חמישים שנה עברו מהפעם האחרונה והיחידה שאנגליה, מולדת הכדורגל, זכתה בטורניר גדול. 20 שנה עברו מהפעם האחרונה שנבחרת שלושת האריות הגיעה להישג משמעותי בטורניר גדול, חצי הגמר ביורו 1996 אותו היא אירחה.

האוהדים האנגלים רגילים לאכזבות, ללעג, לשברון לב. ונדמה שהשנה, יותר מתמיד, יש להם נבחרת שהם יכולים באמת להתגאות בה. בלי אף סופרסטאר ברמה עולמית, אבל עם סגל מאוחד, צעיר, מלא בשחקנים יצירתיים ומעל הכל, חוד התקפה שבממלכה לא זוכרים כמוהו. עם ג'יימי ורדי שהוביל את לסטר לתואר היסטורי, הארי קיין שמעמיד בליגה מספרים שלא נראו מאז ימי אלן שירר, דניאל סטארידג' ומרקוס רשפורד, הסנסציה הצעירה ממנצ'סטר יונייטד.

אבל כמו בכל מקהלה, הנגנים הכי טובים לא יכולים להצליח בלי מנצח טוב באמת ורוי הודג'סון פשוט לא מספיק טוב. המאמן, שמעולם לא זכה בתואר גדול בקריירה ופוטר מליברפול בבושת פנים בניסיון הבודד שלו בקבוצת צמרת אנגלית, מונה למאמן נבחרת שלושת האריות במינוי שהפתיע רבים ולמרות מאזן מושלם בטורניר המוקדמות, יש לזכור שהאנגלים עלו מבית של סלובניה, אסטוניה ושוויץ, לא בדיוק אריות היבשת.

רוי הודג´סון. לא מספיק טוב  (רויטרס)
רוי הודג´סון. לא מספיק טוב (רויטרס)
 

ואכן, שני המשחקים הראשונים ביורו הנוכחי מעלים סימני שאלה גדולים אודות יכולותיו. במשחק נגד רוסיה קיבלנו הרכב אנגלי פחדני, מאמן שלא מגיב למתרחש במגרש, קופא על שמריו ומקבל את העונש בדקה הכי כואבת עם ספיגה בתוספת הזמן. למשחק נגד וויילס, הודג'סון עלה עם אותו הרכב שנכשל נגד רוסיה, נכנס לפיגור, אבל הפעם התעורר בזמן ובא על שכרו.

לא יכול להיות שג'יימי ורדי, החלוץ שפוגע בכל דבר שזז, עם מאזן חסר תקדים של ארבעה שערים מחמש בעיטות במדים הלאומיים, לא רואה מגרש. בלתי נתפס שדניאל סטארידג', החלוץ האנגלי שמעמיד את המספרים הכי טובים בפרמייר ליג כשהוא כשיר, עם שער כל 65 דקות, מה שהופך אותו לחלוץ הכי פורה ששיחק בליברפול בעידן הפרמייר ליג, כן, יותר מלואיס סוארס ופרננדו טורס, מתייבש על הספסל. כשיש לך כאלה כלים התקפיים, לא יכול להיות שאתה ממשיך לחכות שראחים סטרלינג ואדם לאלאנה יושיעו אותך.

אז נגד וויילס, אלילת המזל הייתה לשם שינוי עם האנגלים ולרוי הודג'סון יש הזדמנות לתקן במשחקים הבאים. אין ביורו הנוכחי אף נבחרת מרשימה בצורה יוצאת דופן, הוא קיבל את הסגל המוכשר ביותר שהיה בממלכה מזה שנים ועם הרוח הגבית של הניצחון המתוק הזה, החבורה בלבן יכולה לעוף קדימה והשמיים הם הגבול. אבל אל תתפלאו אם זה יסתיים שוב, עם כאב לב, כמו איקרוס, שהתקרב לשמש ונשרף.

הכתוב הינו טור דעה

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה