לא עוד משחק: סימאונה נגד הטראומה הגדולה

ריאל מדריד תארח הערב (שבת, 17:15) את אתלטיקו לדרבי הלוהט של העיר ולמה שהפך בשנים האחרונות לאחד מהמשחקים המרתקים שיש לכדורגל האירופי להציע. המשחק ישודר בערוץ ONE אפיק 50 באיכות HD ב-HOT ,yes וסלקום tv.

כשאומרים אתלטיקו מדריד, אומרים קודם כל דייגו סימאונה. הארגנטינאי, ששינה את המועדון מן הקצה על הקצה, מגיע למפגש הקרוב נגד הבלאנקוס עם מטרה אחת בראש: להשכיח את הזיכרונות הכואבים מהמפגשים האחרונים נגד החבורה של זינדין זידאן, כשפרט לתבוסה 3:0 בוויסנטה קלדרון בדרבי האחרון, אנחנו מדברים קודם ולפני הכל, על ההפסד הכואב בגמר ליגת האלופות אשתקד.

אבל ראשית, בואו נלך אחורה במנהרת הזמן. ה-24/5, שנת 2014, ריאל מדריד ואתלטיקו מדריד נפגשו לדרבי על הבמה הכי גדולה שיש, גמר ליגת האלופות. הקולצ’ונרוס, שהיו בעונת שיא בה גם זכו באליפות, היו מרחק נגיעה מהתואר, אבל אז הגיע סרחיו ראמוס, נגח לרשת בדקה ה-93 ומשם הכל היסטוריה.

שחקני ריאל מדריד חוגגים עם קרלו אנצ'לוטי את הזכייה ב-2014 (רויטרס)

בעונה שעברה, סימאונה קיבל את ההזדמנות שלו לכפר. באופן די מדהים, שתי הקבוצות נפגשו שוב בגמר. לפני המשחק ההוא אמר מאמן אתלטיקו: "אין דבר כזה נקמה בספורט או בחיים עצמם. וכך גם לגבי 'האפשרות לנקום'. יש לנו אפשרות לנצח וזה אומר שאנחנו אופטימיים", תזכרו את המשפט הזה, כי הגישה של הארגנטינאי קיבלה תפנית חדה אחריו.

את הגמר של 2015/16 אתם בוודאי זוכרים. שוב ראמוס כבש, הפעם זה נגמר בדו קרב פנדלים, אבל התוצאה הסופית הייתה זהה: הבלאנקוס הניפו את הגביע עם האוזניים הגדולות, הקולצ’ונרוס הלכו הביתה בפנים נפולות. ההפסד ההוא השפיע בצורה קשה על סימאונה, שבכל ראיון שבו דיבר על המשחק, לא הצליח לשמור על הפאסון שמאפיין אותו לרוב.

סרחיו ראמוס היה שם כדי לשחזר את זה שנתיים לאחר מכן (רויטרס)

"לא אשקר, ההפסד בגמר ליגת האלופות הרגיש עבורי כמו מוות. היה לי קשה לשוחח עם אנשים על זה ולהתאושש מזה. בכל פעם שאני שומע את ההמנון של ליגת האלופות, כואב לי. בשבילי, מה שקרה במילאנו זה כישלון. לא הצלחתי להשיג את המטרה והמטרה הייתה זכייה בליגת האלופות". אחרי ציטוטים כאלה, לא יהיה מופרך להגיד שכאשר סימאונה רואה את הלבן של ריאל מדריד מולו, הוא רואה דבר אחד בלבד: נ-ק-מ-ה.

ויש עוד משהו שמניע את סימאונה, המורשת שלו. המאמן שהגיע למועדון כמעט מפורק ובמו ידיו הפך אותו לכח משמעותי בספרד ובאירופה, חווה עונה לא מוצלחת במושגים אליהם הרגיל אותנו, אך נראה שהקבוצה שלו התחברה לאחרונה וכשהיא מחזיקה ברצף של חמישה ניצחונות רצופים בליגה, מה יכול להיות טוב יותר מאשר לתקוע ליריבה השנואה מקלות בגלגלים שדוהרים לאליפות, ועל הדרך לתקוע יתד במקום השלישי?

דייגו סימאונה. מה יותר טוב מלתקוע יתד בגלגלים של היריבה? (La Liga)

במידה ואכן תהיה זו העונה האחרונה של סימאונה באתלטיקו, מה צופן לו העתיד? המאמן, שנחשב לדעת רבים לאחד הטובים בעולם, הוא דמות חריגה בנוף הכדורגל. יש שיגידו שהוא סוג של מוריניו משודרג, כזה שיודע להתאקלם מהר יותר לעולם הכדורגל שמשתנה. הוא קידם שחקנים כמו דייגו קוסטה וטיבו קורטואה, וידע להתגבר על עזיבתם של הכוכבים (שימו לב, חצי מהשחקנים ששותפו בגמר ליגת האלופות ב-2014 כבר לא היו בקבוצה בשחזור של הגמר שנתיים אחרי).

אתלטיקו מדריד מנצחת את סביליה 1:3

לא כולם אוהבים את הסגנון שלו. הגנת ברזל, סגנון בלתי מתפשר, מוטיבציה גבוהה שלעיתים מובילה למשחק אגרסיבי מדי. מקדשי השליטה בכדור נחרדים מהסגנון שבו הקולצ’רנוס לעיתים ניצחו משחקים עם פחות מ-40% שליטה בכדור (ד”ש לבאיירן מינכן וברצלונה). אז אפשר להעביר ביקורת על הסגנון, אבל להצלחות של סימאונה בחמש השנים שלו באתלטיקו, קבוצה שלא נמצאת אפילו בעשירייה הראשונה של המועדונים העשירים בעולם, אין אח ורע.

דייגו קוסטה. עוד כוכב שסימאונה התגבר על עזיבתו (רויטרס)

אז הספקולציות על עתידו מעסיקות את התקשורת בספרד והוא כבר דאג להבהיר, “לעולם לא אאמן את ריאל מדריד, זה פשוט הגיוני, יש בזה יותר מדי רגשות והם גם לא יפנו אלי”, אבל לאן הוא כן עשוי להגיע? אינטר, המועדון שבו בילה חלק משמעותי מהקריירה שלו כשחקן נחשבת כיעד מועדף (“זה טבעי שהמשפחה שלי תגיד שאאמן שם בעתיד”), ורבים מאוהדי ארגנטינה רוצים לראות אותו מציל את הנבחרת הלאומית (“אני ארצה לאמן אותם בעתיד, אבל רק לקראת סוף הקריירה”).

מאז הגיע לאתלטיקו ב-2011, סימאונה דאג לשנות את יחסי הכוחות במדריד. אם בתחילת דרכו הבלאנקוס היו מטיילים לניצחון בכל דרבי, בשנים האחרונות הסיפור שונה. בעונת 2014/15 אתלטיקו השיגה ארבעה ניצחונות בקרב העירוני בכל המסגרות לעומת ניצחון אחד בלבד של ריאל, ובעונה שעברה החבורה של זידאן לא ניצחה את החבורה של סימאונה ב-90 דקות, אבל כאמור, השיגה את הניצחון הכי חשוב שלה באותו דו קרב פנדלים.

אז כשהוא מגיעה לישורת האחרונה של העונה ומי יודע, אולי לישורת האחרונה של התקופה המופלאה שלו באתלטיקו, סימאונה רוצה להשיג את הנקמה על אותו גמר, לצבוע את מדריד שוב באדום-לבן, ומי יודע? אולי בסיום העונה הוא סוף סוף יניח את ידיו על התואר שחשוב לו יותר מכל, ליגת האלופות. אבל קודם כל, ולפני הכל, דרבי.