בשלהי מוקדמות יורו 2012, נבחרת אלבניה הגיעה לאחד מרגעי השפל שלה. הפסד מביך ללוקסמבורג הקטנה הוביל לפיטוריו של המאמן הקרואטי יוסיפ קוז'ה, ולמינויו של המאמן האיטלקי ג’יאני דה ביאסי. לקראת סוף 2016, הנבחרת האלבנית ניצבת במקום ה-47 בדירוג פיפ"א העולמי (ישראל רק ב-79 לשם השוואה), והיא אחרי הופעה מכובדת בטורניר היורו האחרון. אז פלא שבנבחרת שלנו דיברו לא פעם על אלבניה כגורם השראה?
כדי לנסות ולהבין את ההצלחה המטאורית של המדינה הקטנה, בת שלושה מיליון תושבים בלבד, אנחנו ננסה להסביר אותה דרך שני אנשים שונים, ודרך שני סיפורים שמתחברים יחד כדי להבין את הדרך המיוחדת שבה הנבחרת הזאת עלתה על דרך המלך.
אוהדות נבחרת אלבניה ביורו האחרון (רויטרס)מאמן ששינה מדינה
כשמדברים על מאמן שמשנה מדיניות, משנה דרך, האיטלקי הוא הדוגמא המושלמת. דה ביאסי היה ועודנו כנראה שם אלמוני למרבית חובבי הכדורגל באירופה. במהלך קריירת האימון שלו עבד בעיקר בקבוצות קטנות כגון ברשיה, טורינו ולבאנטה (איתה אף ירד ליגה), ומעולם לא הגיע לאף הישג משמעותי. עבור האלבנים, מדובר באיש ששינה כנראה לנצח את הכדורגל בארצם, הרבה בזכות הפרוייקט שעמד מאחוריו, איתור שחקנים בעלי אזרחות אלבנית שנולדו בקוסובו, על מנת לא לפספס את הכישרון הגדול הבא.
ג'יאני דה ביאסי. שינה את המדיניות (רויטרס)אחד הסיפורים המעניינים ביורו האחרון היה המפגש בין האחים ג'אקה, גרניט וטאולנט, במסגרת המשחק של אלבניה נגד שוויץ. גרניט וג'רדאן שאקירי, שניים מכוכביה הגדולים של נבחרת שוויץ, הם הדוגמא הבולטת ביותר למה שדה ביאסי שאף לשנות. שאקירי, יליד קוסובו, נחשב מגיל צעיר לכישרון עולמי. גם גרניט ג'אקה סומן מגיל צעיר, ולא סתם הפך בקיץ האחרון לרכישה הבולטת ביותר של ארסנל. שניהם יכלו לשחק בנבחרת אלבניה, אך מגיל צעיר בחרו בנבחרת שוויץ. המאמן האיטלקי הדגיש בפני ההתאחדות במדינה כי יש לאזרח צעירים שגדלו במערב אירופה, כדי שהאלבנים יוכלו להנות גם הם מההמונים שהיגרו מהבלקן, בדיוק כמו ששווייץ וגרמניה ניצלו זאת לטובתן.
ג'רדאן שאקירי. באלבניה לא רצו לפספס עוד כשרון כזה (רויטרס)למעשה, מוזר ככל שזה יישמע כשמדובר על כדורגל בינלאומי, די ביאסי יצא ל"מסע רכישות". השוער אטריט ברישה, יליד קוסובו ששיחק בשבדיה גויס ראשון. אמיר אבראשי מפרייבורג, בורים קוקלי וארמיר לניאני, ילידי קוסובו שגדלו בשוויץ, וכאמור טאולנט ג'אקה, הובילו את המהפכה האלבנית. כאשר האריך את חוזהו בנבחרת בשנת 2013, הצהיר המאמן האיטלקי שמהמטרה היא לעלות ליורו 2016. אמר, וכאמור, גם עשה.
טאולנט ג'אקה מול אחיו גרניט ביורו האחרון (רויטרס)אז האלבנים ההעפילו ליורו בצורה מרשימה, ואף השיגו ניצחון היסטורי במהלכו על נבחרת רומניה. אבל האם הם כבר אימפריה אירופית? כנראה שלא. מדובר במדינה עם תשתיות רעועות, מצב כלכלי לא מזהיר בלשון המעטה, וליגה מקומית חלשה מאוד. אבל את העבודה ואת הרושם שהותיר המאמן האיטלקי שם, אף אחד כבר לא יכול למחוק.
הבטחה של אבא
אלסייד הייסאי הוא אחד השחקנים המבטיחים בסגל האלבני הנוכחי. מגנה הימני של נאפולי הוא אחת הדוגמאות הבולטות לסיפור המרתק של הכדורגל במדינה, ומסביר את המחוייבות והרצון העז של שחקני הנשרים להצליח. בכדי להיות שחקן כדורגל בעידן המודרני, צריכים בדרך כלל שילוב של כמה גורמים: כישרון, רצון, עבודה קשה, הקרבה, וכן, גם מזל לא יכול להזיק. אבל לפעמים, צריך עוד משהו. אמונה, ומישהו שידחוף אותך קדימה. זה סיפורו של אלסייד הייסאי, הילד שאביו נשבע שיהיה שחקן, והגשים את הבטחתו.
אלסייד הייסאי. היום הוא כבר משחק נגד הכוכבים הגדולים בעולם (רויטרס)עונת 2015/16 הייתה פנטסטית עבור 'אלסי'. הוא נראה נהדר בנאפולי ועורר התעניינות בקרב מועדוני פאר באירופה כגון אתלטיקו מדריד, באיירן מינכן וצ'לסי. הוא הפך לאחד המגינים הימנים המבטיחים ביבשת. אבל כל זה לא היה קורה ללא אביו, גאזים, שראה רק מטרה אחת לנגד עייניו מהרגע שבו הילד בעט בכדור. במהלך שנות ה-90, כמו רבים באלבניה באותה תקופה, היה נוסע גאזים לאיטליה לעבוד במגוון עבודות, בדרך כלל בצורה לא חוקית, על מנת לספק כסף למשפחתו.
בזמן שאביו היה חוצה את הים האדיראטי כדי לדאוג לרווחת משפחתו, אימו של אלסייד גידלה אותו בביתם, אך כבר מגיל צעיר כישרונו המיוחד בכדורגל בלט, ואביו לא פספס את ההזדמנות לשנות את העתיד של משפחתו. באחת העבודות המזדמנות שביצע בתור שיפוצניק, עבד גאזים בביתו של מארקו פיצ'ולי, סוכן שחקנים בעל שם באיטליה. גאזים לא התבייש וביקש ממארקו למצוא לבנו קבוצה. אלסייד היה באותו זמן בן 10 בלבד, וסוכן השחקנים ענה בבדיחות: "הוא צעיר, תחזור אלי בעוד 4-5 שנים". אתם כבר בטח מנחשים שגאזים לא וויתר.
הייסאי ביורו האחרון (רויטרס)האב העקשן שמר על הקשר עם הסוכן, בעוד בנו המשיך להתקדם בקבוצות הילדים במדינתו. בגיל 14 הגיע הזמן להזכיר לסוכן את ההבטחה. גאזים ביקש מפיצ'ולי לארגן מבחנים לאלסי, והסוכן עמד בהטחתו. אלסייד הגיע למבחנים בפיורנטינה וראשי האקדמיה רצו להחתימו, אך בעיות בירוקרטיות עקב כך שלא החזיק באזרחות איטלקית, גרמו לוויולה לשקול את כדאיות ההחלטה. בינתיים, אמפולי זינקה על המציאה, וצירפה את הכשרון הצעיר לשורותיה.
הוא פרץ כמטאור במחלקת הנוער של הקבוצה, ובשנת 2011, בגיל 17, ערך את הופעת הבכורה במדי הקבוצה הבוגרת. במשחק הבכורה שלו אגב, הוא פגש את אותה פיורנטינה שוויתרה עליו. שנה לאחר מכן כבר הפך לשחקן הרכב קבוע בסרייה א', וזכה לזימון ראשון לנבחרת הבוגרת. בקיץ 2015 הוא הצטרף לנאפולי, מועדון קבוע בצמרת האיטלקית בשנים האחרונות, וזכה לזימון גם לסגל הנבחרת ליורו 2016.
אדמיר מהמדי מול אלסיד הייסאי (רויטרס)כשאנחנו שומעים על שחקני כדורגל שמרוויחים כסף גדול, לרוב אנחנו מניחים שהם מבזבזים אותו על מכוניות מפוארות, בתים גדולים, מותגים יקרים. אלסי, כנראה בגלל האווירה והסביבה שבה גדל, קורץ מחומר אחר. כבר ב-2014 ניצל את המשכורות שקיבל כדי לפתוח לאביו עסק משלו, ולהחזיר לו במעט על מה שהעניק לו. העסק אגב, הוא פאב על שמו של השחקן, שהפך למקום עלייה לרגל ומפגש לאלבנים שהיגרו לאיטליה.
אלסייד הייסאי. אופי מיוחד (רויטרס)"אני רוצה להבטיח שהימים שבהם הוא עבד קשה נגמרו. הוא עשה והקריב יותר מדי למעני במשך כל חייו. עכשיו הגיע הזמן שלי לתת לו קצת בחזרה", אמר אלסי כבר בגיל 20 וסיפורו הוא כנראה התמצית של נבחרת אלבניה. היא אולי לא הכישרונית ביותר, היא בטח שלא הנוצצת ביותר, אבל היא אחת הנבחרות המחויבות ביותר שמשחקות היום באירופה, ולפעמים, זה מספיק לא פחות ואולי אף יותר מכישרון.