב שלושה עד חמישה סט לכל תרגיל. עם זאת, בשנים האחרונות חל מהפך תפיסתי בעולם המדע ופיזיולוגיית המאמץ, המצביע על כך שהגוף האנושי מסתגל להעמסה בצורה יעילה בהרבה ממה שחשבנו פעם. גישה זו, המכונה לעיתים "אימון בנפח מינימלי אפקטיבי", בוחנת את השאלה האם ניתן להסתפק בסט בודד או בשני סטים בלבד המבוצעים עד לכשל מוחלט כדי להשיג את אותן תוצאות כמו בנפחים גבוהים פי כמה.

כדי להבין את התשובה לשאלה זו, חשוב להגדיר תחילה מהו כשל שרירי וכיצד הוא משפיע על גיוס סיבי השריר. כשל שרירי הוא הנקודה שבה השריר הפעיל אינו מסוגל עוד להשלים חזרה מלאה בטווח התנועה המלא למרות מאמץ מרבי, בשל עייפות עצבית-שרירית מצטברת. כאשר מתאמן מגיע לכשל, מערכת העצבים המרכזית מגייסת את כל סיבי השריר הזמינים, ובמיוחד את הסיבים הלבנים הגדולים והחזקים ביותר, שהם בעלי פוטנציאל ההיפרטרופיה (גדילה) הגבוה ביותר. המשמעות היא שגם בסט הראשון, אם הוא מבוצע בעצימות אמיתית עד לכשל, הגוף חושף את הסיבים הללו לגירוי המרכזי הדרוש לצמיחה, מבלי בהכרח להזדקק לשורת סטים נוספים שנועדו רק "לצבור שעות תרגול".

מחקרים השוואתיים רבים שנערכו בשנים האחרונות בחנו את ההבדלים בהיפרטרופיה בין קבוצות שהתאמנו בנפחים נמוכים של אחד עד שני סטים לכל תרגיל, לבין קבוצות שהתאמנו בנפחים גבוהים של ארבעה עד שישה סטים ואף יותר. להפתעתם של חוקרים רבים, נמצא כי עבור מתאמנים רבים, ובמיוחד מתאמנים מתחילים ובינוניים, העלייה במסת השריר ובכוח הייתה דומה להפליא בשתי הקבוצות, כל עוד הסטים בוצעו ברמת עצימות גבוהה ובקרבה קיצונית לכשל. נתונים אלו מערערים על האמונה המקובלת ש"יותר תמיד טוב יותר", ומראים כי קיימת נקודת שיווי משקל שבה תוספת נפח מעבר לשני סטים לכשל עשויה לספק תמורה שולית פחותה בהרבה ביחס למאמץ המושקע.

המחקרים מפתיעים למדיי (בינה מלאכותית)המחקרים מפתיעים למדיי (בינה מלאכותית)

למרות התוצאות המעודדות של מחקרים אלו, יש להסתייג ולהבין את מגבלותיהם של שני סטים בלבד, שכן נפח אימון נמוך כל כך דורש משמעת עצמית עליונה ועצימות יוצאת דופן. הגעה אמיתית לכשל בטוח ויעיל דורשת מיומנות טכנית גבוהה ויכולת לסבול אי נוחות גופנית ניכרת, תכונות שלעיתים קרובות חסרות למתאמנים מתחילים או למתאמנים שאינם מנוסים דיים בהערכת המאמץ האמיתי שלהם. בנוסף, ישנם שרירים גדולים ומורכבים, כמו שרירי הרגליים או הגב, שבהם סט בודד או שניים עשויים להיות מוגבלים בשל עייפות מערכתית או נשימתית קודמת, מה שמונע מהשריר המקומי להגיע לכשל אמיתי לפני שהלב או מערכת הנשימה קורסים תחת העומס.

היבט קריטי נוסף שצריך לקחת בחשבון הוא ההתאוששות ומערכת העצבים המרכזית, שכן אימון המבוסס באופן בלעדי על סטים עד לכשל מוחלט מציב דרישה עצומה על הגוף. ביצוע חוזר ונשק של סטים עד לקצה היכולת דורש זמן התאוששות ארוך יותר עבור רקמות חיבור ומערכת העצבים, מה שאומר שמתאמנים מסוימים עלולים לפתח שחיקה או תסמיני אימון יתר מהר יותר אם אינם נזהרים. לעומת זאת, נפח של שני סטים מאפשר לרבים לשמור על רעננות גבוהה לאורך שבוע האימונים, ולבצע את התרגילים הבאים באנרגיה גבוהה ובטכניקה מדויקת, בניגוד לאימונים מפרכים וארוכים שבהם הסטים האחרונים מבוצעים תוך קריסה מכנית מוחלטת.

עבור מתאמנים בעלי לוח זמנים צפוף, האסטרטגיה של שני סטים לכשל מהווה פתרון פרקטי ויעיל להפליא, המאפשר להפיק את המקסימום מכל דקה בחדר הכושר. גישה זו מתאימה במיוחד למי שמתקשה להתאושש מנפחים גבוהים, או לאנשים המעוניינים לשמור על מסת שריר תוך כדי תקופות של עומס רב בחיים האישיים או המקצועיים. כאשר הזמן מוגבל, הדגש עובר מהכמות אל האיכות, וכל חזרה בתוך אותם שני סטים מנוצלת עד תום כדי להבטיח שהשריר יקבל את האות הביולוגי הדרוש לו להתחזק ולגדול בתגובה לדרישה שהוצבה בפניו.

שני סטים לכשל. מתאים למי שאין לו זמן (Anastase Maragos)שני סטים לכשל. מתאים למי שאין לו זמן (Anastase Maragos)

עם זאת, ככל שמתאמן צובר וותק וניסיון רב יותר בחדר הכושר, כך הופך הגוף שלו למיומן יותר בהתמודדות עם מתח מכני, והסף הנדרש כדי לעורר גידול נוסף עולה בהדרגה. מתאמנים מתקדמים מדווחים לעיתים קרובות ששני סטים לכשל אינם מספקים להם את הגירוי הכולל הדרוש, ושעבורם נדרשת תוספת נפח כדי להמשיך ולפרוץ פלאטואים (תקיעות) בגודל ובכוח. הסיבה לכך היא שמתאמן מתקדם מסוגל לגייס מספר רב יותר של יחידות מוטוריות גם בלי להגיע לכשל מלא, ולכן הוא זקוק למנה גדולה יותר של עבודה כוללת כדי לייצר עייפות מספקת בכל סיבי השריר המעורבים בתרגיל.

בסופו של דבר, השאלה האם שני סטים בלבד מספיקים תלויה באופן הדוק במטרות האישיות של המתאמן, ברמת הניסיון שלו וביכולת שלו לייצר עצימות גבוהה בפועל. עבור רוב האוכלוסייה המתאמנת למטרות בריאות, פיתוח גוף כללי ואסתטיקה, שני סטים המבוצעים בקרבה קיצונית או ממש עד לכשל הם בהחלט נקודת מוצא מצוינת ויכולים להספיק כדי לייצר את רוב התוצאות האפשריות מבחינת היפרטרופיה. המפתח להצלחה אינו טמון בהכרח בספירת הסטים הקשיחה, אלא באיכות הביצוע, בעקביות לאורך זמן, וביישום של עיקרון העמסה הדרגתית המבטיח שהשריר ימשיך לחוות אתגר פיזיביולוגי חדש מדי שבוע.

שימו לב – כל האמור בכתבה זו הנו להעשרה בלבד. בטרם אתם בוחרים בתוכנית אימונים או בתזונה כזו או אחרת, עליכם להיוועץ בדמות מוסמכת שתתאים את האימון שלכם למצבכם הבריאותי ולכושרכם הנוכחי.

הכותב שי לב עורך את מדור בריאות וכושר באתר ONE מאז הושק ב-2013. מאמן כדורסל בהכשרתו, מדריך חדר כושר ומאמן TRX מוסמך.

רוצים לדעת ראשונים על כל כתבה במדור בריאות וכושר? היכנסו לתפריט באפליקציית ONE בסמארטפון, בחרו “התראות” וסמנו את בריאות וכושר. נתראה בכתבה הבאה.

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה